בס״ד. אור ליום ג׳, ערב חג השבועות ה׳תשמ״ז
הנחה בלתי מוגה
בשעה1 שהקדימו ישראל נעשה לנשמע2 באו ששים ריבוא מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל וקשרו להן ב׳ כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. וצריך להבין3, דמתחילת הענין משמע שטעם נתינת הכתרים הוא מפני שהקדימו נעשה לנשמע, וכדאיתא בהמשך הגמרא מעלת ענין זה דהקדמת נעשה לנשמע, דבדרך כלל הסדר הוא להיפך, ורק מפני שתומת ישרים תנחם4 לפיכך הקדימו ישראל נעשה לנשמע. וא״כ מהו שמסיים שקשרו להם ב׳ כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, ולא ניתן להם שכר על הקדמת נעשה לנשמע.
והנה בגמרא כאן מפורש שהיו ב׳ כתרים בשעת מתן תורה, אמנם במדרש משמע דמתן תורה קשור עם ג׳ כתרים. וכדאיתא במדרש5 עה״פ6 קדושים תהיו גו׳ משל לבני המדינה שעשו ג׳ עטרות למלך, מה עשה המלך נתן בראשו אחת ושתים נתן בראשם של בניו, כך כו׳ העליונים מכתירין להקב״ה ג׳ קדושות מה הקב״ה עושה נותן בראשו אחת ושנים בראשם של בניו, ומבואר במ״א7, דענין זה קשור עם מתן תורה. ומבואר בהדרושים8, דב׳ מאמרי רז״ל אלו הנה מר אמר חדא ומר אמר חדא, וכל אחד משלים את השני. דאף שבגמרא איירי בכתרים שנתנו המלאכים לישראל ובמדרש איירי בכתרים שנתן הקב״ה לישראל ונתן אחד בראשו, הרי גם לפי המדרש הכתרים קשורים עם המלאכים, שהרי ג׳ הכתרים שבמדרש נעשו ע״י המלאכים, כלשון המדרש5 העליונים מכתירין כו׳, אלא שמג׳ כתרים אלו הנה כתר אחד נתן הקב״ה בראשו ושנים נתן בראש בניו. אבל בפשטות (וכן מובא בכמה ספרים) הרי ב׳ הענינים שבגמרא ובמדרש הם שני ענינים שונים. דבגמרא איירי בכתרים שנתנו המלאכים לישראל ובמדרש איירי בכתרים שנתן הקב״ה (שנים לישראל, וכתר אחד בראשו), ובהוספה, שכל ג׳ הכתרים נעשו ע״י בני המדינה.
והנה מכיון שאלו ואלו דברי אלקים חיים9, מובן מזה, שבשניהם (בגמרא ומדרש) יש הוראה בעבודת ה׳, היינו שהם ב׳ דרגות ואופנים בעבודה. [וע״ד מה שנת״ל במאמרים שלפני זה10 בכמה ענינים בדוגמת זה, שזה שיש כמה ביאורים בענין אחד הוא משום שיש בו כמה דרגות ואופנים בעבודת ה׳]. והענין הוא, דהנה בכללות ההפרש בין הענין כפי שהוא בגמרא והענין כפי שהוא במדרש, דבגמרא הנה קשירת הכתרים לישראל היתה ע״י המלאכים, וכמבואר בהדרושים11, דהגם שכל ההמשכות הם ע״י ישראל, מ״מ צ״ל הבירור והזיכוך ע״י המלאכים להעלות תפילותיהן של ישראל, וכלשון הזהר12 דגפיף להון ומנשק להון (שהמלאכים מחבקים ומנשקים את תיבות התפילה וכו׳), שזהו