בס״ד. ש״פ תבוא, ח״י אלול ה׳תשל״ג
הנחה בלתי מוגה
קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה׳ עליך זרח1, ואיתא בילקוט2 ובפסיקתא3 ובמדרש תהילים4, משל למהלך בדרך עם דמדומי חמה בא אחד והדליק לו את הנר וכבה ובא אחד והדליק לו את הנר וכבה, אמר מכאן ואילך איני ממתין אלא לאורו של בוקר, כך אמרו ישראל לפני הקב״ה, עשינו לך מנורה בימי משה וכבתה, בימי שלמה (ולגירסא אחרת עשינו לך עשר מנורות בימי שלמה) וכבתה, מכאן ואילך אין אנו ממתינים אלא לאורך שנאמר5 כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, וכן אמר הקב״ה קומי אורי כי בא אורך. והנה מה שאומר נר ומנורה ואורו של בוקר, אורו של הקב״ה, מבואר בחסידות6 דנר הוא מבחי׳ מלכות, ומנורה היא מלכות, ושבעה נרותי׳ היינו מה שמקבלת מז״א. והנה בז׳ מדות אפשר להיות זה לעומת זה, דזהו מה שבג״ד כפר״ת יכול להיות בו דגש7, כי יכול להיות בזה זה לעומת זה, ע״כ אין אנו ממתינים אלא לאורך, היינו בחי׳ בינה שאין שם לעו״ז, ולכן נקרא עלמא דחירו8.
והנה כ״ק מו״ח אדמו״ר ביאר על הפסוק כי עמך מקור חיים באורך נראה אור9, דקאי על זמן הגלות. דהנה באמת גם מה שנאמר קומי אורי כי בא אורך קאי על זמן הגלות, והגם שאומר בזה הלשון כי בא אורך (שהוא לשון עבר), דהיינו שכבר בא, הרי שכבר נמצא לאחר הגאולה, ואומר שכבר בא אורך, מ״מ מכיון שאומרים זה בז׳ דנחמתא שזהו נחמה על הג׳ דפורענותא10, מובן שזה שייך לימי הגלות. אמנם מ״ש כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, מובן בפשטות דקאי על זמן הגלות, דזהו מאמר כנסת ישראל להקב״ה כי עמך ריבונו של עולם מקור חיים, באורך נראה אור (מיט דיר רבש״ע איז דער קוואַל פון לעבן, מיט דיין ליכטיקייט זעען מיר ליכט), דהנה דוקא בזמן הגלות ישנה העבודה דמסירות נפש, דעם היות שנמצאים בגלות אשר החושך יכסה ארץ11 ואותותינו לא ראינו ואין אתנו יודע עד מה12, וישנו חושך כפול דהסתר אסתיר13, הנה עתה היא עבודה נעלית כל כך עד שאומרים על זה כן בקודש חזיתיך14, ופירש רבינו הבעש״ט נ״ע15 הלואי בקודש חזיתיך, דהיינו לעתיד לבוא לאחר גמר הגלות שאז נעשה לפניך כמצות רצוניך16, שלימות העבודה, הנה אז מאחלים (ווינטשט מען זיך) הלואי בקודש חזיתיך בעבודה בעבודה דמסירות נפש באופן הזה. ומזכיר כאן ד׳ ענינים, חיים, מקור חיים, אורך ואור, וצריך להבין מה הם ד׳ ענינים אלו, ומזה שבמדרשים הנ״ל מקשר הפסוק קומי אורי כי בא אורך עם הפסוק כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, מובן שענינים אלו דאורך ואורי הם בדוגמת הענינים דאורך ואור שבפסוק כי עמך וגו׳.
