בס״ד. יום ב׳ דחג השבועות ה׳תשמ״ז
הנחה בלתי מוגה
והר1 סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה׳ באש ויעל עשנו כעשן הכבשן, וכתיב2 וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן, וכן מודגש בכמה כתובים דענין מתן תורה הי׳ קשור עם העשן בהר סיני. וידוע הדרוש בזה מחג השבועות תרנ״ג3 [שהוא בבחי׳ חדשים ממש, מכיון שנדפס בפעם הראשונה בספר המאמרים תרנ״ב-נ״ג בימי ההכנה לחג השבועות], המיוסד (כנראה) על מאמרי רבותינו נשיאינו שלפני זה4 (מאמרי אדמו״ר הזקן בתו״א ומאמרי אדמו״ר האמצעי והצ״צ וכו׳5), והובא בו6 גם ממאמר דשבועות תרנ״ב (שנדפס ג״כ בספר הנ״ל7). ועוד זאת, דהמשך מאמר זה הוא בחג השבועות תרנ״ז8, דב׳ שנים אלו (תרנ״ג ותרנ״ז) יש בהם ענין מיוחד שבו נשתנו משאר השנים, דשנת תרנ״ג היא שנת הבר מצוה של כ״ק מו״ח אדמו״ר, ושנת תרנ״ז היא שנת החתונה באופן דבנין עדי עד על יסודי התורה והמצוות עם כל הסערה (שטורעם) והרעש שבדבר המבואר בדרושי חתונה דשנת תרנ״ז9.
ומתחיל בהמאמר שם10 בביאור השאלה בפסוק זה (והר סיני עשן גו׳), דלכאורה מהי השייכות דענין העשן למתן תורה. גם צריך להבין11 איך שייך בכלל ענין העשן בהר סיני, שהרי הר סיני הוא במדבר, שהמדבר אין בו עצים ועשבים12 וכו׳, וא״כ איך נעשה שם העשן, שהעשן אינו יוצא מהאש עצמו אלא מדבר שהוא היפך האש הנשרף ע״י האש (כמובא שם מהזהר13), ובמדבר הרי לא הי׳ דבר הנשרף ע״י האש, אלא אבנים ועפר, ואיך נעשה עשן בהר סיני, ועד שהר סיני עשן כולו. וביותר יש לתמוה בפסוק וכל העם רואים גו׳, דשם משמע שהעשן הוא חלק מהגילויים דמתן תורה14, כמ״ש את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן15, דכשם שהקולות בפשטות קאי על עשרת הדברות, דנוסף על הפירוש הפשוט דקולות היינו הסערה (שטורעם) דמתן תורה, הרי בפשטות הקולות הם דעשרת הדברות, דזהו ענין הקול שתוכנו המשכה מלמעלה למטה16, כמ״ש וירד הוי׳ על הר סיני גו׳17 וידבר אלקים את כל הדברים האלה וגו׳18, הנה עד״ז מובן דמ״ש ואת ההר עשן, הרי זה חלק מהגילוי דמתן תורה. וצריך להבין הענין בזה.
ומבואר בזה19, דתוכן ענין העשן קאי על כללות הגילוי דמתן תורה, בכל הדרגות דסדר השתלשלות, מריש כל דרגין עד למטה מטה. דהנה20 בהקדמת הראב״ד לספר יצירה פירש דעשן הוא ראשי תיבות [וכידוע21 שראשי תיבות ונוטריקון הוא חלק מלימוד התורה עד שזה נוגע למסקנא בפועל] עולם שנה נפש, אשר על ג׳ בחינות אלו הוא היסוד של הספר יצירה כמ״ש הראב״ד שם. דספר יצירה כשמו כן הוא, שבו מבואר ענין יצירת כל סדר ההשתלשלות, ומכיון שהוא מיוסד על עולם שנה נפש, הרי מובן מזה שכל סדר ההשתלשלות יש בו עולם שנה נפש. והיינו דענין זה הוא בכל הדרגות שבכל סדר ההשתלשלות, עד שמזה נמשך למטה עשן כפשוטו, כמ״ש והר סיני עשן כולו גו׳, ועד שעשן זה יש בו ענין נעלה יותר כמ״ש22 ומשה ניגש אל הערפל וגו׳, שגם זהו ענין העשן, דזה קאי בפשטות על דרגא נעלית יותר אפילו מהגילוי דמתן תורה, שהרי בפשטות עלה אז משה לקבל יותר דברי תורה ממה שקיבל בעת מתן תורה.
