בס״ד. ש״פ נשא, י״ב סיון ה׳תשל״א

הנחה בלתי מוגה

כה תברכו את בני ישראל גו׳ ישא הוי׳ פניו אליך וישם לך שלום¹, וארז״ל² אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע כתוב בתורתך³ אשר לא ישא פנים גו׳ והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא ה׳ פניו אליך, אמר להם, וכי לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה⁴ ואכלת ושבעת וברכת וגו׳ והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה. ומקשה בזה בלקו״ת (עה״פ כה תברכו⁵), מהו השייכות והקשר בין הענינים, שבשביל הדקדוק שמדקדקים עד כזית יש נשיאת פנים למעלה. גם צריך להבין, דהלא אין מקרא יוצא מידי פשוטו⁶, וישא פירושו הוא נשיאה והגבהה, ומהו ענין שישא הוי׳ פניו, שתהי׳ הגבהה בבחי׳ הפנים שלמעלה. וגם, מהו השייכות לסיום הכתוב וישם לך שלום.

ומבאר בזה בלקו״ת⁷ דבחי׳ פנים הו״ע סדר השתלשלות וספירות, שהם אורות בכלים. ועד״ז למטה בענין העבודה הוא במדידה והגבלה, דבאתעדל״ת אתעדל״ע ובמדה שאדם מודד בה מודדים לו⁸ (וכמו שמבאר הצ״צ⁹, שמה שנקרא בלשון הנגלה במדה שאדם מודד בה מודדים לו, הנה בלשון הזהר הוא באתעדל״ת אתעדל״ע, או רוח אייתי רוח ואמשיך רוח¹⁰). דכן הוא בהמשכה שהוא במדידה והגבלה, אורות בכלים. וכמבואר בכ״מ¹¹ שכל המצוות הם במדידה והגבלה וכו׳, שעי״ז נמשך מלמעלה שיהי׳ הקב״ה ממלא את העולם כמו הנשמה שממלאה את הגוף¹². ובכללות נקראת בשם אכילה, שממשיך אלקות למטה, שיהי׳ ושכנתי בתוכם בתוך כאו״א מישראל¹³, ועי״ז גם בכל העולם כולו שנעשה דירה לו ית׳ בתחתונים¹⁴, וכמאמר הבעש״ט¹⁵ על פסוק¹⁶ ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, דאתה, שמצ״ע הוא קדוש ומובדל, הנה הוא יושב, שנמשך בבחי׳ התיישבות ובפנימיות, ע״י תהלות ישראל. ושם הכללי לכל ההמשכות הוא אכילה, שעי״ז הוא התקשרות אלקות עם העולם. ועד״ז בעבודת האדם למטה, דכתיב⁴ ואכלת ושבעת וברכת שהו״ע האכילה כדי שביעה¹⁷, כדי שיעור וכו׳, וכמאן דבעי לי׳ למעבד¹⁸, שהוא העבודה דואהבת את הוי׳ אלקיך¹⁹, או כמו שהוא בפרשה שני׳ בכל לבבכם ובכל נפשכם²⁰, שעי״ז נעשה המשכת בחי׳ פנים וכו׳, שהוא ההמשכה שלפי אופן העבודה, דלפי אופן העבודה דושבעת בשיעור מדוד ומוגבל, עד״ז הוא ההמשכה באופן מדוד ומוגבל וכו׳.

אמנם כל זה הוא בחי׳ פנים, והיינו שהוא המשכה שבמדידה והגבלה, באופן של אורות וכלים וכו׳. אבל בחי׳ ישא הוי׳ פניו הוא בחינה שלמעלה מסדר השתלשלות, ולמעלה ממדידה והגבלה. וכדי שיומשך בחינה זו הוא ע״י שמדקדקים על עצמם עד כזית וכו׳, שעבודתו הוא למעלה ממדידה והגבלה, דהרי אינו מצווה על זה כו׳, והוא העבודה דבכל מאדך¹⁹. אבל מ״מ המשכת בחינה זו שלמעלה ממדידה והגבלה נמשך ע״י בחי׳ פנים, שזהו שאומר ישא הוי׳ פניו וכו׳, שההמשכה היא למעלה מבחי׳ פנים, למעלה ממדידה והגבלה דאורות בכלים, אבל מ״מ נמשך ע״י בחי׳ פנים, ולכן גם העבודה שעל ידה ממשיכים בחינה זו הוא ג״כ בענין האכילה, אלא שהוא באופן של מדקדקים על עצמם עד כזית כו׳. והיינו שהוא העבודה שבבחי׳ ביטול, וכמבואר בזהר²¹, דזית הוא בחי׳ יו״ד, שהו״ע הביטול, ונראה גם בתמונת אות יו״ד, שהוא נקודה לבד, שכל ענינו הוא בחי׳ ביטול, וכמבואר בשער היחוד והאמונה²² דתמונת האות מורה על ענינו כו׳. וזהו ענין מדקדקים על עצמם עד כזית כו׳, שהוא העבודה דבחי׳ ביטול, והוא ג״כ ענין קדש עצמך במותר לך²³, שעי״ז ממשיכים בחי׳ נשיאת פנים שלמעלה מסדר השתלשלות. ויובן ע״פ משנת״ל (ד״ה ועשית חג שבועות²⁴, מיוסד על מאמרי רבותינו נשיאנו ד״ה ועשית חג שבועות, וביחוד מאמר אדמו״ר הזקן דמוצאי יום הכיפורים תקס״ב²⁵ – שנדפס עם הגהות הצ״צ²⁶) החידוש שבמ״ת על התורה שלפני זה, דאף שקיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה²⁷ וכו׳, ועד״ז שאר האבות²⁸ ועוד לפני זה, כמובא בדא״ח²⁹ גם מתושלח ונח כו׳, הנה בשבועות נתחדשה בחי׳ מתן תורה בדרך מתנה, שההמשכה הוא באין ערוך.

