בס״ד. ש״פ מטות-מסעי, ב׳ מנחם-אב ה׳תשכ״א

הנחה בלתי מוגה

ומקנה¹ רב הי׳ לבני ראובן ולבני גד גו׳ ויאמרו אל משה גו׳ יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה², והשיב להם משה ע״ז בדברי תוכחה, וצריך להבין³, מדוע בחרו בני גד ובני ראובן בעבר הירדן ולא רצו ליכנס לארץ ישראל, והרי⁴ זה הי׳ לאחרי חטא המרגלים, ולאחרי תום כל הדור ההוא, וא״כ איך אפשר שלא רצו ליכנס לארץ ישראל. ועוד זאת, דאחרי התוכחה שאמר להם משה אמרו לו ואנחנו נחלץ חושים וגו׳⁵, היינו שהסכימו מעצמם על ענין של מסירת נפש, ומשמע מזה שהיו במדריגה נעלית (שהרי אמרו זה למשה לפני שאמר הוא להם אם תחלצו וגו׳), וא״כ איך אפשר שלא רצו ליכנס לארץ ישראל. והנה במענה על מה שאמרו ואנחנו נחלץ חושים השיב להם משה אם תחלצו לפני הוי׳, והיינו⁶, שהתנאי על זה שיקבלו את עבר הירדן הוא ענין המסירות נפש, וצריך להבין הענין בזה. וביותר צריך ביאור, דמדברי משה משמע, שאינו מספיק ענין המסירות נפש סתם אלא צריך להיות לפני הוי׳, היינו למעלה משם הוי׳, וכמבואר במ״א⁸ בענין התהלך לפני והי׳ תמים (דאברהם)⁹, דלפני היינו לפני ולמעלה משם הוי׳, וכן מבואר¹⁰ בענין לפני הוי׳ תטהרו¹¹, דענין לפני הוי׳ הוא למעלה משם הוי׳, ולכאורה צריך ביאור, למה צריך להיות ענין המסירות נפש שלמעלה משם הוי׳ כדי שיוכלו לקבל ארץ עבר הירדן, ארץ סיחון ועוג.

ויובן זה בהקדם ביאור רבינו הזקן הידוע¹² בענין ההפרש בין עבודת יוסף ועבודת שאר השבטים. דהשבטים היו רועי צאן, והיינו שבחרו להם עבודה שלא תבלבל אותם ויוכלו להיות מרכבה לאלקות, משא״כ יוסף הי׳ משנה למלך מצרים, ובלעדך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים¹³, וגם לפני זה הי׳ עסקו בעניני העולם כמארז״ל¹⁴ על הפסוק¹⁵ ויבוא הביתה לעשות מלאכתו למבדק בכתבי חושבני׳, והיינו בבית פוטיפר, ומ״מ לא הי׳ בזה שום מניעה מעבודתו ובשעת מעשה הי׳ מרכבה לאלקות, כי עניני העולם לא בלבלו אותו כלל. ובזה יובן מ״ש¹⁶ והם לא הכירוהו, שהשבטים לא הכירו את יוסף כלל, כי עבודת יוסף היא נעלית שלא בערך מעבודת השבטים, ולכן לא יכלו להשיג כלל דרגתו ולא הכירוהו, ועד שחשבו שהוא איש מצרי. וטעם הדבר הוא, כי נשמות השבטים הם מעולם הבריאה, משא״כ נשמת יוסף היא מעולם האצילות. וכן הוא גם בזמן הזה, דהנשמות שהם מעולם הבריאה הרי הם בעבודה דהתבודדות מהעולם, כי להיות שאינם במדריגה נעלית כ״כ, דכמה נעלים שיהיו אינם נעלים יותר מנשמות השבטים, לכן העולם מבלבל לעבודתם וצריכים להיות בהתבודדות מהעולם, ויש נשמות שהם מאצילות, שעבודתם היא באופן כזה שהם בבחי׳ מרכבה גם בעת עסקם בעניני העולם.

