בס״ד. ש״פ וישלח, י״ד כסלו ה׳תשל״א
הנחה בלתי מוגה
וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו גו׳ כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי וגו׳ ויהי לי שור וחמור וגו׳ ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך1. וידוע הדיוקים בזה [שכמה מהם מבוארים בתורה אור2 ותורת חיים3 מכ״ק אדמו״ר הזקן ואדמו״ר האמצעי (ששבת זה שייך לימי הגאולה שלהם)], דצריך להבין מה שאומר לפניו, דמאחר שאומר וישלח יעקב, שהם שלוחים, הלא מובן מעצמו ששלחם לפניו, דכל ענין השליחות שייך רק כאשר המשלח נשאר במקומו ושולח השלוחים לפניו. גם צריך להבין מ״ש אל עשו אחיו, דאינו מובן מה מלמדנו4, דהלא כבר נזכר כמה פעמים לפני זה שעשו הוא אחיו של יעקב, ולמה מדגיש כאן עוד הפעם אל עשו אחיו. ועד״ז צריך להבין מה שהמלאכים בתשובתם חוזרים וכופלים אל אחיך אל עשו. ועוד צריך להבין מה שאמר להשלוחים כה תאמרון לאדוני לעשו, דבשלמא מה שאמר כה אמר עבדך יעקב, הרי זה בכדי למצוא חן בעיני עשו, שהרי היו צריכים לחזור ולהגיד דיבור זה לעשו, אבל מה שאמר כה תאמרון לאדוני לעשו הרי זה הי׳ רק להשלוחים עצמם. גם אינו מובן מ״ש ויהי לי שור וחמור לשון יחיד, הגם דרש״י מבאר שדרך ארץ לומר על שוורים הרבה שור, אבל מכל מקום הרי מצינו בכו״כ מקומות5 שנאמר בלשון רבים, ולמה אומר כאן שור וחמור בלשון יחיד דוקא. גם צריך להבין מהו ההמשך במ״ש וישלח יעקב מלאכים וגו׳, להנאמר לפני זה ויפגעו בו מלאכי אלקים וגו׳ ויקרא שם המקום מחנים6, ובפרט שנאמר וישלח בוא״ו המוסיף וכו׳. והנה אחרי ששבו המלאכים אל יעקב, ואמרו שהולך לקראתו וארבע מאות איש עמו וגו׳ ויירא יעקב וגו׳, אחרי זה שלח יעקב מנחה אל עשו, ומבואר בזה (בדרושים הנ״ל), שזה הי׳ בכדי להמשיך המקיפים דתהו, שלכן מצינו ששלח גמלים שהם בהמות טמאות, שפסולים לקרבנות. ועד״ז הוא בנוגע להמספר שלא מצינו כן בקרבנות, לפי שזה הי׳ העלאת מ״ן לבחי׳ התהו וכו׳, ויעקב ידע ענינם. וצריך להבין, דמכיון שהמלאכים אמרו לו שעשו הוא במצב כזה שהולך לקראתו וארבע מאות איש עמו למלחמה וכו׳, למה שלח לו מנחה, שהוא ע״ד ענין הקרבנות.
והנה בענין מה ששלח יעקב מלאכים אל עשו וכו׳ יש מדרשות חלוקות, דהנה לפי המבואר לעיל ע״פ דא״ח הי׳ זה ענין נעלה וכו׳. אבל במדרש רבה7 איתא עה״פ8 מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו, משל לארכי ליסטים שהי׳ ישן בפרשת דרכים עבר חד ושרי מעיר לי׳ וכו׳ אמר לי׳ דמיך הוה ועוררתני׳, כך אמר לו הקב״ה, לדרכו הי׳ מהלך ואתה משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב, והיינו שנענש על ששלח המלאכים. ועד״ז במ״ש9 וישתחו ארצה שבע פעמים, יש שתי דעות במדרש10 אם הי׳ ענין רצוי או בלתי רצוי. וצריך להבין, דהרי אלו ואלו דברי אלקים חיים11, ואיך אפשר להיות שתי מדרשות שהם לא רק חלוקות אלא הפכיות. והרי אי אפשר לתרץ שזה הי׳ בזמנים שונים, עכשיו ולעתיד לבוא, וע״ד המבואר במחלוקות בית שמאי ובית הלל, דאלו ואלו דברי אלקים חיים, ומבואר במקום אחר12 דבזמן הגלות הלכה כבית הלל ולעתיד לבוא תהי׳ הלכה כבית שמאי, דהלא כאן מדובר במאורע אחד במעשה אבות, ובענין אחד, ובפסוק אחד, וצריך להבין איך שייך שיהיו מדרשות חלוקות בענין זה.
