בס״ד. אור ליום ג׳ פ׳ חיי שרה, כ״ף מרחשון ה׳תשמ״ו
הנחה בלתי מוגה
ואשה אחת מנשי בני הנביאים גו׳1. הנה פסוק זה הוא התחלת הפטרת השבת הקודמת, דמיני׳ מתברכין כולהו יומין2, כולל יום זה דכ׳ חשון. דתוכן ההפטרה הוא סיפור כמה מהנסים שעשה אלישע הנביא תלמידו של אליהו, דלכאורה נסים אלה אין קשר ביניהם, אלא הענין מובן ע״פ המבואר במפרשי התנ״ך3, דמכיון שגבי אלישע כתיב4 שהוא פי שנים ברוחך לגבי אליהו, לפיכך גם הנסים והמופתים שעשה היו כפולים מאליהו, וזהו תוכן ההפטרה, סיפור הנסים דאלישע. והסיפור הראשון הוא ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת והנושה בא גו׳. אמנם גם סיפורי התורה הם חלק מהתורה מלשון הוראה5, היינו שבסיפור זה יש הוראה בעבודת כל אחד ואחד מישראל.
ויובן זה ע״פ מה שמבאר כ״ק אדמו״ר הזקן במאמרו על פסוק זה (נדפס במאה שערים6 ובמאמרים הקצרים7), דואשה קאי על כל אחד ואחד מישראל, כי כל אחד מישראל שייך לכנסת ישראל הנקראת אשתו של הקב״ה, דזהו תוכן כל ענין שיר השירים, שכנסת ישראל נקראת אשה כו׳. ונקראת גם מנשי בני הנביאים, שענין הנבואה הוא קבלת דבר הוי׳, וכל אחד מישראל קשור עם דבר הוי׳. צעקה אל אלישע, אלישע הוא הקב״ה, שהוא בעל הישועות, אלישע נוטריקון א-ל הישועות. עבדך אישי מת, פירוש אשי הוא אש יו״ד, בחי׳ יו״ד שבנפש, חכמה שבנפש ונקודת הנפש8, שהי׳ בבחי׳ אהבה כרשפי אש, לית פולחנא כפולחנא דרחימותא9, וע״ז אומרים עבדך אישי מת, שמאיזו סיבה שתהי׳ מתה ונתבטלה אצלו עבודה זו. ולכן והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים, דשני ילדי הם ב׳ הבחינות דאהבה ויראה הנקראים ילדים מכיון שהם נולדים ע״י המוחין10, והנושה שהוא היצר הרע רוצה לקחתם לעניני העולם, להיות לו לעבדים, ועד לענינים של היפך הקדושה. ויאמר אלי׳ אלישע הוא הקב״ה מה יש לך בבית. פירוש, כי כל אחד ואחד מישראל בטח יש לו בית, ובבית צריך שיהי׳ שם איזה דבר. ותאמר אין לי כי אם אסוך שמן, היינו כלי קטן ביותר ובתוכו מעט מזעיר שמן11, והיא נקודת היהדות, נקודת החכמה שבנפש כו׳. ויאמר לה כו׳ כלים ריקים אל תמעיטי. פירוש, דאף שהכלים הם ריקים, וכנ״ל דבחי׳ אש יו״ד שבנפש מת והנושה בא לקחת את האהבה ויראה להיות לו לעבדים, מ״מ, צריך למלאות הכלים הריקים מהמעט מזעיר דשמן, נקודת היהדות שלה. וענין כלים ריקים אל תמעיטי הוא ההתבוננות במצבו ובירידתו כו׳, עד שהיא ירידה שאין למטה ממנה. ואז הנה כל זמן שיש כלים ריקים יש עוד שמן, עד שהכלים ריקים נעשים כלים מלאים, והמלא תסיעי, ואח״כ, כשלא הי׳ עוד כלי ריק, ויעמוד השמן. ואח״כ אמר אלישע ואת ובניך תחיי בנותר, תחיי בנותר ביתרון אור מן החושך12, וכמבואר בלקו״ת13 שבחי׳ הנותר היא בחי׳ מקיף וסובב כל עלמין, וזהו ואת ובניך תחיי בנותר, שמבחי׳ הנותר, בחי׳ מקיף וסובב כל עלמין, נמשך חיות בעבודה, ועד שאמרו רז״ל14 ואת ובניך תחיי בנותר עד שיחיו המתים (כמובא בלקו״ת13).
