בס״ד. ש״פ חיי שרה, כ״ד מרחשון, מבה״ח כסלו ה׳תשמ״ב
הנחה בלתי מוגה
אמר ר׳ אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה1, וידועים הדיוקים בזה בדרושי רבינו הזקן והנשיאים שלאחריו (בדרושים שנדפסו או נתפרסמו בקופּיר וכיו״ב)2, מהו ביאור וטעם הדבר שיפה שיחתן כו׳, ועוד דיוקי לשונות במאמר ר׳ אחא, כמובא בהדרושים. והנה אף שמאמר ר׳ אחא הוא בנוגע לכללות שיחתן של עבדי אבות ביחס לתורתן של בנים, מ״מ, מזה שלומדים ענין זה (דיפה שיחתן כו׳) מפרשה של אליעזר, שתוכנה הוא השידוך והנישואין דיצחק ורבקה, צריך לומר, דזה שיפה שיחתן כו׳ הוא גם מצד היחוד דיצחק ורבקה שיש בו מעלה גדולה לגבי תורתן של בנים.
ונקודת הביאור בזה הוא, דהנה יצחק הי׳ עולה תמימה ונאסר עליו לצאת מחוץ לארץ הקודש3, כמ״ש4 גור בארץ הזאת גו׳, משא״כ רבקה באה מארם נהריים5 כו׳. וזהו מה שבשרשן יצחק הוא בחי׳ שם מ״ה ורבקה היא בחי׳ שם ב״ן. דהגם שיצחק בגימטריא ד׳ פעמים ב״ן6, מ״מ הרי זה שם ב״ן כפי שהוא בשרשו באצילות, היינו בשם מ״ה, דשם הוא מובדל לגמרי מכל העולמות, כמ״ש גור בארץ הזאת. משא״כ רבקה, ענינה הוא שם ב״ן, ספירת המלכות שרגלי׳ יורדות7 לבי״ע, למקום דמשם יפרד8. וזהו ענין היחוד דיצחק ורבקה, שעי״ז יומשך שם מ״ה בשם ב״ן, עד שנאמר על יצחק וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק וגו׳ ואתן לעשו את הר שעיר9, היינו שנמשך עד להר שעיר.
וביאור הענין בעבודת האדם, הנה יצחק בעבודה הו״ע התורה, דכמו שיצחק הוא עולה תמימה, היינו העלאה מלמטה למעלה, שהוא מובדל מכל עניני העולם, כן הוא בענין התורה דכתיב בה10 הלא כה דברי כאש, ומה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה11, משום שהתורה גם בהיותה למטה היא מובדלת מכל עניני העולם (בחי׳ מ״ה). ורבקה שבאה מארם נהריים הו״ע המצוות שנתלבשו בדברים גשמיים, ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי, והוקשה כל התורה כולה (היינו כל המצוות כולן) לתפילין12, דענינם הוא לפעול בגשמיות העולם ולעשות לו ית׳ דירה בתחתונים13 (בחי׳ ב״ן). וענין היחוד דתורה ומצוות (יחוד מ״ה וב״ן), הוא מה שהתורה לא בשמים היא וניתנה למטה דוקא14, וע״י שנמצאת למטה באופן של הבדלה (שם מ״ה), הרי היא פועלת במצוות (שם ב״ן) שיהיו כראוי, דע״י מעשה המצוות [דכל המצוות הם בבחי׳ מעשה לגבי כפי שהם כלולים בתורה, דאפילו המצוות שבמחשבה, הרי הם נקראים בשם מעשה לגבי כפי שהם כלולים בתורה] תהי׳ דירה לו ית׳ בתחתונים. וזהו גם מה שאומרים בכל מצוה לשם יחוד קוב״ה ושכינתי׳15 (כמבואר גם בתניא פרק מא), דקוב״ה ושכינתי׳ הם מ״ה וב״ן, לפי שבכל מצוה ישנו היחוד דמ״ה וב״ן. וזהו שהמצוות הם התולדות שע״י היחוד, כמאמר16 תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים.
