בס״ד. ש״פ נשא, ד׳ סיון ה׳תשמ״א
הנחה בלתי מוגה
נשא את ראש בני גרשון גם הם גו׳1, הנה ענין נשיאת הראש דבני גרשון, ועד״ז דבני קהת (הנזכר לפנ״ז) ודבני מררי (שלאח״ז) קשור עם עבודת הלויים בקשר לנשיאת המשכן וכליו, והקמתו והורדתו, בעת מסעות בנ״י במדבר. והנה התורה היא נצחית2, דמזה מובן, שפרטי הדברים שבענין זה הם הוראות נצחיות בעבודת כאו״א מישראל. ובפרט ע״פ הנ״ל שענין זה קשור עם הקמת והורדת המשכן, דענין המשכן ישנו בכאו״א מישראל כמ״ש3 ושכנתי בתוכם וארז״ל4 בתוך כאו״א מישראל. והיינו, דיש הוראה נצחית מג׳ המשפחות דשבט לוי שעסקו בנשיאת המשכן וכליו, קהת גרשון ומררי. וצריך להבין מהי הוראה זו. גם צריך להבין מה שבבני קהת נאמר5 נשא את ראש בני קהת, ובבני גרשון נאמר נשא את ראש בני גרשון גם הם, היינו שגם בהם ישנו ענין נשיאת הראש, אבל הוא באופן של ״גם הם״, שהם טפלים לבני קהת, ואילו בבני מררי לא נאמר הלשון דנשיאת ראש, אלא רק ״תפקוד אותם״6. גם צריך להבין מהי ההוראה בענין המסעות בכלל, שגם בהם יש הוראה מיוחדת בעבודת האדם, שהרי הם קשורים עם ענין הקמת והורדת המשכן כנ״ל. וגם צריך להבין, דהנה כמה מסעות היו לפני בנין המשכן, והגם שרוב המסעות היו לאחרי בנין המשכן, והתורה על הרוב תדבר7, מ״מ, מכיון שמסופר בתורה גם ע״ד המסעות הראשונים, ובאריכות גדולה לפי ערך תורתן של בנים, שיש בה כמה גופי תורה שניתנו ברמיזה בלבד באות יתירה וכיו״ב, היינו שמסעות אלו הם בבחי׳ מעשה אבות שנאמרו באריכות8, ולפי זה צ״ל שיש גם בהם הוראה מיוחדת בעבודת כאו״א מישראל גם לאחר שהוקם המשכן.
והענין הוא, דהנה כללות עבודת האדם עלי אדמות היא להיות בבחי׳ מהלך ונוסע מלמטה למעלה, וכמ״ש9 גבי אברהם ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה. דהנה הנשמה ירדה למטה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא10, וירידה זו היא לצורך עלי׳, שתעלה למקום גבוה יותר מן המקום שממנו ירדה, וכמ״ש11 והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, וכל הנותן בעין יפה הוא נותן וכו׳12, והוא ע״י מילוי שליחותו בעולם, אני נבראתי לשמש את קוני13, לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, היינו המשכת העצמות בתחתונים, וכמו דירה כפשוטה, שהדר בה נמצא בה בכל עצמותו14. והנה מבואר בקבלה15 שהעלי׳ מלמטלמ״ע היא ע״י שם מ״ב שהוא שם בן מ״ב אותיות (וגם נכלל במילואים של שם הוי׳16), וזהו גם מה שבפרשה ראשונה דקריאת שמע שהיא בבחי׳ העלאה מלמטלמ״ע יש מ״ב תיבות17. ומזה יובן מה שנמשך כן גם במסעות כפשוטם, שהם במספר מ״ב מסעות.