והנה נקודת הענין בעבודת כאו״א היא, דגם כאשר עומד במעמד ומצב שהוא בחי׳ נפילה וירידה לגבי מצבו הקודם, שאינו יכול לעמוד במעמד ומצב בעבודת ה׳ שעמד בו לפני זה, דזהו ענין עבדך אשי מת, מאן דנפל מן דרגי׳ אקרי מית15, לא יפול ברוחו, כי אדרבה הירידה היא לצורך עלי׳. וכמבואר בהקדמת שער היחוד והאמונה בענין שבע יפול צדיק וקם16, דאפילו כאשר האדם הוא בבחי׳ צדיק, והנפילה היא רק לפי דרגתו הנעלית, מ״מ נקרא זה נפילה, ומובן שחל ע״ז הענין דמאן דנפל מן דרגי׳ כו׳, אבל מ״מ המכוון בנפילה וירידה זו הוא שיהי׳ אח״כ וקם, העלי׳ שע״י הירידה, עלי׳ יתירה מן המקום שלפני זה, ועד ששבע פעמים יפול וקם, פירוש שיש שבע עליות, שכ״א מהם נעלית מהעלי׳ הקודמת. שזהו ענין ואת ובניך תחיי בנותר, דע״י הקדמת הירידה דעבדך אשי מת כו׳, והעבודה שבינתיים וכו׳, שבכללותו הוא עבודת התשובה, שזהו ענין ההתבוננות דכלים ריקים אל תמעיטי, איך שהוא כלי ריקן כו׳, וגודל ירידתו לפי מצבו ודרגתו, הנה עי״ז נעשה דתחיי בנותר, שמגיע לבחי׳ סובב כל עלמין, ושמבחי׳ סובב כל עלמין שהוא גבוה גבוה ביותר, גם למעלה מכל הדרגות דמטה מטה, נמשך חיות בעבודתו הוא.
ולהבין ענין ב׳ קצוות אלו, שמצד אחד אומרים שנמשך בחי׳ סובב כל עלמין (נותר), ולאידך אומרים שמזה נמשך חיות בעבודתו הוא (ואת ובניך תחיי בנותר), הנה יובן זה ע״פ מה שמבאר בעל יום ההולדת במאמרו17 ד״ה כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא גו׳ כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו18 (שמכינים כעת לדפוס). דהנה בפסוקים אלו מדובר במצות התשובה (כמפורש ברמב״ן וכמה מפרשי המקרא, וכמובא בלקו״ת19 וכו׳), וצריך להבין מהו החידוש שצריך לשלול במצות התשובה דוקא אשר לא נפלאת היא ולא רחוקה היא וכו׳, והרי כבר ניתנה לפני זה במתן תורה כל התורה כולה לישראל בהיותם למטה, כמאמר20 משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו׳, ולמה צריך לשלול אח״כ בשנת הארבעים, שמצות התשובה (שהיא ממצוות התורה) אינה רחוקה ונפלאת וכו׳ אלא שייכת לכל אחד מישראל. ובפרט שמצות התשובה אינה רק אחת ממצוות התורה, אלא היא מצוה כללית המתקנת ומשלימה את החסר בכל עניני התורה ומצוותי׳, וא״כ, מכיון שכבר ניתנה התורה לפני זה לכל אחד מישראל, בודאי שניתנה גם מצות התשובה לכל אחד. ובפרט לפי פירוש כ״ק אדמו״ר הזקן21 בלשון רז״ל22 תשובה ומעשים טובים, דלכאורה הי׳ צ״ל מעשים טובים לפני תשובה (דהרי ענין התשובה הוא תיקון על חסרון במעשים טובים), ומבאר בזה, שבלא תשובה תחילה אין המעשים טובים ומאירים, ובלשון הגמרא23 כל ימיו בתשובה, כמבואר בלקו״ת האזינו24 שענין התשובה ישנו בכל ענין בעבודת התורה ומצוות, דמכל זה מובן שענין התשובה הוא ענין עיקרי בכל התורה ומצוותי׳ (לא רק לתקן החסר), וא״כ כמו שכל התורה ומצוותי׳ אינו נפלאת ורחוקה אלא ניתנה לכל ישראל במתן תורה, כן, ויתר על כן, במצות התשובה שהיא מצוה כללית. ומהו שאומרים ושוללים כאן (בסוף שנת הארבעים) שהמצוה הזאת (דתשובה) לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא וגו׳.
