לח) ואלה המשפטים – ש״פ משפטים, כ״ד שבט, מבה״ח אד״ר ה׳תשד״מ

בס״ד. ש״פ משפטים, כ״ד שבט, מבה״ח אדר-ראשון ה׳תשד״מ

הנחה בלתי מוגה

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כי תקנה עבד עברי גו׳1, וידוע הדיוק בזה בדרושי רבותינו נשיאינו [בתורה אור2 ובתורת חיים3 ובדרושי רבותינו נשיאינו שלאחרי זה4, עד לדרוש כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו5], דצריך להבין כי לפניהם הוא לשון רבים וכי תקנה הוא לשון יחיד והוה לי׳ לומר כי יקנו, שהרי הענין דכי תקנה עבד עברי הוא אחד מן המשפטים אשר תשים לפניהם לשון רבים. גם צריך להבין מהו ענין לפניהם. גם צריך להבין6 מה שמתחיל המשפטים בדין עבד עברי, דלכאורה ענין זה של דין עבד עברי הוא דבר בלתי רגיל ובלתי תדיר כלל (וכמובן ממה שאמרו רז״ל7 והובא בפרש״י על התורה8, שצריך כמה תנאים כדי שיהי׳ דין עבד עברי המדובר כאן), משא״כ הדינים המבוארים לאחרי זה בפרשתנו הם דברים רגילים ותדירים יותר, ולמה התחיל בדין זה דוקא. גם צריך להבין מהו דיוק הלשון כי תקנה דוקא ולא לשון אחר. ועוד כמה דיוקים נוספים בפסוק זה בדרושי רבותינו נשיאינו ובמפרשי המקרא על הפסוקים.

ונקודת הביאור בזה היא9, דמ״ש כי תקנה לשון יחיד קאי אדלעיל מיני׳ דכתיב ואלה המשפטים אשר תשים גו׳, תשים לשון יחיד. והיינו, דענין זה דכי תקנה הוא ע״י משה רבינו שעליו נאמר אשר תשים לפניהם. דהנה אמרו רז״ל10 (והובא בפרש״י11) ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני, וכשם שמשה קיבל תורה מסיני12, כך קיבל גם משפטים אלה מסיני, ועליהם נאמר לו אשר תשים לפניהם. דפירוש לפניהם היינו לפנימיותם13, היינו שענין זה יומשך גם בפנימיות הנפש, ובמילא יחדור זה בכל הדברים עד למחשבה דיבור ומעשה. וגם לפניהם קאי על פנימיות התורה בפרט. וכדאיתא בירושלמי14 דתשים הוא מלשון סימה שהוא ענין של אוצר15. דפנימיות התורה היא בחי׳ האוצר שבתורה. וזהו החידוש שבפרשה זו, ואלה המשפטים, דאף שמשפטים הם דברים (פשוטים) המובנים בשכל אנושי, וכמארז״ל16 אלמלא לא ניתנה תורה (ח״ו) היינו למדים צניעות מחתול כו׳, וכל שכן ממין המדבר, הנה מ״מ גם בהם ישנו הענין הפנימי שבהם, שהם בבחי׳ אוצר וסימה, ענין פנימי ונעלה ביותר.

ומתחיל בדינו של עבד עברי, כי העבודה הרוחנית שבבחינה זו צריכה להיות בכאו״א. והענין הוא, דהנה כתיב17 וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה, ומבואר בכמה מקומות18 דנשמות ישראל נחלקים בדרך כלל לב׳ מדריגות, בחי׳ זרע אדם ובחי׳ זרע בהמה. דזרע בהמה הוא ענין שלא למעליותא, וצריך לפעול בו להיות עבד שענינו קבלת עול. ואף שעבד עברי הוא דרגא נמוכה ביותר, ולמעלה מזה הוא אמה העברי׳ וכו׳ כמבואר בהדרושים19, בכל זאת הרי תחילת העבודה היא שצריך לפעול בו להיות בבחי׳ עבד עברי. ועוד זאת, דגם מי שהוא מבחי׳ זרע אדם הרי נתלבשה נשמתו בנפש הבהמית, ונפש הבהמית נתלבשה בגוף הגשמי והחומרי (כדאיתא בתניא20) ששרשו מטורי דפרודא, וגם יש לה שייכות ע״י הגוף עם חלקו בעולם. ומטעם זה הנה בכל אדם צריכה להיות העבודה בבחי׳ עבד שהיא בחי׳ קבלת עול וביטול. וכמובא בהדרושים21 שעבודה היא מלשון עורות עבודים, היינו שמעבד ומשנה את טבעו ורגילותו. וכדאיתא בגמרא22 עה״פ23 בין עובד אלקים לאשר לא עבדו שאינו דומה השונה פרקו ק׳ פעמים לשונה פרקו ק״א פעמים, עם כל הפירושים שבדבר, שנקודתם היא שמספר ק׳ זהו טבעו ורגילותו של האדם, משא״כ מספר ק״א זהו ענין של קבלת עול ועבודה מלשון עורות עבודים, שמעבד ומשנה את טבעו ורגילותו.

