בס״ד. ש״פ קרח, כ״ג סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשד״מ

הנחה בלתי מוגה

ועבד הלוי הוא וגו׳¹. וידוע הדיוק בזה מהו ועבד הלוי הוא, דלכאורה תיבת הוא מיותרת, והי׳ לו לומר ועבד הלוי את עבודת אוהל מועד גו׳. ומביא ע״ז כ״ק אדמו״ר הצ״צ במאמרו ד״ה זה משבת מברכין תמוז שנת תקב״ץ [נדפס באוה״ת במדבר² שיצא לאור לפני שבת זו], דבזהר (פ׳ קרח דף קעח) פירש פסוק זה בכמה אופנים, ומכללן איך שע״י הלויים נשלם הפגם ממה דלא אתבריאו גופין דשדין כו׳. וכדאיתא בזהר שם, שביום הששי לבריאה נבראו גם השדים (החיצונים), אלא שלא הספיק הקב״ה כביכול לברוא רק נשמותיהן ולא את הגופים עד שנתקדש יום השבת ולא נבראו³, ואשתאר עלמא כמה דאתפגים כו׳, עד שבאו הלויים שענינם הוא העבודה בקו השמאל, דמזה נמשך גם בלעו״ז בענין הגבורות דלעו״ז שהם החיצונים, וכיון שהלויים פעלו שלימות בעבודת קו השמאל, נמשך מזה גם בחיצונים, שנשלמה בריאתן ונבראו גם הגופים והכלים שלהם. [וכמבואר בהמשך המאמר שם⁴, שזהו ע״ד מה שארז״ל⁵ שבריאת העולם היתה באופן דרוח צפונית אינה מסובבת, היינו שבחי׳ הצפון והשמאל לא הי׳ בשלימות בשעת הבריאה, ונשלם אח״כ]. ומדייק בזה במאמר שם, דצריך להבין מה הי׳ זה פגם בעולם ממה שלא הי׳ שלימות לחיצונים, אדרבה, כשאין שלימות לחיצונים יש יותר שלימות בקדושה, וכמארז״ל⁶ עה״פ אמלאה החרבה⁷, לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים, ועד״ז כשזה קם זה נופל כמ״ש⁸ ולאום מלאום יאמץ, וא״כ מהו החסרון בזה שלא הושלמו גופות החיצונים, ומהי המעלה בעבודת הלויים, שעל ידם דוקא נשלמה בריאת גופות החיצונים.

ולהבין⁹ זה יש להקדים תחילה ביאור כללות ענין עבודת הלויים, ששרשן מבחי׳ הגבורה והשמאל. דהנה, תוכן העבודה בבחי׳ גבורות הוא בבחי׳ העלאה מלמטה למעלה, בחי׳ אש שלמטה. אמנם אופן ההעלאה הוא כדי שעל ידו יומשך אח״כ מלמעלה למטה. וכמו בעבודת הקרבנות שענינה העלאה מלמטה למעלה, הנה האש שלמטה היתה צריכה להיות באופן כזה שעל ידה יומשך בחי׳ אש מן השמים¹⁰. והנה, כדי שההעלאה תהי׳ באופן כזה שתביא לידי המשכה, צריך לנתינת כח מיוחדת שתומשך בעבודה זו לפני כן. וזהו ענין פעולת הכהנים בלויים. דהכהנים ענינם הוא המשכה מלמעלה למטה, כהן איש החסד¹¹ והאהבה. וכיון שהכהנים פועלים בלויים, הנה מזה נמשך אח״כ שעבודת ההעלאה דלויים תביא לידי המשכה מלמעלה. וזהו מ״ש¹² וילוו עליך וישרתוך, שהלויים הם טפלים אל הכהנים. ומטעם זה נאמר ענין זה אחר טענת קרח וביטולה, כי קרח רצה לאחלפא שמאלא בימינא, להגביר הגבורות על החסדים, וכאן נתחדש היפך הדבר שהלויים הם טפלים לכהנים, והכהנים משפיעים בהם. ובעבודת האדם הנה בכללות ענין התפילה הוא העלאה מלמטה למעלה, אבל בפרטיות רק התחלתה היא באופן דהעלאה, בעבודת פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע וקריאת שמע, אבל שלימות התפילה היא תפילת העמידה שענינה הוא בחי׳ המשכה, בחי׳ שוב, כנודע¹³, משום ששלימות ההעלאה היא רק כשיש המשכה על ידה. וענין זה נפעל בעבודת התפילה ע״י הקדמת בחי׳ עבודת הכהנים כו׳.

