בס״ד. ש״פ תצא, י״ד אלול ה׳תשכ״ה
הנחה בלתי מוגה
כי תצא למלחמה על אויביך1, ומביא כ״ק אדמו״ר הזקן בלקו״ת (בב׳ דרושים2, וכן מבואר באוה״ת3 ובהגהות) שמלחמה היינו שעת צלותא שעת קרבא4, לברר הניצוצות. וצריך להבין, דהנה פירש״י עה״פ במלחמת הרשות הכתוב מדבר, ולפי המבואר בלקו״ת הרי אין שייך לומר בזה מלחמת רשות מאחר שתפילה היא חובה5 (יותר ממצוות), וזהו כל תכלית ירידת הנשמה בגוף, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא6, וכמבואר בריבוי מאמרים שזהו ענין בירור הניצוצות וכו׳, וא״כ הרי נמצא שתפילה היא חוב היותר גדול, וא״כ איך שייך לומר בזה במלחמת הרשות הכתוב מדבר.
ויש לומר הביאור בזה, ובהקדים ביאור חידושו של כ״ק אדמו״ר הזקן בפירוש הפסוק, שעל אויביך פירושו למעלה מאויביך7, היינו דכי תצא למלחמה, תדע אשר אתה על אויביך, כלומר למעלה מאויביך. וזהו מצד שכן הוא בשרשו ומקורו, אשר ענין זה שייך לא רק במלחמת הרשות אלא גם במלחמת חובה, שצריך לראות את עצמו איך שהוא למעלה מהאויב, ודוקא עי״ז ינצח את המלחמה. וכמו שנת״ל8 עה״פ9 כי תצא למלחמה גו׳ וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם, בעיני חשובים כולם כסוס אחד כו׳ ולכן לא תירא מהם (כמבואר בפרש״י עה״פ), הנה עד״ז מבואר גם כאן עוד פעם ענין זה אשר על אויביך, שאתה למעלה ממנו, ולכן לא תירא. ונמצא, אשר כ״ק אדמו״ר הזקן מחדש כאן עוד פירוש בפירוש הפשוט, וא״כ הרי לפירוש רש״י הנה מצד ושבית שביו מוכרח לומר שבמלחמת הרשות דיבר הכתוב ולא במלחמת חובה, אמנם לפירוש כ״ק אדמו״ר הזקן אשר על אויביך (דכתיב עוד קודם ושבית שביו) קאי על ענין לא תירא מהם, הרי זה שייך גם במלחמת חובה. ולכן לא קשה כלל מענין התפילה, מאחר אשר לפירוש כ״ק אדמו״ר הזקן אפשר לפרש שהיא במלחמת חובה כנ״ל. והפירוש בכי הוא כאשר, ואח״כ בא דין שני אודות ושבית שביו. [וכמ״ש הרשב״ם10 בשם רש״י אשר אם הי׳ לו פנאי, הי׳ צריך לכתוב את כל הפירושים שהיו מתחדשים לו בפירוש הפשוט, בכל יום].