והנה בכללות עבודת האדם בענין המסעות יש ב׳ אופנים, המסעות שלפני בנין המשכן והמסעות שלאח״ז, כלומר שיש מסעות שיכולים להיות גם לפני ענין המשכן, ויש מסעות שצריכים בהם לענין המשכן. והענין הוא, דהנה יש ענינים שהאדם אינו צריך לעבודה והתבוננות מיוחדת כדי לקיימם, לפי שניתן לקיימם בקלות. וכמו כריעה במודים שמנפשי׳ כרע18, היינו שגופו כורע בעצמו כששומע מודים מפי הש״ץ ואינו צריך שום התבוננות בשביל זה (דאם הי׳ צריך להתבונן וכו׳, הרי עד שהי׳ מסיים התבוננותו כבר גמר הש״ץ אמירת מודים וכו׳). ועד״ז הוא בכאו״א, דידע אינש בנפשי׳ שיש אצלו ענינים שיכול לפעול אותם בעצמו בנקל, וכמו בצדקה, שיש בני אדם שהם בעלי צדקה בטבע, ואין צריכים התבוננות בשביל זה, אלא מיד כשצריכים לתת צדקה ה״ה נותנים וכו׳, לפי שהם גומלי חסדים מצד נפשם האלקית. ואפילו אם בחיצוניות יש להם איזה פני׳ וכו׳, הרי מובא בתניא19 שעשיית צדקה לגרמייהו זהו רק באומות העולם, אבל בנ״י הם גומלי חסדים בפנימיותם מצד נפשם האלקית. וכמ״ש הרמב״ם20 שכאו״א מישראל רוצה בטבעו לקיים רצון קונו. ועד״ז הוא בב׳ הסימנים האחרים שיש בישראל, שהם ביישנים ורחמנים21. ועד״ז הוא בלימוד התורה, דיש בני אדם שהם מתמידים בטבעם, ולכן בנקל אצלם ללמוד תורה כו׳. והגם שמבואר בתניא22 דגם מי שהוא מתמיד בטבעו אעפ״כ הוא אוהב את גופו יותר וכו׳, מ״מ אינו צריך לזה השתדלות כ״כ. ועד״ז הוא בכאו״א מישראל, שנחלקים לז׳ סוגים כנגד ז׳ נרות23, ולעשרה סוגים, ראשיכם שבטיכם וגו׳ עד חוטב עציך ושואב מימיך24, דלכאו״א יש ענינים בעבודה שקל להשיגם. וזהו ענין המסעות שלפני בנין המשכן, היינו העבודה שאין צריכים לענין המשכן כדי להשיגה. אמנם רוב המסעות הם לאחרי בנין המשכן, לפי שרוב עבודת האדם היא ע״י עבודה ויגיעה בהשתדלות יתירה, ולכן צריך לנתינת כח לזה מענין המשכן. ובכללות, ב׳ אופנים אלו הם ב׳ הבחינות דעובד אלקים ואשר לא עבדו25, שארז״ל26 אינו דומה השונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחת, לפי שמאה פעמים זהו טבעו ורגילותו ואינו צריך השתדלות יתירה לזה, אבל הפעם הק״א הוא יותר מרגילותו כו׳.
והנה הנתינת כח להעבודה הנ״ל היא ע״י קהת גרשון ומררי. וביאור ענינם בעבודת האדם, יובן ע״פ מה שארז״ל במשנה (בפרק קמא דאבות27) על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. דהנה כתיב28 גם את העולם נתן בלבם, היינו שהעולם נתון ללבו של אדם, וארז״ל29 בראשית30 בשביל ישראל שנקראו ראשית, ועד שבנ״י הם בעלי הבית על העולם, וכמרז״ל31 שהם בוראים עולמות, דמכ״ז מובן, דכשם שכל העולם עומד על ג׳ דברים הנ״ל, עד״ז הוא בעבודת ישראל, שעיקרה הם ג׳ דברים אלו. וזהו ענין קהת גרשון ומררי, תורה עבודה וגמ״ח.
