בס״ד. מוצאי ש״פ בראשית, כ״ז תשרי, מבה״ח מרחשון ה׳תשל״ט
הנחה בלתי מוגה
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ1. הנה פירוש הפשוט בפסוק זה (דאין מקרא יוצא מידי פשוטו2) הוא, דקאי על בריאת שמים וארץ כפשוטם בעולם העשי׳, עולם הזה הגשמי. ונוסף לפירוש הפשוט ישנם עוד כמה פירושים3 ע״ד הרמז הדרוש והסוד (וככל עניני התורה שפירושם הפשוט משתלשל מהפירוש ע״ד הרמז הדרוש והסוד). ועד להפירוש בזהר4, דבפסוק זה נרמזת התהוות כל העשר ספירות. דבראשית ברא אלקים רומז לכתר חכמה ובינה, ואת השמים ואת הארץ רומז לז״א ומלכות. ומהתהוות העשר ספירות שלמעלה (שגם הם נבראו בסדר השתלשלות) נשתלשלו הענינים שלמטה מהם, עד להתהוות עולם הזה הגשמי. והנה הבעש״ט נ״ע5 פירש פסוק זה, בראשית, תחילת העבודה היא, ברא אלקים, היינו לגלות הכוונה דשם אלקים, והוא את השמים ואת הארץ, דאפשרות התגלות הכוונה דשם אלקים הוא ע״י ההתבוננות בשמים ובארץ. והענין הוא, דהנה תורה ענינה הוראה (וכדאיתא בזהר6 דתורה מלשון הוראה), ומזה מובן שגם בפסוק זה ישנה הוראה בעבודת האדם לקונו. ובפרט ע״פ מאמר רז״ל על פסוק זה, בראשית ב׳ ראשית7 בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקראת ראשית8, שמזה מובן שבפסוק זה צ״ל הוראה בעבודת ישראל בקיום התורה. וזהו מה שפירש הבעש״ט דבראשית היינו דתחילת העבודה היא ברא אלקים, לגלות הכוונה דשם אלקים, היינו דהן בשמים ובארץ כפשוטם (כהפירוש הפשוט דבראשית ברא גו׳) והן בשמים וארץ הרוחניים (כהפירוש ע״ד הרמז הדרוש והסוד), הנה בכולם הכוונה היא לגלות את הכוונה הפנימית דשם אלקים9. כי העולם נברא ע״י שם אלקים, וכמארז״ל10 דל״ב פעמים נזכר שם אלקים בפרשת הבריאה, ושם אלקים ענינו גבורה וצמצום ונרתק11, ובזה צ״ל עבודת האדם לגלות את הכוונה הפנימית שבהעלם זה, ואפשרות התגלות הכוונה היא ע״י ההתבוננות במעשה שמים וארץ.
ומביא כ״ק מו״ח אדמו״ר12 מה שביאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ בזה, דבתיבת בראשית יש שלשה פירושים, התרגום אונקלוס פירש בראשית בקדמין דפירושו כתר, והתרגום ירושלמי פירש בראשית בחוכמתא דפירושו בחכמה, ובתקוני זהר13 פירש בראשית ברא שית דפירושו הששה מדות. וכל השלשה פירושים נכונים ואמיתיים באמת לאמיתתם, דמהות ועצם ההתהוות הוא בקדמין מצד הכתר, הוא מה שעלה ברצונו ית׳ להוות העולמות, ואח״כ בעשרה מאמרות נברא העולם14 ובראשית נמי מאמר הוא15, ההתהוות שע״י החכמה, ואח״כ ששת ימים עשה הוי׳ את השמים ואת הארץ16, ואיתא בזהר17 בששת לא כתיב אלא ששת, לפי שהבריאה היא ע״י ששה מדות העליונות שעל ידן נבראו השמים והארץ. ומזה מובן, דמה שפירש הבעש״ט דברא אלקים היינו לגלות הכוונה שבשם אלקים שעל ידו נבראו השמים והארץ, הנה לפירוש הראשון דבראשית קאי על הכתר, הכוונה בזה היא לגלות את הכוונה הפנימית דההעלם דכתר, וכמבואר בפרדס18 דכתר הוא ההעלם הראשון על הא״ס, ולהפירוש הב׳ דבראשית בחוכמתא, הכוונה היא לגלות את ההעלם שבהשגה דבינה (דבינה נקראת אלקים19) על נקודת ההשכלה דחכמה, ולהפירוש הג׳ דבראשית ברא שית, הכוונה היא לגלות את ההעלם שעל המדות שלמטה מהמדות.