וזהו כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חינם, דעבודה זו של קבלת עול היא בכל היקף הזמן הנכלל במספר שש. דבדוגמת שש שנים ושנה השביעית יש ששה ימים ויום השבת (וגם מעין זה שבעה שמיטות ויובל) דכל יום ויום יש לו כחו (כדאיתא בזהר ח״א בהוספות24) ועד שכל יומא ויומא עביד עבידתי׳ (כדאיתא בזהר במ״א25), ולכן נפרט כאן ענין שש שנים יעבוד, כי צריך שהעבודה באופן זה תהי׳ בכל זמן. ואח״כ בא יום השביעי שהוא יום השבת, ועד״ז בשנים, דשש שנים יעבוד בקבלת עול ובשנה השביעית יצא לחפשי גו׳.

ובזה יובן מה שכתוב כי תקנה, דלכאורה אינו מובן, איך יכול מי שהוא בבחי׳ זרע בהמה להגיע לבחי׳ עבד עברי, ואפילו מי שהוא בבחי׳ זרע אדם הרי נתלבש בזרע בהמה, הנה לזה אומר כי תקנה לשון קנין דוקא ולא לשון אחר, משום שענין הקנין מורה שאין כאן שינוי בגוף הדבר אלא הוא רק שינוי רשות, מרשות המוכר לרשות הלוקח. והיינו שאין כאן דבר חדש אלא גילוי ההעלם בלבד. והביאור בזה, דהנה כתיב26 בעבר הנהר ישבו אבותיכם גו׳, היינו שמקור נשמות ישראל, גם בחי׳ זרע בהמה, הוא בבחי׳ עבר הנהר שלמעלה מסדר ההשתלשלות, וזה שהוא מזרע בהמה קשור עם בחי׳ בהמה רבה שלפני האצילות27, וגם מי שהוא מזרע אדם קשור עם בחי׳ מאד (שהוא אדם בצירוף אחר28). ולכן המשכה זו בישראל הוא לא ענין של חידוש אלא גילוי ההעלם בלבד.

וזהו מה שכתוב כי תקנה לשון יחיד, כי המשכה זו נעשתה ע״י משה, דכתיב בי׳29 כי מן המים משיתיהו, ששרשו משמיטה נעלית יותר30, מעולם נעלה יותר. ולכן בכחו דוקא להמשיך ענין זה בכאו״א מישראל הן בבחי׳ זרע אדם והן מי שהוא בדרגת זרע בהמה.

וע״פ כל הנ״ל יובן ההמשך דפרשה זו לפרשת מתן תורה. דענין מתן תורה ענינו הוא המשכת התורה מלמעלה למטה, משא״כ פרשת ואלה המשפטים, שבה מבוארים דברים המובנים גם בשכל האנושי, הרי ענינה הוא לימוד התורה מלמטה למעלה31. וכפשטות הענין, דנתינת התורה היתה מלמעלה, כמ״ש32 כי מן השמים דיברתי עמכם גו׳, משא״כ לימוד התורה הוא מן הקל אל הכבד, ובלשון הידוע, כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מלמדו תורה33, ואח״כ בן חמש שנים למקרא וכו׳34 עד שבא לפניהם לפנימיותם, עד שמגיע לבחי׳ יגדיל תורה ויאדיר35, תכלית השלימות שבתורה, ועד שמחבר אורייתא וקוב״ה36. ויתר על כן, דע״י שלימות לימוד התורה עושים את האתר שלים שהוא מעין כלי והכנה לגילוי בחינה שלמעלה לגמרי מאתערותא דלתתא37, ועד שבא לבחי׳ מעלה אני עליכם כאילו עשאוני38.

