בס״ד. ש״פ פקודי, ו׳ אדר-שני ה׳תש״ל

הנחה בלתי מוגה

אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה וגו׳¹, וידוע הדיוקים בזה² מ״ש משכן שתי פעמים, המשכן משכן העדות. גם צריך להבין מ״ש אשר פוקד לשון יחיד, שמזה מובן שהגם שבכללות קאי על שתי הדרגות, משכן ומשכן העדות, מ״מ עיקר הפקוד קאי על משכן העדות, אבל אין מקרא יוצא מידי פשוטו³ שקאי על כל הענין גם על משכן סתם וכו׳. והנה ענין הפקוד הי׳ לאחרי הבאת כל הט״ו דברים⁴ לנדבות המשכן, ומלאכת המשכן ועשיית הכלים והלבושים, ואח״כ הי׳ הפקוד ע״פ משה, ולאחר כל זה הי׳ הקמת המשכן בפועל, שאז הי׳ ושכנתי בתוכם⁵. ומזה מובן איך שהוא בעבודת כל אחד ואחד מישראל, שמתחילה צ״ל הבאת הנדבות למשכן, ואח״כ עשיית הלבושים והכלים, ולאחר כל זה מגיע למדריגת פוקד על פי משה, ואח״כ ושכנתי בתוכם, בתוך כאו״א מישראל⁶, וכמו״כ בפרטי הפקוד שמקודם צ״ל הפקוד במשכן, ואח״כ במשכן העדות.

וביאור הענין הוא כמ״ש בלקו״ת⁷ דב׳ הבחינות דמשכן ומשכן העדות הו״ע שכינתא תתאה ושכינתא עילאה. ובעבודה הוא עבודה שבמדידה והגבלה ועבודה שלמעלה ממדידה והגבלה, עבודת הלב ועבודת המוח. וכמו שבצדיקים יש שתי הבחינות, כמו״כ הוא גם בבעלי תשובה, דהרי ענין המשכן הי׳ כפרה על חטא העגל⁸, דזהו ענין התשובה. וזהו הב׳ מדריגות שבתשובה, תשוב ה׳, ה׳ תתאה, ה׳ אחרונה – תשובה תתאה, ה׳ עילאה, ה׳ ראשונה – תשובה עילאה⁹. ונמשך אח״כ בעבודת התורה ומצוות שלו שנעשים באופן אחר, וכמבואר¹⁰ בענין תשובה ומעשים טובים¹¹, דע״י התשובה נעשים המעשים שלו באופן אחר, שמובן מזה שיש חילוק גדול בין עבודת התורה ומצוות שלאחר תשובה עילאה לעבודת התורה ומצוות שלאחר תשובה תתאה, וכמבואר באגה״ת¹².

והנה¹³ כתיב¹⁴ זאת התורה אדם, דבאדם יש העבודה שמצד המדות, ולמעלה זהו ענין ז׳ ימי הבנין ששייכים לעולם, וכמ״ש ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ¹⁵ ויכולו השמים והארץ גו׳¹⁶ ופרש״י¹⁷ מה הי׳ העולם חסר מנוחה, באת שבת באת מנוחה כלתה ונגמרה המלאכה, שמזה מובן דגם לשבת יש שייכות להבריאה, שהז׳ ימים הם הז׳ מדות עליונות, ובעבודת האדם הו״ע העבודה שמצד המדות, ולבא פליג לכל שייפין¹⁸, לרמ״ח אברים, שמספר רמ״ח הוא ט׳ פעמים ט׳ והחסדים המגדילים וכו׳, דכל זה הו״ע עבודת המדות. ויש גם העבודה שמצד המוחין, ונמשך עד למעשה שהוא העיקר¹⁹, שמהמוח נמשך חיות בהמדות, ע״י שיורד דרך מיצר הגרון ואינו מתעכב שם, ומהלב נמשך עד לרמ״ח שייפין.

