בס״ד. ש״פ פינחס, כ״ד תמוז, מבה״ח מנחם-אב ה׳תשכ״ה

הנחה בלתי מוגה

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן גו׳¹, ומביא בזה כ״ק אדמו״ר מהר״ש במאמרו ד״ה זה² מ״ש בספרים³ שפינחס הי׳ גלגול נדב ואביהוא, ועי״ז שקינא קנאת זמרי, תיקן את חטא נדב ואביהוא⁴. ומקשה בזה, דמכיון שחטא נדב ואביהוא הי׳ מה שהי׳ אצלם בקרבתם לפני הוי׳ וימותו⁵, רצוא בלי שוב, כלות הנפש⁶, הנה כיצד תיקן פינחס חטא זה עי״ז שקינא קנאת זמרי, שזה עצמו הרי הוא ענין של מסירות נפש. ומקשה עוד⁷, מה הי׳ חטא נדב ואביהוא שהי׳ אצלם הענין דרצוא ומסירות נפש, שהרי מסירות נפש היא עבודה נעלית ביותר, שהרי צ״ל הענין דלמסור נפשו באחד⁸, ולמה קדמה שמע לוהי׳ אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה⁹, שקבלת עול מלכות שמים הוא הענין דרצוא ומסירות נפש. גם ידוע¹⁰ מה שאמר המגיד להבית יוסף שיתוקד על קדושת שמי׳ רבא (אלא שמפני טעם לא זכה לזה), שיתוקד על קדושת שמי׳ רבא הוא בדוגמת ותצא אש מלפני הוי׳¹¹ דכתיב בנדב ואביהוא, וא״כ במה מתבטא (אין וואָס איז באַשטאַנען) חטאם.

ומבאר שם¹², שהתכלית היא העבודה דתורה ומצוות, עבודה שמצד הגוף, אלא שהשלימות דקיום התומ״צ היא שקיומם יהי׳ במסירות נפש. אמנם מס״נ לבד אינו תכלית. ולכן, זהו באמת הטעם שצ״ל קדימת שמע לוהי׳ אם שמוע, כדי שהקבלת עול מצוות שבוהי׳ אם שמוע יכלול בו השלימות דקבלת עול מלכות שמים שבשמע. דשמע מצד עצמו אינו תכלית, אלא רק הקדמה לוהי׳ אם שמוע.

וזהו¹³ גם החילוק בין הרצוא ומסירות נפש דנדב ואביהוא למסירות נפש דפינחס, ועד״ז מסירות נפש של הבית יוסף (שהבטיחו המגיד), שאצל נדב ואביהוא היתה הסתלקות הנפש מהגוף. הגוף נשאר שלם, והנפש הסתלקה מהגוף, בדוגמת שבעולם התהו היתה יציאת האורות מהכלים, ואין זה כפי הכוונה¹⁴. משא״כ המסירות נפש דפינחס היתה מסירת הגוף¹⁵, ועד״ז המסירות נפש של הבית יוסף. וזהו תכלית ענין הרצוא, שלא יהי׳ באופן דיציאת האור מהכלי, אלא אדרבה, שהרצוא יביא לשוב. כי הרצוא אינו מצד הטבע שלו, אלא בביטול, כדי לפעול (דורכפירן) הכוונה, שאז הרצוא מביא לשוב. דזהו מה דאיתא¹⁶ על ר׳ עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום, שהחידוש דר׳ עקיבא הי׳ מיד בהכניסה, שהנכנס הי׳ בשלום, שלכן יצא בשלום¹⁷.

וזהו ג״כ החידוש דקרבנות (שפרשת הקרבנות כתובה בפ׳ פינחס¹⁸), שבקרבנות הי׳ הרצוא ושוב. דאע״פ שבכל מצוה ישנו הרצוא ושוב, אמנם בקרבנות נמצאים שני הקוין דרצוא ושוב יותר בגילוי. דזהו¹⁹ מ״ש²⁰ על קרבנות ריח ניחוחי, דריח הוא העלאה מלמטה למעלה, וניחוחי הוא המשכה מלמעלה למטה, שוב, וכמארז״ל²¹ נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני. ובפרטיות¹⁹, בההמשכה דקרבנות שני ענינים, שאמרתי, המשכת אתערותא דלעילא שקודם לאתערותא דלתתא, והנחת רוח מזה שנעשה רצוני, אתערותא דלעילא שלאחרי אתערותא דלתתא.