והנה אף שכללות ענין התורה ומצוות הוא בחי׳ יחוד מ״ה וב״ן, כנ״ל, מ״מ, בכל מצוה היחוד מ״ה וב״ן הוא רק בפרטיות, משא״כ בהשידוך דיצחק ורבקה הוא כללות הענין דיחוד מ״ה וב״ן. ולכן הנתינת כח ליחוד מ״ה וב״ן שבכל מצוה הוא מכללות היחוד דמ״ה וב״ן, שזה הי׳ בנישואי יצחק ורבקה. וזהו מה שכל המצוות ניתנו ברמיזה, לפי שבהן היחוד דמ״ה וב״ן הוא בדרך פרט ורמיזה ושערה (כמובא בהדרושים17 ב׳ דוגמאות לזה, מרמז ומשערות, וכמ״ש18 סלסלה ותרוממך, שזהו ענין הפרדת השערות שבתורה19, היינו בירור הפרטים כו׳), משא״כ ביצחק ורבקה הי׳ ענין זה באופן כללי. וע״ד מה שהוא באדם למטה (שנקרא אדם על שם אדמה לעליון20) שיש בו אברים פרטיים, שהחיות שבהם הוא בהעלם וברמיזה, וישנם האברים הכלליים דמוח ולב שבהם החיות בגלוי (דאף שלבא פליג לכל שייפין21, מ״מ החיות בכל האברים הפרטיים הוא בהעלם, ודוקא בלב ובמוח הוא בגלוי), וכמבואר בארוכה בעטרת ראש בתחילתו, שחיות כל האברים כלול במוח שבראש, והמוח הוא המנהיג את כולם. דעד״ז הוא במצוות שנמשלו לאברים (רמ״ח מצוות עשה כנגד רמ״ח אברים ושס״ה מצוות ל״ת כנגד שס״ה גידים22), שהמצוות הפרטיות הרי היחוד דמ״ה וב״ן הוא בהם בהעלם, משא״כ ביצחק ורבקה הי׳ כללות הענין דיחוד מ״ה וב״ן.
וזהו יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, כי היחוד של מ״ה וב״ן שנעשה בתורתן של בנים הוא רק באופן פרטי, אשר כללות ענין התורה ומצוות צ״ל דוקא באופן פרטי, וכמובן מהמבואר בשער היחוד (לאדמו״ר האמצעי) בענין ההתבוננות שצריכה להיות באופן פרטי דוקא, ומזה מובן בכללות ענין התורה ומצוות, משא״כ שיחתן של עבדי (בתי) אבות, שהוא בנוגע להשידוך דיצחק ורבקה, הוא יחוד מ״ה וב״ן באופן כללי. וזה נותן גם הכח על היחוד דמ״ה וב״ן שנעשה בתורה ומצוות באופן פרטי.
ובזה יובן גם מה שאומרים יפה שיחתן כו׳, כי ענין השיחה הוא ג״כ כללות היחוד דמ״ה וב״ן. דהנה שיחה ענינה תפילה, כמארז״ל23 אין שיחה אלא תפילה, וכמ״ש גבי יצחק גופא ויצא יצחק לשוח בשדה24, דקאי על תפילת המנחה25, וענין התפילה הוא שאינו מדוד ומוגבל במצוה פרטית, אלא היא באופן כללי. דבכל המצוות נאמר26 לא תוסיפו ולא תגרעו, שהם במדידה והגבלה ומדוייקים בכל פרט, בלי שום שינוי, משא״כ בענין התפילה כתיב27 ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, למעלה ממדידה והגבלה, דזהו עיקר ענין התפילה, כמאמר28 לית פולחנא כפולחנא דרחימותא. וזהו גם הקשר לעבדי אבות דוקא, כי ענין העבדות (עבודה) עיקרו הוא האהבה שאינה מוגבלת וכו׳.
והנה אף שנת״ל דזה שיפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים הוא משום ששיחתן של עבדי אבות הוא כללות ענין היחוד דמ״ה וב״ן, בכל זאת צריך שיחוד כללי זה יומשך אח״כ גם בהפרטים. וזהו מה שעבודה זו נותנת כח לתורתן של בנים, וע״ד מארז״ל29 תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, היינו שצ״ל מעשים טובים, אלא דבכדי שיהיו המעשים טובים ומאירים, צריך להקדמת ענין התשובה30. וזהו גם מה ששיח בגימטריא ג״פ קו31, כי ע״י הקדמת ענין השיחה ותפילה ותשובה, פועלים בכל העולם, ע״י ג׳ הקוים שעליהם העולם עומד32, לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים.
