בס״ד. ש״פ במדבר, ב׳ סיון ה׳תש״מ

הנחה בלתי מוגה

שאו את ראש כל עדת בני ישראל גו׳ במספר שמות כל זכר לגולגלתם גו׳¹. וידועים דיוקי רבותינו נשיאינו בזה בלקו״ת² ובדרושים שלאח״ז עד לד״ה זה משנת תרע״ח³, מהו אומרו שאו את ראש, למה לא נאמר פקוד או מנה או ספור וכיו״ב. גם⁴ מהו אומרו לגולגלתם (ומודגש ענין זה כמ״פ בהמשך הכתובים). ובכללות אינו מובן⁵, דהנה התורה היא נצחית⁶, ובודאי שלא נאמרה רק לדור אחד, וא״כ למה נכתב בתורה כל המספר הזה דבנ״י, שזהו שהי׳ באותו הזמן שהיו במספר ת״ר אלף, אבל אח״כ נתוסף עליהם הרבה, וכמו שמצינו בימי דוד ושלמה (דאז קיימא סיהרא באשלמותא⁷) שהי׳ אז מספרם הרבה יותר⁸, ובפרט לע״ל דכתיב⁹ (בהפטרת השבוע) והי׳ מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר, ולמה נכתב בתורה המספר שהי׳ באותו הזמן, ובכל שנה ושנה צריכים לקרוא זה המספר בתורה.

והנה¹⁰ אחד הביאורים בזה הוא ע״פ המבואר בתניא¹¹ דהמספר דס׳ ריבוא נשמות אלו הן שרשים, וכל שרש מתחלק לס׳ ריבוא ניצוצות וכו׳. אמנם לפי זה צריך לומר שהתוספת שנתוספו אח״כ הרבה על המספר הזה דס׳ ריבוא, הוא לפי שהפרטים היו תחילה כלולים בהכלל ויצאו אח״כ מן הכלל אל הפרט, אבל לא שנתחדש דבר בעיקרו. וזה אי אפשר לומר, דמצינו שמשה ברכם הוי׳ גו׳ יוסף עליכם ככם אלף פעמים¹², וגם ויברך אתכם כאשר דבר לכם¹², דתוספתו מרובה על העיקר¹³, ובהכרח לומר שברכה זו היא (לא רק יציאה מן הכלל אל הפרט, אלא) חידוש עיקרי בעצם הענין. וגם, דהנה כתיב והי׳ מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר, והקשו בגמרא¹⁴ מה שאומר תחילה מספר ואח״כ אשר לא יספר, ותירצו דבזמן שישראל עושין רצונו של מקום הן בבחי׳ לא יספר. ולפי זה בהכרח לומר דהחידוש שבלא יספר על המספר דס׳ ריבוא אינו רק ע״ד פרט וכלל, אלא בדוגמת החידוש דעושין רצונו של מקום לגבי אין עושין רצונו של מקום. דהנה ידוע מאמר רשב״י¹⁵, אפשר אדם חורש כו׳ וזורע כו׳ תורה מה תהא עלי׳, אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע״י אחרים שנאמר¹⁶ ועמדו זרים ורעו צאנכם גו׳, שזוהי דרגתו של רשב״י שהיתה תורתו אומנתו¹⁷, והרי רשב״י אמר על עצמו ראיתי בני עלי׳ והם מועטים כו׳¹⁸, אם אחד הוא אני הוא¹⁹, היינו שהי׳ בבחי׳ בני עלי׳. דענין העלי׳ יש בו ב׳ פירושים. א׳ שהוא למעלה יותר, ב׳ ע״ד עלי׳ שעל גבי הבית (ובלשון המשנה²⁰ הבית והעלי׳), שהעלי׳ היא דירה ורשות והנהגה בפ״ע שלמעלה שלא בערך מהבית. ועכצ״ל דענין אשר לא ימד ולא יספר (שהוא בזמן שעושין רצונו של מקום, בחי׳ בני עלי׳) הוא למעלה יותר, ובבחי׳ אין ערוך מהבחינה דמספר, וכידוע²¹ דלע״ל יהיו נשמות חדשות שלא היו כלולות בנשמת אדם הראשון.