ויובן זה בהקדים מ״ש בהמאמר של האויפרופעניש (נדפס בקונטרס דרושי חתונה13) במ״ש14 וכל בניך למודי הוי׳ ורב שלום בניך, ומביא בזה פירוש התרגום בלמודי הוי׳ אלפין באורייתא דהוי׳, ופירוש המצודת ציון ומצודת דוד תלמידי הוי׳. וצריך להבין מהו הענין דאלפין באורייתא דהוי׳, הלא הכל יודעים דהתורה היא תורת הוי׳, ובשופטני וברשיעי לא עסקינן15. גם צריך להבין בפירוש המצודת ציון מה שאומר תלמידי הוי׳ דוקא, דהרי שם הוי׳ הוא הי׳ הוה ויהי׳ כאחד16, וגם הוי׳ הוא לשון מהוה17, וכמבואר בשער היחוד והאמונה18 במ״ש19 כי שמש ומגן הוי׳ אלקים, דעם היות דההתהוות בפועל הוא משם אלקים, הרי השמות הוי׳ ואלקים הם ע״ד אורות וכלים, ומקור ההתהוות הוא משם הוי׳, וא״כ צריך להבין מהו ענין תלמידי הוי׳ דוקא. ומביא על זה מה שאיתא בסיום וחותם מסכת ברכות תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי הוי׳ ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלא בוניך, ופירש בשל״ה20 כי תיבת בניך הב׳ מיותרת, מאחר שנאמר ברישא וכל בניך למודי הוי׳ הי׳ די ומספיק שיאמר ורב שלומם, ומכפל הלשון ורב שלום בניך מזה למדו דאל תקרי בניך אלא בוניך (ובמדת אל תקרי מבואר21 שפירוש השני אינו שולל את הפירוש הפשוט, אלא בא להוסיף עליו וכו׳).
והנה ענין בוניך הוא כמארז״ל22 אלו תלמידי חכמים שעוסקים בבנינו של עולם. וכדאיתא במדרש רבה23 בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטרין אינו בונה אותה מדעת עצמו כו׳ אלא דפתראות ופנקסאות יש לו וכו׳ כך הי׳ הקב״ה מביט בתורה ובורא את העולם, וזהו שעוסקים בבנינו של עולם היינו שעוסקים בתורה שע״י עסק התורה הם בונים את העולם, וכדאיתא בזהר24 קוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא בר נש מסתכל בה באורייתא ומקיים עלמא. והנה מ״ש ורב שלום בניך, היינו שבשלום גופא הרי זה באופן של ורב שלום, דענין השלום שייך כשישנם דברים נפרדים ועד שהם דברים הפכיים, וכמו מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש25, בזה שייך לומר ענין השלום וכו׳. ועד״ז הוא בענין השלום שע״י התורה, וכמארז״ל26 כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, שכל זה הו״ע השלום בענינים נפרדים והפכיים. וכאן אומר ורב שלום, שהו״ע השלימות, דשלום סתם הרי זה מילוי החסרון בלבד, ורב שלום הו״ע השלימות וכו׳27 (כדלקמן), וכמו שפירש התרגום וסגי יהי שלם בנך. וזהו מה שממשיך בהמאמר במ״ש28 שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים, דישראל נקראים שולמית על שם שמשלימים נפשם על קדושת שמו ית׳. ופסוק זה קאי על זמן הגלות, וכדאיתא במדרש רבה29 ד׳ פעמים כתיב כאן שובי כנגד ד׳ מלכיות ששולטין בישראל, דישראל נכנסין תוך ידיהם בשלום ויוצאים לשלום כו׳. דאיתא במדרש30, אומרים להם אומות העולם לישראל עד מתי אתם נהרגים כו׳ בואו אלינו ונעשה אתכם דוכסין ואיפרכין, משיבין להן ישראל מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים כלום יש בכם כח לתת לנו מאותה המעלה שבסיני מחנה ישראל ומחנה מלאכי השרת. וצריך להבין, דמכיון שישראל הם במעלה ומדריגה כזו שנקראים שולמית על שם שמשלימים נפשם על קדושת שמו ית׳, למה צריכים להשיב תשובה לאומות העולם שכלום יש בכם כו׳.