והנה בכל אחד מהענינים שבפסוק זה יש שני הפכיים, דבתחילה17 אומר כי עמך ולא אומר כי אתה גו׳, שזה מורה שאינו שום מציאות לעצמו אלא הוא טפל ובטל, ויש עוד פירוש בעמך שהוא נעשה דבר אחד ממש, וע״ד מש״נ18 אם כסף תלוה את עמי את העני עמך – עי״ז אתה עמי כו׳19. ולאחרי זה הרי הוא אומר מקור חיים, הרי שיש בזה ענין החיים למטה כפשוטו, ומ״ש מקור חיים היינו מקור ממלא כל עלמין, ולאידך גיסא יש בזה פירוש שני, דחיים קאי על חיי עולם הבא ומקור חיים הוא בחי׳ הכתר, וכמבואר בזהר20 בענין מקור מעיין כו׳, שזהו ע״ד שני הפירושים בעמך הנ״ל. ולאחרי זה הרי הוא אומר באורך, שיש גם זה שני פירושים, פירוש הא׳ שזהו אור שהוא הארה בלבד, ופירוש הב׳ שזהו באורך, אור שלך, שהאור הוא מעין המאור בלי מכסים פרסאות והבדלים, והיינו שע״י האור אנו יודעים מציאות המאור21. ואף שח״ו לומר שהמאור נמשך בהאור, מ״מ הרי האור מגלה את המאור. ונוסף לזה הרי יש בזה האות ך׳, וכידוע22 שכ׳ בכלל קאי על בחי׳ הכתר, ובפרט כ׳ פשוטה23, וכמבואר24 גבי תפילת שבת ״ועל מנוחתם יקדישו את שמך״ שקאי על בחי׳ הכתר. ולאחרי זה ממשיך ״נראה אור״ סתם, דבפשטות הוא למטה מאורך, אמנם יש בזה פירוש ב׳ שהוא למעלה יותר מאורך, שהרי כשאומר באורך נראה אור הרי משמע שאורך הוא הכנה להאור הנראה ע״י אורך, שכל ענין האור הוא שעי״ז ״נראה אור״, שזה מכריח שאור זה הוא למעלה יותר מ״אורך״. ובכללות הנה זהו מה דאיתא במדרש25 שני דברים קדמו לעולם תורה וישראל ואיני יודע איזה מהן קודם, כשהוא אומר צו את בני ישראל דבר אל בני ישראל אומר אני ישראל קדמו, הרי שישראל הם למעלה מהתורה26. וזהו באורך דקאי על התורה ד״תורה אור״27, נראה אור דקאי על ישראל שהם למעלה מהתורה. ואף שמעלתם של ישראל גופא יודעים ע״י התורה (וכמו בענין התשובה שמעלתה גופא יודעים ע״י התורה), הרי מ״מ התורה מגלה שישראל הם למעלה מהתורה, וזהו באורך נראה אור.
וביאור הענין, דהנה ישנם שני אופנים באור28, אור הכלול ואור הגלוי, וכידוע שהגם שהאור הוא מעין המאור, וע״י כיסוי המאור מתבטל האור, מ״מ הרי כשישנו להאור הרי הוא מציאות אור, משא״כ אור הכלול בעצמותו ית׳ שאינו מציאות לעצמו כלל, ובכללות הנה זהו החילוק בין אור ושם, וכידוע29 שאע״פ שבכללות אור ושם ענינם אחד, מ״מ יש חילוק ביניהם, שאור הרי הוא מציאות לעצמו, משא״כ בענין השם, הנה אין כאן שום מציאות בלתי מציאות העצם, ואפילו לאחר שקוראים אותו בשם והוא נפנה אליו, הרי גם אז לא נוסף שום מציאות חוץ להעצם, והרי זה כמו שהי׳ לפני שקראוהו בשמו ממש, כי כל מציאותו הוא רק מציאותו של בעל השם, שהוא נפנה בכל עצמותו, והוא כענין אור הכלול בעצמותו ית׳, וכמאמר הידוע30 הי׳ הוא ושמו אחד. ולאידך, הרי ע״י השם לוקחים את העצם, דזהו ענין השם דאותיות השם הרי הם מחיים את הנקרא בשם ההוא31, דהנה אור אע״פ שהוא מגלה את העצם הרי לא זהו עיקר אלקותו שבורא עולמות32, שזה כולל את כל הענינים, גם את ענין האור, הרי מזה מובן שאינו מגלה את העצם ממש, משא״כ בשם הרי ע״י קריאת השם הוא נפנה בכל עצמותו, דזה הוראה שהשם מתאחד עם העצם ממש. ובכללות הנה כל זה הוא לפני הצמצום, אלא דלפני הצמצום גופא יש איך שהאור הוא לפני שהבדילו, שזהו אור הכלול בעצמותו ממש, ולאחרי זה הבדילו, דבזה גופא יש שני ענינים33, כמו שהבדילו לעצמו וכמו שהבדילו להזולת, היינו איך שהוא שייך לעולמות, דזהו השורש להב׳ מדריגות ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין שלאחר הצמצום34.
