בס״ד. אור ליום ג׳, כ״ד טבת ה׳תשל״ט

הנחה בלתי מוגה

הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה¹, ומבאר בעל ההילולא בספרו תו״א (ס״פ שמות²) שתיבת הבאים שבפסוק זה קאי על מ״ש³ הבאים מצרימה, כפירוש רש״י⁴ [והטעם שבוחר בפירוש רש״י ואינו מפרש כפשטני המקרא⁵ דפירוש הבאים הוא בימים הבאים, כי לפי פירוש זה הרי מקרא קצר הוא והוה לי׳ לומר בימים הבאים]. ומדייק בזה, דצריך להבין מהו שייכות הענינים דהבאים (מצרימה) להמשך הכתוב ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל. וממשיך בתו״א, הנה כתיב⁶ כה אמר ה׳ בוראך יעקב ויוצרך ישראל, וצריך להבין מה שביעקב נאמר בריאה ובישראל נאמר יצירה, והלא בחי׳ ישראל הוא גדול מבחי׳ יעקב, וכמובן גם מפשטות הענינים דהשם יעקב הוא על שם וידו אוחזת בעקב עשו⁷, משא״כ ישראל הוא על שם כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל⁸, ובפרט ע״פ הרמזים שבשמות אלו, דיעקב הוא אותיות יו״ד עקב⁹ וישראל אותיות לי ראש¹⁰ [ובפרט ע״פ המבואר ענינם בתו״א¹¹ ולקו״ת¹² מבעל ההילולא], ומהו אומרו בוראך יעקב ויוצרך ישראל.

ולהבין הענין, מקדים בהמאמר שם ענין ירידת הנשמה בגוף. דהנה הנשמה יורדת מאיגרא רמה לבירא עמיקתא¹³, דהנשמה היא בבחי׳ אדמה לעליון¹⁴, ועד שהיא חלק אלוקה ממעל¹⁵ (ומוסיף ומבאר בעל ההילולא בתניא¹⁶) ממש, וירדה למיצר הגוף, דגם כמו שהוא בקדושה הרי זה מיצרים וגבולים דקדושה, ובפרט שהגוף נמצא במיצרים וגבולים דעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו. וכוונת ירידה זו היא לצורך עלי׳, דע״י שהנהגת האדם למטה (נשמה בגוף) היא באופן דאני נבראתי לשמש את קוני (כמאמר המשנה¹⁷), שלומד תורה ומקיים מצוותי׳, הנה עי״ז נעשה העלי׳, ועד שהעלי׳ היא שלא בערך האיגרא רמה שמשם ירדה הנשמה למטה להבירא עמיקתא.

