בס״ד. ש״פ שלח, כ״ו סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשכ״ח

הנחה בלתי מוגה

ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה¹, וביחזקאל² ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך, וידוע הקושיא בזה³, מדוע על מצות חלה דוקא נאמר להביא ברכה אל ביתך. ועוד יש להבין מדוע מצות חלה היתה מהמצוות הראשונות שנצטוו שיקיימו בכניסתם לארץ.

והענין הוא, דהנה בתחילה עולם על מילואו נברא⁴, ואדם הראשון הי׳ בגן עדן, ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה⁵, ואח״כ ע״י חטא עץ הדעת ושאר החטאים היתה ירידה בעולמות⁶, ועד שבמ״ת פסקה זוהמתן⁷, וע״י החטאים ועד לחטא המרגלים חזרה שוב⁸ ונגזר עליהם להיות ארבעים שנה במדבר⁹, ועבודת האדם היא להחזיר את העולם לכמו שהי׳ בתחילה, עולם על מילואו נברא, וזהו שנצטוו על מצות חלה מיד בכניסתם לארץ. דהנה¹⁰ אדם הראשון נקרא חלתו של עולם¹¹, וכדאיתא בירושלמי פרק ב׳ דשבת¹² דהאדם נברא עפר מן האדמה¹³, ואח״כ נתערב במים, ואד יעלה מן הארץ והשקה גו׳¹⁴, שזהו ע״ד החלה שגם בה החיוב הוא משתקשקש עיסתה¹⁵, היינו הקמח במים, והיא טימאה חלתו של עולם, הנה ע״י ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה מתקנים החטא שטימאה חלתו של עולם, ועד שנעשה עולם על מילואו כמו שנברא. וכמבואר בספרי מוסר¹⁶ שענין ראשית עריסותיכם בעבודה בכל יום הוא דכשהאדם קם ממטתו, שאז הרי עדיין נשמה¹⁷ באפו¹⁸, והוא כקטן שנולד, שזהו גם דיוק הלשון עריסה, שהיא מטת התינוק¹⁹, הנה ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, שקודם התפילה אסור לעשות שום דבר מעניני העולם, ובפרטיות יותר הוא ענין מודה אני, ומיד כשניעור משנתו אומר מודה אני לפניך מלך חי וקיים כו׳²⁰, שע״י עבודה זו דראשית עריסותיכם כו׳ מתקנים העולם שיהי׳ כמו קודם החטא כו׳.

והנה כל ענין יש כמו שהוא ברמז ובקבלה. והנה איתא בתקוני זהר²¹ דחלה הוא חל ה׳, דאות ה׳ היא האות שמבדילה בין חמץ ומצה²², דהנה חמץ הוא היצר הרע²³, וצ״ל נגדו מצה ומריבה²⁴ שזהו ענין לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע²⁵, וכדאיתא בגמרא²⁶ שבה׳ יש פתח בראשו שהו״ע התשובה, וזהו ענין חל ה׳, שחל הוא מלשון חול, קליפת נוגה, וממשיכים ה׳ בחל, שממשיכים קדושה בקליפת נוגה, שזהו ענין מצות חלה. וזהו מה שנצטוו בחלה לאחר החטא כו׳, כדי להמשיך הקדושה בעולם כו׳.

והנה כל הענינים שבעולם ישנם גם בישראל²⁷, שגם בישראל ישנו ענין החלה, שזהו מה דאיתא²⁸ אם אין קמח אין תורה. והביאור בזה הוא, ע״ד מ״ש במשנה²⁹ כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, ויש בזה ב׳ פירושים, או כפשוטו בגשמיות שצ״ל מלאכה, או ברוחניות בעבודת האדם שיש ב׳ מיני עבודות, תורה ומלאכה, שזהו ענין תורה ותפילה³⁰, שתורה נקראת חיי עולם ותפילה נקראת חיי שעה³¹, וכמו שפירש״י³² חיי שעה שמתפלל לרפואה ולמזונות, שזהו ענין תפילה, בקשת צרכיו כו׳³³, והתורה נקראת חיי עולם וכמ״ש³⁴ וחיי עולם נטע בתוכנו, וע״כ מי שתורתו אומנתו פטור מן התפילה³⁵, מאחר שהתורה היא חיי עולם והתפילה רק חיי שעה, דלכאורה צריך להבין³⁶ מדוע דוקא מי שתורתו אומנתו פטור מן התפילה, והרי מאחר שהתורה היא חיי עולם, היתה התורה צריכה לפטור מן התפילה אפילו כשאין תורתו אומנתו. והן אמת שקודם לימוד התורה ולאחרי׳ עוסק בעניני העולם³⁷, אך עכשיו עכ״פ כשלומד תורה הי׳ צריך לימוד התורה לפטור מן התפילה³⁸. אך הענין הוא³⁶, דיש גם מעלה בתפילה על תורה, ובשעה שתורתו אומנתו ישנה גם מעלה זו דתפילה. דהנה בתפילה מצינו שהיא תמיד בשוה, שבתורה הוא ענין של לאפשא לה³⁹, שמחדשים חידושים בתורה, משא״כ בתפילה שהיא בתמידיות בשוה, דמה שמתחדש ומשתנה הוא רק הניצוצות המתבררים, אבל נוסח התפילה הוא בכל יום בשוה בלי שום שינוי, והטעם על זה הוא מאחר שהיא נמשכת (אַז זי נעמט זיך) מאני הוי׳ לא שניתי⁴⁰. וזהו המעלה שבתפילה על התורה. אך מי שתורתו אומנתו, שגם לימוד התורה אצלו הוא בקביעות שאינו מפסיק, הרי הוא פטור מן התפילה מאחר שבכלל מאתיים מנה⁴¹, וע״י לימוד התורה נמשכים גם הענינים שע״י התפילה, שהרי התפילה היא חיי שעה, ספירת המלכות⁴², שהיא שורש הזמן ומקום⁴³ שהם קשורים זה בזה⁴⁴, והתורה היא בחי׳ ז״א⁴², והמלכות מקבלת מז״א. [ומאמר זה נמצא במאמרי אדמו״ר הצ״צ ואדמו״ר מהר״ש⁴⁵].

