בס״ד.
פתח דבר
בסמיכות לש״ק פ׳ תרומה, וא״ו אדר – יום היארצייט של הרה״ג הרה״ח ר׳ שמריהו ב״ר מנחם מענדל ע״ה גורארי׳, יו״ר ועד הפועל מרכז הישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, חדב״נ כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ נ״ע, וגיסו של – יבלחט״א – כ״ק אדמו״ר שליט״א –
הננו מוציאים לאור את המאמר ד״ה כל ישראל גו׳, שאמר כ״ק אדמו״ר שליט״א בהתוועדות דש״פ אחרי, מבה״ח אייר ה׳תשל״ג.
מערכת ״אוצר החסידים״
זיין אדר, יום א׳ פ׳ ואתה תצוה, שנת ה׳תש״נ (הי׳ תהא שנת נסים),
מאתיים שנה להולדת כ״ק אדמו״ר הצמח צדק,
ארבעים שנה לנשיאות כ״ק אדמו״ר שליט״א,
ברוקלין, נ. י.
בס״ד. ש״פ אחרי, מבה״ח אייר ה׳תשל״ג
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא1, דפירוש2 עולם הבא במשנה זו הוא עולם התחי׳, וכדמוכח מהמשך המשנה ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה, שהטעם על זה הוא כדאיתא בגמרא3 הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהי׳ לו חלק בתחיית המתים כו׳ מדה כנגד מדה. וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, דבגן עדן כתיב4 מי יעלה בהר הוי׳ גו׳ נקי כפים ובר לבב גו׳, שישנם כמה תנאים בכדי לעלות לג״ע, אפילו לג״ע התחתון5, משא״כ בנוגע עולם התחי׳ כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא6. וצריך להבין, הרי הגילוי שיהי׳ בעולם התחי׳ הוא נעלה הרבה יותר מהגילוי דג״ע7, גם מהגילוי שבג״ע העליון, גם מדרגא הכי נעלית שבג״ע [וכמובן גם מהענין דתחיית המתים עצמו, דיקומו לתחי׳ כל ישראל, גם הנשמות שנמצאים בג״ע כמה אלפים שנה, וג׳ פעמים בכל יום הם מתעלים לדרגא נעלית יותר, ואעפ״כ לע״ל יתלבשו בגופים, כי הגילוי דעולם התחי׳ הוא נעלה הרבה יותר מהגילוי דג״ע, גם מדרגא הכי נעלית דג״ע8], ואעפ״כ בכדי לזכות להגילוי דג״ע צ״ל כמה תנאים, והגילוי דעולם התחי׳ יהי׳ לכל ישראל.
ב) ויובן זה בהקדים הביאור דענין זה שהגילוי דעולם התחי׳ הוא נעלה הרבה יותר מהגילוי דג״ע. דלכאורה, כיון שג״ע הוא עולם הנשמות (נשמות בלא גופים), ובעולם התחי׳ יהיו נשמות בגופים, מהו הביאור בזה שבעולם התחי׳, כשהנשמה תהי׳ מלובשת בגוף גשמי, יהי׳ גילוי נעלה יותר מבג״ע. והגם שלע״ל יהי׳ הגוף בתכלית הזיכוך, וכמו גופו של אדה״ר (יציר9 כפיו של הקב״ה)10, שהי׳ מכהה גלגל חמה11, ויתירה מזו, שלע״ל יהי׳ הגוף בתכלית השלימות עוד יותר מכמו של אדה״ר12, הרי זהו לכאורה ביאור רק על זה שלע״ל יהיו הנשמות המלובשים בגופים כלים לקבל גילוי נעלה יותר מהגילוי שמתגלה עכשיו לנשמות בלא גופים. אבל אין בזה ביאור על זה שהגילוי דלע״ל יהי׳ דוקא לנשמות בגופים. דהגם שגם לע״ל, כשהגוף יהי׳ בתכלית השלימות, יהי׳ גוף גשמי, דההגבלות שבדבר גשמי הם יותר מההגבלות שבדבר רוחני13, וכמו ההגבלה דזמן ומקום שהיא (בעיקר) בדברים גשמיים14, ואעפ״כ, בכדי שהנשמה תוכל לקבל הגילוי דלע״ל, הוא דוקא ע״י שמתלבשת בגוף גשמי. והיינו, שמהחילוקים בין הגילוי דג״ע והגילוי דלע״ל הוא שבכדי לקבל הגילוי דג״ע הוא ע״י ההפשטה מדברים הגשמיים. שקודם עליית הנשמה לג״ע צריך להיות תחלה הטבילה בנהר דינור לשכוח חיזו דהאי עלמא15. [ועד״ז הוא בהעליות שבג״ע עצמו, שבכל עלי׳ צריך תחלה לשכוח ההשגה והתענוג דמדריגה התחתונה15]. ובכדי לקבל הגילוי דלע״ל הוא ע״י שמתלבשת בגוף גשמי.