אמנם גם לפני הנ״ל אינו מובן כל כך, דנמצא אשר כ״ק אדמו״ר הזקן אינו מפרש תיבת כי כמו בפרש״י מלשון אם, אלא מלשון כאשר. ויש לומר הביאור בזה, אשר גם לפי פירוש כ״ק אדמו״ר הזקן אפשר לפרש מלשון אם כמו בפרש״י, וכמבואר אשר יש ב׳ אופני עבודה, הא׳ בדרך מלחמה והב׳ בדרך מנוחה, וכמבואר11 בענין פדה בשלום נפשי גו׳ כי ברבים היו עמדי12. וזהו ענין והי׳ בהניח ה׳ אלקיך לך13, שבכללות הו״ע עבודת התפילה ועבודת התורה, מה שעבודת התורה היא לחם מן השמים14, מן, שהוא באופן של מנוחה, דחרב לא תעבור בארצכם15, ואפילו חרב של שלום16 שהוא רק רמז על מלחמה, הנה גם זה לא תעבור. וזהו א׳ מהחילוקים בין י״ג מדות הרחמים דחודש אלול לי״ג מדות הרחמים שביום הכיפורים16, כי אלול הוא ע״ד המן, לחם מן השמים, מה שהאתערותא דלעילא מעורר את האתערותא דלתתא, דודי לי18 מעורר אני לדודי18. ואע״פ אשר גם ביום הכיפורים יש הענין די״ג מדות הרחמים (ע״י התפילה), מ״מ יש גם יתרון המעלה בעבודת התורה באלול יותר מן כל השנה. ומכיון אשר יש ב׳ עבודות, הא׳ בדרך מלחמה והב׳ בדרך מנוחה, א״כ שפיר אפשר לפרש כי מלשון אם, מאחר אשר אינו מוכרח שיהי׳ באופן של מלחמה, כי אפשר להיות ג״כ באופן של מנוחה, עבודת התורה19.
וע״י עבודת התורה, הנה אז עבודת התפילה היא באופן אחר לגמרי, דכמו שאינו דומה התורה שלאחר התפילה לשל קודם התפילה, שזהו מה שהתפילה פועלת על התורה20, הנה כמו״כ הוא בהיפוך, שאינה דומה התפילה של קודם לימוד התורה לתפילה שלאחר לימוד התורה. וזהו ג״כ ענין החסידות, שזהו מה שלוקחים רזין דרזין ממקום דלית תמן לא קושי׳ כו׳21, ומפיצים את זה באופן של דרכי שלום, ולפעול עי״ז ענין שלום, בביאת משיח19, ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים22.
__________
1) ריש פרשתנו (תצא כא, י).
2) ריש פרשתנו (לד, ג). לה, ג.
3) פרשתנו ע׳ תתעח. שם ע׳ תתפג-ד. (כרך ה) ע׳ ב׳נג. (כרך ו) ע׳ ב׳שנח.
4) זהר – הובא בלקו״ת ואוה״ת שם. ובכ״מ. וראה זהר ח״א רמ, ב. ח״ג רמג, א.
5) ראה רמב״ם ריש הל׳ תפלה.
6) ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
7) לקו״ת שם לו, רע״א.
8) בשיחה שלפני המאמר (שיחות קודש תשכ״ה ח״ב ע׳ 389).
9) פ׳ שופטים כ, א.
10) בפירושו עה״ת בראשית לז, ב.
11) שערי תשובה (לאדהאמ״צ) ח״א נה, ג ואילך. ובכ״מ.
12) תהלים נה, יט.
13) סוף פרשתנו (כה, יט).
14) ל׳ הכתוב – בשלח טז, ד. וראה סה״מ במדבר ח״א ע׳ רנג. וש״נ.
15) בחוקותי כו, ו.
16) תענית כב, ב.
17) ראה לקו״ת פ׳ ראה לב, א ואילך.
18) שה״ש ו, ג. ראה אבודרהם סדר תפלת ר״ה ופירושה פ״א. פע״ח שער (כד) ר״ה פ״א. שער הפסוקים להאריז״ל עה״פ. ב״ח לטואו״ח הל׳ ר״ה סתקפ״א ד״ה והעבירו. ועוד – נסמן בסה״מ דרושי חתונה ע׳ ריח הערה 67.
19) חסר קצת. המו״ל.
20) ראה לקו״ת ברכה צו, ב.
21) זח״ג קכד, ב (ברע״מ). וראה אגה״ק סכ״ו.
22) ישעי׳ יא, ט.
[סה"מ דברים ח"א (מילואים) ע' שעח ואילך]
כעין שיחה. י״ל בשיחות קודש תשכ״ה ח״ב ע׳ 392, ונדפס כאן בתוספת מ״מ וכו׳.