בס״ד. ל״ג בעומר ה׳תשכ״ב
הנחה בלתי מוגה
שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו1. ומביא כ״ק מו״ח אדמו״ר2 את מאמר הזהר3 על פסוק זה, שמקשה מהו ענין גם יחד, ומבאר דשבת אחים קאי על האחוה דנשמות ישראל שהם בקורבה ואחוה אחד עם השני, וקירובם הוא באופן של התיישבות וקביעות, דזהו ענין שבת אחים (שבת לשון התיישבות). שכל זה הוא רק ענין ההתקשרות. ועי״ז נמשך גם יחד, ענין ההתאחדות. וגם מרבה את הקב״ה, שגם הקב״ה מתאחד עמהם, שזהו ענין המשכת כח הא״ס בענין הולדת ילדים. והנה אחרי הענין דשבת אחים גם יחד אומר כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן גו׳, וצריך להבין מהו ענין שמן הטוב דוקא, שאינו מספיק שמן סתם כי אם שמן הטוב. ושמן טוב הלזה הוא על הראש גו׳ זקן אהרן, שהוא דוגמת שמן המשחה שמשחו בו את אהרן. ושמן הלזה צריך להיות נמשך בכל המדריגות, ראש, זקן וזקן אהרן, דזקן סתם וזקן אהרן הם ב׳ מדריגות כמבואר בזהר4. וצריך להבין מהו ענין כל מדריגות אלו. וגם מהו קישור הענין דשמן הטוב למ״ש לעיל מיני׳ הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.
ויובן כל זה בהקדים המסופר בזהר3 דזימנא חדא אצטריך עלמא למיטרא, ואמר רשב״י תורה עה״פ הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, ואזיל מיטרא. וכמבואר בזהר שם, לפי שכל ההמשכות בעולם הם ע״י י״ג מכילין דאורייתא, י״ג מדות שהתורה נדרשת בהם, קל וחומר וגזירה שוה וכו׳5. ולכן ע״י אמירת התורה נמשך מטר בעולם. וידוע הקושיא על זה6, והרי מצינו אצל כמה תנאים שלענין הגשמים הוצרך להיות תענית ותפלה, וכמבואר בארוכה במסכת תענית7, ואיך פעל זאת רשב״י ע״י אמירת תורה לבד. וידוע הביאור על זה6, שישנם ב׳ אופנים איך לפעול השפעות בעולם. אופן א׳ הוא בדרך מלמטה למעלה, דבאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, והו״ע התפילה, ואופן הב׳ הוא המשכה בדרך מלמעלה למטה שע״י תורה. וביאור ההפרש בין ב׳ אופנים אלו8, הנה כשההמשכה היא מצד העבודה שלמטה בתפילה, הרי צריך אז לעבודה רבה ויגיעה עצומה, וגם אז הנה ההמשכה היא כפי אופן מעמד ומצב המתפלל, שהוא המשכה שבהגבלה. ובפרט בזמן עצירת הגשמים, שבזמן זה הרי העולם מצד עצמו אינו ראוי לגשמים, הרי מובן שההמשכה שע״י התפילה היא מוגבלת ביותר. אמנם ההמשכה שבדרך מלמעלה למטה, אינה מוגבלת בהגבלת המטה, מאחר שהיא באה מצד המעלה. וע״ד שמצינו בענין ההמשכה שע״י ברכה שענינה המשכה מלמעלה למטה, הרי בברכה אינו נוגע כל כך מצב המתברך ומקבל ההשפעה כמו בתפילה. וכמו שמצינו באברהם שאמר לו הקב״ה הברכות נתונות לך9, הרי בכחו לברך ולהשפיע למי שירצה. והטעם, לפי שהמברך (היינו מי שיש לו כח לברך) בכחו לצוות שישפיעו מלמעלה, ומאחר שבאה מצד המעלה, אינו נוגע בזה מצב המטה. אמנם