והענין¹⁰ הוא, דהנה מה שהמספר דבנ״י הוא ס׳ ריבוא הוא לפי ששרש נש״י הוא בו׳ קצוות דז״א דאצילות וכל מדה מהששה מדות כלולה מיו״ד ויו״ד מיו״ד, ובהתכללות ה׳ פעמים יו״ד מיו״ד (תכלית השלימות בהתכללות) עולה המספר דס׳ ריבוא. והמספר הזה הוא תמיד בהשוואה ולא יוסיף ולא יגרע לעולם²². וכן בכל השבטים בפרטיות, דכל שבט ושבט במסילתו יעלה, ויש לו מספר קצוב וכו׳. אמנם זהו בסדר ההשתלשלות מצ״ע, אבל ע״י העבודה ממשיכים תוספות אורות. וכמאמר ועשיתם אתם²³, מעלה אני עליכם כאילו עשאוני²⁴. וכפירוש הרב המגיד²⁵ במ״ש²⁶ אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, שהאדם ממשיך חיות בהמצוות. והתורה היא נצחית²⁷, כי מספר דס׳ ריבוא הוא היסוד והשרש, ולכן קורין את פרטי המספר לעולם, וגם דע״י קריאת התורה למטה עם כל הפרטים ממשיכים חיזוק וקיום וביסוס ותוקף בענין זה.

אמנם כל זה הוא המשכה בסוד שורש, אבל ישנה גם המשכה בסוד תוספת, המשכת ענין חדש. והענין הוא, דהנה מצינו בספירת המלכות, כנסת ישראל, שרש נש״י, שהיא מצ״ע בבחי׳ נקודה (כתר שבמלכות או מלכות שבמלכות)²⁸, וע״י העבודה ממשיכים בה את הט״ס לצורך בנינה. ועד״ז יובן גם בנוגע למספר בנ״י, דמצד סוד שרש ישנם ס׳ ריבוא, לא תוסף ולא תגרע²², אבל ע״י העבודה דעושין רצונו של מקום, ממשיכים המשכה חדשה בסוד תוספת, וכידוע²⁹ הפירוש בעושין רצונו של מקום שעושין רצון חדש, יהי רצון, ועי״ז נמשך המשכה חדשה בסוד תוספת. וזהו מה שממשיכים בחי׳ אשר לא ימד ולא יספר.

והנה המשכה זו דבחי׳ לא יספר פועלת גם בבחי׳ המספר, וכמ״ש והי׳ מספר בני ישראל גו׳ אשר לא ימד ולא יספר, שהמספר גופא הוא בבחי׳ בלי מספר³⁰. ויובן זה ע״פ מה שמבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ בספר החקירה³¹ בענין בלי גבול, דבבל״ג אינו נוגע אם יהי׳ אחד פחות או אחד יותר כי בבל״ג הכוונה שכאו״א גופא הוא בבחי׳ בל״ג. ועד״ז הוא גם מש״נ והי׳ מספר בני ישראל גו׳ אשר לא ימד ולא יספר, שכאו״א מהם גופא הוא בבחי׳ לא ימד ולא יספר, בחי׳ בל״ג. וע״ד המבואר גבי ספירת העומר³², שענינה הוא המשכת המוחין במדות, אבל ע״י ספירת ז׳ פעמים ז׳ מגיעים ליום החמשים, בחי׳ שער הנו״ן שלמעלה לגמרי מהמ״ט שערים, בחי׳ לא יספר. וכיון דמספר חמשים נמשך ע״י ספירת מ״ט יום, מובן מזה שגם המ״ט יום מתעלים בבחינה זו. וע״ד המבואר בענין הילולא דרשב״י בל״ג בעומר (שמזה מובן גם בנוגע לחג השבועות, ההילולא דהבעש״ט ודוד המלך, כדאיתא בגמרא³³ שדוד מת בעצרת), דביום ההילולא עולה למעלה בשרשו ומקורו למעלה מעלה ברום המעלות כל עמל האדם שעמלה נפשו בחייו³⁴. דזה כולל גם מה שעמל בתחילת עבודתו, שעבודתו הוא בבחי׳ קטנות [והגם שבוצין בוצין מקטפי׳ ידיע³⁵, מ״מ אינו דומה אופן עבודתו לפני בר מצוה ואחר בר מצוה וכיו״ב], ואעפ״כ הנה גם עבודה זו שהיא בבחי׳ קטנות מתעלה ביום ההילולא.