והנה מ״ש ויהי לי שור וחמור וגו׳, היינו דיעקב כבר גמר הבירור בתיקון, וזהו ויהי לי כו׳, שכבר נתבררו וכו׳. ולכן שלח יעקב מלאכים לפניו דייקא, היינו למעלה מבחי׳ יעקב, שלאחרי שגמר הבירור בנוגע לעצמו בתיקון, שלח מלאכים כו׳ שהוא בחי׳ העלאה לעולם התהו שלמעלה מתיקון. וזהו מה שאמר כה תאמרו לאדוני לעשו, כי בשרשם הרי שרש עשו הוא עולם התהו שלמעלה משרש יעקב שהוא עולם התיקון. וכל זה הי׳ למצוא חן בעיניך, שיהי׳ המשכת המקיפים מבחי׳ התהו, וכידוע שחן (כפשוטו) הוא ענין המקיפים. אמנם כששבו המלאכים אל יעקב, אמרו לו שהגם שמצד שרש עשו למעלה אפשר להיות המשכת המקיפים, מ״מ עשו בעצמו למטה הוא בהיפך, שהולך לקראתך וארבע מאות איש עמו וכו׳, ועל כן ויקח גו׳ מנחה, שזה הי׳ בכדי לברר בחי׳ עשו למטה, ואח״כ יכול להיות המשכת המקיפים דבחי׳ התהו. וזהו ג״כ ענין ורב שלום בניך, דרב שלום הוא ע״י הבירור גם בבחי׳ עשו, והיינו שלאחר גמר הבירור בלבן שהוא בחי׳ קליפת נוגה, הנה אח״כ מברר גם בחי׳ עשו שהוא ג׳ קליפות הטמאות לגמרי, ולכן הי׳ אצל לבן רק כ׳ שנה, לפי שהבירור דקליפת נוגה הוא בקל יותר, משא״כ הבירור דעשו נמשך עד עתה לפי שהבירור דג׳ קליפות הטמאות הוא בירור קשה ביותר. וזהו ענין ורב שלום, היינו לא רק בחי׳ ורב תבואות בכח שור31, כי אם שזהו הבירור גם בבחי׳ יש לי רב שאמר עשו32, שזהו הארבע מאות איש שעמו, ג׳ קליפות הטמאות לגמרי, שעי״ז נעשה ורב שלום, שהוא למעלה מבחי׳ שלום סתם.
והנה מזה מובן שיש בזה ב׳ הענינים, העלאה לבחי׳ התהו והבירור בעשו למטה, ושניהם הם אמיתיים. ואין הכוונה בהדרושים הנ״ל שמה ששלח יעקב מלאכים וכו׳ הי׳ רק להסלקא דעתך שלו, אבל אח״כ כאשר שבו המלאכים והגידו לו שהולך לקראתו וארבע מאות איש עמו וכו׳ הכין יעקב עצמו למלחמה, הנה אי אפשר לומר כן, דהרי האבות הן הן המרכבה33, וא״כ הרי גם מה ששלח מלאכים הרי זה ג״כ ענין אמיתי, והיינו לפי שהיו לו אז ב׳ אופני עבודה כנ״ל, העלאה לבחי׳ התהו למעלה והבירור בעשו למטה. וכן מרומז ברש״י34 הכין עצמו לשלשה דברים לדורון לתפילה ולמלחמה וכו׳.