והענין הוא, דהנה בני קהת היו נושאי הארון, ולפיכך הוקדם מנינם למנין בני גרשון אף שגרשון הוא הבכור, לפי שהם נשאו את הארון, שהו״ע התורה, וכמו במשנה הנ״ל, שתורה נמנית ראשונה (לפני עבודה וגמ״ח). וזהו מה שנאמר32 בהם ולא יבואו לראות כבלע את הקודש גו׳, דקאי על חלק הנסתר דתורה שהי׳ צפון ונעלם, ורק מזמן האריז״ל מצוה לגלות זאת החכמה כו׳33. וענין בני גרשון הוא קו העבודה והתפילה, כמבואר בלקו״ת פרשתנו34 שגרשון ענינו בחי׳ אהבה, שזהו עיקר ענין התפילה כמאמר35 לית פולחנא כפולחנא דרחימותא. וזהו גם מה שגרשון הי׳ הבכור, דחסד (בחי׳ אהבה) היא ראשית המדות, יומא דאזיל עם כולהו יומין36. וענין בני מררי הוא קו הגמ״ח ומצוות, לפי שעשיית המצוות היא בדברים מרים. דהגם שלא הוכשרו למלאכת שמים אלא מן הטהורים והמותרים בפיך37, מ״מ הרי מעשה המצוות צ״ל מדברי חולין דוקא, דאי אפשר להקריב קרבן מבהמת הקדש, וכן אי אפשר לתת צדקה ממעות הקדש.
והנה ידוע הכלל שכל עניני קדושה כלולים זה מזה, ועד״ז יובן בעניננו, דג׳ הקוים הנ״ל כלולים כל אחד מהשאר. ומזה מובן גם בנוגע לתפילה, עבודת בני גרשון, שנכללים בה גם הקוים דקהת ומררי. והענין הוא, דהנה ידוע38 שיש ענין לימוד התורה לפני עבודת התפילה. דהגם שלימוד התורה מצד עצמו עיקרו צ״ל אחרי התפילה, וכתפילת אבא בנימין שתהא תפלתו סמוכה למטתו39, וכמאמר40 מביהכ״נ לביהמ״ד, היינו שבתחילה צ״ל התפילה בביהכ״נ ומשם הולך לביהמ״ד ללמוד תורה, מ״מ ישנו ענין דתורה בתור הקדמה לתפילה, שזהו מה שמברכין ברכות התורה בבוקר לפני התפילה ולומדים תושב״כ ותושבע״פ וכו׳. ואח״כ הו״ע התפילה עצמה, עבודת בני גרשון, שהו״ע האהבה. ויש בזה גם מעבודת בני מררי, לשון מרירות, כמאמר41 אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש.
ובזה יובן גם ענין הנשיאות ראש הנזכר בבני קהת ובבני גרשון ולא נזכר בבני מררי. והוא לפי שעיקר ענין ההתנשאות הוא בתורה, כמאמר42 מאן מלכי רבנן. וכן הוא גם בתפילה, שהרי בתפילה צ״ל כעבדא קמי׳ מרי׳43, ועבד מלך כמלך44 עד שעבד מלך מלך45 (בלי כ׳ הדמיון). וזהו גם מה שבתפילה מבקשים כמה בקשות ומברכים בשם ומלכות, לפי שבטוחים בלי ספק וספק ספיקא שהתפילה תתקבל (כדאיתא באגה״ת46). אמנם בבני מררי לא נזכר ענין הנשיאת ראש, לפי שעבודת בני מררי הו״ע המרירות והעבדות, היפך ענין נשיאת ראש.
