בס״ד. ש״פ בלק, ז׳ תמוז ה׳תשד״מ
הנחה בלתי מוגה
מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל1, וידוע הדרוש על פסוק זה בלקו״ת לאדמו״ר הזקן פרשת בלק (די חסידישע פרשה) בסיום הפרשה2, עם הגהות מנכדו כ״ק אדמו״ר הצ״צ, וגם באוה״ת3 נדפסו הערות וקיצורים וביאורים לדרוש זה, המוסיפים בו ענין חדש, וכמ״ש4 עטרת זקנים בני בנים. ובפרט שהי׳ בן בתו, וכידוע הסיפור5 שענין זה (שאדמו״ר הצ״צ הי׳ נכדו של אדמו״ר הזקן מבתו) הובא בשעה שהציעו לו ותבעו ממנו ופעלו אצלו (אצל אדמו״ר הצ״צ) שיקבל את הנשיאות. והנה באוה״ת שם מביא את פירוש הרב המגיד בפסוק זה (באור תורה6) דאוהל נקרא דירת עראי (וכמ״ש7 ואהי׳ מתהלך באוהל) ומשכן נקרא דירת קבע (כי משכן הוא מלשון ושכנתי בתוכם8, ששוכן באופן קבוע). וזהו מ״ש אהליך יעקב ומשכנותיך ישראל, דיעקב אותיות יו״ד עקב9, שמורה על בחי׳ העקב, משא״כ ישראל אותיות לי ראש10, שמורה על בחי׳ הראש, ולא סתם ראש אלא לי ראש, ראשו של הקב״ה. והיינו דקאי כאן בב׳ הקצוות שאינם בערך זה לזה, מעקבו של יעקב עד ראשו של הקב״ה. וזהו אהליך יעקב ומשכנותיך ישראל, דזה שאיש מישראל נמצא בבחי׳ יעקב הוא ענין של עראי, משא״כ בקביעות הוא בבחי׳ לי ראש. ועל שניהם נאמר מה טובו, היינו שהם טובים ויש בהם בחי׳ מ״ה (עם כל הפירושים שבדבר11). ומבאר בזה הצ״צ באוה״ת שם12, שזהו ההפרש בין קביעות עתים לתורה דבעלי עסקים (יעקב) שהיא באופן עראי, ללימוד התורה דתלמידי חכמים (ישראל) שהוא באופן של קבע.
והנה אח״כ13 כותב הצ״צ שכוונת הדרוש מה טובו שבלקו״ת אינה כן, אלא פירוש פסוק זה (בלקו״ת) הוא ע״פ מ״ש14 ועשית יריעות עזים לאוהל על המשכן, דיריעות שש נקראות בשם משכן ויריעות עזים נקראות בשם אהל15. דהנה ההפרש ביניהם הוא, שיריעות המשכן (יריעות שש) היו במספר עשר, משא״כ היריעות עזים (אהל) היו במספר י״א. ומבאר בזה16, דמספר י״א רומז לעבודת הבירורים מקליפת נוגה, כי י״א הן עשר כתרין דמסאבותא עם בחי׳ לבונה המקפת עליהן17, ולכן הם יריעות עזים, דגם עזים מרמזים לענין החושך, כמארז״ל18 מאי טעמא עיזי מסגין ברישא כו׳ ברישא חשוכא כו׳. ובירור זה הוא ע״י בחי׳ יעקב שיורד לברר כו׳. משא״כ יריעות המשכן שבמספר עשר רומזות לעשר ספירות דקדושה כפי שהם בגלוי. וכמארז״ל במסכת אבות (בפרק הנלמד בשבת זו19) שבעשרה מאמרות נברא העולם [אלא שענין האלקות שבעולם הוא בבחי׳ העלם עד שצריך ראיות על זה ועד לענין האמונה, וזהו החידוש דמשכנותיך, שמגלים בעולם ענין המשכן, בחי׳ עשר ספירות], דעבודה זו היא למעלה מעבודת הבירורים, ולפיכך היא ע״י בחי׳ ישראל.
