בס״ד. ש״פ ויגש, ז׳ טבת ה׳תשכ״ט
הנחה בלתי מוגה
ויגש אליו יהודה1, ואיתא ע״ז בהמאמר שמלפני מאה שנה2 [הגם שנדפס שם רק הקיצור3, אבל הרי בקיצור ישנו כל האריכות, ובפרט שהקיצור עצמו הוא ארוך] שפסוק זה בא אחרי כל אריכות הסיפור, במה שהי׳ ראוי שיעקב ירד למצרים בשלשלאות של ברזל4, ורק מצד חסדו של הקב״ה הי׳ הירידה בהאופן שהי׳, וכמו״כ הוא גם לגבי יוסף, שמה שנמכר הי׳ רק באופן דלמחי׳ שלחני ה׳5. והנה הגם שאין מקרא יוצא מידי פשוטו6, אבל הרי ח״ו לומר שהתורה ענינה סיפורי מעשיות (וכדאיתא בזהר7 תוארים מופלאים (געוואַלדיקע) לגריעותא על מי שאומר שענין התורה הוא סיפורי מעשיות) אלא התורה היא נצחית8, ותורה הוא מלשון הוראה9, וכידוע מ״ש בשם כ״ק מו״ח אדמו״ר10 דאורייתא זהו אור ייתא, והיינו שמכניס אור בהנהגת האדם, עד שזהו הוראה לכל אחד ואחד, דהרי מעשה אבות סימן לבנים11, דהפירוש בזה הוא לא רק כמו שהרמב״ן על התורה12 כותב שזהו רק סימן כללי לכללות ישראל בכל דור ודור, אלא הפירוש בזה הוא שזהו סימן לכל אחד ואחד באיזה אופן יעבוד עבודות בעבודתו, ואפילו כשהוא בחו״ל, רק שבזמן הזה זהו רק ברוחניות, וכשיבוא משיח ויגמור את הגלות ויתחיל את הגאולה, וכפסק הרמב״ם13 שהוא יקבץ נדחי ישראל, הנה אז יומשכו הענינים גם בגשמיות. והנה ע״פ כל הנ״ל צריך להבין מהו ענין הגשת יהודה ליוסף בעבודה בנפש האדם.
ומבאר ע״ז בזהר14 שזהו בדוגמת הענין דאחד באחד יגשו ורוח לא יפריד ביניהם15, והיינו, דהרי יהודה ענינו הוא ענין התפילה, שיהודה הוא מלשון16 הפעם אודה את ה׳, שזהו ענין התפילה, והענין מה שאומרים דאחד באחד יגשו ורוח לא יפריד ביניהם זהו ענין סמיכת גאולה לתפילה, שהרי אסור להפסיק בין גאולה לתפילה17. וצריך להבין, דא״כ הרי לכאורה הי׳ צריך להיות להיפך, דהרי מסמיכין גאולה לתפילה ולא תפילה לגאולה, ויהודה הרי ענינו הוא ענין התפילה וכמ״ש16 על כן קראה שמו יהודה ותעמוד מלדת, שאין עמידה אלא תפילה18 ואין עמידה אלא ביטול19, והיינו דלפני התפילה ישנם הענינים דהודו, פסוקי דזמרה, ברכות קריאת שמע וקריאת שמע עד שמגיעים לשמונה עשרה, והיינו דבפסוקי דזמרה ישנם עניני ההתבוננות דמה רבו20 ומה גדלו21, ועי״ז בא לידי התפעלות עד שהוא ברעש גדול22, ובברכות קריאת שמע הוא ההתבוננות בענין המלאכים חיות הקודש ושרפים וכו׳23, ובקריאת שמע ישנם הענינים דואהבת24 והשמרו לכם25, שהו״ע אהבה ויראה26, דכל זה הוא בהתפעלות, שזהו הענין דבינה ליבא27, ואח״כ הוא ענין התפילה שאז עומד בביטול גדול כעבדא קמי׳ מרא28, עד שיוצא ממציאותו (שנעשה אויס מציאות), שזהו ענין התפילה כנ״ל, ויוסף הרי ענינו הוא ענין הגאולה, דכפשוטו הוא שגאלם מהרעב, וכמ״ש דלמחי׳ שלחני לפניכם, ובפרט כמו שהוא ע״פ קבלה, וכמשנ״ת29 בענין אם יגאלך טוב יגאל30, דטוב בגימטריא י״ז וקאי על יוסף31, דהרי יוסף בן שבע עשרה שנה32, וא״כ אינו מובן למה הי׳ הסדר שיהודה ניגש ליוסף, שזהו הענין דסמיכת תפילה לגאולה, הרי לכאורה הי׳ צ״ל בהיפך, דהלא צריך להיות סמיכת גאולה לתפילה, ולא סמיכת תפילה לגאולה.