גם בברכה ישנה הגבלה וכמ״ש10 איש אשר כברכתו ברך אותם, לפי שענין הברכה הוא המשכה משורש ומקור לבד, דהגם שישנו כבר בהשורש, מ״מ צריך לברכה לפי שאפשר שישאר הדבר בהעלם במקורו או שיומשך בענינים רוחניים ולא בגשמיות, ועל זה צריך לענין הברכה שיומשך בגילוי. דמי שבכחו לברך הנה הוא עומד במדריגה נעלית מבחי׳ השורש כו׳, שלכן בכחו לצוות שיומשך מהשורש למטה בגילוי. דמכל זה מובן שגם בברכה ישנה הגבלה. דהגם שאין בזה הגבלה מצד המתברך, לפי שהברכה באה מצד המעלה, מ״מ הרי היא מוגבלת לפי אופן בחי׳ שורש הברכה כו׳. אמנם יש עוד אופן בהמשכה שאין בה הגבלה כלל, גם לא ההגבלה שבברכה, והוא ההמשכה שע״י התורה. דבתורה כתיב11 ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, וכתיב12 רחבה מצותך מאוד, הנה ע״י שוירד הוי׳ על הר סיני13 ונגלה אז בכל הפמליא דילי׳, ובמתן תורה הרי ניתן כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, וכמאמר14 כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני, לכן ע״י לימוד התורה שהיא חכמתו ורצונו של הקב״ה15, ביכולתו להמשיך בלי שום הגבלות כלל, גם לא ההגבלה שבשורש ומקור כו׳. אמנם באמת הנה גם התורה שהיא חכמתו ורצונו של הקב״ה, הרי ידוע שבחי׳ חכמה היא באין ערוך לגבי א״ס, וכמ״ש16 והחכמה מאין תמצא, דכמו במציאה הרי המוצא אינו יודע מי שאבדה, כן החכמה היא באין ערוך להא״ס17. ולכן צריך להיות ברכו בתורה תחילה18, המשכת הא״ס בתורה, המשכת נותן התורה בהתורה19. שזו היתה עבודתו של דוד המלך ע״ה, כדאיתא בספר מעין החכמה20 והובא בספר הבהיר21, שדוד הי׳ מחבר תורה בהקב״ה. וכאשר לימוד התורה הוא באופן כזה, הנה אז ע״י לימוד התורה נעשית ההמשכה בבחי׳ בלי גבול, לא רק שאין בזה ההגבלה דחיי שעה, ענין התפילה22, אלא שאין בזה גם ההגבלה דחיי עולם, ענין התורה22, שיש בה ההגבלה דבחי׳ חכמה עכ״פ, אבל כשהתורה שלו מקושרת בהקב״ה, אז ההמשכה היא בלי גבול כלל. ולכן סדר העבודה הוא, שתחילה צ״ל ההעלאה, העלאת חכמה דתורה בא״ס, והעלאה זו היא ע״י המסירות נפש דקריאת שמע, בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך ובכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך23. שע״י המסירות נפש הוא ההעלאה לבחי׳ א״ס, ואז אפשר להיות אח״כ המשכה מלמעלה למטה, שממשיכים מבחי׳ א״ס ע״י התורה עד למטה בעולם הזה הגשמי. ובזה יובן מה שרשב״י פעל ירידת הגשמים ע״י אמירתו תורה בלי שום עיכוב כלל, לפי שתורתו של רשב״י היתה באופן הנ״ל שהיתה מקושרת בא״ס. שזהו מה שמסופר בזהר שם, שכשאמר רשב״י תורה עה״פ הנה מה טוב ומה נעים שבחוהו תלמידיו בשבחים שונים, ולכאורה בשביל מה הוצרך ענין השבחים, אך הענין בזה24 שע״י השבח והילול גרמו אצלו העלאה, דזהו מה שקרו לי׳ שבת25 (דשבת הו״ע