וביאור ההפרש בין ב׳ אופנים אלה בעבודת האדם, מבאר בלקו״ת שם20 שזהו ההפרש בין תורה ומצוות. דהתורה היא בבחי׳ משכן, דהיינו שהאלקות בה הוא בגלוי, וכמארז״ל21 עה״פ22 הלא כה דברי כאש שדברי תורה אינם מקבלים טומאה, היינו שאינם יכולים לקבל טומאה כלל (כאש). ולא רק ענין התורה בכלל, אלא גם דברי תורה הנלמדים ע״י האדם אינם מקבלים טומאה. משא״כ המצוות ניתנו בדברים גשמיים דוקא, שבהם צ״ל הבירור וכו׳. ומשום זה הנה התורה עיקרה בבחי׳ החכמה והשכל שבראש, משא״כ מצוות ענינן הוא במעשה. וזהו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, דהעבודה בקיום המצוות (אהל) היא ע״י יעקב אותיות יו״ד עקב, בחי׳ מעשה, והעבודה דלימוד התורה (משכן) היא ע״י ישראל, אותיות לי ראש.
והנה אחר שמביא אדמו״ר הצ״צ את פירוש אדמו״ר הזקן בלקו״ת, כותב23 ״וי״ל דזהו ענין הפירוש דאהל נק׳ דירת עראי ומשכן דירת קבע, ע״ד עשה מלאכתך עראי ותורתך קבע״24. וביאור הענין (ע״פ התיווך בין ב׳ הפירושים) בפרטיות יותר, הנה בכללות המצב של אוהל ודירת עראי בישראל הוא בהיותם בגלות, כי הגלות אינו מקום של יהודי, כמארז״ל25 שישראל בזמן הגלות הם בבחי׳ בנים שגלו מעל שולחן אביהם, דמכיון שגם בזמן הגלות הם בנים לאביהם, מובן שאין זה מקומם, ולפיכך אמרו25 אוי לבנים שגלו כו׳. וע״ז נאמר מה טובו אהליך יעקב, דגם כפי שישראל נמצאים בגלות במקום עראי, גם שם טובו אהליך, משום שבגלות עושים דירה לו ית׳ בתחתונים26, כי אין הכוונה שבזמן הגלות היא רק ההכנה אל הדירה שתהי׳ לע״ל, אלא תיכף ומיד בשעת העבודה בזמן הגלות, נעשית דירה לו ית׳. וכמפורש בתניא27 שמצוות הם מלשון צוותא וחיבור משום שעל ידם מתחבר האדם המקיימן עם הקב״ה מצַוה המצוות, דעי״ז נעשה לדירה לו ית׳. ויש לומר, שזהו גם ביאור הלשון דירת עראי ודירת קבע, דלכאורה מקום עראי הי׳ צ״ל נק׳ בשם אהל, ומקום קבוע בשם דירה ובית, אך הענין הוא, משום שבזה מודגש שגם בענין עראי, בגלות, גם שם ישנה דירה, שעושים דירה לו ית׳ בתחתונים. ועד״ז ישנו ענין של קבע באהל, שהרי המשכן הי׳ אהל ובכל זאת נאמר בו ושכנתי בתוכם, ענין של קבע.
והענין בעבודת האדם, הנה כללות עבודת האדם היא עבודת הבירורים לברר את העולם. דהנה בעת בריאת העולם עולם על מילואו נברא28, ולפיכך נאמר29 אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, תולדות מלא, משום שהי׳ אז העולם בשלימות30, כי אז הי׳ בעולם רק קדושה בלבד או משמשים לקדושה, עד שאפילו על הנחש הקדמוני אמרו רז״ל31 שהי׳ שמש גדול, אמנם32 אחר החטא הידוע ירד העולם ממדריגתו ונעשה מציאות של לעו״ז שצריך לבררו בעבודת הבירורים. וזהו ענין עבודת בחי׳ יעקב אותיות יו״ד עקב, שצ״ל ההתלבשות בבחי׳ העקב כו׳, שיהי׳ אהליך יעקב, היינו שיעקב יהי׳ הבעל הבית על האהל. משא״כ העבודה בבחי׳ ישראל, לי ראש, היא בקדושה גופא. ובכללות זהו ההפרש בין ימות החול ליום השבת (כמבואר בלקו״ת פרשתנו33), דבימות החול צ״ל עבודת הבירורים בעניני חול, ולכן נקרא זה בשם אהל עראי כי עבודה זו לישראל היא בבחי׳ עראי, שאין זה מקומם. והעבודה דבחי׳ ישראל היא ביום השבת קודש, שבת מיקדשא וקיימא34, שהוא מקומם של ישראל גוי קדוש35 (וכן הוא גם ביו״ט הנקרא מקראי קודש36, כמבואר בדרושי יו״ט37, ומשום זה נקרא היו״ט בשם שבת גבי ספירת העומר כמ״ש38 וספרתם לכם ממחרת השבת גו׳, כמבואר במ״א).
