בס״ד. ש״פ פינחס, ט״ז תמוז ה׳תשמ״א
הנחה בלתי מוגה
קדש ישראל להוי׳ ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו וגו׳1, וצריך להבין2 מהו הענין שנקראו ישראל בשם קודש ובשם ראשית תבואתה, וגם מהו ענין כל אוכליו יאשמו דקאי על המצירים לישראל בגלות3, כמארז״ל4 כל המלכיות נקראו על שם מצרים על שם שמצירים לישראל, דעליהם נאמר שיאשמו גו׳.
והנה כל הענינים נמשכים ע״י עבודת האדם, וכמארז״ל5 דע מה למעלה ממך, וידוע הפירוש בזה (מהרב המגיד6, מאדמו״ר הזקן7 ומהבעש״ט8, כמבואר במ״א שיש כמה גירסאות בזה) דכל הענינים שלמעלה הם ממך ועל ידך. ובלשון התניא9, דכל הגילויים תלויים במעשינו ועבודתינו. ומזה מובן, דגם הענין דכל אוכליו יאשמו ישנו בעבודת האדם.
והענין הוא (כמבואר בלקו״ת פרשתנו2), דהנה החידוש במועל בקדשים לגבי גזילה סתם הוא10 כמ״ש11 ואת חמישתיו יוסף עליו, והיינו חומש בלבד שהוא אחד מארבעה מן הקרן, עד שיהי׳ הקרן וחומשו חמשה. וביאור הענין בעבודת האדם, דהנה יש בעבודה ד׳ בחינות, מעשה דיבור מחשבה ושכל, ובלשון הכתוב12 כי קרוב אליך הדבר גו׳ בפיך ובלבבך לעשותו, דכולל כאן ד׳ הבחינות הנ״ל. ויש בחינה חמישית הנרמזת ג״כ בפסוק זה, והיא העבודה למעלה מכל מדידה והגבלה, שעלי׳ נאמר (כי קרוב אליך הדבר) מאוד, למעלה ממדידה והגבלה. וזהו גם מה שנת״ל (בד״ה מה טובו דש״פ בלק13) שיש ד׳ בחינות בעבודה, סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו14, ולמעלה מהם היא עבודת התשובה שלמעלה ממדידה והגבלה. ועד״ז יש ה׳ בחינות אלו בעולמות, וכמארז״ל בסוף פרק ו׳ דאבות (שלומדים בשבת זו) כל מה שברא הקב״ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו שנאמר15 כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, בראתיו יצרתיו ועשיתיו הם ג׳ עולמות בי״ע, ובתיבת אף מרבה את העולם הרביעי, עולם האצילות. אמנם למעלה מזה הוא מ״ש כל הנקרא בשמי, שמי סתם, דע״י הקריאה בשם סתם נמשך העצם שלמעלה. והמשכה זו היא ע״י עבודת התשובה הנ״ל שהיא נמשכת מן העצם שלמטה, מעצם נפשו של כאו״א מישראל. וכמ״ש הרמב״ם בסוף פ״ב מהלכות גירושין שכל איש מישראל רוצה בעצם לעשות רצון קונו, אלא שיש דברים המעלימים ע״ז, וע״י עבודת התשובה הרי הזדונות (וכל שכן השגגות) נעשין לו כזכיות16, לפי שעי״ז נתגלה למפרע רצונו האמיתי שהוא עצם מציאותו של כל איש מישראל, לעשות רצון קונו. ובדרגות הנפש היא בחי׳ יחידה שבנפש שענינה הוא יחידה ליחדך17, ובלשון הרמב״ם הנ״ל שכל רצונו אינו אלא (ליחדך) לעשות רצון קונו, דדרגת היחידה שבנפש גם היא בחינה חמישית מהה׳ בחינות שבנפש, נפש רוח נשמה חי׳ יחידה18. וזהו גם מה שענין התשובה צ״ל גם בצדיקים, כמאמר19 משיח אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא, לפי שעבודת התשובה היא למעלה מעבודת הצדיקים שהיא בד׳ בחינות הנ״ל.
