בס״ד. ש״פ נשא, י״ד סיון ה׳תשמ״ו

הנחה בלתי מוגה

וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה וגו׳¹ (כתוב הבא לאחרי (ובהמשך ל)מתן תורה), ומבואר בדרושי רבותינו נשיאינו², ובפרט בדרוש כ״ק אדמו״ר האמצעי הנמצא בדפוס³ [ויודפס אי״ה בעגלא דידן, ויוכלו ללמוד בו ברבים], דהנה הזכיר כאן ג׳ דברים קולות לפידים וקול השופר, ומ״ש קולות לשון רבים קאי על חמשה קולות שניתנה בהם תורה⁴, והלפידים לשון רבים הם הברקים שבאש, וקול השופר יש בו ג״כ ריבוי ענינים, וכמ״ש⁵ ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד, היינו שיש בו כמה דרגות, דרגא למעלה מדרגא. והנה התורה היא נצחית⁶, היינו שכל עניני׳ הם הוראות נצחיות, וצריך להבין מהי ההוראה מג׳ דברים אלו בעבודת האדם בזמן הזה. ובפרט ע״פ ביאור רבינו הזקן⁷ בנוסח ברכת התורה נותן התורה לשון הווה, שענין מתן תורה הוא בכל יום ויום, וכמאמר⁸ בכל יום יהיו בעיניך חדשים, ועד שמטעם זה אמרו רז״ל⁹ מה להלן באימה ביראה ברתת ובזיע אף כאן באימה ביראה ברתת ובזיע, דעפ״ז יש לומר שגם עכשיו (בכל יום ויום) ישנו לא רק כללות ענין מתן תורה, אלא גם ענין הקולות והלפידים וקול השופר, שזה הביא בפשטות לענין אימה ויראה כו׳ דמתן תורה, ולפי זה צריך ביאור מהו ענין ההוראה שבג׳ דברים אלו (קולות לפידים וקול השופר) בעבודת האדם שבהכנה למתן תורה שבכל יום ויום.

אך הענין הוא¹⁰, דהנה קולות ולפידים בדרך כלל הם ב׳ הבחינות דחסדים וגבורות. דענין הקולות הוא חסדים, כי ה׳ הקולות הם כמ״ש¹¹ קול ה׳ על המים גו׳, דמים ענינם חסדים (ואף שבהמשך נמנו עוד כמה קולות, היינו שיש בזה כמה דרגות, מ״מ מכיון שהקול הראשון והעיקרי הוא קול ה׳ על המים, מובן מזה, דכל הה׳ קולות שייכים לחסדים), וענין ה׳ קולות רומז לה׳ חסדים. והלפידים הם גבורות, כפשטות הענין דלפיד אש, דאש הו״ע הגבורות. וזהו מה שב׳ ענינים אלו היו בהכנה למתן התורה, כי התורה כלולה מב׳ הבחינות דחסד וגבורה. וכמ״ש¹² מימינו אש דת למו, שיש בתורה בחי׳ ימין (חסד) ובחי׳ אש (גבורה). וכן במצוות שבתורה יש מצוות עשה (חסד) ומצוות ל״ת (גבורה). וזהו גם מה שבעשרת הדברות ישנם ב׳ קוין אלו, שעשרת הדברות נחלקים לב׳ הקוין דמצוות עשה ומצוות ל״ת, ועד שכן הוא גם בהתחלת עשרת הדברות, וכמאמר¹³ אנכי ולא יהי׳ לך מפי הגבורה שמענום כי¹⁴ דיבור אנכי כולל כל רמ״ח מצוות עשה ולא יהי׳ לך כולל כל שס״ה מצוות ל״ת. ומזה מובן שכן הי׳ צ״ל גם בעבודת האדם שבהכנה למתן תורה, והיינו העבודה בבחי׳ קולות, היינו האהבה, לית פולחנא כפולחנא דרחימותא¹⁵ (שהרי החסד הוא הפועל ממש דאהבה¹⁶), והיא שורש כל רמ״ח מצוות עשה, ויראה (גבורה) שהיא שורש כל שס״ה מצוות ל״ת¹⁷. וקול השופר הוא ענין התפארת [דזהו מה שקול השופר בא אחרי קולות (חסד) ולפידים (גבורה), כי ספירת התפארת באה לאחרי חסד וגבורה], שהוא ממוצע בין חסד וגבורה וכולל שניהם. וכמו בעולם המלאכים, דגבריאל שר של אש ומיכאל שר של שלג ועושה שלום במרומיו, שנמשך בהם שלום ממקום נעלה יותר¹⁸, עד״ז הוא גם במדת התפארת העושה שלום בין חסד וגבורה, ששרשה הוא למעלה משניהם. ובעבודת האדם הו״ע מדת הרחמים הכוללת חסד (אהבה) וגבורה (יראה) ולמעלה משניהם.

