בס״ד. ש״פ בהעלותך, י״ט סיון ה׳תשמ״ח

הנחה בלתי מוגה

בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות¹, ומבאר בזה בלקו״ת ריש פרשתנו² (החסידישע פרשה), דענין המנורה נאמר בזכרי׳³ ראיתי והנה מנורת זהב כולה גו׳, כי ענין המנורה הוא בחי׳ כללות נשמות ישראל, ויש בה בחי׳ ז׳ נרות שהם ז׳ מדריגות בעבודת ה׳, וממשיך ומבאר את ז׳ המדריגות שהם נגד ז׳ מדות, יש עובד מאהבה כמים [שזהו בבחי׳ חסד⁴, יומא דאזיל עם כולהו יומין⁵], ויש מאהבה כרשפי אש [גבורה⁴], ויש ע״י תורה קו הממוצע [תפארת], ויש ע״י נצחון [נצח], ויש ע״י הודי׳ [הוד], ומסיים וכן יש עבודה ע״י התנשאות וכו׳ ויש ע״י שפלות. ויש להוסיף בזה, דב׳ המדריגות האחרונות (התנשאות ושפלות), שניהם שייכים לספירת המלכות, אלא שכמו שהוא בספירת המלכות למעלה הרי סדר ההשתלשלות הוא שבתחילה הוא בחי׳ השפלות, מה שהמלכות היא סופא דכל דרגין, סוף האצילות, ורק לאח״ז נעשית כתר לבי״ע, בחי׳ ההתנשאות, אמנם כמו שהוא במנורת זהב כולה שהם נש״י הסדר הוא להיפך, דבתחילה בא ענין ההתנשאות ואח״כ ענין השפלות. ויש להעיר עוד על דבר תמוה, שלא נזכר כאן אודות העבודה שכנגד מדת היסוד⁶. [ובפרט שבדרוש הצ״צ⁷ נתבאר גם תוכן העבודה דבחי׳ יסוד]. ואף שיש לעיין בכתבי יד דדרושים אלו, מ״מ יש כאן דבר פלא, שבכל הדורות מאז שנדפס הלקו״ת לא עמדו על פלא זה.

והנה אהרן הוא המדליק את הנרות הללו, כמ״ש בהעלותך את הנרות, שהוא פועל בכל הסוגים דישראל ענין של עלי׳, דאהרן הוא משבעת הרועים⁸ המשפיעים בכל נשמות ישראל, ופעולתו בישראל היא בהעלותך את הנרות. וכדי לבאר מעלת פעולת אהרן בנשמות ישראל, מבאר בהדרוש שם את החידוש דאהרן לגבי העבודה כפי שהיתה לפניו. דעבודת אהרן היא עבודת האהבה, כמאמר המשנה⁹ הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום כו׳, וכן עבודת אהרן היא ברכת כהנים¹⁰, שהמצוה היא (כנוסח הברכה) לברך את עמו ישראל באהבה, כמבואר בשו״ע¹¹ שענין זה (באהבה) הוא לעיכובא (וכדאיתא בזהר¹² חומר הענין), ולכן כדי להבין מעלת עבודת אהרן, מקדים שם ביאור ענין האהבה כפי שהי׳ לפני אהרן, שזה הי׳ אצל אברהם אבינו, שהוא הראשון משלשת האבות, ונקרא בכתוב¹³ אברהם אוהבי, והאהבה דאברהם אבינו נמשך ג״כ לכל ישראל, שהרי האבות הנחילו לכל ישראל את כל עניניהם¹⁴. ועד שמבואר בספר משנה תורה להרמב״ם בסוף הלכות תשובה¹⁵, דשלימות האהבה היא אהבת אברהם אבינו. אבל ע״פ המבואר בדרוש זה, הרי אהבת אברהם אבינו אין זה עדיין תכלית השלימות, וכדלקמן.