ג) והנה כתיב16 זאת התורה אדם, שהתורה היא בדוגמת אדם. דכמו שהאדם מורכב מגוף ונשמה, עד״ז הוא בתורה שיש בה גוף ונשמה. ובכללות הוא החילוק בין תורה למצוות17. דרמ״ח מצוות הם רמ״ח אברים דמלכא18, ע״ד אברי הגוף, והתורה היא הדם הוא הנפש19 שממשכת חיות בהאברים דהמצוות20. וזהו שהמצוות הם בזמן ומקום והתורה היא למעלה מזמן ומקום [שלכן כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה21, גם כשאינו בזמן ומקום ההקרבה]20, כי הגוף שהוא גשמי הוא מוגדר בזמן ומקום, והנשמה שהיא רוחנית היא למעלה מזמן ומקום. וכמו שהוא בתורה ומצוות עצמם, עד״ז הוא בנוגע לשייכותם דהתורה והמצוות להאדם הלומד ומקיים המצוות. דלימוד התורה שייך בעיקר להנשמה וקיום המצוות להגוף22.
והנה ידוע23 דזה שהתורה היא למעלה מהמצוות הוא כמו שהתומ״צ נמשכו בגילוי, אבל בשרשם, המצוות הם נעלים יותר. דהתורה היא חכמתו ית׳ והמצוות הם רצונו ית׳, רצון שלמעלה מחכמה24. ויתירה מזו, דגם לאחרי שהתומ״צ באו בהמשכה ניכר בגילוי מעלת המצוות, דהתורה היא פירוש וביאור המצוות25.
ומזה מובן, שעד״ז הוא בנשמה וגוף שבאדם [שהם בדוגמת תורה ומצוות], דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה, שרש הגוף הוא למעלה משרש הנשמה [וכמבואר במק״א26, שהאהבה וההתקשרות דהקב״ה לישראל מצד נשמתם, בנים אתם להוי׳ אלקיכם27, היא כמו אהבה טבעית כביכול, ע״ד אהבת אב לבנו. היינו, ששרש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב, ואינה מעצמותו ממש. משא״כ האהבה וההתקשרות דהקב״ה לישראל מצד הגוף שלהם, היא (לא מצד מעלת הגוף, גם לא המעלה דבן, מעלה עצמית, אלא) מצד זה שהקב״ה בחר בהגוף דישראל28, בבחירה חפשית, שבחירה זו היא מעצמותו]. וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו (בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות, מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה).
ד) והנה ידוע29 דזה שבהחיוב דקיום המצוות כל ישראל הם שוים ובהחיוב דלימוד התורה יש כו״כ מדריגות, דביושבי אהל שיש להם פנאי החיוב דוהגית30 בו יומם ולילה הוא כפשוטו, ובעלי עסקים יוצאים ידי חובתם בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית31, הוא, כי המצוות הם רצון העליון (כנ״ל), ורצון הוא למעלה מהתחלקות, והתורה היא חכמתו ית׳, ובחכמה יש התחלקות.
ויש לומר, שעד״ז הוא בנוגע ללימוד התורה וקיום המצוות בפועל, דזה שקיום המצוות הוא בכל ישראל, דאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון32, משא״כ בלימוד התורה, הוא, כי אפשר להיות איזה חסרון בישראל הוא רק בהגילויים33, וכיון שהמצוות הם רצון העליון ושייכים להגוף שבו הוא בחירת העצמות, לכן ענין זה (בקיום המצוות) הוא בכל ישראל.