והנה ג׳ הפירושים הנ״ל בבראשית (בקדמין, בחוכמתא, וברא שית) יש לקשר עם המבואר בארוכה בהמשך תער״ב20 דבכללות סדר ההשתלשלות ישנם ג׳ פרסאות כלליות, הפרסא הראשונה היא בין עולמות הא״ס שלמעלה מאצילות הנקראים בשם כתר (בערך האצילות) והאצילות, והפרסא השני׳ היא בעולם האצילות גופא בין חכמה לבינה*, והפרסא השלישית היא בין ז״א למלכות, ובכללות היא הפרסא שבין אצילות לבי״ע. וזהו בראשית ברא אלקים, שיש בזה ג׳ פירושים כנ״ל, כתר חכמה ומדות, וצריך לגלות את הכוונה שבשם אלקים, היינו בג׳ פרסאות הנ״ל, דכללות ענין הפרסאות שבסדר ההשתלשלות הוא שעל ידן נעשה אור חדש, שזהו החילוק בין צמצום לפרסא, דבצמצום לא נעשה עדיין אור חדש, משא״כ ע״י הפרסא נעשה אור חדש. וזהו ענין ברא אלקים, שצריך לגלות את הכוונה שבאור חדש שנתגלה ע״י פרסאות אלו.
והנה גילוי הכוונה הנ״ל הוא ע״י את השמים ואת הארץ, היינו ע״י ההתבוננות בשמים ובארץ, דבכללות נקראים כל הענינים הרוחניים בשם הכללי שמים וכל הענינים הגשמים בהשם הכללי ארץ מלשון ארציות וחומריות. ובכללות יותר שמים קאי על עלמא דאתכסיא וארץ קאי על עלמא דאתגליא (ועד״ז יש עוד פירושים בשמים וארץ). וע״ז נאמר21 כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך גו׳, וכתיב22 שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה גו׳, דע״י ההתבוננות במעשה השמים, מגלים את הכוונה דשם אלקים (מ״י אל״ה אותיות אלקים23). ועד״ז ע״י ההתבוננות במה רבו מעשיך24 ומה גדלו מעשיך25, שהתבוננות זו (באופן של הבנה והשגה) היא בעיקר בארץ וכל צבאי׳, הנה עי״ז מגלים את הכוונה דשם אלקים דבריאת הארץ. ובכללות הנה ע״י עבודת בנ״י בלימוד התורה, עד שמבואר בתניא26 דע״י לימוד התורה מתאחדים המשכיל והמושכל והשכל, וע״י שישראל ואורייתא כולא חד נעשה אח״כ כולא חד גם עם הקב״ה27, עי״ז מגלים וממלאים את הכוונה העליונה שבבריאת העולמות, שהיא גם הכוונה שבשם אלקים.
וביאור הענין הוא, דהנה על מ״ש בראשית ברא אלקים אמרו רז״ל28 דבתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, שיתף עמו מדת הרחמים. ולכאורה אינו מובן29, דמכיון שהבריאה היתה ע״י שם אלקים, איך אפשר להיות אח״כ שיתף עמו מדת הרחמים. אך הענין הוא, כי מלכתחילה היתה הכוונה בההעלם דמדת הדין לא שישאר ההעלם כמו שהוא, והיש כמו שהוא, אלא כוונת ההעלם הוא בשביל הגילוי. ובזה יובן מה שאמרו רז״ל30 גדולים מעשה צדיקים (ועמך כולם צדיקים31) ממעשה שמים וארץ, ומבואר במ״א32 דמעשה שמים וארץ הוא מאין ליש, דמשמיא מיהב יהבי משקל לא שקלי33, משא״כ מעשה צדיקים הוא שעושים מהיש אין, כי כל אחד מישראל ע״י עבודתו (דאני נבראתי לשמש את קוני34) עושה מהיש אין, שזהו חידוש יותר גדול מהתהוות היש מהאין. ולכאורה אינו מובן, איך אפשר לפעול זה, הרי ההתהוות היא משם אלקים. אך הביאור בזה הוא כנ״ל, דשם אלקים עצמו הרי מלכתחילה הכוונה והנשמה שלו הוא האור הנמצא בהנרתק דשם אלקים, היינו שהכוונה דשם אלקים היא בשביל הגילוי. וכמבואר בכמה מקומות35 בנוגע לענין הראשון שנקרא אלקים שהו״ע הצמצום, שהצמצום כוונתו בשביל הגילוי, וכוונה זו היא בהצמצום עצמו, ולפיכך, אע״פ שבראשית ברא אלקים דוקא את השמים ואת הארץ באופן ששם הוי׳ אינו נמצא בגלוי אלא שם אלקים, מ״מ בכחו של כאו״א מישראל ע״י עבודתו לגלות את הכוונה שבשם אלקים.