ועפ״ז35 יובנו ב׳ הדעות במ״ש וישתחו גו׳ שבע פעמים, דלהדעה שהוא ענין נעלה, הרי זה מצד העבודה בהעלאה לבחי׳ התהו, שעי״ז הוא המשכת המקיפים כנ״ל, אבל לאידך גיסא הרי הי׳ צ״ל בירור בעשו למטה, דעם היות שצריכים לברר את עשו, אבל מ״מ הרי המברר צריך להתלבש בלבושי המתברר, לכן הרי זה כאילו הוא ענין בלתי רצוי, שהגם שצריך להיות הבירור, מ״מ נענש, היינו שצריך תיקון על זה וכו׳ הואיל והמברר צריך להתלבש בלבושי המתברר. והנה צדיקים דומים לבוראם36, דמצינו שעד״ז הוא למעלה דכתיב37 מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה וגו׳ וכל מלבושי אגאלתי, דעם היות דאגאלתי הוא גם מלשון גאולה38, מכל מקום הפירוש הפשוט הוא שהו״ע של היפך הטהרה, ענין הלכלוך39, וע״ד מ״ש40 רחצתי וגו׳ איככה אטנפם, והיינו שבחיצוניות הו״ע של לכלוך, ואח״כ בא עי״ז להפירוש הפנימי באגאלתי שהוא ענין הגאולה. ועד״ז הוא למטה בצדיקים שדומים לבוראם, דבחיצוניות הוא דבר בלתי רצוי, והו״ע של ירידה, ועד שצריך תיקון על זה, אבל עם כל זה הרי עי״ז נעשה בירור בעשו, ועי״ז ממשיכים אח״כ המקיפים דתהו. והנה בכדי שיהי׳ אתערותא דלתתא, צ״ל אתערותא דלעילא לפני זה, וזהו מ״ש ויפגעו בו מלאכי אלקים גו׳ ויקרא שם המקום ההוא מחנים, דמחנים (שתי מחנות) הוא בחי׳ תהו ותיקון וכו׳.
והנה זהו ענין וכל בניך למודי הוי׳ ורב שלום בניך, דענין למודי הוי׳ הו״ע הבירור דתיקון, אבל ורב שלום הו״ע הבירור דתהו, וזהו ענין בוניך, שע״י התורה בונים את העולם, וכמו שקוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, עד״ז בר נש עסיק באורייתא וכו׳, שע״י לימוד התורה בורא את העולם באופן חדש לגמרי, שהו״ע הבירור דתהו. וזהו ויקרא לו א-ל אלקי ישראל41, שאמרו רז״ל42 אני אלוקה בעליונים ואתה אלוקה בתחתונים43, וכמו שאמרו רז״ל44 עה״פ45 בוראך יעקב ויוצרך ישראל וכו׳, והיינו שבורא את העולם באופן חדש.
והנה יעקב מצד עצמו הי׳ כבר מוכן לזה אז, אלא דלפי שהצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד46 וכו׳ לא הי׳ יכול להיות בירור כל הניצוצות אז, וכמו שמבאר אדמו״ר האמצעי בשערי אורה47 בענין בעתה ואחישנה48. וזהו מ״ש49 פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, ואמרו רז״ל50 כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור וכו׳ שהם הג׳ קוין שעליהם העולם עומד51, שהו״ע בוניך, ואומר על זה פדה בשלום שהו״ע ורב שלום52, עד אשר אבוא אל אדוני שעירה, וכמ״ש53 ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, ומבואר בספרים54 שהר בגימטריא יון מדי בבל ואדום, שהם הד׳ גליות, שהו״ע שובי השולמית (כנ״ל), עד והיתה להוי׳ המלוכה53, והי׳ הוי׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי׳ הוי׳ אחד ושמו אחד55, וכמו שאמרו רז״ל56 שיהי׳ נקרא כמו שנכתב, וכמ״ש57 אז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו׳, לעבדו שכם אחד, והיתה לה׳ המלוכה בקרוב ממש בביאת משיח צדקנו.
__________
1) ריש פרשתנו (וישלח לב, ד-ו).
2) ריש פרשתנו (כד, סע״א ואילך).
3) ריש פרשתנו (לט, ג ואילך).
4) ל׳ פרש״י – תולדות כח, ה. פרשתנו לה, יג.