העלאה), שנתעלה בבחי׳ א״ס, ולכן פעל באמירת תורתו המשכה מבחי׳ א״ס עד למטה מעשרה טפחים. והטעם מה שזה הי׳ בכח תורתו של רשב״י דוקא, הנה איתא בזהר26 תלת קשרין מתקשרין דא בדא ישראל אורייתא וקוב״ה וכולהו סתים וגליא. דבנשמה הו״ע סתים וגליא שבנשמה, ובתורה הו״ע סתים וגליא דאורייתא, וכן בקוב״ה הו״ע קוב״ה ושכינתי׳, או גם בקוב״ה עצמו הנה קדוש מלשון מובדל הו״ע סתים דקוב״ה וברוך שענינו המשכה הוא בחי׳ גליא דקוב״ה. והסתים וגליא דאורייתא הם הממוצעים לקשר את הסתים וגליא דישראל בסתים וגליא דקוב״ה. והנה רשב״י הי׳ תורתו אומנתו27, בין בענין סתים דאורייתא הרי המשיך את פנימיות וסתים התורה בגילוי בזהר ובתיקונים, וכן בענין גליא דתורה הרי כל הש״ס מלא הלכות של רשב״י בנגלה דתורה. ולפי שהיו ב׳ הבחינות שבהממוצע דתורה, בחי׳ אור ושלמה שבתורה28, לכן ע״י תורתו המשיך מבחי׳ א״ס ע״י ב׳ הבחינות שבהממוצע דתורה לעולם.
וזהו כשמן הטוב על הראש, שמן הוא בחי׳ חכמה דתורה, וכדאיתא בגמרא29 ששמן הוא סגולה לחכמה. אך בשמן ישנם ב׳ בחינות, שמן סתם ושמן הטוב. דשמן סתם קאי על גליא דתורה שנתלבשה בענינים של טוב ורע וכמבואר באגה״ק30, ושמן הטוב קאי על פנימיות התורה שנקראת שמן טוב31, לפי שאין קושיא ומחלוקת וכו׳. וזהו כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן גו׳, דתחילת ההמשכה מא״ס הוא בסתים דאורייתא שנקרא שמן הטוב, ואח״כ נמשך על הראש, בחי׳ רישא דאריך, יורד על הזקן, דיקנא יקירא דאריך, זקן אהרן, בחי׳ דיקנא דז״א32. וכמו שביאר רבינו הזקן33 הטעם מה שמפרשי הזהר הוכרחו לפרש שדיקנא דאהרן כהן גדול הכוונה לבחי׳ דיקנא דז״א ולא לבחי׳ חכמה, לפי שאבא אין לו דיקנא, וכמו שנתבאר בארוכה במאמרים הקודמים34 הטעם מה שאבא אין לו דיקנא. שיורד על פי מדותיו הו״ע הלבושים, דבעבודת האדם הו״ע מעשה המצוות שנקראים בשם לבושים כמבואר בתניא35. שההמשכה מא״ס לעולם היא ע״י התורה והמצוות, שבתחילה נמשך ע״י התורה, שזהו ענין זקן שקנה חכמה36, ואח״כ נמשך למטה יותר ע״י המצוות, שזהו ענין מדותיו. ועפ״ז יובן גם שייכות הפסוק כשמן הטוב למ״ש לעיל מיני׳ שבת אחים גם יחד, דשבת אחים גם יחד פירושו שע״י שבת אחים, קישור כל ישראל בין אחד לחבירו, נעשה גם יחד, שנמשך גם המשכת כח הא״ס בהם, שהו״ע ברכתו של הקב״ה שנמשכת כאשר כולנו כאחד37 דוקא. ולזאת אומר אח״כ כשמן הטוב גו׳ שיורד על פי מדותיו, לפי שכל ההמשכות הן ע״י התורה ומצוות, שע״י התורה ומצוות הנה אז האחדות והשלום דישראל הוא הכלי המחזיק ברכתו של הקב״ה38, שנמשך מלמעלה מבחי׳ שורש ומקור הברכה שיש בה הגבלת השורש ומקור עכ״פ כנ״ל, ולמעלה גם מבחי׳ ההגבלה דתורה שהיא חכמתו של הקב״ה, כי אם שנמשך מבחי׳ א״ס עצמו שאין בו שום הגבלות כלל, עד למטה מעשרה טפחים, בבני חיי ומזוני רויחי.