והנה להבין דיוק הלשון מי שתורתו אומנתו, שלכאורה הול״ל מי שתורתו בקביעות וכדומה, וע״ד מש״נ⁴⁶ עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי, הנה הענין הוא⁴⁷ ע״ד מה דאיתא במדרש⁴⁸ התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב״ה בבריאת העולם. דהנה ישנו ענין בתורה שאינו קשור כלל לעולם, ובמילא בזה אינו שייך לומר מי שתורתו אומנתו פטור מן התפילה שיש בכלל מאתיים מנה, מאחר שבחינה זו בתורה אינה בגדר של מאתיים ומנה כלל, שהתפילה היא ענין אחר ובחינה זו שבתורה היא ענין אחר, וכמובן מהמבואר באגה״ק ד״ה דוד⁴⁹ זמירות קרית להו⁵⁰ שהבחינה בתורה ששייכת לעולם היא רק בחי׳ אחוריים, והפנימיות שבתורה היא שעשועים לפניו⁵¹ ונעלמה מעין כל חי⁵², שלמעלה לגמרי משייכות לעולם, וע״ז אינו שייך לומר בכלל מאתיים מנה, שאינו בגדר של מאתיים ומנה כלל. שבזה יובן מה דאיתא בגמרא⁵³ דר׳ יהודה כולי תנויי בנזיקין, דהגם שאיתא במ״א⁵⁴ שהי׳ תורתו אומנתו, וא״כ לכאורה אין נפק״מ איזה חלק בתורה שלמד, מ״מ הי׳ כולי תנויי בנזיקין, מאחר שלימוד התורה צ״ל באופן שיש לו שייכות לעולם, ולהבדיל בין הקדש ובין החול בין הטמא ובין הטהור⁵⁵. וזהו גם מה שמובא ברבינו יונה⁵⁶ שרשב״י התפלל אחת לשנה, וכמו״כ נאמר בגמרא⁵⁷ כי הוה מטי עידן צלויי, היינו שגם אצל רשב״י הי׳ ענין התפילה. והגם שהתוספות שם⁵⁸ מבארים שהכוונה היא לקריאת שמע שהי׳ מפסיק, אך מ״מ הפשט הפשוט הוא שלצלויי הו״ע התפילה, ועכ״פ פעם אחת בשנה הי׳ מתפלל כדאיתא ברבינו יונה, שלכאורה אין זה מובן, והרי הי׳ פטור מן התפילה. אלא שזהו מאחר שגם במי שתורתו אומנתו צריך להיות שייכות לתורה עם העולם, שלכן הי׳ מתפלל אחת לשנה, להמשיך התורה למטה לברר את עניני העולם⁵⁹. ובזה מתורץ עוד ענין פלאי, שלכאורה הרי יש מצות עשה מן התורה לבקש צרכיו מהקב״ה בשעה שצריך משהו³³, וא״כ איך אפשר להיות שהעוסק בתורה באופן של תורתו אומנתו פטור מן התפילה. אלא שגם בתורתו אומנתו הרי לימוד התורה הוא באופן שעי״ז אפשר להמשיך עניני העולם, והחילוק הוא רק שבתפילה הוא מלמטה למעלה ובתורה מלמעלה למטה. וזהו⁶⁰ גם מה שמצינו⁶¹ ברשב״י שכשהי׳ צריך להמשיך גשמים אמר תורה על הפסוק⁶² הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, שלכאורה מדוע אמר תורה דוקא על פסוק זה, אלא ששבת אחים הו״ע יחוד ז״א ומלכות, שעי״ז נמשך גם גשמים כפשוטו למטה, ואם לא הי׳ אומר על פסוק הזה, הי׳ ג״כ ממשיך ענינים נעלים אך לא גשם. ואמר דוקא על פסוק זה מאחר שגם התורה צ״ל שייכת לעניני העולם, וע״י שאמר על פסוק זה נמשכו גשמים בגשמיות. וזהו ענין כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, ואם אין קמח אין תורה, שלימוד התורה צ״ל באופן כזה שיורידו את זה לעולם (אַז מ׳זאָל דאָס אַראָפּטראָגן אין וועלט). וענין זה קשור גם לפירוש הרב לוי יצחק מברדיטשוב⁶³ בענין התורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, שמלאכה הו״ע אהבת ישראל שזהו מצוה הראשונה, פרו ורבו⁶⁴ ברוחניות, שצריך לעשות עוד יהודי (אַז מ׳דאַרף מאַכן נאָך אַ אידן)⁶⁵, שזהו דוקא ע״י מצות אהבת ישראל, וע״ד שואהבת לרעך כמוך⁶⁶ הוא כלי לואהבת⁶⁷ את ה׳ אלקיך⁶⁸, וכב׳ הפירושים שבזה, מלשון ציווי ומלשון הבטחה⁶⁹.