והענין הוא (כמבואר שם23), דהנה עולם שנה נפש בספירות שלמעלה הן בינה ז״א ומלכות. עולם היא ספירת הבינה כמבואר בענין מן העולם ועד העולם דקאי על ספירת הבינה24, שנה הוא ז״א25, ונפש הו״ע המלכות שנקראת נפש26. וענין זה ישנו גם למטה יותר בעולמות בי״ע27, הן בי״ע הכלליים והן בי״ע הפרטיים28, שג׳ בחינות בי״ע נמשכים ג״כ מג׳ הדרגות דעולם שנה נפש. דבחי׳ בריאה דכללות הו״ע אדם קדמון29, דהחידוש בזה הוא29 שאין זה רק בחי׳ אדם סתם אלא אדם קדמון, שנמשך מלמעלה מעלה, ומזה ירד לבחי׳ אדם, בבחי׳ עולם מלשון30 העלם והסתר. ואח״כ נמשך בענין יצירה ועשי׳ הכלליים שהם כנגד שנה ונפש. ועד״ז הוא בעולמות בי״ע הפרטיים28, שגם הם כנגד עולם שנה נפש. ועוד זאת, שאח״כ נמשך זה בכל עולם פרטי בפני עצמו, עד שגם בעולם העשי׳ התחתון ישנם ג׳ הדרגות, השכלים הנבדלים היינו בחי׳ עולם31, הגלגלים הם בחי׳ שנה32, וחי ומדבר שבארץ, עד לחומר הדומם שבארץ, הם בחי׳ נפש33.
וזהו34 והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו הוי׳ באש, דהנה אש הוא למעלה מג׳ דרגות אלו דעולם שנה ונפש. דבעולמות זהו עולם האצילות שלמעלה מעולמות בי״ע35, הן עולם האצילות הכללי שלמעלה מבי״ע הכלליים והן עולם האצילות הפרטי שלמעלה מבי״ע הפרטיים. וכן הוא גם בספירות36, הרי אש בספירת החכמה37 שלמעלה מספירת הבינה וכו׳. ועד״ז בעולם העשי׳ התחתון יש בו בחי׳ אש שהוא עולם האצילות שבו, כמובן מהמבואר בלקו״ת38 בענין בראתיו יצרתיו אף עשיתיו39, דתיבת אף הסמוכה לעשיתיו מרבה בחינה רביעית שהיא עולם האצילות, דמזה שתיבת אף סמוכה לעשי׳ מוכח דהיינו אצילות שבעשי׳. וזהו והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו הוי׳ באש, דהג׳ בחינות מים רוח עפר, שהם כנגד הג׳ בחינות עולם שנה נפש, נעשה מהם עשן, שנכללו בהאש דאצילות, וכנ״ל דוירד עליו הוי׳ באש הוא בחי׳ אצילות.
והנה לאחר אריכות ביאור ענין זה בהמאמר, שם נתבאר בארוכה תוכן ענין עולם שנה נפש, עם מראי מקומות למפרשי הקבלה וראשונים ברי סמכא וכו׳, מסיים בהמאמר40, אמנם דעת רבינו ז״ל בענין עולם שנה נפש דבחי׳ נפש גבוה מבחי׳ עולם ושנה, כי עולם הוא בחי׳ מקום ושנה הוא בחי׳ זמן ובחי׳ נפש הוא בחי׳ החיות הנמשך ומתפשט בבחי׳ מקום וזמן. ולכאורה ענין זה דורש ביאור, דלאחרי אריכות הביאור באופן אחד כותב בקיצור שדעת רבינו הזקן היא באופן אחר ואינו כותב ע״ז ביאור41, אפילו לא בקיצור. וע״ד המובא במאמרים שלפני זה42 שלפעמים יש כמה אופנים בביאור ענין בחסידות, אבל תוכן האופנים השונים וביאורם אינו מפורש בהדרושים אלא נשאר באופן דתן43 לחכם ויחכם עוד.
