בס״ד. ש״פ וארא, כ״ח טבת, מבה״ח שבט ה׳תשמ״ב

הנחה בלתי מוגה

וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי׳ וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י ושמי הוי׳ לא נודעתי להם¹, ומדייקים בזה רבותינו נשיאינו [בתורה אור ותורת חיים ובאור התורה, ובדרושי רבותינו נשיאינו ממלאי מקומם²], והלא נאמר בכמה מקומות שם הוי׳ אצל האבות, ולמה אמר ושמי הוי׳ לא נודעתי להם. והנה לאחרי זה כתיב³ לכן אמור לבני ישראל אני הוי׳ והוצאתי אתכם גו׳ והצלתי אתכם גו׳ ולקחתי אתכם גו׳ והבאתי אתכם גו׳, דכתוב זה מדבר בענין הגאולה, וחשיב כאן ד׳ לשונות של גאולה, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, ואח״כ אומר לשון חמישי, והבאתי אתכם גו׳, וכהקדמה להגאולה אומר לכן אמור לבני ישראל אני הוי׳ גו׳, וצריך להבין השייכות דענין הגאולה [בד׳ לשונות, וגם בלשון חמישי] לשם הוי׳ דוקא.

והענין הוא⁴, דהנה עבודת האבות היתה בכח עצמם, ולכן הגיעו בעבודתם רק עד שרש הנאצלים, אבל לא במאציל, ובמתן תורה נמשך גם בחי׳ המאציל. וזהו מ״ש וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י, דשם שד-י הוא שרש הנבראים [וכדפירשו רז״ל⁵ דשם שד-י הוא על שם שאמר לעולמו די, ועוד פירשו⁶ דשד-י היינו שדי לעולמי שאני אלוקו⁷, דלב׳ הפירושים זהו ענין השייך לנבראים ומדידה והגבלה], והאבות ע״י עבודתם הגיעו בשם זה. אבל ביציאת מצרים שתכליתה היא מתן תורה נאמר לכן אמור לבני ישראל אני הוי׳, שנמשך גם שם הוי׳ שלמעלה ממדידה והגבלה, כי שם הוי׳ הוא בחי׳ האור. וכידוע⁸ שהחילוק בהז׳ שמות שאינם נמחקים⁹ הוא רק בהכלים, והאור בכל השמות הוא שם הוי׳, ובשם הוי׳ גם בחי׳ הכלי הוא שם הוי׳, כי שם הוי׳ הוא בחי׳ התפארת שגם הכלי הוא שם הוי׳.

וזהו וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י ושמי הוי׳ לא נודעתי להם גו׳ לכן אמור לבני ישראל אני הוי׳ והוצאתי אתכם גו׳, כי עולם על מילואו נברא¹⁰, וע״י עבודת האבות שבכח עצמם, הגיעו בשרש הנבראים בשם שד-י שענינו במדידה והגבלה כנ״ל, ואף שגם אצל האבות נאמר שם הוי׳, אבל ושמי הוי׳ לא נודעתי להם, דדעת (נודעתי) הוא התקשרות שיתקע מחשבתו בחוזק¹¹, ובאופן כזה לא נמשך להאבות¹². אבל ביציאת מצרים שהי׳ בשביל מתן תורה נאמר לכן אמור לבני ישראל אני הוי׳, כי במתן תורה שהוא בחודש השלישי¹³, בחי׳ התפארת, נמשך ג״כ שם הוי׳, בחי׳ התפארת, שגם הכלי הוא שם הוי׳.

ושרש הדברים הוא¹⁴, דהנה כתיב¹⁵ ויקרא הוי׳ הוי׳ ופסיק טעמא בגווייהו¹⁶, כי בשם הוי׳ יש כמה דרגות, שם הוי׳ דלתתא ושם הוי׳ דלעילא, שם הוי׳ דלתתא הוא בחי׳ שם הוי׳ השייך לעולם, והוא מה ששיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל¹⁷, ושם הוי׳ דלעילא הוא בחי׳ שם הוי׳ שלמעלה מעולם, דהוי׳ הוא מלשון מהוה, שהוא למעלה מעולם. ולפני מתן תורה כשהיתה הגזירה דעליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה¹⁸, הרי פסיק טעמא בגווייהו, בהב׳ בחינות דהוי׳, ונמשך בעולם רק בחי׳ הוי׳ השייך לעולם, ובחי׳ הוי׳ שלמעלה מעולם לא נמשך בעולם. וזהו ושמי הוי׳ לא נודעתי להם, כי בחי׳ שם הוי׳ שלמעלה מעולם לא נמשך להאבות, אבל ביציאת מצרים שהיא בשביל מתן תורה נאמר לכן אמור לבני ישראל אני הוי׳, כי במתן תורה הי׳ ביטול הגזירה דעליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה, ונמשך גם בחי׳ שם הוי׳ שלמעלה מהעולם.