והענין הוא¹⁶, דהנה אהבה דאברהם היא בחי׳ אהבת עולם, דאחד הפירושים בתואר זה (אהבת עולם) הוא¹⁷, שהאהבה נלקחה מההתבוננות באלקות שבעניני עולם הזה התחתון, מה רבו מעשיך ומה גדלו מעשיך¹⁸, דהתבוננות זו היא באלקות שלפי גדרי העולם, דזהו מה שאהבת עולם שייכת לבחי׳ ממלא כל עלמין, בחינה זו באלקות המתלבשת בגדרי העולם. ומכיון שהאהבה נלקחה מעניני העולם, לכן היא מוגבלת לפי ערך עניני עולם, שהאהבה היא במדידה והגבלה. ואף שאהבה זו היא אהבה נצחית, דזהו ג״כ פירוש אהבת עולם, אהבה נצחית¹⁹, מ״מ הרי גדר הנצחיות עצמו מורה שנתפס בגדרי הזמן וגבול, דהבחינה שהיא למעלה מגדר עבר הוה ועתיד לא שייך בה התואר דנצחיות [וע״ד המבואר בלקו״ת בתחילתו²⁰ בענין עד ולא עד בכלל, ובכ״מ]. אמנם בחי׳ אהבה דאהרן היא אהבה שלמעלה מסדר ההשתלשלות, מבחי׳ סוכ״ע. דזהו מה שאהרן הוא אותיות נראה²¹, שרומז לבחי׳ הראי׳, דענין הראי׳ מורה על ראיית עצם הדבר כמ״ש²² אשר עין בעין נראה אתה ה׳, והיינו הגילוי שלמעלה מסדר ההשתלשלות. ואהבה זו היא למעלה ממדוה״ג.

ויש לומר דמה שאהבת אברהם אבינו הוא בחי׳ אהבת עולם, ואהבת אהרן היא למעלה מבחי׳ אהבת עולם, ה״ז מפני שאברהם אבינו הי׳ לפני מ״ת ואהרן הי׳ לאחרי מ״ת²³. והענין הוא, דהנה ידוע²⁴ דלפני מ״ת היתה הגזירה דעליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה, ולאחרי מ״ת נתבטלה הגזירה, שנעשה החיבור דעליונים ותחתונים. וזהו מה שאהבת אברהם אבינו הי׳ רק בחי׳ אהבת עולם, דאף שעבודת אברהם אבינו היתה בתכלית השלימות, אבל מכיון שהי׳ לפני ביטול הגזירה שבין עליונים ותחתונים, הרי אין ביכולת הנברא (תחתון) לעלות לאהבה כזו שהיא למעלה מגדרי העולם, משא״כ אהרן שהי׳ לאחרי מ״ת שאז נתבטלה הגזירה, הרי האהבה שלו הגיעה למעלה מכל גדרי העולם.

וזהו מ״ש²⁵ שמע ישראל הוי׳ אלקינו הוי׳ אחד ואהבת גו׳ בכל מאדך, כי אהבת הוי׳ כפי שהוא לאחרי מ״ת היא למעלה ממדידה והגבלה, לכן אהבה זו ה״ז כתוצאה ומסובב מאחדותו ית׳ כפי שהוא למעלה מגדרי העולם, ולכן תיכף לאחרי שנאמר שמע ישראל הוי׳ אלקינו הוי׳ אחד, המדבר באחדותו ית׳ כפי שהוא למעלה מגדרי העולם, הנה מיד לאחרי זה נאמר ואהבת גו׳ בכל מאדך, האהבה שלמעלה ממדוה״ג.

ואף שמפסיקים בינתיים באמירת ברוך שם, המדבר באחדותו ית׳ השייך לעולם, הרי כפי שהכתוב נאמר בתורה בא הציווי ואהבת תיכף לאחרי הפסוק שמע ישראל²⁶. ועוד זאת, דאמירת ברוך שם היא בחשאי²⁷. ועוד יש לומר, דאף שברוך שם רומז לג׳ עולמות בי״ע (כמבואר בכ״מ²⁸), מ״מ הרי בג׳ עולמות בי״ע עצמם יש בהם הג׳ ראשי ראשים שלמעלה מאצילות [כמבואר במ״א²⁹ בענין מספר י״ג מדות הרחמים, שלפירוש אחד המספר ג׳ הנוסף על היו״ד רומז לג׳ עולמות בי״ע שלמטה מע״ס דאצילות, ולפירוש שני רומז לג׳ ראשי ראשים שלמעלה מע״ס דאצילות, ושני הפירושים קשורים זה בזה³⁰]. ויש לומר, שזהו מה שבכל השנה אומרים ברוך שם בלחש וביום הכיפורים בקול רם³¹, כי בכל השנה הרי בגלוי ענין ברוך שם רומז לעולמות בי״ע, ולכן, כדי שהאהבה דואהבת תהי׳ בהמשך לההתבוננות דשמע ישראל, אומרים ברוך שם בלחש³², משא״כ ביום הכיפורים שאז מודגש בגלוי בברוך שם ענין ג׳ ראשי ראשים כו׳, אומרים אותו בקול רם³³. ויש לומר, שזהו גם ביאור מאמר רז״ל³⁴ שברוך שם כבוד מלכותו כו׳ נאמר ע״י יעקב לבניו שאמרו לו שמע ישראל כו׳ כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, דלפי פשוטו מה שאמרו כשם בכ״ף הדמיון הוא משום שהשבטים הם בעולמות בי״ע שלמטה מאצילות, ולכן בחי׳ אחד אצלם הוא למטה מבחי׳ אחד דיעקב שהוא באצילות³⁵, אמנם ע״פ הנ״ל יש לומר לאידך גיסא, דכשם בכ״ף הדמיון הוא למעליותא, שבחי׳ אחד שבעולמות בי״ע הוא למעלה יותר, משום שבהם דוקא מתגלה בחי׳ ג׳ ראשי ראשין הנ״ל.