והנה אף שנת״ל שהענין הכי נעלה בין ג׳ הקוים הוא לימוד התורה, מ״מ צ״ל העבודה בכל ג׳ הקוין. וכמשנת״ל47 גבי רשב״י שתורתו אומנתו, דמבואר בו48 שהי׳ פטור מתפילה לפי שתורה היא חיי עולם ותפילה היא חיי שעה49, ובכלל מאתיים מנה50, ומ״מ הי׳ אצלו ענין התפילה, לפי שממאמר זה (דבכלל מאתיים מנה) גופא מובן שיש כאן גם מציאות המנה, אלא שהוא נכלל בהמאתיים. וכן הי׳ אצלו ענין קיום המצוות, כדאיתא בירושלמי51 שהפסיק לעשות סוכה ולעשות לולב. ויש לומר, שזהו גם הביאור במנהג נשיאי חב״ד שהיו אוגדים לבדם את הלולב ומיניו52, והיו עושים זאת בסוכה בערב חג הסוכות53. דאגידת הלולב זהו ענין לעשות לולב, ומה שעשו זאת בסוכה טרם כניסת החג, זהו ענין לעשות סוכה. דאף שקיום מצות ישיבה בסוכה היא אחרי שקיעת החמה דט״ו תשרי, אבל מ״מ גם לפני זה, הרי עשיית דבר שרגילים לעשותו בבית היא התחלת עשיית הסוכה לדירה. כלומר, דמצות ישיבה בסוכה, תשבו כעין תדורו54, אין מקיימים אלא אחרי כניסת החג, אבל לעשות שהסוכה תהי׳ מציאות של דירה, הנה זה אפשר להתחיל לפני החג. וזהו ענין אגידת הלולב בסוכה בערב חג הסוכות, היינו לעשות סוכה. וכמו שסיפר כ״ק מו״ח אדמו״ר55 שכן הי׳ מנהג אביו כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע, וגם חינך אותו (את כ״ק מו״ח אדמו״ר) כשהי׳ בגיל טף, שיעמוד על ידו ויאחוז הלולב ומיניו וכו׳.
והנה בעבודת בני מררי, כובד ראש דתפילה, ידועה תורת הרב המגיד56 (הובאה בדרושי אדמו״ר הזקן57 והצ״צ58 וכו׳ עד לד״ה אין עומדין לכ״ק מו״ח אדמו״ר59), דנוסף לפירוש רש״י שכובד ראש היינו הכנעה ושפלות (וכבר הובא במ״א60 השקו״ט שבפרש״י איתא רק הכנעה), מפרש הרב המגיד דקאי על כובד ראש דשכינה, דבכל צרתם לו צר61. ויהי רצון, שממיצר זה יבוא המרחב, ושב ה׳ אלקיך את שבותך62, והשיב לא נאמר אלא ושב63, גאולת השכינה, ועי״ז יהי׳ יתרון האור הבא מן החושך, כשם שהי׳ במ״ת (כמבואר בזהר פ׳ יתרו64), ונזכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות, עד לגילוי תורתו של משיח דכתיב בה65 ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין, דיין היינו תושב״כ66 ותושבע״פ67, אוריין תליתאי שניתנה בירחא תליתאי לעם תליתאי ע״י תליתאי68, זה משה, גואל ראשון הוא גואל אחרון69, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, במהרה בימינו ממש.
__________
1) פרשתנו (נשא) ד, כב.
2) תניא רפי״ז.
3) תרומה כה, ח.
4) ר״ח שער האהבה פ״ו (קרוב לתחלתו). של״ה ש׳ האותיות אות ל׳. מס׳ תענית שלו רד״ה מענין העבודה. פ׳ תרומה חלק תו״א – שכה, ב. שכו, ב. לקו״ת פרשתנו כ, ב. כג, ד. ובכ״מ.
5) במדבר ד, ב.
6) פרשתנו ד, כט.
7) ראה מו״נ ח״ג פל״ד.
8) ראה ב״ר פ״ס, ח. יל״ש חיי שרה רמז קט. פרש״י שם כד, מב.
9) לך לך יב, ט.
10) ל׳ הש״ס – חגיגה ה, ב.
11) קהלת יב, ז.
12) ב״ב נג, א. וש״נ.
13) קידושין פב, א.
14) אוה״ת בלק ע׳ תתקצז ואילך. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שנג. וש״נ. המשך תרס״ו ס״ע ג.
15) ראה זח״ב קלב, ב. וראה לקו״ת מסעי פח, ריש ע״ד. מקומות שבהערה 17.
16) ראה לקו״ת שם צב, ב. וש״נ.
17) ראה לקו״ת שם. שם צה, ד. סידור (עם דא״ח) שער הק״ש עד, א. מאמרי אדה״ז תקס״ח ח״א ע׳ תקיג. על פרשיות התורה והמועדים ח״ב ע׳ תשטו. אוה״ת תרומה ע׳ א׳שסו. מסעי (כרך ו) ע׳ א׳תתקסז. ועוד.
18) ירושלמי ברכות פ״ב סה״ד. הובא בתוד״ה עיון – שבת קיח, ב.