והנה ב׳ עבודות הנ״ל, עבודת האבות שלפני מתן תורה שהמשיכו רק בחי׳ שם הוי׳ השייך לעולם, והעבודה שלאחרי מתן תורה שעל ידה נמשך גם בחי׳ שם הוי׳ שלמעלה מעולם, דוגמתם קיימת גם בעבודת האדם לאחרי מתן תורה. והענין הוא, דע״י קיום המצוות, ממשיך הוא אלקות בעולם, אבל רק אלקות שבערך העולם, דוגמת האבות שהגיעו רק עד שרש הנאצלים, משא״כ ע״י התורה, הרי נאמר¹⁹ תען לשוני אמרתך, כעונה אחר הקורא, ואיתמר מלשון איתמר שבגמרא שהוא לשון דבר הנלמד מאליו וממילא²⁰, שהוא בטל בתכלית, ע״ד המבואר במשה רבינו שהי׳ שכינה מדברת מתוך גרונו²¹, הנה ע״י ביטול זה ממשיך גם מבחי׳ המאציל.

והנה דוגמת ענין התורה, שענינה ביטול כנ״ל הוא ג״כ עבודת התשובה, וכמבואר בלקו״ת האזינו²² דענין התשובה הוא להיות והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה²³, בחי׳ הביטול בתכלית. וזהו מ״ש והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, ד׳ לשונות של גאולה, ומבואר ע״ז בד״ה לכן אמור לבני ישראל גו׳ דשנת תרע״ח²⁴, דד׳ לשונות אלו של גאולה הם כנגד הד׳ בחינות שבתשובה שנרמזו בפסוק²⁵ סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו²⁶, סור מרע הוא ענין והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, שיוצא ממיצרים וגבולים רחמנא ליצלן, והצלתי הו״ע ועשה טוב, שעי״ז הוא גואל את הניצוצות קדושה, ובפרט בעבודת התשובה הרי גואל גם הניצוצות קדושה שבעבודה ע״ד הרגיל צריך לדחותם, וע״י עבודת התשובה הוא מעלה גם את ניצוצות אלו. וגאלתי ולקחתי הוא בחי׳ בקש שלום, כמבואר בארוכה בתרע״ח.

והנה בהמאמר שם (בתרע״ח) מביא ג״כ מ״ש בזהר²⁷ דהד׳ לשונות של גאולה הו״ע ד׳ פעמים אמת שבאמת ויציב, ומבאר שם, שיש ד׳ פעמים אמת קודם עזרת וד״פ אמת בעזרת, הד׳ פעמים אמת שקודם עזרת הן הד׳ גאולות דיציאת מצרים, וד׳ פעמים אמת שבעזרת הן ד׳ גאולות דלעתיד, בגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו ממש.

__________

1) ריש פרשתנו (וארא ו, ב-ג).
2) ראה אוה״ת ריש פרשתנו (ע׳ קיט). שם ע׳ קכז. שם (כרך ז) ע׳ ב׳תקנ. ע׳ ב׳תקסד. (כרך ח) ע׳ ב׳תתסה. סה״מ תרכ״ח ע׳ סח. שם ע׳ עז. תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ מא. המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתכב. ועוד.
3) פרשתנו שם, ו-ח.
4) ראה אוה״ת שבהערה 2. אוה״ת שם ע׳ ריג ואילך.
5) חגיגה יב, א (הובא באוה״ת פרשתנו ע׳ קלד).
6) ב״ר פמ״ו, ג (הובא באוה״ת שם).
7) בהנחה אחרת: שדי באלקותו לכל ברי׳ (ב״ר שם).
8) אוה״ת שם ע׳ קנ ואילך. ועוד. תו״א בא ס, א. ובכ״מ.
9) שבועות לה, א. רמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״ו ה״ב.
10) ראה ב״ר פי״ד, ז. וראה שם פי״ב, ו. פי״ג, ג (וביפ״ת שם).
11) תניא פ״ג (ז, ב). ובכ״מ.
12) ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ קמז. שם ע׳ ר.
13) יתרו יט, א.
14) ראה במקומות שנסמנו בהערה 2.
15) תשא לד, ו.
16) זח״ג קלח, א.
17) ראה מק״מ לזח״א טו, א – הובא בשער היחוד (לאדהאמ״צ) פ״י. וראה גם מאמרי אדהאמ״צ דרושי חתונה ח״ב ע׳ תט. וש״נ.
18) שמו״ר פי״ב, ג. תנחומא פרשתנו טו.
19) תהלים קיט, קעב.
20) לקו״ת פקודי ו, א. בהעלותך כה, ב. ועוד.
21) ראה זח״ג רלב, א (ברע״מ). שם ז, א. רסה, סע״א. שו, ב. ועוד – נסמן בסה״מ במדבר ח״א ע׳ שלו.
22) עא, ג ואילך.
23) קהלת יב, ז.
24) סה״מ תרע״ח ע׳ קלט ואילך. וראה גם ד״ה לכן אמור לבנ״י תשח״י (לעיל ע׳ קיב ואילך), ובהנסמן שם הערה 1.
25) תהלים לד, טו.
26) לקו״ת בלק עג, ב ואילך. סה״מ תרפ״ב ע׳ ב ואילך. סה״מ במדבר ח״ב ע׳ רנז ואילך. ובכ״מ.
27) זח״ב רטז, ב.

[סה"מ שמות ח"א ע' רה ואילך]

י״ל בסה״מ תשמ״ב (קופּיר) ע׳ 88 ואילך. התוועדויות תשמ״ב ח״א ע׳ 722 ואילך.