בס״ד. ש״פ משפטים, פ׳ שקלים, כ״ה שבט, מבה״ח אדר ה׳תשכ״ח
הנחה בלתי מוגה
ואלה המשפטים גו׳1, ואיתא במדרש2 עה״פ שהקב״ה מה שהוא מצוה לישראל לעשות הוא עושה, ואין זה כמלך המצוה לבני המדינה והוא אינו עושה, אלא מה שהוא מצוה הוא עושה, הדא הוא דכתיב3 מגיד דבריו ליעקב, מה שהוא עושה אומר לעשות. ומביא כ״ק אדמו״ר מהר״ש מדרש זה במאמר מלפני מאה שנה4, אחרי שמבאר מעלת התרומה שנאמר עלי׳5 ויקחו לי, שאותי אתם לוקחים6, והוא ע״י מצות תרומה. ומקשה, דהלא תרומה אינה אלא מצוה פרטית, ואיך אומרים שעי״ז אותי אתם לוקחים. אלא הענין הוא, דכל מקום שנאמר לי אינו זז משם לעולם7, וחשיב שם י״ג פעמים לי, שזה קשור להי״ג דברים שבמשכן8, שעי״ז לוקחים הענין דלי. וביאור הענין הוא, כמו שמבאר בהמאמרים דההילולא9 מעלת הנצחון, שזהו ענין דושכנתי בתוכם10 (ענין הנצח11), וזהו אני הוי׳ לא שניתי12, שאינו זז, וזה הי׳ בהמשכן.
ומבאר בהמאמר13 בפירוש דברי המדרש, שתחילה ישראל למטה הם עושים, ועי״ז הקב״ה למעלה מצַוה. והגם דבפשטות לשון המדרש אינו משמע כן, שמבאר שם שתחילה הקב״ה מצַוה ואח״כ ישראל עושים, מ״מ כאן מבאר בהמאמר המעלה מה שישראל פועלים למעלה, שגם הקב״ה יקיים המצוות. וזהו ע״ד שמצינו בהענין של מצה בפסח [דמאמר זה נאמר בפ׳ ויקרא, ר״ח ניסן], שישראל פועלים למעלה ענין המצה, וזה נפעל ע״י ישראל בשעה שהם מקדשים החודש, וזהו אפילו הן מזידין14, מ״מ ישראל קדשינהו לזמנים15. א״כ לפי זה מובן שדוקא ע״י זה שישראל למטה מקדשין החודש, נעשה כן למעלה, ופועלים ענין המצה למעלה דוקא מצד המטה. וכן מצינו בענין התפילין דלמעלה שכתיב בהם ומי16 כעמך כישראל גוי אחד בארץ17, שהפירוש בזה הוא, שישראל ע״י שפועלים אחד בארץ18, פועלים למעלה ענין התפילין19. וזהו ע״י קריאת שמע, הוי׳ אחד20. ובפרט ע״י הקלף גשמי (ועד״ז צמר לציצית וכו׳), והוקשה כל התורה כולה לתפילין21, במילא דוקא ע״י הקלף פועלים האחד בארץ, ועי״ז פועלים למעלה תפילין דמארי עלמא17. א״כ נמצא לפי כל הנ״ל שתחילה ישראל פועלים שכן יהי׳ למעלה, שע״י מה שישראל למטה עושים, פועלים למעלה שמצַוה לעשות.
