בס״ד. ליל א׳ דחג השבועות (לפנות בוקר) ה׳תש״ל
הנחה בלתי מוגה
ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאוד גו׳ והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו הוי׳ באש ויעל עשנו כעשן הכבשן גו׳1, וכתיב2 וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן גו׳. ומשמע מהכתובים שבכללות היו במתן תורה ד׳ ענינים3, קולות לפידים קול השופר ועשן, וביותר מאריך הכתוב בענין העשן שהי׳ כעשן הכבשן וכו׳. ולכאורה ענין זה דורש ביאור, דהנה התורה עיקר ענינה הוא המשכה מלמעלה למטה כמו שהיא למעלה, וכמ״ש4 הלא כה דברי כאש נאום ה׳ גו׳, שהתורה גם בהיותה למטה היא דבר ה׳ בגלוי, וכמבואר במ״א5 שמטעם זה התורה נקראת תורת אמת6, שענין האמת הוא שאין בו שינויים, כלומר שהתורה בכל מקום ודרגא שהיא אין בה שינוי כלל. ונמצא, שהתורה כמו שהיא למטה נמשך בה ענינה הכי נעלה. והרי התורה כמו שהיא למעלה הרי היא למעלה מכל עניני סדר ההשתלשלות, ולמעלה משורש הנאצלים ועבודת התחתונים, וכמ״ש7 ואהי׳ אצלו אמון גו׳, שמונה שם בכתוב ה׳ דרגות, וכמבואר במ״א8 הענין בזה. וזהו גם מ״ש במתן תורה אנכי ה׳ אלקיך גו׳9, אנכי מי שאנכי10, שהי׳ גילוי העצמות. ולפי זה יפלא ביותר מהו ענין הקולות והלפידים וכו׳, ובפרט מהו ענין הר סיני עשן כולו שמאריך בזה ביותר, דלכאורה זהו ענין חיצוני השייך לגשמיות העולם, ומה זה שייך לנתינת התורה.
ולהבין זה יש להקדים תחילה מה שאמרו רז״ל11 בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה ריבונו של עולם מה לילוד אשה בינינו, אמר להם לקבל תורה בא, אמרו לפניו חמודה גנוזה כו׳ אתה מבקשה ליתנה לבשר ודם כו׳ תנה הודך על השמים12, אמר לו הקב״ה למשה החזיר להן תשובה כו׳ אמר להן למצרים ירדתם כו׳ אב ואם יש לכם כו׳ יצר הרע יש ביניכם כו׳. ולכאורה צריך להבין, מה היתה טענת המלאכים שהקב״ה מבקש ליתן התורה לבשר ודם, הרי הנתינה היא לנשמות ישראל (כפי שהן מלובשות בגוף), והרי גם המלאכים יודעים שנשמות ישראל הן למעלה ממלאכים. וכדאיתא במדרש13 על הפסוק14 עם המלך במלאכתו ישבו שם במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים, שההמלכה על בריאת כל סדר ההשתלשלות, כולל המלאכים, היתה עם נשמות ישראל, שמזה גופא מובן שהנשמות הן למעלה מהמלאכים. וענין זה ניכר גם בעבודת המלאכים, דעיקר עבודת המלאכים הוא בשירה, וכמאמר15 כל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר, דענין השיר שייך לשכל וכו׳ והוא במדידה והגבלה, משא״כ עבודת הנשמות היא למעלה ממדידה והגבלה. ועד״ז רואים גם בהשמות הקדושים, שמלאכים שייכים לשם אלקים ונשמות לשם הוי׳16, דאלקים לשון רבים ושייך לצמצום והעלם, משא״כ שם הוי׳. וכן הוא גם בספירות, דנשמות שרשן באורות ומלאכים בכלים. וגם בכלים עצמם הרי המלאכים שייכים לחיצוניות הכלים והנשמות לפנימיות הכלים17. דענין פנימיות הכלי הוא שהוא מתאחד עם האור המתלבש בתוכו, וכמו בכלי גשמי, שפנימיות הכלי הוא חלק הכלי שבו נמצא מה שבכלי, כגון המשקה שבכלי, ופנימיות הכלי בטל למה שבתוכו, משא״כ חיצוניות הכלי, ומזה מובן גם בנמשל. ולפי זה יפלא ביותר מה היתה טענת המלאכים תנה הודך על השמים, הרי גם הם ידעו את מעלת הנשמות על המלאכים.