וזהו קדש ישראל לה׳ גו׳ כל אוכליו יאשמו, שצ״ל העבודה בבחינה החמישית, עבודת התשובה. וכמשנת״ל (בד״ה הא לחמא עניא די״ג ניסן20) שיש ד׳ דרגות, חולין מעשר תרומה וקודש, דהטהור לחולין צריך טבילה למעשר וכו׳ והטהור לתרומה צריך טבילה לקודש21. אמנם למעלה מהם היא הדרגא החמישית, דהטהור לקודש צריך טבילה למי חטאת, דענין החטאת כפשוטו הוא התשובה והכפרה על החטא, ועד״ז מי חטאת (פרה אדומה) דחטאת קריי׳ רחמנא22. וזהו פירוש הפסוק, שצריך לעלות מדרגת קודש ישראל לדרגת חטאת, בחי׳ החומש, כל אוכליו יאשמו. אמנם לא זו בלבד שצ״ל עבודת התשובה, העבודה דיחידה שבנפש, אלא שעבודה זו צריכה לפעול גם בד׳ הדרגות שלמטה ממנה. וכמו בנתינת החומש כפשוטו, דהוא וחומשו חמשה, היינו שהחומש נעשה חלק מהקרן. וזהו מה שבזהר23 נקראו ב׳ הבחינות חי׳ ויחידה בשם אחד, נשמתא לנשמתא, לפי שהיחידה צריכה לפעול בכל הדרגות שלמטה ממנה, נפש רוח נשמה וחי׳.
והנה כתיב24 כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ומזה מובן, דמ״ש כל אוכליו יאשמו, גילוי הבחינה החמישית שלמעלה ממדידה והגבלה, הי׳ גם ביציאת מצרים. ויש לומר, דזהו מ״ש גבי יציאת מצרים25 ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, והיינו דנוסף על השכר על העבודה במצרים, שזה אינו רכוש גדול, שהרי היו יכולים לתבוע אותו, כטענת גביהא בן פסיסא26, הנה נוסף לזה קיבלו רכוש גדול, שזהו יתרון האור מן החושך27, גילוי הבחינה החמישית הנ״ל.
וזהו גם מה שמשיח דוקא אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא, לפי שמשיח הוא בחי׳ היחידה הכללית של עם ישראל, כמבואר בקבלה28 ובחסידות29, ומובן גם בפשטות, דמכיון שימות המשיח הם תכלית השלימות דישראל30, הרי מובן שאז תהי׳ בגילוי בחי׳ היחידה שבכאו״א מישראל ובחי׳ היחידה הכללית דכלל ישראל. ולפיכך דוקא משיח יפעול את מעלת התשובה בצדיקים. וכשם שבעבודת האדם צריך החומש לפעול גם בהקרן, כנ״ל, עד״ז יהי׳ בביאת משיח צדקנו, שיהי׳ גילוי אור חדש בכל העולמות, בכל סדר ההשתלשלות, כמ״ש31 אור חדש על ציון תאיר, וכמ״ש32 כי תבנה בית חדש דקאי על כל סדר ההשתלשלות (כדאיתא בכתבי האריז״ל33).