ויהי רצון שע״י הדיבור והעסק בכל ענינים אלו ולימוד החסידות בכלל, אפילו כשהלומד חוזר על לשון הרב44 ולא ידע מאי קאמר, הרי נוסף לזה שאותיות מחכימות45 וכו׳, הנה עצם הלימוד באיזה אופן שיהי׳ ימהר ויחיש, ובאופן דאחישנה שבאחישנה46, את הגילויים דלעתיד, דאז יהי׳ גילוי בחי׳ תורה חדשה, ויהי׳ לימוד התורה מפי משיח צדקנו47, ולמעלה מזה תורה חדשה מאתי תצא48, כמ״ש49 ולא ילמדו עוד איש את רעהו גו׳ כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, אותי היינו עצמותו ומהותו ית׳50, כמבואר51 בענין אותי52 אתם לוקחים. וכל זה יהי׳ במהרה בימינו ממש, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו. ונלך מחג השבועות, זמן מתן תורתנו, לחג הבא, זמן שמחתנו, שבשנה הבאה היא שנת הקהל, לאחרי שנת שבת לה׳53, דשנה זו בכלל שייכת למתן תורה להיותה שנת שבת דהכל מודים דבשבת ניתנה תורה54. ותיכף ומיד לאחרי חג השבועות, באופן דלא עיכבן אפילו כהרף עין55, הולכים אל הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו. ובפרט שעומדים בסמיכות לאסרו חג, דאז הוא ענין אסרו חג בעבותים56, שיש בזה מעלת דברי סופרים57, חביבים דברי סופרים58 וחמורים דברי סופרים59 וכו׳.
ואין מקרא יוצא מדי פשוטו60 ואין הלכה יוצאת מדי פשוטה, שנבוא בפשטות אל הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, בנערינו ובזקנינו גו׳ בבנינו ובבנותינו61, קהל גדול ישובו הנה62, לארץ הקודש, ושם גופא בירושלים עיר הקודש, ושם גופא לבית המקדש, מקדש אדנ-י כוננו ידיך63. וזה יהי׳ בכל שבת ובכל חודש, כדאיתא במדרש64 שלעתיד לבוא הנה מדי65 חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו תהי׳ עלי׳ לרגל ע״י העננים, והעננים יחזירו את כל ישראל למקומם, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו66, למלא השליחות לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים67, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו68, ובמעשה בפועל אשר המעשה הוא העיקר69. ועיקר זה בא עם עיקרו של עולם, עצמותו ומהותו ית׳. והולכים כולם יחד באופן דויחן שם ישראל70 כאיש אחד בלב אחד71, מציאות של קהל ויחד עם זה קהל אחד לשון יחיד, ובפרט עי״ז שישובו הנה, עבודת התשובה, שזהו מהחידושים דלעתיד לבוא דמשיח אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא72, והעיקר שכל זה יהי׳ במהרה בימינו ממש.
__________
1) יתרו יט, יח.
2) שם כ, טו.
3) סה״מ תרנ״ג ע׳ ר ואילך.
4) ראה ד״ה זה באוה״ת יתרו ע׳ תתטז ואילך. שם ע׳ תתכג ואילך.
5) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ קכה ואילך. תקס״ה ח״ב ע׳ תרמב ואילך. מאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ב ע׳ שלב ואילך. שם ע׳ שלז ואילך. ד״ה זה תרכ״ח (סה״מ תרכ״ח ע׳ קמד ואילך). דרושים שבהערות 8; 12. ועוד.
6) ע׳ רי. ע׳ ריב.
7) ע׳ לו ואילך (ד״ה והי׳ אמונת עתך).
8) סה״מ תרנ״ז ע׳ קכה ואילך.
9) סה״מ שם ע׳ קמח ואילך. שם ע׳ קעג ואילך. ע׳ רפז ואילך.
10) ריש ע׳ רא.
11) שם ס״ע ר ואילך.
12) ראה גם אלשיך עה״פ. מאמרי אדהאמ״צ שם ע׳ שמב. אוה״ת שם ע׳ תתכט. רד״ה זה תרכ״ח שם. תרס״ב (סה״מ תרס״ב ע׳ שטז). תש״א (סה״מ תש״א ע׳ 125). תש״ח (סה״מ תש״ח ס״ע 208). ועוד.
13) ח״א ע, א.
14) ראה ד״ה וכל העם במאמרי אדהאמ״צ שם ע׳ תשפה ואילך. ועוד.
15) ראה מאמרי אדהאמ״צ שם ע׳ תרפה ואילך.
16) ראה גם תו״א יתרו עד, רע״ג. מאמרי אדהאמ״צ שם ע׳ תתה (ושם ע׳ תרפה ואילך). ועוד.
17) יתרו יט, כ.
18) שם כ, א.
19) ראה מקומות שבהערות 4-5.
20) בכ״ז – ראה סה״מ תרנ״ג שם ע׳ רא ואילך. אוה״ת יתרו שם.
21) ראה שבת קד, ב (במשנה). קה, א. ועוד.
22) יתרו כ, יח.
23) ריש ע׳ רי. שם ע׳ רסז. וראה אוה״ת שבהערה 4.
24) שם ס״ע רו ואילך.
25) שם ע׳ רח ואילך.
26) שם ע׳ רט ואילך.