אך הענין הוא, דטענת המלאכים היתה ע״ז שאתה מבקש ליתנה לבשר ודם דוקא, היינו הנשמה כפי שהיא מלובשת בגוף. דבהיות הנשמה למטה הרי גם בשביל להגיע למדריגות עליונות הנשמה צריכה לעזרת הגוף. שהרי בשביל שהנשמה בהיותה בגוף תגיע לענין של אהבה ויראה, צ״ל בשביל זה ענין ההתבוננות שהיא יגיעת המוח (כמאמר18 יגעת ומצאת תאמין), שזה שייך למוח הגשמי, כידוע שההתבוננות עושה רושם על המוח הגשמי19. וזו היתה טענת המלאכים, שבהיות הנשמות מלובשות בגוף הרי הם צריכים להגוף, וא״כ יש בזה ירידה וכו׳ [משא״כ המלאך שהוא רוחני, וגם נקרא מלאך מלשון שליח וכו׳]. ועל זה ענה להם משה למצרים ירדתם כו׳, דתכלית נתינת התורה היא לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים20 דוקא, בעולם שיש בו מצרים ויצר הרע וכו׳.
ובזה יובן מ״ש והר סיני עשן כולו גו׳, שנתינת התורה היתה באופן כזה שפעל שינוי בהר הגשמי, כי זהו תכלית מתן התורה כנ״ל, לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים דוקא. דהנה21 נתינת התורה היתה יכולה להיות באופן שבני ישראל יעלו למעלה לקבל התורה, והטעם שהיתה הנתינה באופן אחר, וירד ה׳ על הר סיני22, הוא ג״כ מטעם הנ״ל, כי זהו תכלית הכוונה דנתינת התורה, לפעול בהמטה. ובזה גופא הרי הנתינה היתה על הר דוקא ולא על מישור, כי ענין ההר מורה על העלאת המטה, שהאבנים והעפר עולים למעלה מן המישור. וע״ד המבואר בתו״א בתחילתו23 בביאור הטעם שנשתנה יצירת האדם מכל שאר הבעלי חיים, שנשמתו היא מלמעלה מעלה וגופו הוא מדומם (דלא כצומח וחי שאצלם הנפש והגוף הם בערך זה לזה), שזהו כדי שיוכל להגבי׳ את הדומם. וזהו מה שהפעולה בהר סיני היתה באופן של עשן דוקא, דענין העשן מבואר בכמה מקומות דהיינו העלאת כל הענינים שבדבר הנשרף למעלה, וכמ״ש אדמו״ר הזקן באגה״ק24 שע״י השריפה הרי האש והרוח והמים שבדבר הנשרף עולים למעלה. וכן הי׳ גם בהר סיני, וכמובא באוה״ת לאדמו״ר הצ״צ25 דלכאורה אינו מובן איך הי׳ בו אש ועשן, הרי בהר סיני אין בו אילנות ועצים ואיך יהי׳ בו עשן. ובאור החיים26 איתא ששלט האש בגופו של הר ונשרפו אבניו כמשפט הכבשן. וברוחניות מבואר באוה״ת שם שזהו ענין העלאת ההר מלמטה למעלה, כמ״ש27 והחיות רצוא ושוב כו׳. דהנה אמרו רז״ל28 קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה, ומבואר בזה, כי התורה כולה היא ברצוא ושוב, העלאה והמשכה, אור ישר ואור חוזר, תורה ומצוות, אך אברהם קיים ענין רצוא ושוב ברוחניות כמ״ש בו29 ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה שזהו ענין רצוא ושוב. אך במתן תורה נתחדש שיוכל להיות ענין רצוא ושוב לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות, וכנ״ל שזהו החידוש דמתן תורה, ולכן היתה נתינת התורה באופן שהי׳ עשן שזהו ענין של רצוא ושוב, העלאת האש רוח ומים וההמשכה בבחי׳ הדומם.