אמנם עדיין צריך להבין, דהנה ידוע¹⁹ דקול השופר תחילתו הוא בצד הקצר שבשופר ובצידו הרחב מסתיים הילוך הקול לצאת לחוץ בהרחבה והתפשטות וקול גדול. וציור השופר ע״פ הלכה הוא²⁰ שצידו האחד קצר ומיצר והולך ומתרחב מעט מעט עד שבצידו הב׳ הוא רחב הרבה, וזהו ענין מן²¹ המיצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה, מן המיצר אל המרחב. וכמפורש ענין זה בקול שופר דמתן תורה, ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד, דמשמע שהיתה תחילתו במיצר דוקא ואח״כ הי׳ מתפשט והולך וחזק כו׳ (שזהו מן המיצר אל המרחב, דבערך הענין דהולך וחזק הרי הקול שלפני זה הוא בבחי׳ מיצר). וכמבואר בכמה מקומות תוכן הענין, דדוקא ע״י המיצר שלמטה מגיעים אל המרחב שלמעלה, עד שמגיעים לבחי׳ י-ה דמרחב שלמעלה מבחי׳ י-ה דמיצר. ולפי זה צריך להבין השייכות דענין השופר (מן המיצר אל המרחב) למתן תורה שענינו הוא מלמעלה למטה. ובפרטיות יותר, הנה ידוע שיש ב׳ דרגות בשופר, א׳ השופר הקשור עם נתינת לוחות האחרונות, שהוא השופר דימים נוראים (כמאמר²² אמרו לפני מלכיות כו׳ ובמה בשופר), שסיומם הוא יום הכיפורים שבו ניתנו לוחות האחרונות²³, ב׳ השופר דמתן תורה הקשור עם נתינת הלוחות הראשונות. ולכאורה בשלמא בשופר דימים נוראים שענינם הוא עבודת התשובה מובן מה שצ״ל מן המיצר, דזהו תוכן עבודת התשובה. והגם שאמיתית ענין התשובה אינו על עבירות או חסרונות כו׳²⁴, מ״מ התנועה דתשובה תוכנה הוא שרוצה לשוב ולעלות למקום נעלה יותר, שלגבי׳ הדרגא והמצב שלפני זה הוא בבחי׳ מיצר. משא״כ במתן תורה הרי היתה המשכה מלמעלה למטה, וכמאמר²⁵ מן השמים השמעתם קולך, הרי ההמשכה היא מן ההרחבה בתכלית.

אך הענין הוא (כמבואר שם), דהנה הגילוי דמתן תורה הי׳ מבחי׳ ההעלם דעצמות אוא״ס ב״ה שלמעלה מכל המעלות והגילוי וההמשכות, ועד שהוא לגמרי למעלה מגדר מעלה וכו׳. ואופן ההמשכה הוא שעצמותו ית׳ ממש כמו שהוא למעלה נמשך למטה, כמאמר²⁶ עליונים ירדו לתחתונים, דזהו ג״כ מה שאמרו רז״ל²⁷ עה״פ חברים מקשיבים לקולך, שקוב״ה ופמליא דילי׳ באים לשמוע את הפסקי דינים שבעולם הזה התחתון, דטעם הדבר הוא, משום שבחי׳ קוב״ה ופמליא דילי׳ הם דרגות פרטיות, דקודשא²⁸ הוא קדוש ומובדל, וענין זה נמשך בבחי׳ ברוך (ברוך מלשון המשכה), ופמליא דילי׳ היינו שהם בדרגתו, ותורה לא בשמים היא²⁹, שלא ניתנה למלאכים³⁰, משא״כ בישראל נמשך בשעת מתן תורה (ע״י התורה) עצמותו ית׳ שלמעלה מכל גדר ותואר ומעלה והמשכה והשפעה וגילוי, ולכן קוב״ה ופמליא דילי׳ באים לשמוע פסק דין מהתחתונים. ומטעם זה, כשהי׳ הגילוי דמתן תורה, הי׳ צ״ל באופן דקול שופר, מן המיצר אל המרחב, היינו שההתחלה היא בבחי׳ נקודה ומיצר, ומזה נמשך אח״כ אל המרחב, כי רצה הקב״ה שאופן הגילוי דעצמותו ומהותו ית׳ למעלה הוא ע״י נקודה אחת תחילה, מן המיצר, ואח״כ יומשך אל המרחב [אלא שאח״כ רצה הקב״ה שזה גופא יתלבש בשכל].