27) ראה שם ע׳ רסז. אוה״ת שם ע׳ תתיח. שם ע׳ תתכה.
28) שם ע׳ ריב.
29) שם. וראה בארוכה ד״ה והי׳ אמונת עתך תרנ״ב הנ״ל (ע׳ לט ואילך).
30) לקו״ת במדבר ה, ג. שלח לז, ד. שבת שובה סד, ב. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ שנה (בשם מרז״ל). סה״מ תרנ״ג ע׳ רסג. ה׳ש״ת ע׳ 160 ואילך. ועוד.
31) סה״מ תרנ״ג שם ע׳ רי. אוה״ת שם.
32) סה״מ שם ע׳ ריא ואילך. אוה״ת שם.
33) סה״מ שם ע׳ ריג ואילך. אוה״ת שם.
34) בכ״ז – ראה אוה״ת שם ע׳ תתכו ואילך. וראה גם רד״ה זה תרס״ב (שבהערה 12).
35) אוה״ת שם. וראה לקו״ת שה״ש ד, ד. סה״מ תר״ס ע׳ כ ואילך. ד״ה וידבר גו׳ כה תברכו שנה זו (סה״מ במדבר ח״א ע׳ קמ).
36) ראה סה״מ תר״ס שם.
37) מאו״א מערכת א׳ סקכ״ה. הובא בסה״מ תר״ס שם.
38) בלק סט, ג. וראה סה״מ תרנ״ב שם ע׳ רטז. אוה״ת שם.
39) ישעי׳ מג, ז.
40) ראה גם אוה״ת שם. רד״ה זה תרכ״ח ותרנ״ז שם. ועוד.
41) להעיר מאוה״ת על סידור (תפילה) ע׳ רמו.
42) רד״ה ונקדשתי (סה״מ ויקרא ע׳ רלו). רד״ה להבין ענין ספה״ע (סה״מ ימי הספירה ע׳ נב). ד״ה בשעה שהקדימו (לעיל ריש ע׳ תפב). שיחת פסח שני (התוועדויות תשמ״ז ח״ג ע׳ 241 ואילך).
43) משלי ט, ט.
44) ראה סה״מ תש״ח ע׳ 298. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ד ע׳ ל.
45) ראה של״ה קצא, ב. מגדל עוז הל׳ אישות פ״ד ה״ט.
46) ראה ישעי׳ ס, כב. סנהדרין צח, א.
47) ראה רמב״ם הל׳ תשובה פ״ט ה״ב. לקו״ת צו יז, א-ב. שער האמונה (לאדהאמ״צ) פנ״ו (פט, א ואילך). סה״מ תרח״ץ ס״ע ר ואילך. ועוד.
48) ישעי׳ נא, ד. ויק״ר פי״ג, ג.
49) ירמי׳ לא, לג.
50) ראה מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״א ע׳ קצד.
51) ראה תניא פמ״ז. לקו״ת שלח מח, סע״ד.
52) ל׳ חז״ל – ויק״ר פ״ל, יג. תנחומא אמור יז.
53) ל׳ הכתוב – בהר כה, ב.
54) שבת פו, ב.
55) ע״פ מכילתא ופרש״י בא יב, מא.
56) תהלים קיח, כז.
57) ראה סוכה מה, ריש ע״ב. רמ״א (ושו״ע אדה״ז) או״ח סתכ״ט ס״ב (סי״ז).
58) ראה ירושלמי ברכות פ״א ה״ד. סנהדרין פי״א ה״ד. ע״ז פ״ב ה״ז. ועוד.
59) ראה עירובין כא, ב. סנהדרין פח, ב (במשנה).
60) שבת סג, א. וש״נ.
61) ל׳ הכתוב – בא י, ט.
62) ירמי׳ לא, ט.
63) בשלח טו, יז ובפרש״י. זח״ג רכא, א. ועוד.
64) פסיקתא רבתי פ׳ שבת ור״ח. יל״ש ישעי׳ רמז תקנ. תהלים רמז תשמא. ספר הרוקח סרכ״ט.
65) ישעי׳ סו, כג.
66) ע״פ ל׳ הכתוב – מלכים-א ה, ה.
67) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
68) ראה תניא שם.
69) אבות פ״א מי״ז.
70) יתרו יט, ב.
71) מכילתא ופרש״י עה״פ.
72) ראה לקו״ת ר״ה נח, ד. האזינו עה, סע״ב. שה״ש מב, א. שם נ, סע״ב. וראה זח״ג קנג, ב.
[סה"מ שבועות ע' תפא ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ז ע׳ קנג ואילך. התוועדויות תשמ״ז ח״ג ע׳ 406 ואילך.