והנה בלקו״ת פרשתנו²² [המאמר נמצא גם בסידור²³, יותר באריכות. ומכיון שזה עתה הדפיסו את הסידור²⁴, הרי בדבר חדש יש חביבות יתירה (כדברי אדמו״ר האמצעי)²⁵, ומן הסתם ילמדו את כל המאמרים דהסידור, ובכללם גם מאמר זה], מדייק מה שבתחילת פרשת הקרבנות כתיב ב״פ ואמרת (ואמרת אליהם את קרבני לחמי גו׳²⁰, ואמרת להם זה האשה²⁶), ומבאר, שבמצוות יש שלשה ענינים, מחשבה דיבור ומעשה. ולכן כתיב ב״פ ואמרת, ואמרת הראשון הוא בנוגע למחשבה ודיבור, והשני בנוגע למעשה²⁷.

__________

1) פרשתנו (פינחס) כה, יא.
2) סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ עדר.
3) ראה זח״ג ריז, א. חסד לאברהם מעין ד נהר נו. מגלה עמוקות אופן קלז. ובכ״מ.
4) ראה גם סד״ה וידבר גו׳ פינחס תער״ג (המשך תער״ב ח״א ע׳ שי-שיא). העת״ר (שם ח״ב ע׳ א׳סח).
5) ר״פ אחרי (טז, א).
6) ראה בארוכה ד״ה וידבר גו׳ אחרי מות תרמ״ט (סה״מ תרמ״ט ע׳ רלג ואילך). תשכ״ב (סה״מ ויקרא ע׳ קעז ואילך). לקו״ש ח״ג ע׳ 987 ואילך.
7) ראה גם אוה״ת אחרי (כרך ב) ע׳ תקמט.
8) ראה תו״א וישב כט, ב. לקו״ת פ׳ ראה כה, א. אוה״ת תרומה ע׳ א׳שסז. בהר (כרך ב) ע׳ תריב. (כרך ד) ע׳ א׳קמא. וש״נ.
9) ברכות יג, א (במשנה).
10) מגיד מישרים ר״פ בראשית סד״ה הלא לך למנדע. ר״פ תצוה. ובכ״מ. וראה גם לקו״ש חכ״א ע׳ 176-7 (וש״נ). סה״ש תשנ״ב ח״ב ע׳ 405. ועוד – נסמן בסה״מ תרכ״ט שם.
11) שמיני י, ב.
12) סה״מ תרכ״ט שם ע׳ ערה ואילך.
13) בהבא לקמן – ראה סד״ה הנ״ל תרכ״ט (סה״מ תרכ״ט שם ע׳ רפ). וש״נ.
14) ראה בארוכה אוה״ת אחרי שם ע׳ תקמט-נ. ד״ה ויהס כלב תשכ״ו (לעיל ח״א ע׳ רנו ואילך). וש״נ.
15) ראה סה״מ דברים ח״א ע׳ קנח. וש״נ.
16) ירושלמי חגיגה פ״ב ה״א.
17) ראה לקו״ש שם ע׳ 990-1.
18) כח, א ואילך.
19) ראה לקו״ת פרשתנו עו, א.
20) פרשתנו שם, ב.
21) ספרי (הובא בפרש״י) עה״פ פרשתנו שם, ח. וראה גם פרש״י תצוה כט, כה. ויקרא א, ט.
22) עה, סע״א ואילך.
23) עם דא״ח – לא, ג ואילך.
24) יו״ד שבט, ה׳תשכ״ה (תאריך הפתח-דבר).
25) דרך חיים בסוף ההקדמה.
26) פרשתנו שם, ג.
27) ע״כ הגיע לידינו. וראה בכ״ז ד״ה צו את בנ״י תשד״מ (לקמן ע׳ שכב ואילך). המו״ל.

[סה"מ במדבר ח"ב ע' רפב ואילך]

מאמר זה נדפס כאן לראשונה (מהנחה פרטית), ובתוספת מ״מ וכו׳.