ה) וזהו34 כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, דהגם שהגילוי דעולם הבא (עולם התחי׳) הוא נעלה יותר מהגילוי דג״ע ומ״מ גילוי זה יהי׳ לכל ישראל, כי בג״ע הוא הגילוי דהתורה שלומדים בעוה״ז, ולע״ל בעולם התחי׳ יהי׳ הגילוי דהמצוות שמקיימים עכשיו. וכיון שקיום המצוות הוא בכל ישראל כנ״ל, לכן, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. וזהו שהגילוי דעולם התחי׳ יהי׳ לנשמות בגופים דוקא, כי קיום המצוות שייך בעיקר להגוף, כנ״ל. ויש לומר, דזה שהגילוי דעולם התחי׳ יהי׳ גם להנשמות (שיתלבשו אז בהגוף), הוא ע״ד מאמר רז״ל35 גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, דע״י שהתלמוד מביא לידי מעשה נעשה גדלות בתלמוד. [וע״ד המבואר בהמשך תרס״ו36, דכאשר הלימוד הוא בנוגע לפסק דין בפועל ממש, אז הוא מייגע עצמו יותר ובא לעמקות יתירה בהענין].
ועפ״ז יש לומר, שבמעלת התורה דלע״ל, תורתו של משיח, שני ענינים. זה שאז יהי׳ הגילוי דשלימות התורה מצד עצמה, והעילוי שיהי׳ אז בתורה ע״י העילוי דמצוות. ועד״ז הוא בנוגע לנשמה, דנוסף לזה שאז יתגלה שרש הנשמות עצמם, תקבל הנשמה גם הגילוי דמעלת הגוף (בחירת העצמות בהגוף).
ויהי רצון, שע״י מעשינו ועבודתינו37, ובפרט ע״י העבודה דיפוצו מעיינותיך חוצה38, נזכה ללימוד תורתו של משיח, מפיו של משיח, בקרוב ממש.
__________
1) משנה סנהדרין ר״פ חלק.
2) רע״ב (ועוד) לסנהדרין שם. מדרש שמואל על מס׳ אבות בתחלתו.
3) סנהדרין שם (צ, א).
4) תהלים כד, ג-ד.
5) כ״מ בד״ה כי ישאלך שבהערה הבאה. ולהעיר מהמשך תער״ב ח״ב ר״פ שעט (ס״ע תשעט).
ולהעיר מחגיגה (טו, ב) דלולי תפלת ר׳ מאיר לא הי׳ אחר נכנס לג״ע (לג״ע התחתון).
6) ד״ה כי ישאלך עטר״ת (סה״מ עטר״ת ס״ע שנא ואילך), ה׳ש״ת (סה״מ ה׳ש״ת ס״ע 44 ואילך).
7) כדעת הרמב״ן בשער הגמול בסופו (בהוצאת שאוועל – ע׳ שט). וכ״ה ההכרעה בתורת החסידות – ראה לקו״ת צו טו, ג. דרושים לשבת שובה סה, סע״ד. סהמ״צ להצ״צ מצות ציצית (דרמ״צ יד, ב). ובאוה״ת חוקת (ס״ע תתט. שם כרך ה ע׳ א׳תרלז): ואדה״ז בהדרושים מזכיר רק דעת הרמב״ן.
8) ד״ה כי ישאלך תרנ״ד (סה״מ תרנ״ד ע׳ רכ). המשך תער״ב שם (ריש ע׳ תשפ). סה״מ קונטרסים ח״ב תיב, א. ועוד.
9) ראה ב״ר פכ״ד, ה. קה״ר פ״ג, יא (ב).
10) ראה בארוכה סה״מ עטר״ת ע׳ תטו; ה׳תשי״א ע׳ 209, דכיון שהווייתו של הגוף יהי׳ מהקב״ה ע״י טל תחי׳, לכן יהי׳ כמו גופו של אדה״ר יציר כפיו של הקב״ה.
11) ויק״ר פ״כ, ב. מדרש משלי בסופו. וראה תקו״ז בהקדמה (י, ב). ועיין ב״ב נח, א.
ובסה״מ עטר״ת ותשי״א שם ״שהי׳ גופו מזוכך וטהור לגמרי כמו אור . . שהי׳ הגוף כחומר אל הצורה שהיא הנשמה שהיו בערך זל״ז״.
12) ראה סה״מ עטר״ת ותשי״א שם.
13) ולהעיר גם מהמובא לעיל הערה 11, דמעלת גופו של אדה״ר (ועד״ז הגוף שיהי׳ לע״ל) שהי׳ ״כחומר אל הצורה״, דמזה מובן שגם בחומר מזוכך בתכלית, הצורה היא נעלית יותר מהחומר.
