בס״ד. יום ב׳ דחג השבועות (מאמר א׳) ה׳תשל״ב

הנחה בלתי מוגה

מראיהם¹ ומעשיהם כאשר יהי׳ האופן בתוך האופן², פירוש, דהגם שבחיות הקודש ישנה ההתחלקות דפני ארי׳ אל הימין ופני שור אל השמאל וכו׳³, מ״מ הרוח החי׳ בהם היא בבחי׳ עיגול שאין בו מעלה ומטה וימין ושמאל, דזהו כאופן בתוך האופן, דאופן הוא עיגול. ובזה גופא הרי זה כמו אופן גדול בתוך אופן קטן, שהאופן הגדול הסובב את הקטן למעלה הוא גבוה מן האופן הקטן ולמטה בתחתיו האופן הקטן הוא למעלה מן הגדול. וכן הוא בנמשל, דכל⁴ הגבוה יותר יורד למטה יותר⁵. וגילוי בחינה זו הוא בחג השבועות, שהוא יום החמישים הבא לאחרי מ״ט ימי ספירת העומר, והיינו שהוא גילוי בחי׳ שער הנו״ן, דמ״ט שערים הם ז׳ מדות כלולות זו מזו, והיינו ענין ההתחלקות, משא״כ שער הנו״ן הוא למעלה מהתחלקות⁶. וע״פ הנ״ל שכל הגבוה יותר יורד למטה יותר, מובן מה שנתינת התורה למטה היא דוקא בדברים גשמיים וכו׳ כידוע.

ובזה יובן גם מה שמשה רבינו שהמשיך בחינה זו במתן תורה (כמ״ש⁷ משה ידבר) הוא שהמשיך בחי׳ י״ג מדות הרחמים, כדאיתא בזהר⁸ על פסוק⁹ ויקרא הוי׳ הוי׳ גו׳, שהמשיך וקרא בחי׳ י״ג מדות הרחמים, שגם ענין י״ג מדות הרחמים הוא למעלה מהתחלקות. וזהו מה שמדת החסד שבי״ג מדות הרחמים נקראת בשם נוצר חסד לאלפים¹⁰, וחסד שבעשרת הדברות נקראת עושה חסד לאלפים¹¹, דחסד שבעשרת הדברות הוא חסד שבסדר השתלשלות, ולכן נאמר זה לאחרי פוקד עון אבות על בנים, משא״כ נוצר חסד כתיב לפני פוקד עון אבות על בנים. וזהו ההפרש בין חסד דמשה וחסד דאברהם, דחסד דאברהם הוא חסד דאצילות, חסד דסדר השתלשלות, משא״כ חסד דמשה הוא למעלה מהשתלשלות ולמעלה מהתחלקות, כי הגם שבעולם האצילות איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד¹², מ״מ ישנו ענין ההתחלקות, משא״כ למעלה מזה הוא לגמרי למעלה מהתחלקות. ולכן נקרא ונוצר חסד, נוצר אותיות צנור ורצון¹³, כי בשביל זה צ״ל צינור ורצון מיוחד להמשיך בחינה שאינה בערך כלל.

ועל ב׳ בחינות חסד אלו נאמר לאלפים, פירוש אלפים מדריגות, שהם מדריגה אחר מדריגה שאינם בערך זה לזה, עד שבין מדריגה למדריגה צ״ל ביטול מציאותו הקודמת. וע״ד מ״ש בר׳ זירא¹⁴ ששכח תלמוד בבלי בשביל לימוד תלמוד ירושלמי, כי כיון שאינו בערך צ״ל ביטול לגמרי בהשגתו הקודמת. וזהו גם מה שאלפים רומז על אות א׳ שהוא יו״ד למעלה ויו״ד למטה ווי״ו באמצע, היינו שההמשכה מלמעלה למטה היא ע״י צמצום שהוא היו״ד שבראש שבלעדי הצמצום אי אפשר להיות המשכה והתגלות כו׳, ואח״כ יש עוד צמצום שהוא היו״ד שלמטה כו׳ (וכמבואר כל זה בארוכה באמרי בינה שער הקריאת שמע¹⁵ ובאוה״ת פ׳ תשא¹⁶). וענין זה הוא הן בבחי׳ נוצר חסד דמשה והן בבחי׳ עושה חסד דאברהם.