והנה כדי שההמשכה שלאחרי ההעלאה תהי׳ כדבעי ובת קיימא (וכנ״ל שתכלית הכוונה של ההעלאה היא שתהי׳ על ידה המשכה), צריך שיהיו כלים לקבל את ההמשכה. דאם אופן ההמשכה למטה הי׳ רק באורות בלא כלים, לא הי׳ לזה אחיזה כלל, כי האורות הם בטבע העלי׳ למקורם, ודוקא ע״י שממשיכים אותם בכלים, אז ההמשכה יש לה קיום.

והנה זה לעומת זה עשה האלקים¹⁴, וכשם שבקדושה יש בחי׳ המשכה שע״י בחי׳ הגבורות שהיא בלי כלים, שאז אינה כדבעי ואינה בת קיימא, ויש בחי׳ המשכה דגבורה בבחי׳ אורות בכלים, שאז יש לה קיום, עד״ז יש (ע״י צמצומים ומסכים ופרסאות, כדי שיהי׳ ענין של בחירה חפשית) גם בלעו״ז, דיש אופן שההמשכה בגבורות דלעו״ז (החיצונים) היא בבחי׳ אורות בלא כלים, שאז ההמשכה אינה בשלימות, ויש אופן דהמשכה בשלימות, שיש לא רק נשמות (אורות) אלא גם גופים (כלים).

והנה בתחילת הבריאה נבראו החיצונים בלי גופים (כלים). וכיון שכן הוא בלעו״ז, מובן שגם בקדושה הי׳ ההמשכה שע״י בחי׳ הגבורות באופן דאורות בלא כלים, שאין לזה קיום. והיינו, משום שההמשכה שע״י בחי׳ הגבורות לא היתה בשלימות. וזהו גם הטעם שגם בחיצונים (בשדים) היתה בריאת נשמות בלא גופים, כי כשם שלא הי׳ אפשר להמשיך הגילוי שע״י ההעלאה דגבורה למטה בשלימות, עד״ז לא הי׳ אז הכח להפך את הלעו״ז לקדושה, ואילו היתה בריאת החיצונים עם הגופים שלהם, לא הי׳ אפשר לתקנם ולהעלותם לקדושה.

אמנם לאחרי מתן תורה, כשבטלה הגזירה דעליונים לא ירדו למטה כו׳¹⁵, אז נתחדש ענין זה שההמשכה שע״י גבורות יש לה כלים, ועוד זאת ויתר על כן, שאפשר להפך ולתקן גם בחי׳ הלעו״ז, ויש בזה המעלה והעילוי דיתרון האור מתוך החושך ויתרון החכמה מן הסכלות¹⁶. וזהו החידוש בעבודת הלויים, שעבודת ההעלאה שלהם היא באופן כזה שממשיכים אח״כ למטה באופן של קיום, דירה בתחתונים, ועד שמהפכים גם דברים דלעו״ז. ובזה יובן גם מה שענין זה נעשה ע״י הלויים דוקא, אף שעבודת הגבורה דקדושה כבר היתה לפנ״ז, וכנודע¹⁷ שיצחק אבינו הי׳ בבחי׳ גבורה דקדושה, כי מכיון שיצחק הי׳ לפני מ״ת, לא הי׳ בכחו להפך החיצונים, וענין זה נתחדש אחר מ״ת, בעבודת הלויים דוקא.