__________
1) תהלים קלג, א-ב.
2) ד״ה זה דל״ג בעומר תרצ״ב.
3) ח״ג נט, ב.
4) שם פח, ב.
5) תו״כ בתחלתו.
6) אוה״ת ויקרא (הוספות) ע׳ רנד ואילך (נדפס גם בביאוה״ז להצ״צ (כרך ב) ע׳ תתקכא ואילך). סה״מ תרכ״ז ע׳ רסז ואילך. עטר״ת ס״ע קל ואילך. תרפ״ז ע׳ צא.
7) יב, ב (במשנה). טו, א (במשנה). כג, א.
8) ראה (נוסף להמצויין בהערה 6) לקו״ש ח״י ע׳ 38 ואילך, ובהנסמן שם.
9) במדב״ר פי״א, ב (בסופה).
10) ויחי מט, כח.
11) איוב יא, ט.
12) תהלים קיט, צו.
13) יתרו יט, כ.
14) ראה מגילה יט, ב. ירושלמי פאה פ״ב ה״ד. ובכ״מ. וראה לקו״ש חי״ט ע׳ 252. וש״נ.
15) תניא פ״ד (ח, סע״א). ועוד.
16) איוב כח, יב.
17) ראה שרש מצות התפלה פי״ב (סהמ״צ להצ״צ קכ, סע״ב). ובכ״מ.
18) נדרים פא, א. ב״מ פה, ריש ע״ב. שו״ע אדה״ז או״ח סמ״ז ס״א.
19) ראה ב״ח או״ח סמ״ז. רבינו יונה – הובא בר״ן לנדרים שם. וראה לקו״ש חט״ו ע׳ 3. וש״נ.
20) הובא בלקו״ת שלח מז, רע״ג. נא, סע״א.
21) סנ״ח (קצו). וראה גם לעיל ע׳ קנה, ובהנסמן שם הערה 51.
22) שבת י, א.
23) ואתחנן ו, ה. ברכות נד, א (במשנה). ספרי ופרש״י עה״פ.
24) ראה אוה״ת וסה״מ תרכ״ז שבהערה 6.
25) זח״ג קמד, ב.
26) ראה זח״ג עג, א. וראה לעיל ע׳ קנב הערה 35.
27) שבת יא, א.
28) ראה סידור (עם דא״ח) ג, ד. אוה״ת תרומה ס״ע א׳תלח ואילך (ובשוה״ג שם). סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 67 ואילך.
29) ראה הוריות יג, ב. וראה תו״א תצוה פא, סע״ג. ובכ״מ.
30) סימן כו.
31) ראה גם ד״ה כשמן הטוב תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ רצ).
32) ראה זח״ג פח, ב ובמק״מ שם. הובא ונת׳ במקומות שבהערה הבאה.
33) מאמרי אדה״ז תקס״ח ח״א ע׳ רה. אוה״ת לתהלים (יהל אור) עה״פ (ע׳ תקה-ו).
34) ד״ה וידבר גו׳ אחרי מות די״א ניסן (סה״מ ויקרא ע׳ קפ) וד״ה עבדים היינו דליל ב׳ דחה״פ (סה״מ פסח ח״א ע׳ צח ואילך).
35) פ״ד-ה.
36) ראה קידושין לב, ב.
37) ע״פ נוסח ברכת ״שים שלום״.
38) עוקצין בסופה.
[סה"מ ימי הספירה (הוספות) ע' רפ ואילך]