5) ראה הושע יב, יב (שוורים). לך לך יב, טז. וירא כד, לה. ויצא ל, מג. ויגש מה, כג. מטות לא, כח. ובכ״מ (חמורים).
6) ס״פ ויצא (לב, ג).
7) ב״ר פע״ה, ג.
8) משלי כו, יז.
9) פרשתנו לג, ג.
10) ראה תורה שלמה עה״פ. וש״נ.
11) עירובין יג, ב. וש״נ.
12) ראה מד״ש לאבות פ״ה מי״ז. מק״מ לזח״א יז, ב. לקו״ת קרח נד, סע״ב ואילך. תוספות חדשים לאבות בתחלתו.
13) סה״מ תרפ״ט ע׳ 71 (קונטרסים ח״א טז, ב) ואילך. וראה גם ד״ה וכל בניך תשמ״א (סה״מ דרושי חתונה ע' עט ואילך). וש״נ.
14) ישעי׳ נד, יג.
15) ראה יומא ו, א. ב״ק פה, א. ועוד.
16) פרדס שער (א) עשר ולא תשע פ״ט. ע״ח (שער א) דרוש עיגולים ויושר בתחילתו. טושו״ע ר״ס ה.
17) פרדס שם. וראה זח״ג רנז, סע״ב.
18) פ״ד.
19) תהלים פד, יב.
20) חלק תושבע״פ תג, ב.
21) ראה ס׳ הליכות אלי ס״ג. לקו״ש חכ״א ע׳ 24. וש״נ.
22) שבת קיד, א.
23) ב״ר בתחילתו.
24) ח״ב קסא, סע״א ואילך.
25) במדב״ר פי״ב, ח. וש״נ. וראה אגה״ק סי״ב.
26) סנהדרין צט, ב.
27) ראה לקו״ת ראה ל, רע״ג.
28) שה״ש ז, א.
29) שהש״ר רפ״ז.
30) שם, ב.
31) משלי יד, ד. וראה לקו״ת האזינו עה, ב. ובכ״מ.
32) פרשתנו לג, ט.
33) ב״ר פמ״ז, ו. פפ״ב, ו. זח״ג רנז, ב. וראה תניא פכ״ג. רפל״ד. ובכ״מ.
34) פרשתנו לב, ט.
35) ראה גם תו״ח פרשתנו מה [קפו], ב ואילך. לקו״ש חט״ו ע׳ 299 הערה 46.
36) רות רבה פ״ד, ג. וראה ב״ר פס״ז, ח. ועוד.
37) ישעי׳ סג, א-ג. ראה בכ״ז לקו״ש חט״ו ע׳ 300. וש״נ. ד״ה ולאחותו הבתולה תשכ״ד (סה״מ ויקרא ע׳ רכז ואילך). וש״נ.
38) רמ״ז לזח״ג פט, א.
39) ראה פרש״י, מצו״ד ומצו״צ עה״פ. זהר שם.
40) שה״ש ה, ג.
41) פרשתנו לג, כ.
42) ב״ר ספע״ט.
43) ראה ב״ר פצ״ח, ג.
44) ויק״ר פל״ו, ד.
45) ישעי׳ מג, א.
46) פרשתנו שם, יג.
47) שער הפורים ד״ה יביאו לבוש מלכות פצ״ד (פו, ב) ואילך.
48) ישעי׳ ס, כב. וראה סנהדרין צח, א.
49) תהלים נה, יט.
50) ברכות ח, א.
51) ראה אבות פ״א מ״ב.
52) חסר קצת. המו״ל.
53) עובדי׳ א, כא.
54) מילואים לאגרת הטיול (לאחי המהר״ל) להרשז״ע משאמלויא (בעהמ״ח פי׳ טיול בפרדס) חלק הדרוש אות ה.
55) זכרי׳ יד, ט.
56) ראה פסחים נ, א. וש״נ.
57) צפני׳ ג, ט. וראה רמב״ם הל׳ מלכים ספי״א.
[סה"מ בראשית ח"ב ע' צו ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״א ע׳ 351 ואילך.
חלק מתוכן המאמר (בשילוב שיחת ש״פ וישלח תשל״ז) הוגה ע״י כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ונדפס בלקו״ש חט״ו ע׳ 294 ואילך.