ובזה יובן הטעם שלא רצו בני גד ובני ראובן ליכנס לארץ, כי העבודה בארץ ישראל היא באופן דהתלבשות בעניני העולם, שש שנים תזרע שדך וגו׳¹⁷, והם רצו שתהי׳ עבודתם באופן דרועי צאן, בהתבודדות מהעולם, וזהו ענין ומקנה רב גו׳, שעבודתם היתה באופן דרועי צאן, וכנ״ל דהשבטים הם מעולמות בי״ע. אמנם תכלית הכוונה היא, שגם הנשמות דבי״ע יעסקו בעבודתם בהיותם עוסקים בעניני העולם, דהגם שעניני העולם מבלבלים אותם, מ״מ הרי ע״י בירור הגשמיות דוקא ישנו עילוי גדול יותר, דלפום צערא אגרא¹⁸. דאף שבנקל יותר שתהי׳ העבודה בהיותם בהתבודדות, מ״מ לפום צערא אגרא, דדוקא ע״י בירור הגשמיות באים לעילוי גדול יותר.

ובזה יובן מה שאמר להם משה אם תחלצו לפני הוי׳ דייקא, דכיון שרוצים להיות רועי צאן ולא לעסוק בדברים גשמיים, הרי כדי שיוכלו לקבל את העילוי, צ״ל אצלם עבודת המסירות נפש באופן מיוחד, לפני הוי׳, דאז יוכלו להגיע גם במקומם לעבודה נעלית ע״ד העבודה בארץ כנען.

אמנם אעפ״כ אין זה מגיע להעילוי שהי׳ בארץ כנען, עד שנאמר ע״ז נחלה מבוהלת בראשונה¹⁹, כדאיתא במדרש²⁰ דקאי על בני גד ובני ראובן, שהוא ע״ד העבודה דעולם התהו²¹, והכוונה היא בעולם התיקון דוקא, ולכן הי׳ גם התחלת החורבן והגלות בבני גד ובני ראובן.

ומכל זה יובן גם בעבודת האדם בזמן הזה, שלא כדעת האומרים שאינם רוצים ללכת למקום רחוק, כי עבודה זו היא עבודה קשה, אלא רוצים להסתגר בד׳ אמות שלהם, הרי אמת נכון הדבר שעבודה זו היא קלה יותר, אבל אין זו תכלית הכוונה, אלא הכוונה היא לנסוע בשליחות למקום רחוק, להפיץ המעיינות חוצה, ולעשות לו ית׳ דירה בתחתונים²².

__________

1) לכללות מאמר זה – ראה מקומות שבהערה 12.
2) פרשתנו (מטות) לב, א-ב. שם, ה.
3) ראה רד״ה ומקנה רב תרס״ו (המשך תרס״ו ע׳ שח).
4) ראה ד״ה זה תש״כ (לעיל ע׳ שנ ואילך). לקו״ש ח״ח ע׳ 189.
5) פרשתנו שם, יז.
6) שם, כ.
7) ראה ד״ה ומקנה רב תרכ״ט (סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ רפא ואילך).
8) סה״מ תרכ״ט שם (ע׳ רפא. רפז).
9) לך לך יז, א.
10) לקו״ת אחרי כו, סע״ג ואילך. שם כז, ד.
11) אחרי טז, ל.
12) מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א ע׳ קצב ואילך. וראה גם ד״ה בן פורת יוסף בתו״ח ויחי קב [רמג], ב ואילך. אוה״ת מקץ (כרך ו) תתשב, א ואילך. ד״ה ולא זכר שר המשקים תרל״ג (סה״מ תרל״ג ח״א ע׳ סא ואילך). עזר״ת (סה״מ עזר״ת ע׳ קג ואילך). תרפ״ח (סה״מ תרפ״ח ע׳ כג ואילך). ד״ה זה באוה״ת פרשתנו (מטות) ע׳ א׳שלט. ד״ה זה תרכ״ט (סה״מ תרכ״ט שם ע׳ רפא). תש״כ (שבהערה 4). תשמ״א (לקמן ע׳ שסט ואילך).
13) מקץ מא, מד.
14) תרגום אונקלוס וישב לט, יא. וראה מכילתא דרשב״י ויקהל לה, ג.
15) וישב שם.
16) מקץ מב, ח.
17) בהר כה, ג.
18) אבות פ״ה מכ״א.
19) משלי כ, כא.
20) ראה במרב״ר סוף פרשתנו (פכ״ב, ט).
21) ראה ב״ר פפ״ג, א. סד״ה ומקנה רב תש״כ (לעיל ס״ע שנד-ה).
22) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.

[סה"מ במדבר ח"ב ע' שנו ואילך]

נדפס בסה״מ תשכ״א ע׳ 378 ואילך.