אך הענין יובן ע״פ המבואר במאמר שם, דהנה באמת בכללות התורה ומצוותי׳ ישנם ג״כ הענינים דנפלאת היא ורחוקה היא ומעבר לים היא. דהקא סלקא דעתך שבתורה שצריך לשלול אותו, הנה גם הוא חלק מתורת אמת, ורק שהמסקנא היא דלא נפלאת כו׳. כי הנה אמרו רז״ל25 שהתורה קדמה לעולם. ובתורה גופא יש ב׳ דרגות, בחי׳ החכמה שבתורה, מה שהיא חכמתו של הקב״ה, ובחי׳ הרצון שבתורה, ההלכות שבתורה, המצוות שבתורה26. ובכללות הם ב׳ הענינים דאור מקיף ואור פנימי, דבחי׳ התורה, חכמה, היא אור פנימי, כמ״ש28 ותורתך בתוך מעי, והמצוות הם בחי׳ לבושים, אור מקיף. ובמקיפים גופא יש ג״כ ב׳ בחינות, בחי׳ מקיף הקרוב השייך לאור פנימי ובחי׳ מקיף הרחוק29. ובעבודת האדם, שאמיתית ענינה הוא למעלה מהגבלת הכלים, ב׳ בחינות מקיפים אלו הם מקיף דחי׳, שהוא מקיף הקרוב, ומקיף דיחידה, מקיף הרחוק. וזהו ענין נפלאת ורחוקה שבתורה, שבאמת התורה היא נפלאת ורחוקה מן העולם. והיינו הן בבחי׳ מקיף הקרוב, דזהו מה שהתורה קדמה לעולם אלפיים שנה25 (שזה מורה על איזו שייכות), והן בבחי׳ מקיף הרחוק, שזהו מה שהמצוות, בחי׳ הרצון שבתורה, קדמו לעולם. ובפרט ע״פ מאמר רז״ל30 שבריאת העולם היא בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית, שמזה מובן יותר ריחוק הערך שבין התורה (המצוות שבה) לעולם.
והנה באמת התורה ומצוותי׳ הן באין ערוך כלל אל העולם, גם למעלה מענין נפלאת ורחוקה. כי עצם התואר נפלאת ורחוקה מורה על איזו שייכות וקשר עם העולם. דעצם ענין הריחוק וההפלאה וההבדלה וההפרשה אינו שייך בין שני ענינים שאין כל ערך וקשר ושייכות ביניהם, ובלשון אדמו״ר הזקן31 שהאומר על חכמה עמוקה שאי אפשר למששה בידים כו׳ כל השומע יצחק לו, כי חכמה וחוש המישוש אין כל שייכות ביניהם, וא״כ אין שייך לומר שהחכמה נפלאת ורחוקה מחוש המישוש. אך החידוש במה שאומרים שהתורה היא נפלאת ורחוקה הוא, דגם כפי שהתורה יורדת ממדריגתה ויש לה איזה ערך ושייכות לעולם, שקדמה לעולם אלפיים שנה דוקא, ושהעולם נברא בשבילה, ועד למטה יותר, שהתורה ניתנה בעולם דוקא כדי לעשות שלום בעולם32, הנה גם בדרגא זו שבתורה אומרים שהיא נפלאת ורחוקה, ולמטה מזה בחי׳ מעבר לים וכו׳.