וזהו כי עמך, עמך ממש, דקאי על אור הכלול בעצמותו ית׳, דהוא ושמו בלבד ומשם הוא מקור לבחי׳ חיים, ועד שנמשך לחיים כפשוטו למטה, ע״י שנמשך בתחילה להאור שהבדילו לעצמו ולהאור שהבדילו להזולת, ועד שנמשך גם למטה בחיים כפשוטו. ולאחרי זה הוא אומר באורך דקאי על התורה, תורה אור, אבל כאן אומר באורך, כי בתורה יש הרבה דרגות, וזהו שאומר באורך שהוא דרגא הכי נעלית שבתורה. ולאחרי זה הרי הוא מסיים נראה אור, דזה קאי על העצם של ישראל שהוא למעלה מתורה, וכנ״ל שישראל קדמו אפילו לתורה. והגם שזה גופא יודעים ממה שנאמר בתורה צו את בני ישראל דבר אל בני ישראל, הרי מ״מ התורה מגלה שישראל הם למעלה מתורה, כי ישראל הם למעלה אפילו מאור הכלול בעצמותו לפני שהבדילו. וזהו שאומרים בראש השנה יבחר לנו את נחלתינו את גאון יעקב אשר אהב סלה35, שישראל הם מצד בחירה החפשית שבעצמותו ית׳36, וזהו שאומרים בלשון הידוע37 ראה כמה יקר הגוף היהודי, שבשבילו נשפכו כל כך הרבה תורה ומצוות (זע ווי טייער איז דער אידישער גוף, וואָס צוליב עם האָט מען געגאָסן אַזוי פיל תומ״צ). וזהו גם מה שאומרים קומי אורי כי בא אורך, שיש גם בזה שני הענינים דאורי סתם, ואורך34. דמה שאומר כאן אורך הוא כמו אורך שבפסוק כי עמך מקור חיים באורך גו׳, אבל שם קאי אורך על הקב״ה, וכאן קאי אורך על ישראל, ומזה שאומרים (במדרשים הנ״ל) שהוא ענין אחד, מובן שזה קאי על העצם של ישראל והעצם שלמעלה שהם ענין אחד ואי אפשר להפרידם. וע״י מעשינו ועבודתינו בזמן הגלות38, ובפרט ע״י העבודה בענין זה דקומי אורי כי בא אורך, נזכה לגאולה העתידה שתהי׳ במהרה בימינו בקרוב ממש, שאז יהי׳ קומי אורי כי בא אורך כפשוטו, וכבוד ה׳ עליך זרח, כי11 הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח הוי׳ גו׳34, שזה יהי׳ באופן של בעתה אחישנה, וכסיום לשון ההפטרה39 הקטן יהי׳ לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה׳ בעתה אחישנה.
__________
1) ישעי׳ ס, א (ריש הפטרת פ׳ תבוא).
2) שמעוני עה״פ (רמז תצט בתחלתו).
3) פכ״א.
4) עה״פ שבהערה הבאה.
5) תהלים לו, י.
6) ראה אוה״ת לתהלים (יהל אור) עה״פ (ס״ע קלח).
7) ראה ספר יצירה פ״ד מ״א ובמפרשים שם. וראה בארוכה ספר הערכים – חב״ד מערכת אותיות (מבוא) ע׳ נב ואילך.
8) ראה מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ סז. וש״נ.
9) סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 11 ואילך.
10) ראה תוד״ה ראש חודש – מגילה לא, ב. טושו״ע או״ח סתכ״ח ס״ח.
11) ישעי׳ שם, ב.
12) תהלים עד, ט.
13) וילך לא, יח.
14) תהלים סג, ג.
15) הובאה גם בכש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סימן נב (פג, ב). וש״נ.
16) נוסח תפלת מוסף. וראה תו״א ותו״ח ר״פ ויחי. אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכח, ב ואילך. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פי״ז (ע׳ טו) ואילך. ובכ״מ.
17) ראה אוה״ת (יהל אור) שם ע׳ קלז.
18) משפטים כב, כד.
19) תנחומא משפטים טו. שמו״ר ספל״א.
20) ראה זח״ב מב, ב.
21) ראה סה״מ תש״ג ע׳ 164. ובכ״מ.
22) ראה ספר הערכים שם אות כ״ף ס״ב סק״א (ס״ע סט ואילך). וש״נ.
23) ראה שם סק״ג (ס״ע עג ואילך). וש״נ.
24) ראה פע״ח שער (יח) השבת פכ״ג.
25) ראה תדא״ר פי״ד ופל״א. ב״ר פ״א, ד. הנסמן בסה״מ במדבר ח״ב ע׳ רפז הערה 43.
26) ראה בארוכה סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 61 ואילך. תש״ד ע׳ 129 ואילך. תש״ה ע׳ 121 ואילך. ובכ״מ.
27) משלי ו, כג.
28) ראה בארוכה המשך תרס״ו ע׳ תקי ואילך. ובכ״מ.
29) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ רפ ואילך.
30) פרקי דר״א פ״ג. וראה גם תקו״ז תי״ט (מ, ב).
31) שעהיוה״א פ״א.
32) תו״א מג״א צט, ב. לקו״ת שה״ש ח, א. אוה״ת יתרו ע׳ תתמב. המשך תער״ב ח״א ע׳ תרכד. סה״מ תש״א ע׳ 144. ועוד.
33) ראה המשך תרס״ו שם ס״ע תקטו ואילך. וראה גם שם ע׳ קפה. ובכ״מ.
34) חסר קצת. המו״ל.
35) תהלים מז, ה.
36) ראה לקו״ש חי״ט ע׳ 232, ובהנסמן שם הערה 42.
37) ראה קונטרס משיחות ש״פ משפטים תשמ״ז ס״ד. וש״נ.
38) ראה תניא רפל״ז.
39) ישעי׳ שם, כב. וראה סנהדרין צח, א.
[סה"מ דברים ח"ב (הוספות) ע' שטז ואילך]