ובזה גופא אומרים בהעלותך את הנרות, שיש בזה כמה עליות, ילכו מחיל אל חיל³⁶. דזהו מ״ש²⁵ בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, שישנו ענין בכל לבבך, ובכל לבבך כולל גם המקיף שבזה. ועד״ז ובכל נפשך, ובכל נפשך כולל גם המקיף שבזה. ועד״ז בכל מאדך, ובכל מאדך כולל גם המקיף שבזה, ועד שזה כולל הן מאד שלך³⁷, שלפי מדריגתו הוא בחי׳ מאד (מאיזו סיבה שתהי׳), ויתירה מזו בחי׳ מאד סתם, ועד לבחי׳ מאד האמיתי שהוא למעלה מכל הענינים³⁸. וכאשר ב׳ בחינות אלו מאירים אצלו בפנימיות, הרי אז נמשכת בחינה עליונה יותר, שהיא נעשית בבחי׳ מקיף³⁹.

והנה ענין זה דאהרן נמשך בישראל גם בהיותם בגלות. דזהו מה שפסוק זה דמנורת זהב כולה נאמר בזמן הגלות, ושם כתיב⁴⁰ ויאמר אלי זה דבר ה׳ אל זרובבל גו׳, דישראל⁴¹ נקראו זרובבל על שם וזרעתי׳ לי בארץ⁴², שנזרעו בגלות בבל, ועד״ז הוא בכל הגליות⁴³, כולל גלות אדום. וכיון שגלו לבבל שכינה עמהם וכו׳⁴⁴, לכן הי׳ דבר ה׳ אל זרובבל, שנמשך בהם בחי׳ דבר הוי׳, בחי׳ המלכות⁴⁵. ויש להוסיף בזה, דזהו גם מה שענין זה אומרים דוקא בההפטרה, שהוא לא רק סיום דקריאת התורה, אלא שנתקן מחמת גזירת המלכות בזמן הגלות⁴⁶, שבמקום קריאת התורה שהיא מתקנת משה רבינו, תיקנו לקרוא ההפטרה. דזהו החידוש דהפטרה זו גופא, שגם בזמן הגלות פועלים ענין דמנורת זהב כולה, באופן דאחדות ישראל, האנשים והנשים והטף, עד שירידה זו לגלות היא לצורך עלי׳ בלבד, ובאים לסיום ההפטרה תשואות חן חן לה⁴⁷, שנעשה ענין החן ובאופן דכפליים, דאותיות כפולות בכלל מורים על הגאולה [כמבואר בדרושי אדמו״ר מהר״ש⁴⁸, לכתחילה אַריבער], והרי אילו זכינו היתה הגאולה מגלות בבל גאולה נצחית⁴⁹, וכ״ש וק״ו עתה לאחרי כל עינויי הגלות והגזירות והשמדות, ולא תקום פעמיים צרה⁵⁰, אלא אדרבה יהי׳ ענין דפעמיים למעליותא, כפליים לתושי׳⁵¹, ונלך יחד כל ישראל, בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו⁵², לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש, ולבית המקדש, וקודש הקדשים, ולפני זה בהדלקת המנורה שע״י אהרן כהן גדול, בהעלותך את הנרות, ובמהרה בימינו ממש.