וביאור הענין הוא, דהנה בגמרא¹⁸ המשילו מעשה המצוות לפירות ואמרו מאי פירות מצוות כו׳. ומבאר בהמאמר, דכשם שהפרי צומח ע״י השרשת הגרעין דוקא, עד״ז הוא במצוות. וכשם שהגרעין כפשוטו אין בו לא טעם ולא ריח, עד״ז הוא במצוות שלא בשמים הם¹⁹ כי אם בארץ למטה דוקא, בענינים גשמיים. וכשם שהשרשת וצמיחת הפירות היא בארץ דוקא, משא״כ כשיזרע במדבר אשר לא ישב אדם שם²⁰ לא יצמיח, עד״ז הוא גם במצוות שצ״ל הזריעה בבחי׳ ארץ שרצתה לעשות רצון קונה²¹. וכמבואר בהמאמר דכאשר התפילין מונחין על השולחן לא נתהוה מזה שום גילוי כלל, כי אם דוקא כאשר איש ישראל מניח אותם, וההנחה היא על ראשו וזרועו, ועד״ז בשאר המצוות. וזהו מ״ש²² כי תהיו אתם ארץ חפץ, ופירש הבעש״ט ז״ל²³ דכמו שבארץ נמצא בה כל הון יקר, כן הוא בישראל שיש בהם כל האוצרות. ולכן צ״ל קיום המצוות ע״י ישראל דוקא. וע״פ המבואר במ״א²⁴ דחפץ הו״ע התענוג ונחת רוח, יש לומר דמכיון שישראל הם ארץ חפץ של הקב״ה שבהם ישנו הנחת רוח והתענוג שלמעלה, לכן צ״ל קיום המצוות על ידם דוקא, כי ע״י קיום המצוות נעשה נחת רוח למעלה, כמארז״ל²⁵ נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני. וע״ד המבואר בלקו״ת ויקרא²⁶ לבעל ההילולא דמכיון שישראל הם שלוחיו של הקב״ה, ושלוחו של אדם כמותו²⁷, לכן צ״ל קיום המצוות על ידם דוקא, כי המצוות הן ג״כ שלוחיו של הקב״ה כמארז״ל²⁸ היו מכבדין את המצוות שהן שלוחי, ושלוחו של אדם כמותו, וכמו שאומרים בברכת כל המצוות אשר קדשנו במצוותיו וצונו (דמכיון שקדשנו לכן וצונו). והנה מהמבואר לעיל מובן שעיקר קיום המצוות שע״י ישראל הוא דוקא למטה בעולם הזה התחתון. דאף שהוא לכאורה ענין של ירידה, מ״מ דוקא בעולם הזה נעשה הצמיחה. וכמובן גם מהמבואר באגה״ק ד״ה איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד²⁹ (אשר כתבה בימים שלפני הסתלקותו בכפר פייענא³⁰), שענין הצמיחה הוא דוקא בארץ הלזו התחתונה, משא״כ בשמים. ועד״ז יובן גם בענין ירידת הנשמה למטה, דדוקא ע״י ירידתה לבירא עמיקתא והתלבשותה בגוף, הנה דוקא עי״ז נעשה העלי׳.

וזהו הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל, דהבאים קאי (כנ״ל) על מ״ש הבאים מצרימה, ירידתם למצרים. שזוהי השייכות דביאת מצרים לישרש יעקב יציץ ופרח ישראל, כי ביאתם למצרים היא דוגמת ירידת הנשמה בגוף, דכשם שבירידת הנשמה בגוף [שאז נקראת בשם יעקב לפי שהוא בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו שהוא בחי׳ עקב, וכידוע שעולם הזה הוא בחי׳ עקביים דקדושה שבציור העולמות] הנה דוקא ע״י ירידתה למטה נעשה בה עלי׳, כן הוא גם בירידתם למצרים, הבאים מצרימה, שעי״ז דוקא יציץ ופרח ישראל.

אמנם עדיין צריך להבין, דאם פירוש הכתוב הוא דהבאים קאי על מ״ש הבאים מצרימה, הי׳ צ״ל גם המשך הכתוב בלשון עבר, ולמה נאמר ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל לשון עתיד [דלפירוש הב׳ אתי שפיר, לפי שמפרש דקאי על ימים הבאים, אבל לפירוש זה צריך ביאור]. דהרי גלות מצרים ויציאת מצרים היו בעבר הרחוק, עד שעושים כמה דברים זכר ליציאת מצרים, דזכר אינו שייך לדבר הנמצא בגלוי לפניו כי אם רק על ענין שבעבר, שבכדי שישאר בזכרונו עושים זכר לדבר שעי״ז מתחזק זכרונו. ומהו אומרו הבאים [מצרימה, דקאי על העבר] ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה [לעתיד]. והנה בזה שנאמר יציץ ופרח גו׳ הי׳ אפשר לתרץ לכאורה דקאי רק על הגאולה העתידה ולא על גאולת מצרים, ולכן נאמר יציץ ופרח ישראל לשון עתיד, אבל נוסף לזה שעדיין יוקשה מ״ש ישרש יעקב, לשון עתיד, כי ההשרשה בודאי היתה ביציאת מצרים, הנה גם במ״ש יציץ ופרח ישראל אין זה מספיק עדיין, שהרי גאולת מצרים היתה באופן של גאולה אמיתית ושלימה, ואילו זכו היתה היא הגאולה האמיתית והשלימה, וכמ״ש³¹ ובני ישראל יוצאים ביד רמה, ועאכו״כ במתן תורה [שהוא העיקר דיציאת מצרים כמ״ש³² בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה] הרי כתיב³³ חרות על הלוחות ואמרו רז״ל³⁴ אל תקרי חרות אלא חירות, דאז פסקה זוהמתן³⁵ והי׳ חירות מכל הענינים המבלבלים, שזהו ענין ביד רמה, היינו מצב של גאולה שלימה, אילו לא הי׳ אח״כ הענין ששינה זאת³⁶ וכו׳. וא״כ הרי גם ביציאת מצרים כבר הי׳ הענין דיציץ ופרח ישראל, ולמה נאמר בלשון עתיד.