והנה מבואר בכמה מקומות דעיקר עבודת האדם היא בבירור המדות. היינו דאף שלכאו״א מישראל ישנו לא רק ענין המדות כי אם גם ענין המוחין (כמבואר בתניא36), מ״מ עיקר העבודה היא בשבעה מדות, כיבוש ארץ שבעה עממין37, שזהו ענין איש מלחמה38 במלחמת הבירורים ועאכו״כ בענין הנסיונות. ומזה יובן גם בעניננו39, דאף שישנו הענין דבראשית בקדמין ובראשית בחוכמתא, עולמות כפי שהם ברצון ועולמות כפי שהם בחכמה, מ״מ תכלית הכוונה היא בהענין דבראשית ברא שית, היינו כפי שהעולם הוא כבר בגלוי בששת ימי בראשית, ותכליתם ושלימותם ביום השבת, שאז באים כל הענינים לידי פועל. והענין הוא, דהנה מבואר בכמה מקומות40, דאף שישנם כמה טעמים על בריאת העולם, מ״מ כל טעמים אלו שייכים רק לכחות וגילויים, ולכן, כל מה שהעולם גבוה יותר הרי הכחות והגילויים שבו וההשפעות והאורות שבו הם בהתגלות יותר. ומזה שעיקר הכוונה היא בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו, ובו הוא עיקר בריאת העולם, ובראשית בשביל ישראל ובשביל התורה, דתורה לא בשמים היא41, ועד״ז ישראל הרי הימים שיש להם חפץ בהם הם דוקא בעולם הזה הגשמי42 [ובשביל זה הי׳ התהוות כל סדר ההשתלשלות, כדי שיומשך מהם עד לעולם הזה התחתון ושם ימלאו ישראל (נשמות בגופים) את שליחותו של הקב״ה], מובן שעיקר הטעם דבריאת העולם הוא כי נתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים43, שזהו ע״י לימוד התורה (דלא בשמים היא) וקיום המצוות בדברים גשמיים. וכמבואר בכמה מקומות44 שהמצוות התלבשו בדברים גשמיים דוקא, תפילין בקלף גשמי ציצית בצמר גשמי, ועד שגם מצוות התלויות ברגש ובשכל צריך שתהי׳ ניכרת פעולת המצוה בבשר הלב הגשמי ובחומר המוח הגשמי.
וע״י העבודה בעולם הזה התחתון במצוות בדברים גשמיים, עי״ז מגביהים את כל הבנין דסדר ההשתלשלות, לפי שמגביהו מחלק הכי תחתון שבו, ופועל בו עלי׳ שבאין ערוך. שזה נפעל ע״י ירידת הנשמה למטה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא45. דצדיקים דומין לבוראם46, וגם מעצמות ומהות נמשך ע״י הצמצומים והפרסאות, החל מצמצום הראשון שהוא בדרך סילוק לגמרי35, ואח״כ ע״י כמה השתלשלויות עד לההתהוות וההשפעה בעולם הזה התחתון. ועד״ז הוא גם בתורה שנסעה וירדה בכו״כ מדרגות47, דכן הוא גם בנשמות ישראל, כל נשמה חצובה מתחת כסא הכבוד48, ולפני זה נשמה שנתת בי49, ולפני זה עם המלך במלאכתו ישבו שם50, ומשם נסעה וירדה בסדר המדרגות ער שירדה לבירא עמיקתא. אך דוקא ע״י העבודה בבירא עמיקתא דישראל עם התורה, מגביהים את כל הבנין כנ״ל בעלי׳ שבאין ערוך (וכמבואר בלקו״ת דרושי ראש השנה51 עה״פ52 ושקל בפלס הרים).