14) וזה שגם בדברים רוחניים יש מקום וזמן רוחני, הוא לפי שדברים אלו הם ״גשמיים״ בערך הרוחניות ממש. ולהעיר מתניא פמ״ח (סז, סע״ב) ״לא שייך כלל בחי׳ מקום ברוחניות״, אף שמדבר שם במקום רוחני.
15) זח״א רא, א. וראה ד״ה כי ישאלך עטר״ת פ״א (סה״מ שם ע׳ שנב), ה׳ש״ת פ״א (סה״מ שם ע׳ 45). וראה ד״ה לה״ע תחיית המתים ה׳תשמ״ו ס״ה (סה״מ מלוקט ח״ג ע׳ לו [לקמן ע׳ סה]). וש״נ.
16) חוקת יט, יד. וראה סה״מ ה׳תש״א ע׳ 99.
17) בסה״מ ה׳תש״א שם (וראה גם זח״ג קנב, א) מדובר בענין הגוף ונפש שבתורה עצמה. וי״ל, דכיון שהענינים כלולים זה מזה, לכן גם בתורה יש גוף, ועד״ז במצות, שיש בהם נפש, דכוונת המצוות היא הנפש שבהם.
18) ראה תקו״ז ת״ל (עד, סע״א). הובא בתניא פ״ד. שם רפכ״ג. ועוד.
19) ראה יב, כג.
20) לקו״ת במדבר יג, א.
21) מנחות בסופה. שו״ע אדה״ז או״ח מהדו״ת סוף ס״א. מהדו״ק שם סי״א. הל׳ ת״ת פ״ב סי״א. וראה לקו״ש חי״ח ע׳ 413 הערה 25 ובשוה״ג שם.
22) ראה תניא פל״ה (מד, סע״א ואילך), ושם פל״ז (מט, א-ב). ובכ״מ.
23) לקו״ת אחרי כח, א. ובכ״מ. ולהעיר שבלקו״ת שם לפנ״ז (כו, ד ואילך) מבואר המעלה דתורה לגבי מצוות (ומובא שם הלקו״ת במדבר שבהערה 20), ואעפ״כ מבאר שם (כח, א) שבשרשם המצוות הם גבוהים יותר.
24) סהמ״צ להצ״צ טו, ב. ובכ״מ.
25) לקו״ת אחרי שם כו, ד.
26) ראה בארוכה סה״מ מלוקט ח״ג ע׳ רעו [סה״מ דברים ח״ב ס״ע מ].
27) ראה יד, א. ובתניא רפ״ב שזה קאי על הנשמה.
28) תניא פמ״ט (סט, סע״א ואילך). וראה ספר השיחות תורת שלום ע׳ 120.
29) המשך תער״ב ח״א פ״ד (ע׳ ח). פנ״ב (ע׳ צג).
30) לשון הכתוב – יהושע א, ח.
31) מנחות צט, ב. הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ג ה״ד.
32) חגיגה בסופה.
33) ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות – יש לומר, דכיון שאהבת הקב״ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כנ״ל בפנים), לכן, לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף, הוא דוגמת ענין הגילויים. ועצ״ע.
34) בהבא לקמן, ראה בארוכה ד״ה לה״ע תחיית המתים דלעיל הערה 15 ס״ב (סה״מ מלוקט ח״ג ע׳ לד [לקמן ע׳ סב]). וש״נ.
35) קידושין מ, ב. ב״ק יז, א.
36) ע׳ שצ ואילך.
37) ראה תניא רפל״ז.
38) שעי״ז אתי מר דא מלכא משיחא – כמ״ש באגה״ק המפורסמת של הבעש״ט, נדפסה גם בכתר שם טוב בתחלתו.
[סה"מ ימי הספירה ע' נו ואילך]
כעין שיחה. הוגה ע״י כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ונדפס בקונטרס בפ״ע לקראת ש״פ תרומה, ו׳ אדר תש״נ (יאָרצייט חדב״נ וגדב״נ הרש״ג ע״ה), ואח״כ בסה״מ מלוקט ח״ד ע׳ קעז ואילך. הפתח דבר, וכן הנחה בלתי מוגה מהמאמר, נדפס לקמן בהוספות.
חלק מתוכן מאמר זה (בשילוב שיחת שבת זו) הוגה ע״י כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ונדפס בלקו״ש חי״ז ע׳ 343 ואילך.