והנה החילוק בין מדות למוחין, דמדות הם בגילוי להזולת, עד שכל מציאות המדות הוא דוקא כשיש זולת, וכשאין זולת הוא מצטער, וכמו שרואים גבי אברהם שהצטער על שלא באו אורחים²⁰, שמזה מובן שלא רק שאי אפשר להיות השפעת המדות בלי זולת אלא שזה נוגע גם לעצם מציאות המדה, שלכן נצטער, דזהו ענין המדות שהם דוקא ע״י זולת, וכמ״ש²¹ כי אמרתי עולם (שאז אפשר להיות) חסד יבנה. אבל המוחין הם לעצמו ואינם צריכים זולת, ואדרבה, כמ״ש אצל הסנהדרין²² דאיתא במשנה²³ שהיו מזדווגין זוגות זוגות, ויש בזה ב׳ פירושים, פירוש א׳ שהי׳ כל אחד ואחד הולך בינו לבין עצמו להתבונן²⁴, וגם להפירוש²⁵ שהי׳ הולך עם בן זוג, אבל מ״מ לא היו כולם ביחד, והיינו דאין זה בדרך השפעה כמו במדות וכו׳, דזהו ענין המוחין שהם לעצמו דוקא, ולכן בעלי מוחין הם בהתבודדות. וזהו כללות החילוק בין מוחין למדות, דשכל הוא לעצמו ובהעלם, משא״כ המדות הם להזולת ובגילוי. והגם שבשכל ג״כ יודע הזולת שיש מציאות שכל אצלו, אבל מ״מ אינו יודע מה הוא. ולכן כמו שבא בעבודה הנה עבודת המדות הו״ע והנגלות לנו ולבנינו²⁶, ו״ה של שם הוי׳²⁷, שבכללות זהו ענין עבודת התורה ומצוות כמבואר בתניא²⁸, משא״כ העבודה שמצד המוחין הגם שפועל גם על המדות מ״מ הם בהעלם. וכדי שתהי׳ עבודה זו בכל אחד ואחד זהו ע״י משה שבו, וכמ״ש²⁹ מה הוי׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה, ושואלין זה מכל אחד משום שלגבי בחי׳ משה שבו מלתא זוטרתא היא. ואף שדרגת משה הוא נעלה מאד, עד שמי שאומר משהו שיש בו משום בזיון למשה יש ע״ז עונש מיוחד כמבואר בשולחן ערוך יורה דעה³⁰, אעפ״כ ישנו בכאו״א מישראל, דזהו ענין עבודת המוחין דענינו העלם, דרק ע״י בחי׳ משה שבו אפשר שיבוא לידי גילוי.

וזהו מ״ש אלה פקודי המשכן משכן העדות, שהם ב׳ אופני העבודה, עבודה שמצד המדות שענינם גילוי, ועבודה שמצד המוחין שענינם העלם, וע״ז (על העבודה שמצד המוחין) הו״ע העדות, דעדות שייך רק על דבר הנסתר ונעלם מעיני הכל, שהרי על דבר הנגלה אין צריך ואין שייך עדות, ואפילו על מילתא דעבידא לאגלויי³¹ לא הצריכה התורה עדות, כמבואר בלקו״ת פרשתנו³², ודוקא על דבר הנעלם ע״ז הוא ענין העדות. וזהו מ״ש אשר פוקד על פי משה, דעיקר הפקוד הוא על משכן העדות, עבודת המוחין, הנסתרות, אבל מ״מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו, שפועל אח״כ גם על עבודת התורה ומצוות, והנגלות, שנעשים באופן אחר.

והנה מדובר לעיל, שכמו שיש ב׳ מדריגות אלו כמו שהם בעבודת הצדיקים, כמו״כ ישנם ב׳ מדריגות אלו כמו שהם בעבודת הבעלי תשובה, ובעבודת התשובה זהו ענין תשובה תתאה ותשובה עילאה, שזהו ענין המשכן סתם, ומשכן העדות, דהי׳ אחר חטא העגל³³ ומשה פעל שיהי׳ סלחתי כדבריך³⁴, שזהו ענין התשובה. וזהו מ״ש אלה פקודי המשכן משכן העדות, ואמרו רז״ל³⁵ המשכן משכן שני פעמים רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין (חורבן בית ראשון ובית שני). וע״ז היא עבודת התשובה, להחזיר ענין המשכן ומשכן העדות, שיהי׳ עוד הפעם ושכנתי בתוכם, וזהו הב׳ מדריגות שבתשובה תשובה תתאה ותשובה עילאה, וב׳ מדריגות אלו בעבודת הצדיקים הו״ע עבודת המוחין, העלם, ועבודת המדות, גילוי, ומעבודת המוחין צריך שיפעול גם בעבודה הנמוכה, וכמו״כ הוא בעבודת התשובה, שמתשובה עילאה צריך לפעול גם על מדריגה התחתונה, תשובה תתאה.