וזהו ועשית חג שבועות להוי׳ אלקיך מסת נדבת ידך³⁰, דע״י העבודה דמסת שהו״ע הויתור, על ידי זה נמשך מבחי׳ הכתר שהוא מקום הויתור, ועי״ז נעשה חג שהוא ענין הכתר, שנעשה כתר לבחי׳ הוי׳ אלקיך. ועד״ז הוא מה שמדקדקים על עצמם וכו׳, שהוא העבודה בבחי׳ הביטול וויתור, עי״ז נמשך מלמעלה מבחי׳ פנים, למעלה מסדר השתלשלות וכו׳.

אך צריך להבין, איך אפשר לקבל המשכה זו, דעם היות דעי״ז שמדקדקים על עצמם עד כזית וכו׳ נמשך מבחי׳ ישא הוי׳ פניו, אבל עדיין צריך להבין איך אפשר לקבלו. הנה ע״ז אומר וישם לך שלום, דשלום הוא ענין התורה וכמ״ש³¹ ה׳ עוז לעמו יתן, ואין עוז אלא תורה³², הוי׳ יברך את עמו בשלום, ולא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום³³, וכמבואר בספרי³⁴ בארוכה איך שהשלום פועל בכל העולם כולו. וזהו ג״כ ע״י התורה, דכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם³⁵ וכו׳. וזהו מה שמסיים וישם לך שלום, שע״י בחי׳ התורה שהו״ע השלום, יש בכח לקבל בחינה זו שלמעלה מבחי׳ פנים. וכששלום כאן הכל כאן, וכמו שפירש״י³⁶ שהשלום שקול כנגד הכל. ועד לקהל גדול ישובו הנה³⁷, בביאת משיח צדקנו.

__________

1) פרשתנו (נשא) ו, כג-ה.
2) ברכות כ, ב.
3) עקב י, יז.
4) שם ח, י.
5) פרשתנו כו, סע״א ואילך.
6) שבת סג, א. וש״נ.
7) שם, ד.
8) סוטה ח, ב ואילך.
9) סהמ״צ להצ״צ קנט, סע״ב ואילך.
10) ראה זהר ח״א פט, ב. ח״ב קסב, ב.
11) אגה״ק ס״י. ועוד.
12) ראה ברכות י, א. ויק״ר ספ״ד.
13) תרומה כה, ח ובאלשיך עה״פ. של״ה סט, א. ובכ״מ.
14) תנחומא נשא טז. וראה שם בחוקותי ג. ב״ר ספ״ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
15) סה״מ אידיש ע׳ 139 ואילך. כש״ט הוספות סמ״ז (פא, ב). וש״נ.
16) תהלים כב, ד.
17) ראה רמב״ם ריש הל׳ ברכות.
18) ראה כתובות סז, רע״א.
19) ואתחנן ו, ה.
20) עקב יא, יג.
21) ח״ג רמד, ב – הובא בלקו״ת שם כז, ריש ע״ד.
22) פי״ב בהגהה.
23) יבמות כ, א (וראה לקו״ש חי״ג ע׳ 107 הערה 25. וש״נ).
24) דיום ב׳ דחג השבועות (סה״מ שבועות ע׳ רצז ואילך).
25) מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ יא ואילך.
26) אוה״ת פ׳ ראה ע׳ תשנד ואילך. תשא ע׳ א׳תתקסו ואילך.
27) קידושין פב, א (במשנה). יומא כח, ב.
28) ראה יומא שם. ב״ר פצ״ה, ז.
29) מאמרי אדה״ז ואוה״ת שם.
30) פ׳ ראה טז, י.
31) תהלים כט, יא.
32) שהש״ר פ״א, ד. פ״ב, ג.
33) עוקצין בסופה.
34) עה״פ (פרשתנו שם).
35) רמב״ם הל׳ חנוכה בסופן (וראה לקו״ש ח״ח ע׳ 349 ואילך. וש״נ).
36) בחוקותי כו, ו – מתו״כ שם.
37) ירמי׳ לא, ז.

[סה"מ במדבר ח"א ע' פ ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״א ע׳ 481 ואילך.