__________

1) פרשתנו (בהעלותך) ח, ב.
2) כט, ג ואילך.
3) ד, ב.
4) ראה ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך אהבת ה׳ – כמים ורשפי אש ס״ג (ע׳ תקלה ואילך). וש״נ.
5) ראה זח״ג קג, א-ב. קצא, ב. וראה הנסמן במ״מ ללקו״ת שם ל, א.
6) ראה גם ד״ה זה תשכ״ח (לעיל ע׳ קנה-ו), ובהנסמן שם הערה 19.
7) אוה״ת פרשתנו ע׳ של. וראה גם מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ רטז. מאמרי אדהאמ״צ פרשתנו (במדבר ח״ג) ע׳ תתפג. ד״ה בהעלותך עטר״ת (סה״מ עטר״ת ע׳ תעג ואילך).
8) לקו״ת פרשתנו שם כט, ג. וראה תיקונים שבז״ח (קד, א). תו״א מקץ לב, ב. וראה בארוכה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א חי״ח ע׳ תקנג.
9) אבות פ״א מי״ב.
10) נשא ו, כג-ז.
11) אדה״ז או״ח סקכ״ח סי״ט.
12) ח״ג קמז, ב.
13) ישעי׳ מא, ח.
14) ראה תו״א ר״פ וארא. ובכ״מ.
15) פ״י ה״ב.
16) בהבא לקמן – ראה לקו״ת שם, ד ואילך.
17) ראה גם ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך אהבת ה׳ – עולם, רבה ובתענוגים ס״ב (ע׳ תקסח ואילך). וש״נ.
18) תהלים קד, כד. שם צב, ו.
19) ראה לקו״ת במדבר ט, ד. המשך מים רבים תרל״ו פנ״ו-ז (ע׳ סג-ד). פנ״ט (ריש ע׳ סז). ועוד. וראה ספר הערכים שם ס״ג (ע׳ תקעח ואילך). וש״נ.
20) פקודי ה, א.
21) לקו״ת פרשתנו שם ל, א. וש״נ.
22) שלח יד, יד.
23) אוה״ת פרשתנו ע׳ שלח. ע׳ שנ.
24) שמו״ר פי״ב, ג. תנחומא וארא טו.
25) ואתחנן ו, ד-ה.
26) ראה פסחים נו, א.
27) פסחים שם. טושו״ע ושו״ע אדה״ז הל׳ ק״ש סס״א סי״ג.
28) לקו״ת אמור לא, סע״ג ואילך. אמרי בינה שער הק״ש פ״ע (סב, סע״ג) ואילך. שרש מצות התפלה להצ״צ פכ״ב (קכז, א) ואילך. ועוד.
29) פרדס שער (א) עשר ולא תשע רפ״ז. שער (יא) הצחצחות פ״א.
30) אוה״ת שה״ש כרך ב ע׳ תקנז.
31) טושו״ע סתרי״ט ס״ב. שו״ע אדה״ז שם ס״ט.
32) ראה פסחים שם.
33) להעיר גם מאוה״ת נצבים ע׳ א׳ריא. ויקרא (הוספות) ע׳ שי. אחרי ע׳ פה ואילך. ועוד.
34) פסחים שם.
35) ראה שער התשובה לאדהאמ״צ (בשערי תשובה ח״ב) פכ״ו (יח, ד ואילך). אמרי בינה שם פ״ע. אוה״ת תצוה ע׳ א׳תרסד. ד״ה באתי לגני תשל״ז ס״ח (סה״מ מלוקט ח״א ע׳ רכו-ז). ועוד.
36) תהלים פד, ח. וראה ברכות בסופה. שו״ע אדה״ז או״ח סקנ״ה.
37) ראה תו״א מקץ לט, ד. סהמ״צ להצ״צ קכג, ב. ועוד. וראה ספר הערכים שם ערך אהבת ה׳ – בכל לבבך, נפשך ומאדך ס״ד (ע׳ תכז ואילך). וש״נ.
38) תו״א שם. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ קעט. ועוד.
39) ראה לקו״ת ואתחנן ד״ה וידעת הא׳ וביאורו ותוס׳ ביאורו (ד, א ואילך).
40) זכרי׳ ד, ו.
41) ל׳ הלקו״ת ריש פרשתנו (כט, ג).
42) הושע ב, כה.
43) ראה לקו״ת פרשתנו לג, רע״ג.
44) מגילה כט, א.
45) ראה לקו״ת שם לב, ד.
46) אבודרהם (שחרית של שבת). לבוש, ב״ח, ט״ז ושו״ע אדה״ז או״ח ר״ס רפד. וראה אנציקלופדי׳ תלמודית בערכו (ריש כרך י).
47) זכרי׳ שם, ז.
48) רד״ה לך לך תרכ״ז (סה״מ תרכ״ז ע׳ טו). תר״ל (סה״מ תר״ל ע׳ ט). ועוד.
49) פרש״י יחזקאל מג, יא. הובא בפתיחת תויו״ט למס׳ מדות. וראה ברכות ד, סע״ב.
50) ל׳ הכתוב – נחום א, ט. וראה לקו״ש חכ״ג ע׳ 306 הערה 55. וש״נ.
51) איוב יא, ו. שמו״ר פמ״ו, א.
52) בא י, ט.

[סה"מ במדבר ח"א ע' קפא ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ח ע׳ קסז ואילך. התוועדויות תשמ״ח ח״ג ע׳ 483 ואילך.