אך הענין הוא, דהנה תורה היא מלשון הוראה³⁷, ועד שהתורה היא נצחית³⁸ בכל פרטי׳, ועד״ז הוא גם כללות ענין יציאת מצרים [שצריך לזכור אותו כנ״ל] שהוא הוראה בכל זמן, וכמ״ש³⁹ כימי צאתך מארץ מצרים, איך להתכונן להנפלאות שבגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו. כי ענין יציאת מצרים שכבר הי׳ בעבר הוא באופן דטועמי׳⁴⁰ מהגאולה העתידה, בכדי לדעת איך יהי׳ לעתיד לבוא, שזה נוגע למעשינו ועבודתינו⁴¹ במשך שיתא אלפי שני דהוה עלמא⁴², ובפרט בזמן הגלות, ובגלות גופא בעקבתא דמשיחא, במיצרים וגבולים שאין למטה מהם, בחושך כפול ומכופל דגלות האחרון.

וזהו הבאים ישרש גו׳ שהוא חלק בתורה לשון הוראה, שהבאים עכשיו מצרימה, היינו כאו״א מישראל שנשמתו ירדה מלמעלה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, למיצרים וגבולים דסדר ההשתלשלות באופן דעל כרחך אתה חי⁴³ בעולם הזה התחתון, ועד למיצרים וגבולים כפשוטם, היינו החושך כפול ומכופל דגלות, הנה ע״ז נאמר הבאים ישרש, היינו שהירידה היא בכדי שיכה שרשיו, שיחדור את הארץ (ער זאָל דורכנעמען דעם ארץ) עד שיתגלה שהיא ארץ חפץ. וזהו מ״ש ישרש יעקב דוקא, כי לעבודה זו צ״ל בבחי׳ יעקב, יעקב אותיות יו״ד עקב, דעבודת המצוות צריכה להיות בקבלת עול וביטול, בדוגמת העקב שאין בו לא שכל שבראש ולא רגש שבלב אלא הו״ע דהיפך החיים שבאדם (כדאיתא באבות דר׳ נתן⁴⁴), ועד״ז הוא העקב בעבודה שהוא הקבלת עול וביטול, וכמו שאומרים⁴⁵ ונפשי כעפר לכל תהי׳ פתח לבי בתורתך, שדוקא עי״ז שונפשי כעפר לכל תהי׳ נעשה פתח לבי בתורתך, באופן דגדול לימוד שמביא לידי מעשה⁴⁶, מאי פירות מצוות⁴⁷, ועד שהוא באופן דיציץ ופרח ישראל, כי ע״י העבודה דישרש יעקב, העבודה בבחי׳ עקב, שהו״ע קבלת עול וביטול, עי״ז נעשה אח״כ יציץ ופרח ישראל, היינו שנבנה כל הקומה שלימה באופן דישראל, שזה כולל ענין לי ראש, שזהו תכלית השלימות בעבודתו.