אמנם מ״מ, כיון שבפשטות לשון המדרש אינו משמע כן, אלא בפשטות תחילה מצַוה ואח״כ עושים, וגם בקיצור של המאמר22 מביא לשון המדרש (שממנה משמע שתחילה הענין הוא למעלה ואח״כ למטה כנ״ל), א״כ צריך לומר לפי זה שכן הוא גם הענין. וכן מוכרח ממה דאיתא על למעלה, שנאמר הלשון23 רמ״ח פקודין אינון רמ״ח אברים דמלכא, וענין זה הוא מצד עצמו בלא עבודה, נמצא שלמעלה ג״כ יש מציאות גם בלא הנבראים דלמטה, ואין זה תלוי כלל בעבודת הנבראים דלמטה. וע״ד מה שמבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ בדרוש ג׳ שיטות24 שאי אפשר לומר שהספירות נעשים ע״י האדם דלמטה. א״כ לפי זה מובן דהציוויים דלמעלה קדמו להמטה. אלא הביאור בזה הוא, דשניהם הן אמת, שיש הענין שמצד למעלה אין צריך להמטה, אבל יש ענין שנעשה דוקא ע״י המטה, והוא הענין של תוספות אורות למעלה, וזה נעשה דוקא ע״י עבודת האדם למטה.
וזהו מה שמבואר בתו״א בד״ה כי עמך25 (ובשערי אורה26), אשר כד אסתלק הנשמה מהגוף נשאר הגוף קיים, ומקשה שם הלא אין עוד מלבדו27, במילא כשמסתלק הנשמה הי׳ צריך הגוף להתבטל. ומבאר שם שיש חיות הגוף שמלבד הנשמה, ומצד זה הוא ג״כ קיים, גם לאחר הסתלקות הנשמה מהגוף. וכמו״כ הוא למעלה, שיש ענין חיות מצד עצמו, וחיות שמוסיפין למעלה, והיינו שדוקא ע״י עבודת התחתונים למטה פועלים למעלה תוספות אורות. וכמו״כ מבאר שם בדוגמת זמן השינה שנשאר קיסטא דחיותא28, אבל זה אינו אלא קיסטא דחיותא, והוא הענין של מוחין דקטנות, וכאשר יקיץ משינתו אז נמשכים לו מוחין דגדלות, והוא יתרון באין ערוך. וכמו״כ יובן למעלה החילוק בין החיות מצד עצמו וכשמוסיפים אורות ע״י עבודת התחתונים, דאז הוא ענין שבאין ערוך. ולכן אומר הלשון29 כאילו עשאוני, מצד האין ערוך מקטנות לגדלות. א״כ לפי כל הנ״ל מובן שלעולם הספירות הם מצד עצמן, אבל זהו בדוגמת גופא בלא נשמתא30, וע״ז מוסיף כאן בהמאמר שע״י עבודת התחתונים פועלים למעלה תוספות אור.
וזהו ענין התרומה דכתיב ויקחו לי, אותי אתם לוקחים, שאין זה הוי׳ מלשון מהוה31, אלא שם הוי׳ דלעילא32. וענין זה ישנו מצד עצמו, ואח״כ יש הענין של אותי אתם לוקחים, ההמשכה למטה, ועי״ז פועל תוספות אורות למעלה. והגם שמבאר בלקו״ת שמיני עצרת33 שתחילה הוא הענין של אתערותא דלעילא ודוקא עי״ז באה האתערותא דלתתא [ואין לפרש שהכוונה שם שהוא בכלל הכנה כללית כדי שיהי׳ האתערותא דלתתא, כי אומר שם34 בפירוש שהוא ענין שהוא בכל יום, כי מבאר שזהו ענין התורה שהיא בדרך מתנה מלמעלה, והיא תמיד בכל יום], הנה הביאור בזה הוא, דהגם שהאתערותא דלעילא קדם, מ״מ הוא באין ערוך לגבי ההמשכות שניתוספים למעלה ע״י העבודה דלמטה, כיון שיש הענין כפי שהוא מצד הבריאה, ואח״כ צ״ל לעבדה ולשמרה35. דלכאורה מדוע צריכים בכלל לזה, הלא יש עולם וגן עדן, ומצד זה לבד הי׳ כדאי כל סדר ההשתלשלות, מ״מ העיקר הוא התוספות אורות שמוסיפים למעלה, וזהו לעבדה ולשמרה, שזהו בכלל הציוויים36. דקודם הי׳ רק מדריגת ז״א, עד כללות קומת הציור של אצילות, עד אריך ולמעלה מזה, ואח״כ ע״י העבודה דלמטה הוא בתוספות מרובה.