וכמו שמפרש רש״י על כי תבואו אל הארץ⁷⁰, שבישרם שיכנסו לארץ, שארץ מלשון שרצתה לעשות רצון קונה⁷¹, וישראל מלשון כי שרית עם אלקים גו׳ ותוכל⁷², וע״ז ציוה להם את מצות חלה, שזהו ענין התשובה שהיא קלקלה חלתו של עולם ולכן צריכים לתקן את זה ע״י חלה, ועי״ז הוא הכנה לכי תבואו אל הארץ, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.

__________

1) פרשתנו (שלח) טו, כ. – לכללות מאמר זה ראה ד״ה ראשית עריסותיכם בסה״מ תרכ״ז ע׳ שט ואילך. ד״ה הנ״ל בסה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ס״ע רמב ואילך (וש״נ). ובתוס׳ הגהות בד״ה והי׳ באכלכם בסה״מ תר״ן ע׳ שסח ואילך. ד״ה ראשית עריסותיכם תשט״ז (לעיל ע׳ רטז ואילך). ד״ה והי׳ באכלכם תשל״ג (לקמן ע׳ רעז ואילך). וראה ד״ה הנ״ל באוה״ת פרשתנו ע׳ תקלד ואילך.
2) מד, ל. וראה שבת לב, ב.
3) ראה סה״מ תרכ״ז, תרכ״ט ותר״ן שם. לקמן שם.
4) ראה ב״ר פי״ד, ז. פי״ג, ג.
5) בראשית ב, טו.
6) ראה ב״ר פי״ט, ז. במדב״ר פי״ג, ב. שהש״ר פ״ה, א.
7) שבת קמו, רע״א. וש״נ. זח״א נב, א-ב.
8) ראה זהר שם. וראה פרש״י שבהערה הבאה.
9) פרשתנו יד, לג ובפרש״י.
10) בהבא לקמן – ראה (נוסף למקומות שבהערה 1) אוה״ת יתרו ע׳ א׳כה וע׳ א׳מא-ב. שם (כרך ז) ע׳ ב׳תשכ וע׳ ב׳תשכג. שם (כרך ח) ע׳ ג׳ט.
11) ב״ר פי״ז, ח. ירושלמי שבהערה הבאה.
12) סוף ה״ו.
13) בראשית שם, ז.
14) שם, ו ובפרש״י.
15) ירושלמי שם. וראה ב״ר רפי״ד. תנחומא נח א.
16) ראה ס׳ אגרא דכלה (להרצא״ש מדינוב) פרשתנו עה״פ. ס׳ אמרי נועם (להרמ״ה מדזיקוב) תשא קי, סע״ד. ובכ״מ. וראה סה״מ קונטרסים ח״א קכח, א. קסה, א. לקו״ש ח״ב ע׳ 327. ח״ח ע׳ 308. חט״ז ע׳ 146.
17) ישעי׳ ב, כב.
18) ברכות יד, א. ראה לקו״ת פינחס עט, ד. מאמרי אדה״ז על מארז״ל ע׳ יז ואילך. על פרשיות התורה והמועדים ח״ב ע׳ תשמז ואילך. אוה״ת בראשית (כרך ו) תתרכ, א ואילך. סה״מ תרפ״ט ע׳ 84-5. וש״נ. סה״מ פסח ח״א ע׳ רלא. שם ע׳ רסד ואילך. סה״מ דרושי חתונה ע׳ קד.
19) ראה אמרי נועם שם.
20) שו״ע אדה״ז או״ח מהדו״ב ס״א ס״ו. מהדו״ק שם ס״ה.
21) תיקון טז (לא, א).
22) ראה סידור (עם דא״ח) מה, א ואילך. פירוש המלות לאדהאמ״צ צה, ג ואילך. אוה״ת שה״ש כרך א ע׳ רעא ואילך. סה״מ תרל״ג ח״א ע׳ קנו-ז. וש״נ.
23) זח״ב קפג, ב ובמקדש מלך שם.
24) ראה זח״ג רנא, ב. לקו״ת צו יג, ד.
25) ברכות ה, א.