והנה מצד זה שמשה הגיע לשער הנו״ן הרי הוא המשיך מעלה זו גם בעולמות בי״ע, שהוא כמו העמוד שמחבר מעלה ומטה (והיינו מצד מעלת היושר על העיגולים). ועד״ז הוא בכל ראשי ישראל שבכל דור ודור שעליהם אמרו משה שפיר קאמרת¹⁷ וכיו״ב, וכל ראשי ישיבות שבכל דור הן בחי׳ משה שהוא הממשיך דחילו ורחימו, דיראה היא שורש כל שס״ה מצוות ל״ת ואהבה היא שורש כל רמ״ח מצוות עשה. ע״כ תוכן המאמר שהוא דרוש הראשון שאמר הרב המגיד בחג השבועות שנת תקכ״א כשקיבל הנשיאות¹⁸. ומסיפורי חסידים¹⁹ דכשהי׳ אדמו״ר הזקן במאסרו וביקרו אצלו הבעש״ט והרב המגיד אמר הבעש״ט להרב המגיד שיאמר לאדמו״ר הזקן לומר איזה דרוש, ואמר דרוש הנ״ל מראיהם ומעשיהם הנדפס בתורה אור. ואח״כ אמר הבעש״ט להרב המגיד ״שאומר הוא אות באות כמו שקבלת ממני״. וכ״ק מו״ח אדמו״ר סיפר שרבינו ביאר הדרוש ע״פ סגנונו²⁰.

__________

1) מאמר זה הוא ד״ה מראיהם ומעשיהם שבתו״א יתרו סט, ב ואילך, עם איזה הוספות (לקו״ש ח״ח ע׳ 252 הערה 30 – הועתק לעיל במפתח המאמרים בהערה למאמר זה. וראה לקמן בפנים המאמר בסופו). ראה גם הנחה אחרת מהמאמר שבתו״א – מאמרי אדה״ז תקס״ו ע׳ ריב ואילך.
2) יחזקאל א, טז.
3) שם, י.
4) ראה הנסמן בס׳ המפתחות לספרי אדה״ז ערך כל הגבוה כו׳. שערי אורה שער הפורים נח, א ואילך. סה, א ואילך. ועוד.
5) להמשך הענין – ראה ד״ה ביום השני הקריב דש״פ נשא שנה זו (הנחה בלתי מוגה – סה״מ במדבר ח״א ע׳ שנא ואילך).
6) ראה גם לקו״ת במדבר י, ד.
7) יתרו יט, יט.
8) ראה אוה״ת תשא ע׳ ב׳סז.
9) תשא לד, ו.
10) תשא שם, ז.
11) יתרו כ, ו.
12) תקו״ז בהקדמה (ג, ב).
13) ל״ת להאריז״ל פ׳ תולדות ופ׳ תשא. פע״ח שער (יא) הסליחות פ״ח. ועוד.
14) ב״מ פה, א.
15) פס״ה.
16) ע׳ א׳תתקיב.
17) שבת קא, ב.
18) ״היום יום״ יח שבט.
19) בית רבי ח״א לא, א בהערה.
20) ראה ״היום יום״ שם.

[סה"מ שבועות ע' שיא ואילך]

״בסוף המאמר אמר, שהמאמר הוא דרוש הראשון שאמר הה״מ בחג השבועות שנת תקכ״א כשקיבל הנשיאות (היום יום ע׳ כא). ומספורי חסידים (״בית רבי״ ע׳ לא בהערה) דכשהי׳ אדמו״ר הזקן במאסר ובקרו אצלו הבעש״ט והה״מ אמר הבעש״ט להה״מ שיאמר לאדה״ז לומר איזה דרוש, ואמר דרוש הנ״ל מראיהם ומעשיהם הנדפס בתו״א. ואח״כ אמר הבעש״ט להה״מ ״שאומר הוא אות באות כמו שקבלת ממני״. וכ״ק מו״ח אדמו״ר סיפר שרבינו ביאר הדרוש ע״פ סגנונו (ראה יום יום שם)״ (הערת המו״ל בלקו״ש ח״ח ע׳ 252. וראה לקמן בסוף המאמר).
מאמר ראשון מהמשך. נדפס בסה״מ תשל״ב ע׳ 191 ואילך.