והנה ע״פ מה שנת״ל שכל ענין נתינת התורה הי׳ בשביל עבודת הבירורים לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים דוקא, יש לבאר גם מה שאמרו רז״ל30 כתיב31 ויאמר ה׳ מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וכתיב32 אלוקה מתימן יבוא מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן אמר ר׳ יוחנן מלמד שהחזירה הקב״ה על כל אומה ולשון ולא קיבלוה עד שבא אצל ישראל וקיבלוה. ומבואר בזה33 שזהו משום שיש מעלה בעשו שהוא הבכור ששרשו מעולם התהו שלמעלה מעולם התיקון, ולכן הניצוצים שהיו מתבררים אצלם הם נעלים ביותר. וכמו שהוא בעשו וישמעאל כן הוא בכל ע׳ האומות, שהם כללות ע׳ האומות כנודע34. ויש לומר עוד, שבזה גופא שהלכו אצלם ולא קיבלוה הרי מזה התבטלה טענתם נגד ישראל, דאין להם טענה, שאין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו35, ובמילא הרי הבירור ע״י ישראל לאחרי זה הוא בהסכמתם. ונמצא שע״י הקדמה זו הרי זה שישראל מבררים את כל העולם הרי זה באופן שגם אומות העולם מסכימים שישראל הם המבררים אותם. וזהו תכלית השלימות של הבירור מלמטה למעלה [וע״ד כמו שהוא במלאכים, כמבואר בסוגיא דשבת שם שלאחרי מענה משה נתקבלו דבריו ע״י המלאכים, עד שנתנו לו מתנות וכו׳]. ויש לומר שזהו גם מ״ש36 ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה, שזה שונפלינו אני ועמך הוא מכל העם, היינו שכל העם מסכימים ע״ז. ועד״ז מ״ש במתן תורה37 והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ, ומסיים38 ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, שכל זה הוא באופן שאומות העולם מסכימים ע״ז. וטעם הדבר שדוקא ישראל נבחרו לקבל התורה הוא כנ״ל, כי דוקא אצלם ישנה ההסכמה מלמטה, באופן דקבלת עול ובאופן של שמחה וטוב לבב, שמסכימים לקבל התורה ולקיים מצוותי׳.
והנה בכל שנה ושנה חוזרים כל הענינים כמו שהיו בפעם הראשונה, כולל ענין זה דוהר סיני עשן כולו, ולכן צ״ל עוד הפעם העבודה דקבלת התורה באופן דקבלת עול ובשמחה, וכפתגם כ״ק מו״ח אדמו״ר39 שתהי׳ קבלת התורה בשמחה ובפנימיות, עד שבאים לגאולה האמיתית והשלימה, שזה נרמז במ״ש במתן תורה ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר, דיום השלישי רומז על הגאולה השלישית, דמתן תורה לא יהי׳ עוד פעם40, והיינו שכבר במתן תורה ניתנה גם תורתו של משיח, ויש לומר שזהו מ״ש ביום השלישי, שרומז לענין תורתו של משיח שניתן אז, וכן תהי׳ לנו, באופן שיהי׳ דידן נצח, ואולך אתכם קוממיות41, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויבנה את בית המקדש השלישי, ויגאלנו בנערינו ובזקנינו גו׳ בבנינו ובבנותינו42, לא תישאר פרסה43, והוא יוליכנו לארצנו הקדושה, בקרוב ממש.
__________
1) יתרו יט, טז. שם, יח.
2) שם כ, טו.