והנה ע״ז אומר אלה פקודי המשכן וגו׳ דפירוש פקודי הו״ע החשבון, ואינו אומר כי תשא או א׳ מלשונות אחרים של חשבון, ומבאר ע״ז בלקו״ת פרשתנו³⁶, דענין הפקוד הוא כמו שאמרו רז״ל³⁷ חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך, דענין הפקוד הו״ע היחוד בתכלית, לא רק ענין הלבושים, ואינו מספיק גם ענין האכילה שהו״ע פנימי יותר, אלא צ״ל דוקא ועונתה³⁸ שהו״ע היחוד בתכלית, עד שנעשים לבשר אחד³⁹. ועפ״ז⁴⁰ יש לומר מה שאמרו רז״ל⁴¹ בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה, דלכאורה תמוה⁴² דהרי פני הכרובין מעורין זה בזה דוקא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, ומורה על גודל החיבה דהקב״ה וישראל כחיבת איש ואשה⁴³. אך לפי המבואר לעיל מה שאמרו רז״ל דחייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך יובן, דמכיון שבזמן הגלות כנסת ישראל היא כאשה שהלך בעלה למדינת הים⁴⁴, לכן, לפני יציאתו של הבעל (הקב״ה) לדרך היתה הפקידה, ולכן היו אז הכרובים מעורין זה בזה. וכמו״כ כשבא מן הדרך, דזהו ענין הגאולה, הו״ע הפקוד. וזהו אלה פקודי המשכן משכן העדות, שהו״ע היחוד בתכלית שהי׳ אחר חטא העגל וכו׳. וזהו מ״ש בפנים יפות⁴⁵ על אלה פקודי המשכן, דאלה הוא כמו זה, שהו״ע הגילוי, היחוד בתכלית ובגלוי בלי לבושים, דהוא בבגדו והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה⁴⁶, אלא צ״ל ענין יחוד בגלוי ובלי לבושים, שעי״ז באים לתכלית היחוד בגלוי לעתיד לבוא, שכתוב שתי פעמים זה, ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה׳ קוינו לו וגו׳⁴⁷, וכל זה נפעל ע״י משה, שענינו תורה כמ״ש⁴⁸ זכרו תורת משה עבדי, דע״י אורייתא נעשה ישראל וקוב״ה כולא חד⁴⁹.

ויש לומר בדרך אפשר שזהו השייכות למ״ש בסיום הסדרה⁵⁰ בכל מסעיהם, דענין המסע הו״ע הגלות, וישנו בחי׳ משכן ומשכן העדות, דזהו מה שנתמשכנו בגלות, אבל יש עוד פירוש בנתמשכנו שלקחו את הקב״ה למשכון, שהקב״ה עמם בגלות, וכמ״ש גבי גלות מצרים אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה⁵¹, והגאולה הוא גוי ואלקיו⁵². וזהו אלה פקודי המשכן משכן העדות, דאשה שהלך בעלה למדינת הים, דע״י המשכן וכו׳ דהקב״ה נתמשכן עמם בגלות, בכל מסעיהם, עי״ז באים לגילוי נעלה יותר, ומכאילו פדאני שבא ע״י העסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור, פועלים שיהי׳ פדאני בפועל מבין אומות העולם⁵³, שיהי׳ אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח⁵⁴, שיהי׳ באופן נצחי, שיתגלה לעתיד לבוא המשכן ומשכן העדות בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