26) מנחות כט, ב.
27) ראה לקמן ח״ב ע׳ ש. וש״נ.
28) אבות פ״ג מי״ז.
29) שם פ״ב מ״ב.
30) ראה גם אוה״ת ואתחנן ריש ע׳ שצו. סה״מ תרל״ו ח״ב ע׳ רסו. ועוד.
31) שבת י, א. וש״נ. וראה גם מאמרי אדה״ז אתהלך – לאזניא ע׳ פז ואילך. שערי תשובה ח״ב כו, א ואילך. סה״מ תרכ״ז ע׳ שסג ואילך.
32) שם (ד״ה חיי עולם).
33) רמב״ם הל׳ תפלה פ״א ה״ב.
34) נוסח ברכות התורה.
35) שבת יא, א.
36) סה״מ תרכ״ז ע׳ שיג. תרכ״ט שם (ס״ע רמח-ט). תר״ן שם (ע׳ שעד-ה). וראה גם אוה״ת ואתחנן ע׳ שצה-ו.
37) ראה תניא פכ״ג (כט, א).
38) ראה גם (באופן אחר) הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ב״שיעורים בספר התניא״ ח״א ע׳ 263.
39) זח״א יב, ב. וראה הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ב ה״ב. אגה״ק סכ״ו (קמה, א).
40) מלאכי ג, ו.
41) ל׳ הגמרא – ב״ק עד, א. ב״ב מא, ב. סנהדרין לא, א. ועוד.
42) קו״א ד״ה להבין מ״ש בפע״ח (קנה, ב).
43) שעהיוה״א פ״ז (פב, א). לקו״ת נצבים נ, ג. ובכ״מ.
44) ראה לקו״ת ברכה צח, א.
45) נסמן לעיל הערה 1.
46) ראה ברכות לה, ב. אבות פ״א מט״ו. רמב״ם הל׳ ת״ת פ״ג ה״ז. טושו״ע או״ח סקנ״ו. שו״ע אדה״ז שם ס״א.
47) ראה גם שיחת ש״פ בלק שנה זו (שיחות קודש תשכ״ח ח״ב ע׳ 336). ד״ה איתא במדרש תהלים דש״פ פינחס שנה זו (סה״מ י״ב-י״ג תמוז ע׳ קנה).
48) ב״ר בתחלתו.
49) סוטה לה, סע״א.
50) קו״א קס, ב. וראה גם אגה״ק סי״ט.
51) משלי ח, ל.
52) איוב כח, כא.
53) ברכות כ, א. תענית כד, סע״א-ב. סנהדרין קו, ב.
54) ראה ר״ה לה, א ובחידושי הריטב״א שם. תו״א מקץ לח, ד. ועוד.
55) שמיני י, י.
56) לברכות ח, א ד״ה אלא ביני עמודי.
57) שבת לג, ב.
58) שם יא, א ד״ה כגון רשב״י וחבריו.
59) ראה גם (באופן אחר) סה״מ ויקרא ע׳ רלז.
60) בהבא לקמן – ראה אוה״ת ויקרא (הוספות) ע׳ רנו. סה״מ תרכ״ז ס״ע ערב-ג. סה״מ ויקרא ע׳ רפח.
61) זח״ג נט, ריש ע״ב.
62) תהלים קלג, א.
63) ראה סה״ש קיץ ה׳ש״ת ע׳ 115.
64) בראשית א, כח.
65) ראה גם סה״ש תרפ״ה ריש ע׳ 82. תרצ״ו ע׳ 119. וש״נ.
66) קדושים יט, יח.
67) ואתחנן ו, ה.
68) ״היום יום״ ו תשרי. ובכ״מ.
69) ראה תו״א תשא פו, ג. ובכ״מ.
70) פרשתנו טו, ב.
71) ב״ר פ״ה, ח.
72) וישלח לב, כט.

[סה"מ במדבר ח"א ע' רסא ואילך]

כעין שיחה. י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה בתוספת מ״מ וכו׳.