3) ראה גם רד״ה וכל העם רואים תרנ״ה (סה״מ תרנ״ה ס״ע קפז). תרצ״ז (סה״מ תרצ״ז ע׳ 281. תש״י ע׳ 223). ה׳ש״ת (סה״מ ה׳ש״ת ס״ע 111).
4) ירמי׳ כג, כט.
5) המשך תער״ב ח״ב פשס״א (ס״ע תשמ ואילך). ד״ה קרוב הוי׳ לכל קוראיו תשח״י (לעיל ע׳ קכז ואילך), ובהנסמן שם הערה 1.
6) ראה ירושלמי ר״ה פ״ג ה״ח. איכ״ר פתיחתא ב. תקו״ז תכ״א (נ, א).
7) משלי ח, ל.
8) סה״מ תרס״ה ע׳ עג ואילך. ד״ה אלפיים שנה תשי״א (לעיל ע׳ ב ואילך). ד״ה ואהי׳ אצלו אמון תשמ״ג (לקמן ע׳ תמב ואילך).
9) יתרו כ, ב.
10) ראה לקו״ת פינחס פ, ב. פ׳ ראה יח, א. שם, ד. לא, ד.
11) שבת פח, ב ואילך.
12) תהלים ח, ב.
13) ב״ר פ״ח, ז. רות רבה פ״ב, א (ג).
14) דברי הימים-א ד, כג.
15) שבת נא, ב. לקו״ת פינחס עז, ג.
16) אגה״ת פ״ד (צד, א). ובכ״מ.
17) תו״א בראשית ד, ב. לקו״ת פ׳ ראה כו, סע״ג-ד. המשך תרס״ו ס״ע תע-תעא. המשך תער״ב ח״א ריש ע׳ תקעו. ובכ״מ.
18) מגילה ו, ב.
19) ראה סה״מ קונטרסים ח״א צז, א. תרצ״ז ע׳ 254. תש״ד ע׳ 243.
20) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
21) בכל הבא לקמן – ראה דרושים שבהערה 3.
22) יתרו יט, כ.
23) ג, ד ואילך.
24) סימן טו.
25) יתרו ע׳ תתכט (מהרמ״א). וראה גם רד״ה והר סיני עשן תרכ״ח (סה״מ תרכ״ח ע׳ קמד). תרס״ב (סה״מ תרס״ב ע׳ שטז). תש״א (סה״מ תש״א ע׳ 125). תש״ח (סה״מ תש״ח ס״ע 208). ועוד.
26) עה״פ והר סיני עשן. הובא (גם) בדרושים שבהערה 3.
27) יחזקאל א, יד.
28) יומא כח, ב. – בהבא לקמן, ראה אוה״ת יתרו שם.
29) לך לך יב, ט.
30) ע״ז ב, ב.
31) ברכה לג, ב.
32) חבקוק ג, ג.
33) אוה״ת ברכה ע׳ א׳תתמג. וראה גם סד״ה וירד הוי׳ על הר סיני תשכ״ז (לעיל ע׳ רמא-ב). וש״נ.
34) ראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ב) ערך אוה״ע סי״ב סק״ג (ע׳ שכז). וש״נ.
35) ע״ז ג, א.
36) תשא לג, טז.
37) יתרו יט, ה.
38) שם, ו.
39) ראה לקו״ש ח״ד ע׳ 1307. ח״ח ע׳ 272. חי״ג ע׳ 158. ועוד.
40) ראה סה״מ תרמ״ז ע׳ פז. תרנ״ו ע׳ שנו. המשך תרס״ו ע׳ כג. שם ע׳ תקמו. תער״ב ח״א ע׳ שסו. סה״מ עטר״ת ע׳ רצא. תרפ״ה ע׳ קצט. תש״ט ע׳ 57 (השני). ועוד.
41) בחוקותי כו, יג.
42) בא י, ט.
43) שם, כו.
[סה"מ שבועות ע' רפג ואילך]
נדפס בסה״מ תש״ל ע׳ 234 ואילך.