ויהי רצון שע״י העבודה בב׳ הקוים שבתורה, נבוא בקרוב ממש לסיום הענין דשש שנים יעבוד, דקאי על שית39 אלפי שנין דהוי עלמא40, ויהי׳ ענין אם לבנו ייעדנה וגו׳41, עד ויצאה חינם אין כסף42, כמ״ש43 חינם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, ויתר על כן דכיון שיש ענין תוספת שבת44 ותוספת שביעית45, הנה עוד בסיום האלף הששי באים בשעתא חדא וברגעא חדא לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו ממש.

__________

1) ריש פרשתנו (משפטים כא, א-ב).
2) ריש פרשתנו (עד, ג).
3) פרשתנו תט, א. תכה, ב.
4) סהמ״צ להצ״צ פ, א. ועוד.
5) רד״ה זה תשי״א (לעיל ע׳ קכ). תשל״ד (לעיל ע׳ קע).
6) ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳עז (משל״ה מס׳ פסחים שלו קנא, ב). רד״ה זה תשל״ח (לעיל ע׳ קפ). לקו״ש חט״ז ע׳ 255.
7) ראה קידושין יב, ב ואילך.
8) פרשתנו א, ב (ד״ה כי תקנה).
9) ראה תו״א ותו״ח שבהערות 2-3.
10) מכילתא ריש פרשתנו.
11) ריש פרשתנו.
12) אבות פ״א מ״א.
13) תו״א שם עה, ג. אוה״ת שם ע׳ א׳קכא. סד״ה זה עת״ר (סה״מ עת״ר ע׳ קנא). ובכ״מ.
14) ע״ז פ״ב סה״ז (הובא בתוד״ה מ״ש – ע״ז לה, א).
15) ראה אוה״ת שם ע׳ א׳קכא. סד״ה זה עת״ר (סה״מ עת״ר ע׳ קנא).
16) עירובין ק, סע״ב.
17) ירמי׳ לא, כז.
18) ראה לקו״ת במדבר יג, ז. המשך תרס״ו ע׳ קס ואילך. ובכ״מ.
19) תו״א ותו״ח שם. ובכ״מ.
20) ראה פל״ז. פכ״ט. ובכ״מ.
21) תו״א ותו״ח שם.
22) חגיגה ט, ב. הובא בדרושים הנ״ל.
23) מלאכי ג, יח.
24) רסג, ב.
25) זח״ג צד, ריש ע״ב.
26) יהושע כד, ב.
27) ראה תניא ספמ״ו.
28) ראה לקו״ת שה״ש בסופו. ובכ״מ.
29) שמות ב, י.
30) ראה תו״א שמות נא, ד. ובכ״מ.
31) ראה גם לקו״ש משפטים שנה זו (חכ״ו ע׳ 153 ואילך).
32) יתרו כ, יט.
33) ראה סוכה מב, א. הל׳ ת״ת לאדה״ז בתחלתו.
34) אבות פ״ה מכ״ב.
35) ראה חולין סו, ב.
36) ראה ס׳ הבהיר סנ״ח (קצו). ועוד – נסמן בסה״מ ימי הספירה ע׳ קנה הערה 51.
37) ראה לקו״ת שה״ש כג, ד ואילך. ובכ״מ.
38) זח״ג קיג, סע״א. ויק״ר פל״ה, ז. וראה הגהות הרח״ו לזהר שם. לקו״ת שלח מה, ב. ובכ״מ.
39) ראה ר״ה לא, א. סנהדרין צז, א. ע״ז ט, א.
40) ראה סהמ״צ להצ״צ פג, א. תו״א שם עו, א. מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א ע׳ רפה.
41) פרשתנו כא, ט.
42) שם, י.
43) ישעי׳ נב, ג.
44) ראה מכילתא יתרו כ, ח. לקו״ש חט״ז ע׳ 231 ואילך. וש״נ.
45) ראה לקו״ש חי״ב ע׳ 110-1. וש״נ.

[סה"מ שמות ח"ב ע' קצט ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשד״מ ע׳ פ ואילך. התוועדויות תשד״מ ח״ב ע׳ 970 ואילך.

סגירת תפריט