אמנם זה מה שהתורה היא נפלאת ורחוקה וכו׳, זהו רק ביחס לעולם כפי שהוא מצד עצמו, דאף שעולם על מילואו נברא33, מ״מ הוא באין ערוך למטה מהתורה. אמנם בנוגע לישראל כתיב לא נפלאת היא ממך, ממך דייקא34, דביחס לישראל התורה אינה נפלאת ולא רחוקה ולא מעבר לים, אלא קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. כי התורה היא מלשון הוראה, שניתנה לישראל מקבלי התורה ולומדי התורה, עד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא35, שעי״ז מוציאים הלכה פסוקה שהיא גילוי רצון העליון36.
ובזה יובן מה שענין זה מפורש גבי מצות התשובה דוקא, כי מצות התשובה היא למעלה ביותר מכל המצוות, וא״כ מובן הדבר בכל שכן וקל וחומר, דמה מצוות התורה עצמה הם בבחי׳ נפלאת ורחוקה כנ״ל, עאכו״כ מצות התשובה שלמעלה מהם היא נפלאת ורחוקה. וגם במצות התשובה הנה בעצם היא נעלית יותר גם מהתואר דנפלאת ורחוקה (במכל שכן ממה שנת״ל בתורה ומצוות), אלא שגם בדרגא שבה השייכת לעולם, שע״ז אמרו רז״ל37 שהתשובה קדמה לעולם, שהיא שייכת עכ״פ להעולם, גם ע״ז אומרים שהיא נפלאת ורחוקה, דזהו מה שאמיתית התשובה הוא38 ענין והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה39, שהאלקים אשר נתנה אינו בערך כלל לעולם, בבחי׳ נפלאת ורחוקה. וזהו גם מה שהתשובה בכלל היא העבודה בבחי׳ המקיפים שבנפש, שבזה יש מקיף דחי׳ ומקיף דיחידה, רחוקה ונפלאת. וע״ז מחדש בכתוב, דמה שהתשובה היא נפלאת ורחוקה זהו לגבי העולם, אמנם בנוגע לישראל הנה לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא וגו׳, שעבודת התשובה שייכת לכל אחד ואחד מישראל, ואדרבה, כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.
וזהו ענין ב׳ הקצוות הנ״ל (שבמאמר אדמו״ר הזקן) דואת ובניך תחיי בנותר. שמצד אחד אומרים שנמשך בחי׳ סובב כל עלמין (נותר), כי התשובה היא קדמה לעולם שהוא בחי׳ סובב כל עלמין, שהיא נפלאת ורחוקה כנ״ל בארוכה. ולאידך אומרים, שמזה נמשך חיות בעבודתו של האדם, שענינים אלו גופא נמשכים בפנימיות עד שהם נותנים חיות בעבודתו (ואת ובניך תחיי בנותר), וכנ״ל בארוכה שגם הבחינה שהיא נפלאת ורחוקה, הנה ממך, בנוגע לישראל (ואת ובניך) לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה וגו׳. והיינו שמקבלים חיות מבחי׳ המקיפים, ועד למקיפים שלמעלה מגדרי מקיף ופנימי. ועד שבאים לענין ואת ובניך תחיי בנותר כפירוש רז״ל (הנ״ל) עד שיחיו המתים, שבאים לענין תחיית המתים, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, וילמד תורה את העם כולו40, ועתיד לאתבא צדיקייא בתיובתא41, בעגלא דידן ממש.
__________
1) מלכים-ב ד, א.