וממשיך בכתוב ומלאו פני תבל תנובה, היינו שאינו פועל כל זה רק בד׳ אמות שלו, או אפילו רק בארץ חפץ כפשוטה שהיא ארץ אשר גו׳ עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה⁴⁸, כי אם פועל בכל העולם כולו. וע״ד הציווי שהי׳ בתחילת הבריאה פרו ורבו ומילאו את הארץ וכבשוה⁴⁹. והיינו שמגיע בכל התבל, בכל הארץ כולה, עד באופן דומלאו פני תבל, וכמ״ש⁵⁰ ומלאה הארץ דעה את ה׳, ובאופן דתנו בה, כמבואר ענינו בהמאמר⁵¹.

וע״י לימוד פסוק זה בתורה, הרי לימוד מביא לידי מעשה, דאחר לימודו מקיים בפועל ישרש יעקב [בעתיד], ומצוה גוררת מצוה⁵², שמצוה זו [שהיא מעמד ומצב בקודש] נהי׳ הכנה להעלאה בקודש שיבוא אלי׳ לאחרי זה [שהרי זה לשון עתיד], היינו לאופן נעלה יותר בישרש, ובמילא גם לאופן נעלה יותר ביציץ ופרח, ובמילא גם לאופן נעלה יותר בומלאו פני תבל תנובה.

וזהו מה שפסוק זה הוא בההפטרה דפ׳ שמות, דכללות ענין פרשה זו הו״ע הבאים מצרימה כפשוטו, גלות מצרים, וע״ז מגלה ההפטרה שעי״ז דוקא יהי׳ יציץ ופרח ישראל. ומכיון שגלות זו הי׳ ההתחלה והראש לכל הגלויות⁵³, עאכו״כ לגלות הזה האחרון, ובגלות זה גופא חושך כפול ומכופל דעקבתא דמשיחא שזהו מיצרים וגבולים וגלות בתוך גלות, כפי שרואים גם בפשטות הענינים, הנה ע״ז אומרת התורה (שזהו גם נתינת כח) שצריך ללמוד ולהתבונן בהענין דהבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה, דכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות³⁹. והלימוד מביא לידי מעשה, שלומדים תורה ומקיימים מצוות, ולומדים בתורה בפרטיות ובמיוחד שלא להתפעל ממה שנמצאים במיצרים, כי אדרבה, עי״ז נעשה יתרון האור מן החושך ויתרון החכמה מן הסכלות⁵⁴, כמובן גודל העלי׳ שיהי׳ מהחושך כפול ומכופל בפרט, דבגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו מגלות זה האחרון יהי׳ לא רק אעלך פעם אחת כמו שהי׳ בהעלי׳ ממצרים, כי אם אעלך גם עלה⁵⁵.

ובקרוב ממש יעלה הפורץ לפנינו⁵⁶, שאז יהיו גילויים נעלים ביותר, וכמ״ש בפרשה שלאחרי זה דהגם ששמי הוי׳ לא נודעתי להם⁵⁷, הרי זה דוקא להם, אבל עכשיו אומר הקב״ה אני הוי׳⁵⁸, הוי׳ דלעילא⁵⁹, ולעתיד לבוא יהי׳ למעלה יותר מהוי׳ דלעילא, עד לעצמות ומהות דלא אתרמיז בשום אות וקוצא כלל⁶⁰, שזהו מ״ש אנכי אעלך גם עלה, אנכי דלא אתרמיז בשום אות וקוצא כלל, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בקרוב ממש ובעגלא דידן.

