בס״ד. ש״פ לך לך, ח׳ מרחשון ה׳תשמ״ה

הנחה בלתי מוגה

ויאמר הוי׳ אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואברכך ואגדלה שמך והי׳ ברכה ואברכה מברכיך גו׳ ונברכו בך כל משפחות האדמה¹. וידוע הדיוק בזה בדרושי רבותינו נשיאינו (בתורה אור ובאור התורה² ובדרושים שלאחרי זה³), דלכאורה אינו מובן (כפי שהקשו המפרשים שלפני זה⁴) מהו לך לך מארצך גו׳, דהי׳ לו לומר לך מארצך גו׳, ולא לך לך. גם ידוע⁵ הדיוק בסדר המקרא מארצך וממולדתך ומבית אביך, דלכאורה הסדר ע״פ פשוטו הי׳ צ״ל להיפך, דבתחילה יוצא האדם מבית אביו, ואח״כ ממולדתו דהיינו שכונתו (כדאיתא במדרש⁶), ואח״כ מארצו דפירושו אפרכי שלך (כדאיתא במדרש⁶). גם מהו הקשר דענין זה למ״ש אח״כ ואברכה מברכיך. ועוד דיוקים, כמבואר בדרושי רבותינו נשיאינו על פסוק זה או דרושים המבארים פסוק זה⁷, מאדמו״ר הזקן ואדמו״ר הצמח צדק והנשיאים לדורותיהם עד לדרושי כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו⁸.

והנה נקודת הביאור בזה (בדרושים הנ״ל⁹) היא דענין הליכה זו (לך לך גו׳) יש בו ב׳ ענינים, הליכה מלמטה למעלה והליכה מלמעלה למטה. וכיון שענין זה הוא חלק מהתורה שהיא הוראה נצחית, מובן שב׳ אופני הליכה אלה ישנם בעבודת כאו״א מישראל. ובפרט שענין זה הי׳ אצל אברהם, דמעשה אבות סימן לבנים¹⁰, וכמבואר במ״א¹¹ הפירוש בזה דאין זה רק סימן אלא נתינת כח ופתיחת הצינור¹² והדרך עבור הבנים, להקל עליהם להשיג מדריגה זו, כי מכיון שענין זה הי׳ אצל האבות הרי זה עובר בירושה אל הבנים.

והענין הוא, הנה פירוש לך לך מלמטה למעלה הוא¹³, שצ״ל ההליכה מארצך, רצונו של אדם¹⁴, וממולדתך הם המוחין (כדאיתא בתניא¹⁵ שהמוחין הן המולידין את המדות), ובית אביך הן המדות הנולדות ע״י המוחין¹⁶. ומזה צ״ל ההליכה אל הארץ אשר אראך, היינו בחי׳ הרצון שלמעלה, רצונו של הקב״ה, ועד שנעשה עשה רצונו כרצונך כו׳¹⁷. וזהו¹⁸ גם מה שבתחילה עשה אברם מזבח להוי׳ הנראה אליו¹⁹ ואח״כ עשה מזבח להוי׳²⁰ סתם, כמבואר בתו״א²¹ שזהו ענין העלי׳ מלמטה למעלה, דבתחילה הוא בבחי׳ הוי׳ הנראה אליו, היינו הדרגא בהוי׳ השייכת לגילוי, ואח״כ עולה למעלה יותר לבחי׳ הוי׳ סתם. וענין לך לך מלמעלה למטה הוא, דהנה ידוע²² הפירוש שאברם היינו אב רם שכל הנעלם מכל רעיון, דשכל בכלל הוא העליון שבעולם, וענין אב רם הוא שכל רם, עד לבחי׳ שכל הנעלם מכל רעיון. וענין²³ זה נמשך מלמעלה למטה אל הארץ אשר אראך דקאי על ספירת המלכות, ארץ החיים, עד לארצות החיים בפשטות, ארץ ישראל.

וביאור ענין ב׳ אופני הליכה אלו בעבודת האדם, הנה ענין ההליכה מלמטה למעלה היא עבודת האדם בתפילה ובקיום המצוות, וענין ההליכה מלמעלה למטה הו״ע לימוד התורה. דתפילה ענינה הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה²⁴, העלאה מלמטה למעלה, וכן המצוות ניתנו בדברים גשמיים דוקא ובאופן מדוד ומוגבל (דלא תוסיף גו׳ ולא תגרע²⁵) ועבודת האדם היא להעלותם למעלה. וכפשטות הענין, שע״י קיום המצוות האדם לוקח דברים גשמיים שבעולם הזה ועושה מהם מכשירי מצוה עד למצוות ממש ומעלה אותם למעלה מעלה עד לרזא דא״ס, דרזא דקורבנא עולה עד רזא דא״ס²⁶. משא״כ ענינה של תורה הוא המשכה מלמעלה למטה, וכמ״ש²⁷ מן השמים השמיעך את קולו גו׳. אמנם ענין ההמשכה מלמעלה הוא הנותן כח אל העבודה מלמטה למעלה, וכפשטות הענין, שהתורה היא בבחי׳ מורה דרך אל עבודת האדם בקיום המצוות וכו׳ מלמטה למעלה.