2) ראה זח״ב סג, ב. פח, א.
3) רד״ק למלכים שם ב, יד. וראה לקו״ש ח״ה ע׳ 332 ואילך.
4) מלכים שם ב, ט.
5) ראה רד״ק לתהלים יט, ח. ס׳ השרשים שלו ערך ירה. גו״א ר״פ בראשית (בשם הרד״ק). וראה זח״ג נג, ב. לקו״ש שם.
6) אמרי קודש סימן יב-יג (כט, ב ואילך).
7) ע׳ קלו ואילך. וש״נ.
8) ראה תניא פי״ח.
9) ראה זהר ח״ב נה, ב. ח״ג רסז, א. לקו״ת שלח מב, ג. ובכ״מ.
10) תניא ספ״ג.
11) ראה מפרשי התנ״ך מלכים שם, ד.
12) ע״פ קהלת ב, יג.
13) מסעי צו, ב.
14) ב״ר ספל״ה. יל״ש מלכים רמז רכח.
15) כ״ה בלקו״ת חוקת נו, סע״ד ואילך. וראה זח״ג קלה, ב, ע״ח שער (ט) שבה״כ פ״ב. מבוא שערים שער ב ח״ב פ״ג. וראה לקו״ש ח״י ע׳ 211.
16) משלי טז, כד. וראה גם לקו״ש ח״כ ע׳ 168. וש״נ.
17) משנת תער״ג (סה״מ תער״ב-תרע״ו ע׳ רפט ואילך).
18) נצבים ל, יא ואילך.
19) נצבים מה, ב ואילך. וראה בכ״ז גם ד״ה זה במאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ג ע׳ תשעו ואילך.
20) אבות פ״א מ״א.
21) לקו״ת מטות פב, א. שמע״צ פה, א. שה״ש יז, ג. וראה לקו״ש ח״ד ס״ע 1052 ואילך.
22) ברכות יז, א.
23) שבת קנג, א.
24) עא, ג ואילך. ובכ״מ.
25) ראה מדרש תהלים צ, ד. ב״ר פ״ח, ב. תנחומא וישב ד.
26) ראה בכ״ז לקו״ת שלח לט, א ואילך. ובכ״מ. מאמר שבהערה 17.
27) ראה לקו״ת שם. תניא ספ״ה.
28) משלי מ, ט. תניא שם.
29) ראה לקו״ת תצא לו, ד. ובכ״מ. סה״מ תער״ב-תרע״ו שם ע׳ רצז ואילך.
30) תנחומא (באָבער) ר״פ בראשית פי׳ ג׳ וה׳. לקח טוב (פס״ז), רש״י ורמב״ן ר״פ בראשית. וראה ב״ר פ״א, ד. ויק״ר פל״ו, ד.
31) שעהיוה״א פ״ט (פו, ב).
32) רמב״ם סוף הל׳ חנוכה, מספרי נשא ו, כג (וראה לקו״ש ח״ח ע׳ 349 ואילך).
33) ב״ר פי״ג, ג. פי״ד, ז.
34) סה״מ תער״ב-תרע״ו שם ס״ע רחצ.
35) ראה יומא כו, א.
36) אגה״ק ס״א. סכ״ט. ובכ״מ.
37) ראה פסחים נד, א. ובכ״מ.
38) ראה לקו״ת שבהערה 24. ובכ״מ.
39) קהלת יב, ז.
40) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ט ה״ב. לקו״ת צו יז, א-ב. שער האמונה (לאדהאמ״צ) פנ״ו (פט, א ואילך). סה״מ תרח״ץ ס״ע ר ואילך. ועוד.
41) הובא בלקו״ת ר״ה נח, ד. שמע״צ צב, ב. שה״ש מה, א. נ, סע״ב. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ תקלד. ועוד. וראה זח״ג קנג, ב. לקו״ד ח״א קמו, א ואילך.
[סה"מ בראשית ח"א (הוספות) ע' תכ ואילך]