והנה על ב׳ עבודות אלו דאהל ומשכן, עראי וקבע, תורה ומצוות, קאי מ״ש בתחילת הפסוק מה טובו אהליך גו׳. וכפשטות המקרא דאהלי יעקב ומשכנות ישראל היו גם לפנ״ז, והחידוש בפסוק זה הוא שנאמר מה טובו גו׳, היינו, ששניהם (אהליך יעקב ומשכנותיך ישראל) הם בחי׳ מה ובאופן של טוב. ויתירה מזו, שבכתוב נאמר רק פעם אחת מה טובו, היינו שהמה טובו הוא אחת לשניהם, משום ששתי העבודות גם יחד הם באותה הדרגא של מה וטובו.
ויהי רצון, שע״י מעשינו ועבודתינו בכל ענינים אלו, נבוא בקרוב ממש לקיום הענין דמשכנותיך ישראל, דירת קבע, בביהמ״ק השלישי, שהוא יהי׳ דירת קבע יותר מבתי המקדש שלפניו, כדפרש״י39 עה״פ40 ה׳ ימלוך לעולם ועד שאז יהי׳ בית נצחי, והוא גם כולל את ב׳ המקדשים כמארז״ל41 עה״פ42 אלה פקודי המשכן משכן העדות שב׳ המקדשים הם בבחי׳ משכון, שמזה מובן שהם יחזרו בביהמ״ק השלישי43, וכן יתגלה אז גם משכן משה שהוא נצחי44, בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.
__________
1) פרשתנו (בלק) כד, ה.
2) עג, א ואילך. וראה גם מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ רלא. ח״ב ע׳ תצד. ועוד.
3) פרשתנו ע׳ א׳לו ואילך.
4) משלי יז, ו.
5) ראה ספר התולדות כ״ק אדמו״ר הצ״צ ע׳ 75. וש״נ. ״היום יום״ כח אייר.
6) עה״פ (מט, ב (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קמה). לקו״א עה״פ (סימן קסג (לז, ג-ד)).
7) שמואל-ב ז, ו.
8) תרומה כה, ח.
9) ע״ח שער (ג) סדר אצילות פ״ב. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים בערכו. תו״א ואוה״ת ר״פ ויצא. ועוד.
10) פע״ח שער (כט) הלולב פ״א. תו״א שמות נ, א ואילך. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״א ס״ע צה. וש״נ.
11) ראה מאמרי אדה״ז שבהערה 2.
12) שם. ועד״ז הוא בלקו״ת בהגהה (עד, סע״ב ואילך).
13) שם ע׳ א׳מ.
14) תרומה כו, ז.
15) ראה פרש״י תרומה שם.
16) לקו״ת פרשתנו עד, ד. אוה״ת שם.
17) ראה תו״א תולדות כ, סע״ב ואילך. סה״מ תש״ב ע׳ 80 ואילך. ובכ״מ.
18) שבת עז, ב. וראה גם לקו״ש חי״ד ע׳ 315 ואילך. וש״נ.
19) רפ״ה.
20) עד, ג ואילך.
21) ברכות כד, א.
22) ירמי׳ כג, כט.
23) שם ע׳ א׳מא.
24) ראה אבות פ״א מט״ו ובמפרשים.
25) ברכות ג, סע״א.
26) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
27) מהדו״ק ספמ״ט (ע׳ תז). וראה פל״ז ואילך. וראה גם לקו״ת בחוקותי מה, ג. שלח מ, א. ובכ״מ.
28) ראה ב״ר פי״ד, ז. וראה שם פי״ב, ו. פי״ג, ג (וביפ״ת שם).
29) בראשית ב, ד.
30) ראה ב״ר שם.
31) סנהדרין נט, ב.
32) ראה ד״ה ע״כ יאמרו המושלים תרצ״א (סה״מ קונטרסים ח״א קצב, א ואילך).
33) עב, ג ואילך.
34) ביצה יז, א.
35) יתרו יט, ו.
36) אמור כג, ב. ד.
37) ראה לקו״ש חט״ז ע׳ 189. וש״נ.
38) אמור שם, טו.
39) בשלח טו, יז.
40) שם, יח.
41) תנחומא פקודי ב. שמו״ר פנ״א, ג. הובא בפרש״י עה״פ.
42) פקודי לח, כא.
43) ראה לקו״ש חט״ז ע׳ 465 ואילך.
44) ראה סוטה ט, סע״א. וראה לקו״ש שם.
[סה"מ במדבר ח"ב ע' רסא ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשד״מ ע׳ קעו ואילך. התוועדויות תשד״מ ח״ג ע׳ 2098 ואילך.