והנה ע״פ מה שנת״ל שבפרשה זו מדובר בכללות הענין דיחוד מ״ה וב״ן, שהוא בדוגמת התשובה, יש לומר, שמטעם זה פרשה של אליעזר כפולה בתורה (ויתירה מזו, כלשון המדרש33, ב׳ וג׳ דפים הוא אומרה ושונה), לפי שהתוכן של פרשה זו (שיחתן של עבדי אבות, ענין התפילה והתשובה) הוא בבחי׳ כפליים, דענין התשובה הוא כפליים לתושי׳34. וכמבואר בדרושי לך לך35 שענין האותיות כפולות מורה על הגאולה משום שזה מורה על תוקף הענין, עד שהוא למעלה ממצרים ומדידות והגבלות. וזהו גם מה ששבת קרבנו כפול וכל עסקא דשבתא כפול36, משום שנוסף לזה ששבת הוא השביעי מימות השבוע, הרי הוא גם למעלה מהזמן, למעלה מכל מדידה והגבלה. וזהו יפה שיחתן של עבדי בתי אבות כו׳, דע״י מעשה אבות סימן לבנים37, ע״י העבודה בענין התשובה כו׳, הרי ישראל עושין תשובה ומיד הן נגאלין38.
__________
1) ב״ר פ״ס, ח. פרש״י עה״פ פרשתנו (חיי שרה) כד, מב.
2) לקו״ת ברכה צו, ד. מאמרי אדה״ז תקס״ג ח״א ע׳ לו. תו״ח לך לך עט, ד ואילך. שם פרשתנו קלה, א ואילך. קלז, ד ואילך. אוה״ת פרשתנו קכז, ב ואילך.
3) ב״ר פס״ד, ג. פרש״י עה״פ תולדות כו, ב.
4) תולדות כו, ג.
5) שם כה, כ. ועוד.
6) ל״ת להאריז״ל ס״פ וירא.
7) משלי ה, ה. וראה לקו״ת פינחס עה, ד. אוה״ת עה״פ (נ״ך ע׳ תקסד ואילך). וש״נ.
8) בראשית ב, י. וראה תו״א מג״א קטז, ד. לקו״ת שה״ש לח, ג. ובכ״מ.
9) יהושע כד, ג ואילך.
10) ירמי׳ כג, כט.
11) ברכות כב, א. זח״ג פ, ב.
12) קידושין לה, א. וראה לקו״ש ח״ט ע׳ 79 הערה 3.
13) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
14) ראה ב״מ נט, ב.
15) פע״ח שער (ו) הזמירות ספ״ה. לקו״ת ר״ה נה, ג. מאמרי אדהאמ״צ קונטרסים ע׳ רסח. וש״נ. סה״מ דרושי חתונה ס״ע ריז. וש״נ.
16) פרש״י ופס״ז ר״פ נח. וראה ב״ר פ״ל, ו.
17) ראה אוה״ת שם קכח, ב. קל, ב. מאמרי אדה״ז תקס״ג שם ע׳ לז.
18) משלי ד, ח.
19) ראה לקו״ת אחרי כז, א. ובכ״מ.
20) עש״מ (להרמ״ע מפאנו) מאמר אכ״ח ח״ב סל״ג (קצג, ב). של״ה ג, א. כ, ב. רסח, ב. שא, ב. וראה עבוה״ק ח״א פי״ז ואילך. ובכ״מ.
21) ראה זח״ג קסא, ב. רכא, ב.
22) זח״א קע, ב. וראה מכות כג, ב.
23) ברכות כו, ב. ע״ז ז, ב. ובכ״מ.
24) בראשית כד, סג.
25) ברכות שם.
26) דברים ד, ב.
27) שם ו, ה.
28) זח״ג רסז, א.
29) ברכות יז, א.
30) ראה לקו״ת מטות פב, א. שמע״צ פה, א. שה״ש יז, ג. וראה לקו״ש ח״ד ס״ע 1052 ואילך.
31) אוה״ת פרשתנו קלה, א (וש״נ).
32) אבות פ״א מ״ב. וראה לקו״ת שלח מט, ב. ד״ה על שלשה דברים ה׳ש״ת (סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 160 ואילך).
33) ב״ר שם.
34) ראה שמו״ר רפמ״ו. אגה״ת ספ״ט. לקו״ת שבת שובה סה, ב ואילך. לקו״ש ח״ז ע׳ 152.
35) אוה״ת לך לך (כרך ד) תרדע, א. תרפג, ב. ד״ה ויאמר גו׳ לך לך גו׳ תרכ״ז (סה״מ תרכ״ז ע׳ טו).
36) מדרש תהלים צב, א. יל״ש שם.
37) ראה תנחומא לך לך ט. ב״ר פ״מ, ו. רמב״ן לך לך יב, ו. שם, י. יד, א. תולדות כו, א. ר״פ וישלח. ס״פ ויחי. תו״ח לך לך פג, סע״ג ואילך. אוה״ת ר״פ לך לך. ועוד.
38) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.
[סה"מ בראשית ח"א ע' שסח ואילך]
י״ל בסה״מ תשמ״ב (קופּיר) ע׳ 62 ואילך. התוועדויות תשמ״ב ח״א ע׳ 417 ואילך.