וזהו שאו את ראש כל עדת בני ישראל גו׳, שצריך להגבי׳ ולהעלות נש״י למעלה יותר. וזהו גם מ״ש לגולגלותם, דהגולגולת היא בבחי׳ מקיף על המוח, היינו שמגבי׳ הראש לבחי׳ גולגלתא, כתר ומקיף, בחי׳ לא ימד ולא יספר הנ״ל.

וע״י קריאת פרשה זו בתורה, בין ל״ג בעומר לשבועות, ובפרט בבית גדול שמגדלין בו תורה ותפילה³⁶, בית הכנסת ובית המדרש, ובמעמד כמה עשיריות מישראל, באים בקרוב ממש לקיום מ״ש והי׳ מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר, עד לגילוי פנימיות התורה, שגם היא ניתנה במ״ת, שהרי מ״ת לא יהי׳ עוד פעם³⁷, אבל על התורה נאמר³⁸ ותורה אור, שצ״ל בגילוי, וזה יהי׳ לע״ל, בקרוב ממש, בביאת משיח צדקנו, שילמד תורה את כל העם כולו³⁹.

__________

1) פרשתנו (במדבר) א, ב.
2) פרשתנו א, א.
3) סה״מ תרע״ח ע׳ שיב ואילך.
4) ד״ה זה במאמרי אדה״ז תקס״ו ע׳ קצא. וראה לקו״ת שבהערה 2. ג, ב. ה, א.
5) סה״מ תרע״ח ומאמרי אדה״ז תקס״ו שם. וראה גם ד״ה זה במאמרי אדה״ז תק״ע ע׳ צה. אוה״ת פרשתנו ע׳ כט.
6) ראה תניא רפי״ז.
7) ראה שמו״ר פט״ו, כ. זח״א קנ, א. ועוד.
8) ראה שמואל-ב כד, ט.
9) הושע ב, א.
10) בכל הבא לקמן – ראה סה״מ תרע״ח ומאמרי אדה״ז תקס״ו שם.
11) פל״ז (מח, א).
12) דברים א, יא.
13) ב״ר פס״א, ד. יל״ש חיי שרה רמז קט. וראה דב״ר פ״א, יג.
14) יומא כב, ב.
15) ברכות לה, ב.
16) ישעי׳ סא, ה.
17) שבת יא, א.
18) סוכה מה, ב.
19) ב״ר פל״ה, ב.
20) ב״מ קטז, ב.
21) ראה לקו״ת שה״ש נ, א.
22) ע״פ ל׳ הכתוב – פ׳ ראה יג, א.
23) בחוקותי כו, ג.
24) ראה זח״ג קיג, א.
25) או״ת עה״פ (לח, ג. בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קי). וראה אוה״ת אחרי ע׳ ק.
26) אחרי יח, ה.
27) תניא רפי״ז.
28) ראה סה״מ תרע״ח שם ס״ע שיד (וש״נ).
29) ראה לקו״ת ברכה צט, ג. אמרי בינה שער הק״ש פפ״ו (עב, ד).
30) ראה סד״ה הנ״ל תק״ע (ע׳ קה). אוה״ת לתהלים (יהל אור) ע׳ תקעה. המשך תער״ב ח״א ע׳ קסה. קעד.
31) ראה שם לא, סע״א-ב.
32) ראה לקו״ת פרשתנו י, ד. ובכ״מ.
33) ירושלמי ביצה פ״ב ה״ד. חגיגה פ״ב ה״ג. הובא בתוד״ה אף עצרת – חגיגה יז, א. רות רבה פ״ג, ב.
34) ראה אגה״ק סכ״ז.
35) ברכות מח, א.
36) ראה מגילה כז, א.
37) סה״מ תרנ״ו ע׳ שנו. המשך תרס״ו ע׳ כג. תקמו. תער״ב ח״א ע׳ שסו. סה״מ עטר״ת ע׳ רצא. תרפ״ה ע׳ קצט. תש״ט ע׳ 57. ועוד.
38) משלי ו, כג.
39) ראה רמב״ם הל׳ תשובה פ״ט ה״ב. לקו״ת צו יז, א. שער האמונה (לאדאהמ״צ) פנ״ו (פט, א ואילך).

[סה"מ במדבר ח"א ע' מד ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תש״מ ע׳ קמח ואילך.