ולהבין זה צריך להבין, דהנה בנוגע לשבת איתא בגמרא33 (וגם ע״פ מנהג ישראל אומרים זה בכל שבת) דלכה דודי לקראת כלה ועי״ז הנה פני שבת נקבלה, דהרי ענין שבת הו״ע התפילה דכל השבוע, דע״ד שבכל יום ישנו זמן מיוחד לתפילה, כמו״כ ישנו זמן תפילה דכל השבוע, ותפילה הרי ענינה ענין הביטול ע״ד מ״ש ותעמוד מלדת כנ״ל, הנה עד״ז הוא בשבת, דשבת הוא מלשון שביתה, שבשבת הרי אסור במלאכה, ואומרים ע״ז לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה. והענין בזה הוא34, דישראל אומרים להקב״ה לכה דודי לקראת כלה, שלכה הו״ע ההמשכה מלמעלה למטה, בכדי שיוכל להיות הענין דכלה, שזהו ענין הכליון35 והעלי׳ מלמטה למעלה, דסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה36, ואיתא בזהר37 דסולם דא צלותא, הנה זהו עי״ז שלפני זה נמשך ההמשכה מלמעלה לעורר את זה, שזהו ענין לכה דודי לקראת כלה. וזהו ג״כ ענין יוסף ויהודה, דהעלי׳ של יהודה הוא עי״ז שמקודם ישנה ההמשכה מיוסף, שזהו מה שפועל העלי׳ ביהודה, והיינו דעי״ז שהטמין את גביע הכסף באמתחת בנימין כמו שמסופר בפרשה הקודמת38, עי״ז נעשה אח״כ העלי׳, דהרי בנימין הוא צדיק תחתון39, וענין מה שהטמין את גביע הכסף הוא שהכניס בו ענין האהבה40, דהרי כסף ענינו הו״ע האהבה וכדאיתא בתניא41 דכסף הוא מלשון נכסוף נכספת לבית אביך42, שזהו ענין האהבה לאלקות שישנו אצל כל אחד ואחד, וענין מה שהטמין את הגביע הוא מה שאינו מרגיש את האהבה, שזהו ענין האהבה המסותרת שישנה אצל כל אחד, והיינו משום דבנשמות הבינונים למטה אין האהבה יכולה להיות בגילוי, כדי שלא יהי׳ מזה יניקה לסטרא אחרא ח״ו, דמאחר שהרע הוא עוד בגילוי אצלם, לכן יכול להיות שהאהבה תהי׳ בענינים זרים ח״ו43, וע״כ האהבה צריכה להיות בהעלם, ועי״ז יוכל להיות העילוי שבתפילה. וזהו לכה דודי לקראת כלה, שזהו ענין ההמשכה מלמעלה למטה שיהי׳ הענין דכלה, כמשנ״ת ענין זה בלקו״ת44 ובדרושי אדמו״ר האמצעי45 ובאור התורה46 באריכות.
וזהו ענין ויגש אליו יהודה שהו״ע התפילה עצמה, דסמיכת גאולה לתפילה הו״ע ההמשכה מלמעלה למטה (לבנימין צדיק תחתון47), ואח״כ ישנו ענין ההעלאה מלמטה למעלה, שזהו ענין ויגש אליו יהודה, עד שמתעלה למדריגת יוסף עצמו, עד שנתעלה למעלה ממנו. וכמו״כ הוא גם בתפילה בכלל, שצ״ל סמיכת גאולה לתפילה, דגאולה הו״ע יוסף והוא ממשיך את האהבה מסותרת לכל אחד ואחד מישראל, שזה כולל כל הדרגות, רק שזהו כמו שהוא עדיין בהעלם, ואח״כ הנה עי״ז נעשה העלי׳ בתפילה עד מדריגת יוסף, ועוד למעלה יותר.
וזהו ג״כ השייכות להענין המסופר בהפטרת השבוע48, שמספר שם שלקח ב׳ עצים, א׳ ליהודה וא׳ ליוסף, וחיברם עד שיהיו לאחדים בידך, ועד שיהודה יתעלה למדריגה שלמעלה ממדריגת יוסף49, שזהו ענין מעשה גדול50, שזה יהי׳ לעתיד לבוא51, עד שיהי׳ דוד עבדי נשיא להם לעולם52, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.
__________
1) ריש פרשתנו (מד, יח).
2) סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ טז ואילך. וראה הערה הבאה.
3) המאמר בשלימותו נדפס אח״כ בסה״מ שם ע׳ שצג ואילך (ועיי״ש בהערה). המו״ל.
4) שבת פט, ב.
5) פרשתנו מה, ה.
6) שבת סג, א.
7) ח״ג קנב, א.
8) תניא רפי״ז.
9) ראה רד״ק לתהלים יט, ח. ס׳ השרשים שלו ערך ירה. גו״א ר״פ בראשית (בשם הרד״ק). וראה זח״ג נג, ב.
10) סה״ש תש״ד ריש ע׳ 116. וראה גם לקו״ש ח״כ ע׳ 271. ובכ״מ.
11) ראה תנחומא לך לך ט. ב״ר פ״מ, ו. רמב״ן לך לך יב, ו. שם, י. יד, א. תולדות כו, א. ר״פ וישלח. ס״פ ויחי. תו״ח לך לך פג, סע״ג ואילך. אוה״ת ר״פ לך לך. ועוד.
12) ראה רמב״ן שבהערה הקודמת.
13) הל׳ מלכים פי״א ה״ד.
14) ריש פרשתנו (רה, ב).
15) איוב מא, ח. ראה ב״ר פצ״ג, ב. תנחומא (באָבער) פרשתנו ג. תו״א פרשתנו מד, ריש ע״ב.
16) ויצא כט, לה.
17) ברכות ד, ב. ט, ב. שו״ע אדה״ז או״ח סקי״א ס״א ואילך.
18) ברכות ו, ב.
19) ראה תו״א וישב כט, ב. לקו״ת נשא כ, ג. כג, ג. ובכ״מ.
20) תהלים קד, כד.
21) שם צב, ו.
22) נוסח ברכת יוצר (ע״פ יחזקאל ג, יב).
23) ראה תו״א שם ל, ב. לקו״ת תצא לד, ד. ובכ״מ.
24) ואתחנן ו, ה.
25) עקב יא, טז.
26) ראה תו״א ויחי מה, א-ב. ד״ה יהודה אתה גו׳ תשל״ח (לקמן ע׳ רלט ואילך). וראה גם תו״א תשא פו, רע״ג.
27) תקו״ז בהקדמה (יז, א).
28) שבת י, א. זח״ג רכג, א.
29) ראה אוה״ת בחוקותי (כרך ב) ע׳ תרמא. המשך מים רבים תרל״ו פקל״ב (ע׳ קמא). ועוד.
30) רות ג, יג.
31) ראה ל״ת להאריז״ל ריש פרשתנו. אוה״ת נח ע, א. פרשתנו ער, סע״ב. ויחי שנג, ב. ועוד. וראה גם ד״ה וישב יעקב תשכ״ב (לעיל ע׳ קל).
32) וישב לז, ב.
33) ראה שבת קיט, א. ב״ק לב, ריש ע״ב.
34) ראה סה״מ תרכ״ט שם ס״ע כח-ט (ושם ס״ע תא-ב). סד״ה זה העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתב).
35) ראה לקו״ת שה״ש א, א.
36) ויצא כח, יב.
37) ראה זח״א רסו, ב. ח״ג שו, ב. ועוד.
38) מקץ מד, ב.
39) זח״א קנג, ב.
40) ראה גם מאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים ח״א (קה״ת, תשמ״ט) הוספות ע׳ 21. מאמרי אדהאמ״צ בראשית ע׳ רצז-ח. ד״ה ויצא יעקב תשכ״ו (לעיל ע׳ נב).
41) ריש פ״נ (ע, ריש ע״ב).
42) ויצא לא, ל.
43) ראה תניא פי״ב (יז, סע״א-ב).
44) ברכה צז, א-ב.
45) סידור (עם דא״ח) ריא, ג ואילך.
46) ברכה (כרך ו) ע׳ ב׳תקסא ואילך. וראה אוה״ת בראשית כה, ב ואילך.
47) קטע זה אינו ברור. המו״ל.
48) יחזקאל לז, טז-יז.
49) ראה בארוכה ד״ה ועבדי דוד תשל״ב (לקמן ע׳ קצד ואילך). וש״נ.
50) קידושין מ, ב.
51) ראה ד״ה ועבדי דוד תרצ״ט ס״ד (סה״מ תרצ״ט ס״ע 193 ואילך). סה״מ חנוכה ס"ע רנא. וש״נ.
52) יחזקאל שם, כה.
[סה"מ בראשית ח"ב ע' קצ ואילך]
כעין שיחה. י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה ובתוספת מ״מ וכו׳.