ענין הצחצוח13 וכו׳. אמנם במדרש (אגדה שבתורה שרוב סודות התורה גנוזין בה כדאיתא באגה״ק14) מדובר במדריגה נעלית יותר, שהכתרת הכתרים לישראל היא ע״י הקב״ה בכבודו ובעצמו, שנותן את שני הכתרים בראש בניו, ועד שלגבי שני הכתרים שנותן הקב״ה בעצמו הרי הכתרים דהמלאכים כמו שרגא בטיהרא דמאי אהני15. וכשם שהוא בהכתרת הכתרים, כן הוא גם בעשיית הכתרים, דבגמרא משמע שמקור הכתרים הוא למעלה, שהרי הכתרת הכתרים היא ע״י המלאכים, ומקומו (ומעלתו16) של מלאך הוא (לא בארץ, אלא) בשמים. דמזה רואים, שמקור הכתרים הוא למעלה. משא״כ במדרש מפורש שעשיית הכתרים לכתחילה היא ע״י בני המדינה, דיש לומר שהכוונה בזה היא לישראל (וכמבואר בהדרושים11 שעיקר עשיית הכתרים הוא ע״י ישראל). ובלשון הידוע17, דכל הגילויים הם ע״י מעשינו ועבודתינו דוקא. ולכן דוקא בידי ישראל היכולת לעשות כתרים כאלו שהם לא רק לישראל עצמם (לבני אדם), אלא כתרים עבור המלך עצמו, מלך מלכי המלכים הקב״ה. והחידוש בזה הוא, דגם בהיותם בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו, הנה שם דוקא הם עושים כתר להקב״ה. ויש לומר שזה נרמז במה שנקראים כאן בשם בני המדינה, היינו שיחסם להקב״ה הוא רק (כביכול) כמו בני המדינה, לא בניו של מלך ואפילו לא עבדיו של המלך וכיו״ב. ואעפ״כ הנה גם בהיותם בני המדינה הרי הם מכתירים את הקב״ה, משום שבאמיתיות הענין הרי כל מציאות בני המדינה תלוי׳ במציאות המלך, כפסק הרמב״ם18 (להלכה) שהמלך לבו הוא לב כל קהל ישראל.
אמנם צריך להבין, דהנה המדובר כאן הוא עדיין לפני מתן תורה, שאז היתה בתקפה הגזירה דעליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה19, וא״כ איך עשו בני המדינה שהם תחתונים כתר גם עבור המלך שהוא בבחי׳ עליונים. ויש לומר הביאור בזה, דאף שהמדובר כאן הוא לפני מתן תורה, בכל זאת הרי בכאו״א מישראל ישנה הנשמה שהיא חלק אלוקה ממעל ממש20, וכמאמר21 נשמה שנתת בי כו׳, היינו שהנשמה נמשכה באופן דנתת, ואמרו רז״ל22 כל הנותן בעין יפה הוא נותן, כלומר שהוא ית׳ נתן את עצמו, כביכול, בהנשמה. והיינו, דנוסף לזה שע״י פעולת האדם אותי אתם לוקחים23, הנה יתירה מזו, שהוא ית׳ נתן את עצמו כביכול בהנשמה. וגם מדייקים לומר נשמה שנתת בי כו׳, בי פירושו בפנימיותו, כלומר שכל זה נמשך גם בפנימיות. ונשמה זו (שהיא חלק אלוקה ממעל ממש) היא בבחי׳ אתערותא דלעילא הנותנת כח שעוד קודם מתן תורה (ורק בתור הכנה לזה), יהי׳ ביכולתם לעשות הג׳ כתרים, כולל גם הכתר של המלך.