__________

1) ריש פרשתנו (פקודי לז, כא).
2) לקו״ת ריש פרשתנו (ג, א). תו״ח פרשתנו תרנה, ב.
3) שבת סג, א. וש״נ.
4) ראה בחיי פרשתנו כה, ז. כלי יקר שם, ג. לקו״ש חכ״א ע׳ 153. וש״נ.
5) תרומה כה, ח.
6) ראה ראשית חכמה שער האהבה פ״ו קרוב לתחלתו (ד״ה ושני פסוקים). אלשיך תרומה שם. של״ה סט, א. רא, א. שכה, ב. שכו, ב. וראה לקו״ש חכ״ו ע׳ 173 הערה 45.
7) ד, ג ואילך.
8) תנחומא תרומה ח.
9) ראה אגה״ת פ״ד.
10) לקו״ת מטות פב, א. שמע״צ פה, א. שה״ש יז, ג. וראה לקו״ש ח״ד ס״ע 1052 ואילך.
11) אבות פ״ד מי״ז.
12) פ״ח.
13) בהבא לקמן (בקטע זה) – ראה ד״ה את שבתותי תשמרו עטר״ת (סה״מ עטר״ת ע׳ תז ואילך). ה׳ש״ת (סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 81 ואילך). ולהעיר מלקו״ת בהר מב, ג ואילך.
14) חוקת יט, יד.
15) תשא לא, יז.
16) בראשית ב, א.
17) עה״פ שם, ב.
18) ראה זח״ג קסא, ב. רכא, ב. אגה״ק סל״א.
19) אבות פ״א מי״ז.
20) פרש״י ר״פ וירא.
21) תהלים פט, ג. ראה אוה״ת (יהל אור) עה״פ (ע׳ שיד ואילך). סה״מ תרל״ד ע׳ נד-ה. ובכ״מ.
22) בכ״ז ראה גם המשך והחרים תרל״א (קה״ת, תשע״ה) ע׳ לד.
23) סנהדרין מ, א.
24) פרש״י שם.
25) רמב״ם הל׳ סנהדרין פי״ב ה״ג.
26) נצבים כט, כח.
27) תקו״ז תיקון י. לקו״ת פרשתנו ג, ב ואילך.
28) פמ״ד.
29) עקב י, יב. ברכות לג, ב. תניא רפמ״ב.
30) סימן רמב.
31) ל׳ חז״ל – ר״ה כב, ב.
32) ד, סע״א ואילך.
33) תנחומא שבהערה 8. פרש״י תשא לא, יח. לג, יא.
34) תנחומא פרשתנו יא. פרש״י תשא לג, יא. עקב ט, יח.
35) פרש״י ריש פרשתנו. תנחומא פרשתנו ב. שמו״ר פנ״א, ג.
36) ד, סע״ג ואילך.
37) יבמות סב, ב.
38) ל׳ הכתוב – משפטים כא, י.
39) בראשית ב, כד.
40) בכ״ז – ראה גם סה״מ פורים ע׳ שיד-שטו. וראה לקו״ש ח״ב ע׳ 360 ואילך.
41) יומא נד, ב.
42) ראה חדא״ג מהרש״א ליומא שם (נד, א).
43) יומא שם, א. וראה ב״ב צט, א.
44) תענית כ, א. סנהדרין קד, סע״א. איכ״ר פ״א, א. זח״ב קכב, א. וראה סידור (עם דא״ח) נח, ב ואילך. אוה״ת נ״ך (כרך ב) ע׳ א׳מז ואילך.
45) הובא באוה״ת פרשתנו ס״ע ב׳רלג.
46) כתובות מח, א.
47) ישעי׳ כה, ט. תענית בסופה. שמו״ר פכ״ג, יד.
48) מלאכי ג, כב.
49) ראה זח״ג עג, א.
50) מ, לח.
51) ויגש מו, ד.
52) ע״פ שמואל-ב ז, כג.
53) ברכות ח, א.
54) ישעי׳ לג, כ.

[סה"מ שמות ח"ב (הוספות) ע' של ואילך]