וזהו ואלה המשפטים, שמקודם (בפ׳ יתרו) הי׳ הציווי כללי, מתן תורה, כללות ההמשכה מלמעלה למטה, ואח״כ המשפטים, ענינים פרטיים, לפרט יותר. וזהו מ״ש במדרש על המשפטים, דמבאר שתחילה היא ההמשכה מלמעלה, מה שהוא מצוה הוא עושה, אבל אח״כ ע״י עבודת האדם למטה ניתוסף הרבה אור למעלה37.
__________
1) ריש פרשתנו (משפטים כא, א).
2) שמו״ר פ״ל, ט. וראה גם ירושלמי ר״ה פ״א ה״ג.
3) תהלים קמז, יט.
4) ד״ה ויקחו לי תרומה תרכ״ח (סה״מ תרכ״ח ע׳ פז ואילך).
5) תרומה כה, ב.
6) שמו״ר פל״ג, א. וראה תניא פמ״ז (סז, רע״א).
7) ויק״ר פ״ב, ב. מד״ש פי״ט.
8) ראה פרש״י ודעת זקנים מבעלי התוס׳ תרומה שם. תנחומא שם, ה. שהש״ר פ״ד, יג. זח״ב קמח, א.
9) המשך באתי לגני ה׳שי״ת פי״א (סה״מ תש״י ע׳ 131-2).
10) תרומה שם, ח. וראה המשך הנ״ל פ״א (סה״מ שם ע׳ 111-2). פ״ה (שם ע׳ 118).
11) אינו ברור. המו״ל.
12) מלאכי ג, ו. וראה המשך הנ״ל ספ״ט (סה״מ שם ע׳ 124).
13) סה״מ תרכ״ח שם ריש ע׳ פח.
14) ראה ר״ה כה, א.
15) ברכות מט, א.
16) דברי הימים-א יז, כא.
17) ראה ברכות ו, א. יל״ש ואתחנן רמז תתכה.
18) ראה אגה״ק ס״ט (קיד, א). תו״א וישב כז, סע״ד. מקץ לה, א. ויקהל פז, סע״ג. ובכ״מ.
19) ראה גם ד״ה איתא במדרש תהלים דש״פ פינחס שנה זו (סה״מ י״ב-י״ג תמוז ע׳ קנג).
20) ואתחנן ו, ד.
21) קידושין לה, א.
22) סה״מ תרכ״ח שם ע׳ צג.
23) ראה זח״א קע, ב. תקו״ז תיקון ל (עד, סע״א). תניא רפכ״ג. אגה״ת רפ״א. ועוד.
24) אוה״ת ענינים ס״ע רנח ואילך. – ראה שם פי״ב (ע׳ רעו).
25) מקץ לה, סע״ב-ג.
26) כ״ה בהנחה. ואולי הכוונה לשער החנוכה נ, א-ב (שם מבוארים עניני הסעיפים הקודמים, עיי״ש). המו״ל.
27) ואתחנן ד, לה.
28) זח״א פג, א.
29) זח״ג קיג, סע״א. ויק״ר פל״ה, ז. וראה הגהות הרח״ו לזהר שם. לקו״ת שלח מה, ב. ובכ״מ.
30) ל׳ התקו״ז בהקדמה (יז, ב).
31) פרדס שער (א) עשר ולא תשע פ״ט. שעהיוה״א פ״ד (עט, רע״א). וראה זח״ג רנז, ב.
32) ראה לעיל ח״א ע׳ קכב. ובכ״מ.
33) פג, ב ואילך.
34) פד, ב-ג.
35) בראשית ב, טו.
36) ראה סה״מ תרכ״ו בתחלתו.
37) חסר הסיום. המו״ל.
[סה"מ שמות ח"ב ע' קסז ואילך]
כעין שיחה. נדפס כאן לראשונה מהנחה פרטית, ובתוספת מ״מ וכו׳.