והנה על ב׳ אופני עבודה אלו כתוב לך לך מארצך וממולדתך גו׳. והענין בעבודת האדם, הנה לימוד התורה צ״ל באופן כזה שילך (ער זאָל אַוועקגיין) מכל עניניו, וכנודע מענין ונפשי כעפר לכל תהי׳ פתח לבי בתורתך²⁸, דההצלחה בלימוד התורה היא ע״י שמבטל מציאותו, כעפר לכל תהי׳, היינו שהולך מארצו וכו׳. וזהו גם מה שאמרו רז״ל²⁹ כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וידוע הדיוק בזה³⁰ (בספרים) מדוע לא נאמר במשנה מה יהי׳ שכרו של המקיים את התורה במצב בינוני, והגם שבפשטות הטעם לדבר הוא כי תורה על הרוב תדבר³¹, ורוב התורה מקורה במי שמקיימה מעוני כמאמר³² הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, מ״מ הא גופא טעמא בעי. אך הענין הוא כנ״ל, כי דוקא ע״י עבודה בבחי׳ עוני וביטול, נפשי כעפר לכל תהי׳, עי״ז באים לפתח לבי בתורתך, דזהו ענין סופו לקיימה מעושר ברוחניות, שבא אל בחי׳ העושר שבתורה, ריבוי בלימוד התורה באופן של לאפשא לה³³, שמחדש בתורה. וכשם שענין זה צ״ל בלימוד התורה עד״ז הוא גם בעבודת התפילה (ההליכה מלמטה למעלה) שצ״ל לך לך מארצך גו׳, וכמאמר המשנה³⁴ אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, דהיינו ע״י ההתבוננות בגדלות הא-ל ושפלות האדם³⁵, וגם התפילה עצמה היא באופן שהאדם המתפלל עומד כעבדא קמי׳ מרי׳³⁶.

וזהו לך לך מארצך גו׳ אל הארץ אשר אראך, דע״י שלימות עבודה זו באים לבחי׳ אשר אראך, גילוי מהותו של ישראל (שאראה אותך)³⁷, ואח״כ נמשך כסיום הכתוב והי׳ ברכה, דע״י שלימות העבודה בענינים אלו ממשיכים את הברכות מלמעלה ובאופן דהברכות נתונות בידך³⁸, דהיינו שברכות הוי׳ נתונות לאברם באופן דשלוחו של אדם העליון כמותו³⁹.

וזהו גם מה שמבואר בדרושים⁴⁰ בשם המדרש⁴¹ דענין לך לך מרמז לענין הגאולה כי כל עניני הגאולה הם בבחי׳ אותיות כפולות (כמו השבת דכל עיסקא דשבתא כפול⁴²), וטעם הדבר הוא⁴⁰ משום שענין הכפל מורה על יחוד זו״נ, יחוד סובב כל עלמין וממלא כל עלמין, וזהו תוכן הגילוי דלעתיד, שאז יהי׳ בפשטות הגילוי דסובב כל עלמין למטה בממלא כל עלמין, וכמ״ש⁴³ ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר יחדיו גו׳. דענין זה נמשך ע״י העבודה דלך לך מארצך גו׳, וכפשטות הענין, שאברהם ע״י עבודתו קרא בשם ה׳ א-ל עולם⁴⁴, וכידוע הדיוק בזה⁴⁵ שלא נאמר א-ל העולם אלא א-ל עולם, היינו שאלקות ועולם כולא חד, משום שאין עוד מלבדו⁴⁶ ולמעלה מזה אין עוד⁴⁷, כי רואים בגלוי איך היש הנברא הוא היש האמיתי⁴⁸.

והנה כשם שהי׳ אצל אברהם אבינו, עד״ז הוא גם בכל אחד ואחת מישראל, שהם בני אברהם יצחק ויעקב ובנות שרה רבקה רחל ולאה. דכשם שאברהם ע״י שלימות עבודתו באופן דלך לך מארצך הגיע אל השלימות דונברכו בך כל משפחות האדמה, עד״ז הוא בעבודת כל אחד ואחד. דע״י עבודת ישראל בב׳ אופני ההליכה הנ״ל, באים אל הגילויים דלעתיד לבוא, דאז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם הוי׳ לעבדו שכם אחד⁴⁹. ויהי רצון שיהי׳ זה בקרוב ממש, ויקויים מ״ש⁵⁰ קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה׳ עליך זרח, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.