__________

1) ישעי׳ כז, ו (התחלת ההפטרה דפ׳ שמות).
2) נג, ג ואילך.
3) ר״פ שמות (א, א).
4) עה״פ ישעי׳ שם.
5) תיב״ע (הובא באוה״ת שמות (כרך ז) ע׳ ב׳תקלב), ראב״ע, רד״ק ומצו״ד עה״פ שם.
6) ישעי׳ מג, א.
7) תולדות כה, כו.
8) וישלח לב, כט. וראה תו״א מקץ לו, ג.
9) ע״ח שער (ג) סדר אצילות פ״ב. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים בערכו.
10) פע״ח שער (כט) הלולב פ״א. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״א ס״ע צה. וש״נ.
11) שם. ויצא כא, א. שמות נג, סע״ד ואילך. משפטים עז, ב.
12) אמור לה, ד. שלח מח, א. בלק עד, ג. נצבים נד, ד. ר״ה נה, סע״ד. סב, ג.
13) ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
14) ראה עש״מ (להרמ״ע מפאנו) מאמר אכ״ח ח״ב סל״ג (קצג, ב). של״ה ג, א. כ, ב. רסח, ב. שא, ב. ועוד.
15) ל׳ הכתוב – איוב לא, ב.
16) רפ״ב.
17) קידושין בסופה.
18) סוטה מו, סע״א.
19) ע״פ נצבים ל, יב.
20) ל׳ הכתוב – ירמי׳ ב, ו.
21) ב״ר פ״ה, ח.
22) מלאכי ג, יב.
23) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סמ״ד (פא, א). וש״נ.
24) לקו״ת שלח לח, רע״ג. ברכה צג, ג. ועוד. המשך תרס״ו ריש ע׳ תטז. ובכ״מ.
25) ספרי (הובא בפרש״י) פינחס כח, ח. וראה גם פרש״י תצוה כט, כה. ויקרא א, ט.
26) א, ג. ב, א.
27) ברכות לד, ב. וש״נ.
28) תנחומא ויגש ו.
29) ס״כ (קלב, א).
30) סהמ״צ להצ״צ קע, רע״א.
31) בשלח יד, ח.
32) שמות ג, יב.
33) תשא לב, טז.
34) אבות פ״ו מ״ב.
35) שבת קמו, א. יבמות קג, ב. ע״ז כב, א.
36) ראה זהר ח״א נב, ב. ח״ב קצג, ב. ועוד.
37) ראה רד״ק לתהלים יט, ח. ס׳ השרשים שלו ערך ירה. גו״א ר״פ בראשית (בשם הרד״ק). וראה זח״ג נג, ב.
38) תניא רפי״ז.
39) מיכה ז, טו.
40) ראה לקו״ש חט״ו ע׳ 282. וש״נ.
41) ראה תניא רפל״ז.
42) ראה ר״ה לא, א. סנהדרין צז, א. ע״ז ט, א.
43) אבות ספ״ד.
44) ספל״א. וראה גם נזיר נא, א ובתוס׳ (ד״ה רקב הבא מן העקב) ופי׳ הרא״ש שם.
45) תפלת ״אלקי נצור״ (ברכות יז, א).
46) קידושין מ, ב.
47) סוטה מו, סע״א.
48) עקב יא, יב.
49) בראשית א, כח.
50) ישעי׳ יא, ט.
51) תו״א שמות נד, א.
52) אבות פ״ד מ״ב.
53) ראה ל״ת להאריז״ל פ׳ תצא. סה״מ תש״ט ע׳ 107. וראה ב״ר פט״ז, ד.
54) ע״פ קהלת ב, יג.
55) ויגש מו, ד. וראה תו״א ר״פ שמות.
56) ע״פ מיכה ב, יג. וראה ב״ר פפ״ה, יד ובפרש״י שם.
57) וארא ו, ג.
58) שם, ו.
59) ראה אוה״ת וארא ע׳ קכז.
60) ראה זהר ח״א קסז, ב. ח״ג יא, א. רנז, ב. לקו״ת פינחס פ, ב. פ׳ ראה לא, ד.

[סה"מ שמות ח"א ע' סב ואילך]

נדפס בסה״מ תשל״ט ע׳ עג ואילך.