וזהו ועבד הלוי הוא, דעבודת הלויים היא באופן שהם טפלים אל הכהנים (שהרי זה נאמר אחרי הכתוב וילוו עליך וישרתוך), ולכן בכחם להמשיך בחי׳ הוא שהוא לשון נסתר, עלמא דאתכסיא, לתוך עלמא דאתגליא. והיינו שהם לא רק מעלים בחי׳ עלמא דאתגליא בעלמא דאתכסיא, אלא ממשיכים עלמא דאתכסיא בעלמא דאתגליא, ועד שענין זה נמשך בבחי׳ גילוי ובכלים. וזהו מה שעבודת הלויים היא בשירה ובזמרה, ענין השמחה, שזה מורה גם על ענין הגילוי. ועי״ז עושים שבחי׳ הוא יתגלה בבחי׳ זה שהוא לשון גילוי, מראה באצבעו ואומר זה¹⁸, ויתירה מזו, ב״פ זה, כפי שיהי׳ הגילוי דלעתיד לבוא, שאז יאמרו ב״פ זה¹⁹.

והנה גילוי זה דלעתיד יומשך ע״י מעשינו ועבודתינו²⁰ במשך שית אלפי שנין דהוה עלמא²¹ בכלל, ובפרט לאחרי מ״ת, ובפרטי פרטיות בב׳ אלפים ימות המשיח²². ומה גם בעקבתא דמשיחא ובעקבתא דעקבתא דמשיחא, דע״י עבודה הנ״ל זוכים לגילוי ב״פ זה, שזה יהי׳ בגאולה האמיתית והשלימה ע״י דוד מלכא משיחא, בעגלא דידן, למטה מעשרה טפחים, ובשמחה ובטוב לבב.

__________

1) פרשתנו (קרח) יח, כג.
2) כרך ו – ע׳ א׳תתסא ואילך. וראה גם שם ע׳ א׳תתנד. ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) פרשתנו צד, ד ואילך.
3) ראה גם אבות פ״ה מ״ו. זח״א יד, א. מז, ב. קעח, א. ח״ב קנב, ב. ועוד.
4) ע׳ א׳תתסז.
5) ראה ב״ב כה, ב.
6) פרש״י תולדות כה, כג. מגילה ו, א.
7) יחזקאל כו, ב.
8) תולדות שם.
9) ראה בכ״ז אוה״ת שבהערה 2.
10) ראה יומא כא, ב. ועוד.
11) ראה שמו״ר פ״ה, י. זח״ג קמה, ב. תו״א תצוה פב, א. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ב) ערך אהרן סי״ז סק״א (ע׳ פה ואילך). וש״נ. וראה זהר שם קעו, א. רמב, ב. ח״א רמד, א. תניא רפ״נ. ובכ״מ.
12) פרשתנו יח, ב. וראה בכ״ז אוה״ת פרשתנו ע׳ תשיח-תשכ. ועוד.
13) ראה אוה״ת שבהערה 2. וראה בכ״ז לקו״ת סוכות עח, ד ואילך. ועוד.
14) קהלת ז, יד.
15) ראה תנחומא וארא טו. ועוד.
16) ע״פ קהלת ב, יג. וראה ספר הערכים שם ערך אור ביחס לחושך ס״ח (ס״ע תקעה ואילך).
17) ראה לקו״ת ואתחנן ה, א. ובכ״מ.
18) ראה פרש״י בשלח טו, ב. ועוד.
19) ראה גמרא ופרש״י סוף תענית.
20) ראה תניא רפל״ז.
21) ראה ר״ה לא, א. וש״נ.
22) ראה סנהדרין צז, א.

[סה"מ במדבר ח"ב ע' מז ואילך]

כעין שיחה. י״ל בסה״מ תשד״מ ע׳ קסט ואילך. התוועדויות תשד״מ ח״ג ע׳ 2013 ואילך.