וע״פ כל הנ״ל יובן תוכן ב׳ אופנים אלו בעבודת האדם. דיש זמנים שאז האדם הוא במעמד ומצב השוה לכל נפש, השייך לבחי׳ נגלה (גילוי) דתורה. דמצד ענין זה בעבודתו ישנה הקדמת נעשה לנשמע, דבפשטות הרי ענין הקדמת נעשה לנשמע הוא דבר השוה לכל נפש, שהרי פסוק מפורש הוא בתורה שבכתב שהכל מודים בה, כל אשר דיבר ה׳ נעשה ונשמע2. דזהו ענין הקדמת פרשת שמע לוהי׳ אם שמוע, שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח״כ יקבל עליו עול מצוות24. דענין המצוות קשור עם התחלקות לפרטים25 והבנה והשגה26 (וכמארז״ל27 שהמצוות ניתנו לצרף בהם את הבריות), אלא שבזה גופא צ״ל עול מצוות דוקא, ענין הקבלת עול שהיא יסוד העבודה ועיקרה ושרשה28. דעבודה זו באה ע״י סייעתא מלמעלה, ע״י המלאכים שהם שלוחיו של הקב״ה, שלכן נקרא המלאך בשם הוי׳ (כדאיתא באגה״ק29 ובכמה מקומות30), כי הוא שליח אמיתי שהוא כמותו דהמשלח ממש31, שזהו גם ענינם של מצוות כמארז״ל32 היו מכבדין את המצוות שהם שלוחי. [ולהעיר, שמאמר זה נאמר במדרש תנחומא, תנחומא מלשון נחמה על הגלות, עד לאמיתית הנחמה שהיא נחמה בכפליים, ע״ד ענין כפליים לתושי׳33 שבתורה34]. וזהו תוכן דרגת העבודה ברוב הזמנים, שע״ז אמרו רז״ל בשעה שהקדימו כו׳.
אמנם ע״י עלי׳ בעבודתו מדרגא לדרגא, מן הקל אל הכבד, עולה האדם לדרגא נעלית יותר מזו, שע״ז מדובר במדרש שם, שהוא עושה בעצמו את כל ג׳ הכתרים, עד שנעשה ראוי שהכתרים האלו הנה אחד מהם ישים המלך בראשו ושנים ישים בראש בניו, בני בכורי ישראל35, בנים אתם להוי׳ אלקיכם36. ויש לומר שזהו ג״כ מה שבתחילה נקראים ישראל בני המדינה ואח״כ נקראים בניו, כי ענין זה מה שישראל הם בניו של הקב״ה נמשך בישראל גם בהיותם בני המדינה, נשמות בגופים, גם שם הם נקראים בשם בניו, כי בנו בחרת מכל עם37. וכמבואר בתניא38, דענין הבחירה הוא בגוף הגשמי הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם. והיינו, שבדרגת עבודה זו, הנה לא זו בלבד שהאדם עולה ממדריגתו לעשות כתר להקב״ה, והוא ראוי שהקב״ה ישים ב׳ כתרים בראשו, אלא עוד זאת, שגם בחומריותו של כאו״א מישראל מתגלה כח הפועל בנפעל, ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר39, דכאשר יתגלה ענין זה הרי מובן ופשוט שאז גם הגוף הגשמי דישראל אינו בדומה כלל לגופי אומות העולם. ובפרט ע״פ המבואר בכמה מקומות40 שלעתיד לבוא תהי׳ הנשמה ניזונית מן הגוף, דאין ענין יוצא מדי פשוטו.
ויהי רצון, אשר הדיבור בענינים אלו, ובאופן דהתבוננות בדברי הרב41, ובאופן דאותיות מחכימות42 ותן לחכם ויחכם עוד43, ימהר את כל הענינים האמורים. והיינו שזה יוסיף הצלחה מרובה בעבודת הקדמת נעשה לנשמע, שבכל רגע ורגע דה׳ סיון מוסיפים בעבודה זו עם כל התוצאות שממנה, ובאים תיכף לאחרי זה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות44, ועוד לפני זה, לקבלת התורה דלעתיד לבוא45 שאז כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם46, ובכל ענינים אלו לא עיכבן אפילו כהרף עין47, במהרה בימינו ממש, ובעגלא דידן.
__________
1) שבת פח, א.
2) משפטים כד, ז.
3) ראה רד״ה זה תרס״ז (המשך תרס״ו ע׳ תמז). המשך תער״ב בתחלתו. רד״ה זה תש״ט (סה״מ תש״ט ע׳ 147). ועוד.
4) משלי יא, ו. שבת שם, ריש ע״ב.
5) ויק״ר פכ״ד, ח.
6) קדושים יט, ב.
7) ראה הנסמן בהערה הבאה.
8) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ שח. רד״ה צאינה וראינה תר״ס (סה״מ תר״ס ע׳ קו). עזר״ת (סה״מ עזר״ת ס״ע קצג-ד). תש״ח (סה״מ תש״ח ע׳ 201).
9) עירובין יג, ב. וש״נ.
10) רד״ה ונקדשתי (סה״מ ויקרא ע׳ רלו). רד״ה להבין ענין ספה״ע (סה״מ ימי הספירה ע׳ נב). וראה ד״ה והר סיני עשן (לקמן ריש ע׳ תפח). שיחת פסח שני (התוועדויות תשמ״ז ח״ג ע׳ 241 ואילך).
11) ד״ה צאינה וראינה שבהערה 8. ועוד.
12) ראה זהר ח״א כג, ב. ח״ב רא, ב. וראה ד״ה הנ״ל תש״ח (סה״מ תש״ח ע׳ 202). וש״נ.
13) ראה סה״מ תש״ח שם. וש״נ.
14) סכ״ג (קלז, רע״א). וראה הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ב ה״ב. וש״נ.
15) ראה שבת סג, א.
16) ראה רמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״ב ה״ו.
17) ראה תניא רפל״ז.
18) הל׳ מלכים פ״ג ה״ו.
19) תנחומא וארא טו. שמו״ר פי״ב, ג.
20) תניא רפ״ב.
21) נוסח ברכות השחר (ברכות ס, ב).
22) רמב״ם הל׳ מכירה פכ״ה ה״ד (מב״ב סה, א). הל׳ זכי׳ ומתנה פי״א הכ״ב (מב״ב עא, סע״א). ועוד.
23) ראה תנחומא אמור יז. שמו״ר פל״ג, א. שם, ו. ועוד.
24) ברכות יג, א (במשנה).
25) ראה לקו״ש חי״ז ע׳ 412 ואילך. הנסמן בהערה הבאה.
26) ראה גם לקו״ש ח״ד ס״ע 1191 ואילך. קונטרס משיחת ש״פ מטו״מ תשמ״ז.
27) ב״ר פמ״ד, א.
28) תניא רפמ״א.
29) קו״א סד״ה להבין מ״ש בפע״ח (קנט, א). וראה אגה״ק סכ״ה.
30) ראה לקו״ת ויקרא א, ג. ועוד.
31) לקו״ת שם.
32) תנחומא ויגש ו. וראה לקו״ת שם.
33) ל׳ הכתוב – איוב יא, ו.
34) שמו״ר פמ״ו, א. וראה אוה״ת תשא ס״ע ב׳נו ואילך. סה״מ עזר״ת ע׳ לא. ועוד.
35) שמות ד, כב.
36) פ׳ ראה יד, א.
37) נוסח ברכת אהבת עולם.
38) פמ״ט (סט, סע״ב ואילך).
39) ישעי׳ מ, ה. וראה תו״ח תצוה תפב, א ואילך. שער האמונה (לאדהאמ״צ) פכ״ה. ועוד.
40) ראה המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פצ״א (ע׳ קח) ואילך. סה״מ תרנ״ט ע׳ קה ואילך. המשך תרס״ו ע׳ תקכח. סה״ש תורת שלום ס״ע 127 ואילך. סה״מ תרח״ץ ס״ע ריט. ועוד.
41) ראה סה״מ תש״ח ע׳ 196. שם ע׳ 298. ועוד.
42) ראה של״ה קצא, ב. מגדל עוז הל׳ אישות פ״ד ה״ט.
43) משלי ט, ט.
44) ראה לקו״ש ח״ד ע׳ 1307. ח״ח ע׳ 272. חי״ג ע׳ 158. ועוד.
45) ראה ויק״ר פי״ג, ג. רמ״ז לזח״ג רעו, ב.
46) ירמי׳ לא, לג.
47) ע״פ מכילתא ופרש״י בא יב, מא.
[סה"מ שבועות ע' תפא ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ז ע׳ קמט ואילך. התוועדויות תשמ״ז ח״ג ע׳ 381 ואילך.