__________

1) ריש פרשתנו (לך לך יב, א-ג).
2) פרשתנו (כרך ד) העתר, א ואילך. תרפ, ב ואילך.
3) רד״ה לך לך תרכ״ז. תר״ל. תרס״ז. עדר״ת. העת״ר. עתר״ו. עטר״ת. תש״ב (נסמנו לעיל ע׳ קפ הערה 2). ועוד.
4) מהר״מ אלשיך. פנים יפות.
5) ראה רד״ה הנ״ל תש״ב. תשמ״ו (לקמן ע׳ קצו). ובכ״מ.
6) ב״ר פל״ט, ט.
7) ראה תו״א ריש פרשתנו. ובכ״מ.
8) ד״ה הנ״ל תש״ב שם. ד״ה הנ״ל תש״ה (סה״מ תש״ה ע׳ 88).
9) ראה תו״א ריש פרשתנו. ד״ה זה תשל״ח (לעיל ע׳ קעד ואילך). וש״נ.
10) ראה תנחומא פרשתנו ט. ב״ר פ״מ, ו. רמב״ן פרשתנו יב, ו. שם, י. יד, א. תולדות כו, א. ר״פ וישלח. ס״פ ויחי. תו״ח פרשתנו פג, סע״ג ואילך. אוה״ת ריש פרשתנו. ועוד.
11) ראה לקו״ש חט״ו ע׳ 76 ואילך. וש״נ. תו״ח שם.
12) ראה סה״מ תרע״ח ע׳ רפג. ובכ״מ.
13) ראה גם סד״ה הנ״ל תש״ב.
14) ראה ב״ר פ״ה, ח.
15) פ״ג.
16) ראה גם לקו״ש ח״כ ע׳ 59. וש״נ. חכ״ה ע׳ 52. וש״נ.
17) אבות פ״ב מ״ד.
18) ראה תו״א שם (יא, ג). ועוד.
19) פרשתנו יב, ז.
20) שם, ח.
21) שם.
22) תו״א ריש פרשתנו. ובכ״מ.
23) תו״א שם (יב, ב). ובכ״מ.
24) ל׳ הכתוב – ויצא כח, יב. וראה זהר ח״א רסו, ב. ח״ג שו, ב.
25) ואתחנן ד, ב.
26) ראה זהר ח״ב רלט, ב. ח״ג כו, ב.
27) ואתחנן ד, לו. וראה תו״א בראשית א, ג. ד״ה השמים כסאי דש״פ נח שנה זו (סה״מ ראש חודש ע׳ קפז). ובכ״מ.
28) תפלת ״אלקי נצור״ (ברכות יז, א).
29) אבות פ״ד מ״ט.
30) ראה גם שיחת ליל ד׳ דחג הסוכות שנה זו (שיחות קודש תשמ״ה ח״א ע׳ 230; התוועדויות תשמ״ה ח״א ס״ע 278).
31) מו״נ ח״ג פל״ד.
32) נדרים פא, א.
33) ראה זח״א יב, ב.
34) ברכות רפ״ה (ל, ב).
35) ראה רמ״א או״ח סצ״ה ס״א.
36) ראה שבת י, רע״א.
37) ראה תו״א ריש פרשתנו (יא, ב). ועוד.
38) לשון רש״י פרשתנו יב, ב.
39) ראה לקו״ת ויקרא א, ג.
40) אוה״ת פרשתנו (כרך ד) תרעד, א-ב. סה״מ תרכ״ז ע׳ טו ואילך. ובכ״מ.
41) יל״ש פרשתנו רמז רסד.
42) ראה מדרש תהלים צב, א.
43) ישעי׳ מ, ה.
44) וירא כא, לג.
45) לקו״ת תבוא מב, ד. מג, ג. המשך תער״ב ח״א פקל״ג (ע׳ רנז ואילך). ועוד.
46) ואתחנן ד, לה.
47) לשון הכתוב – שם, לט. וראה בכ״ז ד״ה ולקחתם לכם תרס״א (סה״מ תרס״א ע׳ קצא ואילך). לקו״ש חכ״ה ע׳ 202 הערה 86. וש״נ.
48) ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) בשלח מג, ג ואילך. ד״ה ולקחתם לכם שם. ועוד.
49) צפני׳ ג, ט.
50) ישעי׳ ס, א.

[סה"מ בראשית ח"א ע' קצא ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ה ע׳ כח ואילך. התוועדויות תשמ״ה ח״א ע׳ 544 ואילך.