וזהו בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, דבפסוק זה שבו מדובר אודות כללות סדר ההתהוות, מלמעלה מעלה עד למטה מטה (כנ״ל), בו מדובר גם אודות עבודת בנ״י, דהעבודה היא ע״י שמים וארץ וצבאיהם, והתחלתה היא על ידם כנ״ל מתורת הבעש״ט. ואח״כ נפעלים עי״ז כל הענינים בתכלית השלימות, ועד כפי שמסיים53 ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ולפני זה54 וירא גו׳ והנה טוב מאד. ועד שויכולו לשון תענוג55, נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני56, התענוג שבעבודת בנ״י שהוא ממשיך את התענוג בכל הבריאה, בכל סדר ההשתלשלות, ובאופן דויכולו.
וזהו תוכן השליחות של כל אחד ואחת, אחרי שבאים מהעבודה דראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, ומד׳ הימים שבין יום הכיפורים לסוכות שהם כנגד הד׳ אותיות דשם הוי׳57, ומימי הסוכות ושמיני עצרת ושמחת תורה, הנה אח״כ מתחילים לקרוא עוד פעם מחדש בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, וע״ד המבואר באגה״ק58 בנוגע לראש השנה שבכל שנה נמשך אור חדש עליון יותר שלא הי׳ מאיר עדיין מעולם אור עליון כזה, כן הוא גם בנוגע לקריאת פרשת בראשית מחדש. וכמובן ממ״ש באגה״ק שם שגילוי המשכה זו תלוי במעשה התחתונים, דמעשה התחתונים הנה לאחרי העבודה בהמצוות כלליות והעבודה כללית שבימים שבינתיים, עיקר התחלתו היא מבראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. ומבראשית ברא אלקים גו׳ נמשך אח״כ באלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות הוי׳ אלקים ארץ ושמים59, דכאן נאמר גם שם הוי׳ (עם שם אלקים). וכן כתיב כאן תולדות מלא, שזהו ההקדמה לאלה תולדות פרץ60 שגם שם נאמר תולדות מלא, וכדאיתא במדרש61 שב׳ פעמים אלו נאמר תולדות מלא, וכיון שמעלין בקודש62 מובן, שאלה תולדות פרץ הוא למעלה מתולדות השמים והארץ בהבראם ע״י הוי׳ אלקים. שכל זה נפעל ע״י מעשינו ועבודתינו במשך שיתא אלפי שני דהוי עלמא63, ובעיקר ע״י עבודתנו בעקבתא דמשיחא64, דהכל הולך אחר החיתום65 והמצוה נקראת על שם גומרה66. וע״י שמסיימים את הפכים קטנים (כמאמר כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו), ומסיימים אותם בשמחה ובטוב לבב (כמ״ש67 עבדו את ה׳ בשמחה), הנה אז המצוה נקראת על שם גומרה, ונקרא דרא דעקבתא דמשיחא שהוא גם דור הגאולה, בקרוב ממש במהרה בימינו בעגלא דידן בביאת משיח צדקנו יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, ושמחת עולם על ראשם68.
__________
1) ריש פרשתנו (בראשית א, א).
2) שבת סג, א. וש״נ.
3) ראה רד״ה טוב טעם תש״ג (סה״מ תש״ג ע׳ 36).
4) ח״א רנו, ב.
5) הובא ברד״ה זה תש״ה (סה״מ תש״ה ע׳ 74).
6) ח״ג נג, ב. וראה רד״ק לתהלים יט, ח. ס׳ השרשים שלו ערך ירה. גו״א ריש פרשתנו (בשם הרד״ק).
7) תקו״ז תיקון א׳ וח׳ בתחילתם. ועוד.
8) תנחומא (באָבער) ריש פרשתנו פי׳ ג׳ וה׳. לקח טוב (פס״ז), רש״י ורמב״ן עה״פ פרשתנו שם. וראה ב״ר פ״א, ד. ויק״ר פל״ו, ד.
9) ראה גם כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סימן ה (סט, ב). וש״נ.
10) ראה זח״ג פא, ב (ברע״מ). רטז, סע״ב. תקו״ז ריש תיקון יב. זהר חדש צד, ד. צו, ב. וראה שם קיב, ג-ד (וש״נ). פרדס שער (יב) הנתיבות פ״ב. שער (כג) ערכי הכינויים ערך לב. לקו״ת אמור לג, ד. תצא לט, רע״ג. שה״ש לד, רע״ד. לב, ד. ובכ״מ.
11) ראה שעהיוה״א רפ״ד.
12) סה״מ תש״ה שם.
