בס״ד. אור ליום ועש״ק פ׳ מטות-מסעי, כ״ה תמוז ה׳תשל״ו
הנחה בלתי מוגה
אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים גו׳ ביד משה ואהרן1, ואח״כ ממשיך ומונה את כל המסעות עד שמסיים2 ויחנו גו׳ על ירדן יריחו [שכל המסעות הם בהמשך אחד בכתוב, וכידוע המנהג3 שלא להפסיק (בקריאת התורה) בין המסעות]. וידוע דיוק רבותינו נשיאינו4 להבין לשון אלה מסעי שהוא לשון רבים (וכולל בעצמו כל המסעות עד ירדן יריחו), וכתיב אשר יצאו מארץ מצרים, והרי מארץ מצרים הוא רק יציאה ונסיעה ראשונה שנסעו מרעמסס לסוכות. וגם5 מהו ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם גו׳ ואלה מסעיהם למוצאיהם6, הרי כל התורה כולה הקב״ה אומר ומשה כותב7. וגם מ״ש ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, ולא נאמר ויכתוב משה את המסעות. וגם בתחילה כתיב מוצאיהם למסעיהם ואח״כ ואלה מסעיהם למוצאיהם, וצריך להבין5 מדוע כופל הענין, ובשינוי הסדר.
והנה התורה כללות ופרטות נאמרה8, דמזה מובן9 שכמו שהי׳ בדור שיצא ממצרים שנסעו מ״ב מסעות מארץ מצרים עד ירדן יריחו, הנה כמו״כ הוא גם בהמשך כללות הדורות כולם, מיציאת מצרים עד שבאים לגאולה האמיתית והשלימה, שאז באים ג״כ לירדן יריחו מזרחה, ואח״כ עוברים ג״כ מעבר לירדן יריחו [ואז יהי׳ כי ירחיב ה׳ את גבולך10, נוסף על כיבוש ארץ קני קניזי וקדמוני, שזוהי הרחבה גדולה ביותר כמבואר בספרי11 וכמבואר לעיל12]. ועד״ז ישנו ג״כ ענין המסעות בעבודת כאו״א. דהנה בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים13, ומכיון שיציאת מצרים הוא כדי שיהי׳ והבאתי אתכם אל הארץ14 [שהרי פסוק זה בא בהמשך לד׳ לשונות של גאולה שתחילתם הוא והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים15], הרי מובן שגם ענין המסעות (ממצרים אל ארץ ישראל) ישנו בכל דור ודור. וכידוע תורת הבעש״ט16 שמשך זמן חיי האדם נכלל ונרמז בכל המ״ב מסעות, מרגע שנולד עד שמסתיימים הימים יוצרו17 שנתן לו הקב״ה. ועד״ז הוא גם בכל יום ויום18, וכמו שמוסיף בתניא19 דבכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים, שמזה מובן (כנ״ל) דגם ענין המ״ב מסעות ישנו בכל יום בעבודת כל אחד, שזהו ע״י לימוד התורה וקיום המצוות שלו.