והנה ידוע שהמעשה הוא העיקר34, ומזה מובן שיש הוראה למעשה מכל הנ״ל. והענין הוא, דאף שנמצאים בגלות, וכמ״ש בעל הגאולה ברשימתו מג׳ תמוז תרפ״ז35 שהגוף הוא בגלות, מ״מ צ״ל העבודה למעלה ממדידה והגבלה, ואדרבה ע״י חושך הגלות באים ליתרון האור מתוך החושך. וע״י העבודה דכל אוכליו יאשמו יוצאים ביד רמה36 ממצרים (דכל המלכיות נקראו על שם מצרים) לקבל פני משיח צדקנו שעתיד לאתבא צדיקיא בתיובתא. וכשם שבכל ערב שבת צריך לטעום מכל תבשיל ותבשיל ממאכלי שבת37, עד״ז בערב הגאולה צריך לטעום מן הגילויים דלעתיד38, דלכל בני ישראל יהי׳ אור במושבותם39 (כמו שהי׳ בגלות מצרים). אבל אח״כ באים מיד אל הגאולה כפשוטה, וכפתגם כ״ק אדמו״ר מהר״ש40 שצריך שתהי׳ הגאולה כפשוטה, במהרה בימינו ממש ובעגלא דידן.
__________
1) ירמי׳ ב, ג (סיום הפטרת פ׳ פינחס).
2) ראה לקו״ת פרשתנו (פינחס) עט, סע״ב ואילך.
3) ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳רכא ואילך. וש״נ.
4) ב״ר טז, ז.
5) אבות פ״ב מ״א.
6) לקו״א (הוצאת קה״ת) סקצ״ח (נ, סע״ג). או״ת
קיב, ב (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן תפ).
7) סה״ש תש״ג ע׳ 12. תש״ד ע׳ 23. ״היום יום״ יג אייר.
8) צוואת הריב״ש (הוצאת קה״ת) סימן קמב (כח, א).
9) רפל״ז.
10) ב״מ נד, א. רמב״ם הל׳ ערכין פ״ח ה״ה.
11) ויקרא ה, טז.
12) נצבים ל, יד.
13) לעיל ע׳ רנז ואילך.
14) תהלים לד, טו.
15) ישעי׳ מג, ז.
16) יומא פו, ב.
17) נוסח הושענות ליום ג׳.
18) ב״ר פי״ד, ט. דב״ר פ״ב, לז.
19) הובא בלקו״ת שמע״צ צב, ב. שה״ש נ, ב. ובכ״מ. וראה זח״ג קנג, ב.
20) סה״מ פסח ח״א ע׳ רכד-ה.
21) חגיגה יח, ב.
22) ע״ז כג, ב.
23) ח״א עט, א. פא, א. ח״ג קנב, א. ועוד.
24) מיכה ז, טו.
25) לך לך טו, יג.
26) סנהדרין צא, א.
27) ע״פ ל׳ הכתוב – קהלת ב, יג.
28) רמ״ז לזהר ח״ב מ, ב. ח״ג רס, ב. וראה שער וספר הגלגולים בתחלתו. ובכ״מ.
29) ראה סד״ה קול דודי דאחש״פ שנה זו (סה״מ פסח ח״ב ע׳ רסד). קונטרס ענינה של תורת החסידות ס״ה. וש״נ.
30) ראה תניא פל״ו (מא, א). פל״ז (מז, סע״ב ואילך). ובכ״מ.
31) ברכות ק״ש (נוסח אשכנז) – הובא בלקו״ת שה״ש ט, ב. כ, ב. ובכ״מ.
32) תצא כב, ח.
33) ע״ח שער (מב) דרושי אבי״ע פי״ד. ס׳ הליקוטים עה״פ. ועוד.
34) אבות פ״א מי״ז.
35) סה״מ תרפ״ז ע׳ קצו. סה״ש תרפ״ז ריש ע׳ 170.
36) בשלח יד, ח.
37) מג״א או״ח סר״נ סוסק״א. שו״ע אדה״ז שם ס״ח. פע״ח שער (יח) השבת רפ״ג. שעה״כ ענין טבילת ע״ש.
38) ראה לקו״ש ח״ב ע׳ 475. חט״ו ע׳ 282. וש״נ.
39) בא י, כג.
40) ראה סה״מ חנוכה ס״ע רנג. וש״נ.
[סה"מ במדבר ח"ב ע' שיח ואילך]
כעין שיחה. י״ל בסה״מ תשמ״א (קופּיר) ע׳ 298 ואילך.