19) ספ״א.
20) הל׳ גירושין ספ״ב.
21) יבמות עט, א.
22) פט״ז (כב, א).
23) ראה לקו״ת ר״פ בהעלותך (כט, ג). ובכ״מ.
24) ר״פ נצבים (כט, ט-י). וראה זח״ב פב, א.
25) מלאכי ג, ח.
26) חגיגה ט, ב. וראה תניא פט״ו.
27) משנה ב.
28) קהלת ג, יא. ראה זח״א קצה, ב. לקו״ת במדבר ה, ב.
29) תנחומא (באָבער) ר״פ בראשית פי׳ ג׳ וה׳. לקח טוב (פס״ז), רש״י ורמב״ן עה״פ שבהערה 29. וראה ויק״ר פל״ו, ד.
30) בראשית א, א.
31) ראה ב״ר פצ״ח, ג. וראה מכתב כללי (ושיחת) י״א ניסן תשל״ב (הגש״פ עם לקוטי טעמים, מנהגים וביאורים (קה״ת, תנש״א) ח״ב ע׳ תרמא ואילך).
32) ס״פ במדבר (ד, כ).
33) אגה״ק סכ״ו (קמב, ב).
34) כד, ג ואילך.
35) זח״ג רסז, א.
36) ראה זח״ג קג, א-ב. קצא, ב. וראה הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בסה״מ תש״ח ע׳ 144.
37) שבת כח, ב. קח, א. מכות יא, א.
38) ראה לקו״ת ברכה צו, ב. ובכ״מ.
39) ברכות ה, ב.
40) שם סד, א. שו״ע או״ח סי׳ קנה.
41) שם ל, ב.
42) ראה גיטין סב, א.
43) שבת י, א. זח״ג רכג, א.
44) שבועות מז, ב.
45) תנחומא צו יג (הובא בפרש״י בהעלותך יב, ח). ספרי דברים ו. ב״ר פט״ז, ג.
46) פי״א (ק, א).
47) בד״ה אם בחוקותי דש״פ בחוקותי (סה״מ ויקרא ע׳ שכג ואילך).
48) סה״מ תרכ״ז ע׳ רסז.
49) שבת י, א.
50) ע״פ ב״ק עד, א. ועוד.
51) שבת פ״א סוף ה״ב.
52) ראה גם ספר המנהגים ריש ע׳ 66.
53) ראה גם שם ס״ע 65.
54) סוכה כח, א.
55) סה״ש תרצ״ט ע׳ 294. סה״מ תש״ח ע׳ 172.
56) או״ת שלו יט, סע״ד. קח, סע״ג (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן נו. תנ).
57) ראה לקו״ת בהעלותך לה, א. בלק עא, ג. סידור (עם דא״ח) ריש שער התפילה (יט, ג). ד״ה אין עומדין במאמרי אדה״ז תקס״ג ע׳ תקו. ועוד.
58) ראה אוה״ת תשא ע׳ א׳תתלד. מסעי ע׳ א׳תתלה. על מארז״ל ע׳ יג. יח. ועוד.
59) סה״מ תש״ב ע׳ 89. ועוד.
60) ראה לעיל ע׳ קח הערה 47. וש״נ.
61) ישעי׳ סג, ט.
62) נצבים ל, ג.
63) מגילה כט, א.
64) סז, ב. סח, א (וראה לקו״ש חי״א ע׳ 74. וש״נ).
65) שה״ש א, ב. וראה פרש״י שם.
66) ראה לקו״ת סוכות פ, ב. המשך מצה זו תר״ם ס״ע נג ואילך. ובכ״מ.
67) ראה תו״א תרומה פ, ג. תו״ח בא קלו, רע״א. ובכ״מ.
68) שבת פח, א.
69) ראה שמו״ר פ״ב, ד. זח״א רנג, א. שער הפסוקים פ׳ ויחי. תו״א משפטים עה, ב.
[סה"מ במדבר ח"א ע' קיח ואילך]
כעין שיחה. י״ל בסה״מ תשמ״א (קופּיר) ע׳ 249 ואילך.