והנה מהמבואר לעיל בענין קולות ולפידים ושופר ע״פ תורת חסידות חב״ד, שענינה הוא להמשיך הגילוי דפנימיות התורה באופן דהבנה והשגה³¹, יתפרנסון מיני׳³², עד שיהי׳ ותורתך בתוך מעי³³, דם ובשר כבשרו³⁴. יש ללמוד מזה בעבודת האדם בכלל. והענין הוא, דהנה ענין מתן תורה הוא בכל יום, כמאמר בכל יום ויום יהיו בעיניך חדשים, ובכל יום אומרים בברכת התורה נותן התורה לשון הווה³⁵. [ויש לומר, דהלשון בכל יום יהיו בעניך חדשים, הכוונה בזה אינה ליום המתחיל משקיעת החמה (יום הולך אחר הלילה³⁶), אלא ליום המתחיל בבוקר (לילה הולך אחר היום³⁶), דזהו מה שברכת התורה (נותן התורה לשון הווה) אינה בכל לילה, אלא בתחילת היום דוקא (או בתחילת עבודת היום), כשנעשה ברי׳ חדשה³⁷]. ובפרט כשעומדים בסמיכות לזמן מתן תורתנו, ואחר שכבר הי׳ הגילוי דמתן תורה בכל שנה ושנה במשך אלפי שנים, היינו שכבר הי׳ הענין דתחתונים יעלו למעלה, וא״כ ישנו הכח לכאו״א לפעול ענינים אלו דהכנה למתן תורה, ולכן צ״ל בכל יום ההכנה בג׳ דברים הנ״ל דקולות ולפידים וקול השופר, אהבה יראה ורחמים. ובזה גופא הנה עיקר הענין הוא קול השופר, מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה, היינו הביטול שבלימוד התורה. דבכלל סדר העבודה הוא דאמר לו מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן ואח״כ פתח בשמעתתא³⁸, אבל מצד ענין זה דמתן תורה שבכל יום, הנה בתחילת הכל צ״ל ענין ונפשי³⁹ כעפר לכל תהי׳, ביטול בתכלית, מן המיצר, ועי״ז פתח לבי בתורתך. דיש לומר הדיוק בלשון זה, דפתח הוא ענין פתיחת פתח חדש וענין חדש⁴⁰, ולבי דייקא, שהלב נעשה כלי לתורה.

ויהי רצון שכאו״א יעשה בכל הנ״ל, והרי אפילו כשישנו ענין המחשבה, הרי במקום שמחשבתו ורצונו של אדם שם הוא נמצא⁴¹, ועוד זאת, דמחשבה טובה הקב״ה מצרפה למעשה⁴², והיינו הן צירוף המעשה להמחשבה והן צירוף המחשבה להמעשה⁴³, והן שהקב״ה ממציא אפשרות לקיים המעשה כדי לצרפו להמחשבה⁴⁴. וע״י עבודה זו, ע״י מעשה א׳ או דיבור א׳ או אפילו מחשבה אחת, מביא ישועה והצלה לכל העולם כולו⁴⁵, ותורה חדשה מאתי תצא⁴⁶ (אף שמתן תורה לא יהי׳ עוד הפעם⁴⁷), ומשיח ילמד תורה את העם כולו⁴⁸, ולא ילמדו עוד איש את רעהו גו׳ כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם⁴⁹, וכל זה יהי׳ במהרה, לא רק בימינו לשון רבים, אלא ביום זה ממש, ובעגלא דידן.