13) תיקון יא. וראה גם זח״א ג, ב. טו, ב.
14) אבות רפ״ה.
15) ר״ה לב, א.
16) יתרו כ, יא.
17) ח״א רמז, רע״א. ח״ג צד, ריש ע״ב. ועוד.
18) הובא בסה״מ תש״ה שם.
19) ראה זח״ב סח, ב והגהות מהרח״ו. ע״ח שער (כו) הצלם פ״ג. ל״ת להאריז״ל ירמי׳ י, י. סידור האריז״ל ומשנת חסידים לברכת יוצר.
20) ח״ב ע׳ תתקעז ואילך. אוה״ת ויקהל ע׳ ב׳קב. ע״ח שער (ח) הנקודים פ״ב.
21) תהלים ח, ד.
22) ישעי׳ מ, כו.
23) לקו״ת במדבר ח, ד. ובכ״מ.
24) תהלים קד, כד.
25) שם צב, ו.
26) פ״ח. וראה גם מו״נ ח״א פס״ח.
27) ראה זח״ג עג, א.
28) ב״ר פי״ב, טו. פסיקתא רבתי פ׳ בחודש השביעי. פרש״י ריש פרשתנו. ובכ״מ.
29) ראה גם המשך תער״ב שם ריש ע׳ א׳ג.
30) כתובות ח, א.
31) ישעי׳ ס, כא.
32) אוה״ת בא ע׳ רנו. סה״מ תרפ״ה ע׳ קנא (קונטרסים ח״ב תסב, סע״א) ואילך.
33) תענית כה, א. וראה תו״א שמות נד, א. סה״מ תרפ״ה שם.
34) משנה וברייתא סוף קידושין.
35) ראה המשך תער״ב שם ואילך. סה״מ תש״ב ע׳ 28 ואילך. ועוד.
36) פ״ג. פי״ח.
37) ראה מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ י ואילך. ועוד.
38) ל׳ הכתוב – בשלח טו, ג. וראה סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ קעד ואילך.
39) ראה סה״מ תש״ה שם.
40) ראה לקו״ש ח״ו ע׳ 21 ואילך. וש״נ.
41) ב״מ נט, ב.
42) ראה שבת קנא, ב.
43) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
44) ראה סה״מ קונטרסים ח״א צז, א. רסז, ב. ח״ב רצ, ב ואילך. תרצ״ז ע׳ 215. שם ע׳ 254. ע׳ 282 (תש״י ע׳ 224). ה׳ש״ת ס״ע 112 ואילך. תש״ד ע׳ 214. שם ע׳ 243. ועוד.
45) ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
46) ב״ר פס״ז, ח. ועוד.
47) ראה תניא פ״ד (ח, ב).
48) ראה זח״ג כט, ריש ע״ב.
49) נוסח ברכות השחר (ברכות ס, ב).
50) דברי הימים-א ד, כג. ב״ר פ״ח, ז.
51) נצבים מה, א. וראה שיחת מוצש״ק פ׳ חיי שרה שנה זו ס״ו (שיחות קודש תשל״ט ח״א (ברוקלין, תשס״ג) ע׳ 188), ובהערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א שם.
52) ישעי׳ מ, יב.
53) פרשתנו ב, א.
54) שם א, לא.
55) ראה אוה״ת פרשתנו מב, סע״ב ואילך. (כרך ג) תקה, ב ואילך. תקח, א ואילך.
56) ספרי ופרש״י עה״פ פינחס כח, ח. וראה גם פרש״י תצוה כט, כה. ויקרא א, ט.
57) סה״מ תשי״א ע׳ 42. מבוא לפוקח עורים ס״ע 8 (מאמרי אדהאמ״צ קונטרסים ס״ע תנד). אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ קצד.
58) סי״ד.
59) בראשית ב, ד.
60) רות ד, יח.
61) ב״ר פי״ב, ו. שמו״ר פ״ל, ג.
62) ברכות כח, א. וש״נ.
63) ר״ה לא, א. סנהדרין צז, א. ע״ז ט, א.
64) ראה תניא רפל״ז.
65) ברכות יב, א.
66) תנחומא עקב ו. פרש״י עה״פ עקב ח, א. ועוד.
67) תהלים ק, ב. וראה רמב״ם סוף הל׳ לולב.
68) ישעי׳ לה, א.
[סה"מ בראשית ח"א ע' צב ואילך]
נדפס בסה״מ תשל״ט ע׳ כח ואילך.