__________

1) יתרו כ, טו-טז.
2) בכ״ז ראה תו״א יתרו עג, ג ואילך. מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״ב ע׳ תרכח ואילך. אוה״ת יתרו ע׳ תתקסח. שם ע׳ תתקעה. ועוד.
3) מאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ב ע׳ תרפה ואילך.
4) ברכות ו, ב.
5) יתרו יט, יט.
6) ראה תניא רפי״ז.
7) לקו״ת נצבים מו, ב. ובכ,מ.
8) פרש״י יתרו יט, א. עקב יא, יג. תבוא כו, טז.
9) ברכות כב, א. וראה תו״א ויצא כא, ב. ובכ״מ.
10) ראה בכ״ז מאמרי אדהאמ״צ שם. ועוד.
11) תהלים כט, ב ואילך. וראה הנסמן במאמרי אדהאמ״צ שם.
12) ברכה לג, ב.
13) מכות כב, רע״א.
14) תניא רפ״כ.
15) ראה זהר ח״ב נה, ב. ח״ג רסז, א.
16) ראה אגה״ק סט״ו (קכג, א). ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך אהבה ס״א (ס״ע רכה ואילך). וש״נ.
17) תניא פ״ד.
18) אגה״ק סי״ב. וראה תנחומא ויגש ו. דב״ר פ״ה, י. ועוד. דרושים שבהערות 2-3.
19) ראה בכ״ז מאמרי אדהאמ״צ שם ע׳ תשכח ואילך.
20) שו״ע אדה״ז או״ח סתק״צ ס״כ. וש״נ.
21) תהלים קיח, ה.
22) ר״ה טז, א. וש״נ.
23) תענית ל, ב.
24) ראה לקו״ת ר״ה ס, ד. ובכ״מ.
25) נוסח ברכת שופרות (במוסף דר״ה) – ע״פ ואתחנן ד, לו.
26) ראה תנחומא וארא טו. שמו״ר פי״ב, ב.
27) שהש״ר פ״ח, יג.
28) ראה לקו״ת תזריע כב, ג. ובכ״מ.
29) נצבים ל, יב. ראה ב״מ נט, ב. תמורה טז, רע״א. ירושלמי מו״ק פ״ג ה״א.
30) ראה שבת פח, ב.
31) ראה בכ״ז לקו״ש חט״ו ע׳ 282 ואילך. וש״נ.
32) ל׳ התקו״ז סוף תיקון ו׳. וראה הקדמת המק״מ לספרו. ובכ״מ.
33) תהלים מ, ט.
34) ראה תניא פ״ה.
35) לקו״ת שם כג, א. ובכ״מ.
36) חולין פג, א.
37) יל״ש תהלים רמז תשב. ועוד.
38) שבת ל, ב. פסחים קיז, א.
39) תפלת ״אלקי נצור״ (ברכות יז, א).
40) ראה (נוסף למאמרי אדהאמ״צ שם) ד״ה כי כאשר השמים באוה״ת נ״ך (כרך ג) ע׳ א׳רנג. תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ רפג). תרפ״א (סה״מ תרפ״א ע׳ רצט). תרפ״ה (סה״מ תרפ״ה ע׳ רמה).
41) ראה כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סל״ח (עט, ב). וש״נ.
42) קידושין מ, א.
43) ראה תניא פט״ז.
44) ראה סה״מ תש״ב ע׳ 87.
45) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ג ה״ד.
46) ישעי׳ נא, ד. ויק״ר פי״ג, ג.
47) ראה סה״מ תרמ״ז ע׳ פז. תרנ״ו ע׳ שנו. המשך תרס״ו ע׳ כג. שם ע׳ תקמו. תער״ב ח״א ע׳ שסו. סה״מ עטר״ת ע׳ רצא. תרפ״ה ע׳ קצט. תש״ט ע׳ 57 (השני). ועוד.
48) ראה רמב״ם הל׳ תשובה פ״ט ה״ב. לקו״ת צו יז, א-ב. שער האמונה (לאדהאמ״צ) פנ״ו (פט, א ואילך). סה״מ תרח״ץ ס״ע ר ואילך. ועוד.
49) ירמי׳ לא, לג.

[סה"מ שבועות ע' תעו ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ו ע׳ קפח ואילך. התוועדויות תשמ״ו ח״ג ע׳ 572 ואילך.