והנה20 כמו שהי׳ בענין המסעות בפעם הראשונה, שרובם היו במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים21, ואפילו המסעות שהיו לפני זה, הרי גם הם היו הכנה כדי לעבור אח״כ את המדבר, הנה כמו״כ הוא גם בעבודת כאו״א, כמובן מלקו״ת22, ולכן צריכים לנתינת כח מיוחדת שיוכלו לעבור את המדבר, ואדרבה, לעשות ממנו הכנה להכניסה לארץ טובה ורחבה. ולזה צריך להיות ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, היינו23 שמשה המשיך לנשמות בגופים את בחי׳ מוצאיהם, המוצא והמקור של כל ישראל, דמחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר24, שזהו בחי׳ א״ק25, ולמעלה יותר פנימיות א״ק, שעי״ז שבחינה זו נמשכת בנשמה כמו שהיא בגוף, הנה עי״ז היא יכולה לעבור את המ״ב מסעות כו׳ [בדוגמת שהי׳ בפעם הראשונה דוארון ברית ה׳ נוסע לפניהם26, שבארון היו הלוחות, שזהו כללות ענין השראת השכינה27, שעי״ז נעשה ושכנתי בתוכם28, אמיתית ענין הדירה בתחתונים]. שזהו מוצאיהם למסעיהם בעבודת כאו״א ובכל יום ויום, דע״י ההמשכה מעצם הנשמה ישנו הכח לכאו״א בעבודת המסעות שלו לעבור את המדבר כו׳ ולבוא אל ארץ טובה ורחבה. ולכן ויכתוב משה דוקא, דענינו של משה הוא תורה, וכמ״ש29 זכרו תורת משה עבדי, לפי שמסר נפשו עלי׳ לפיכך נקראת על שמו30, דענין התורה הוא המשכה מלמעלה למטה, לכן דוקא על ידו היתה ההמשכה מעצם הנשמה לרגל שבנשמה, ועד להנשמה כפי שהיא מלובשת בגוף למטה, ואפילו כשהגוף נמצא במדבר העמים31, נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים. וע״ז נאמר ויכתוב גו׳, דהנה בתורה ישנם אותיות החקיקה, כמו שהיא בלוחות, וכמבואר בלקו״ת23 שזהו בחי׳ מוצאיהם, שרש הנשמה, ואח״כ ויכתוב משה את מוצאיהם, דהיינו שהמשיך מבחי׳ אותיות החקיקה להתלבש באותיות הכתב כו׳ (שזהו ענין הי״ג ספרי תורה שכתב משה32). ובכח זה הלכו כל בנ״י למסעיהם, ומילאו שליחותם לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, דאז (בפעם הא׳) הי׳ הציווי דעל פי ה׳ יסעו גו׳ ועל פי ה׳ יחנו33, וכן הוא גם בעבודת כאו״א במ״ב המסעות במשך ימי חיים חיותו בעלמא דין, ובפרטיות יותר בכל יום ויום, כמבואר לעיל.
והנה תכלית הכוונה היא שתהי׳ ההעלאה מלמטה למעלה, שזהו מה שמסיים ואלה מסעיהם למוצאיהם, היינו שע״י המסעות נתעלו עד בחי׳ מוצאיהם. אמנם, מאחר שירידת הנשמה למטה היא ירידה צורך עלי׳, והיינו שהעלי׳ היא למעלה ממקום שמשם היתה הירידה, ואם כן צריך לומר דהלמוצאיהם שלאחרי המסעיהם הוא למעלה מהמוצאיהם שלפני זה. וכמבואר בלקו״ת23 שהעלי׳ דלמוצאיהם היא למעלה יותר מההמשכה בתחילה ממוצאיהם, שמשם הי׳ הנתינת כח לעבור את המסעות. ועד״ז מובן גם בעבודת האדם במשך כל חייו, וכן בעבודתו לקונו במשך כל יום לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, שעי״ז העלי׳ היא לבחינה נעלית יותר. שלכן בשעה שעושה בכל יום החשבון צדק לפני שאומר בידך אפקיד רוחי34, הרי זה חשבון שמח וטוב, כי ע״י עבודתו עלה למקום נעלה ביותר, ועד למקום כזה שאינו בגדר מקום ומעלה, עצמותו ומהותו ית׳. שכל זה הוא ע״י עבודתו בתורה ומצוות. דבכללות (העלי׳ מלמטה למעלה) הו״ע עבודת התפילה.
וזהו ע״י משה ואהרן, דעבודת המסעות היא ע״י משה ואהרן דוקא. כי משה ענינו שושבינא דמלכא35, המשכה מלמעלה למטה, שזהו כללות ענין התורה, שעי״ז היא ההמשכה ממוצאיהם למסעיהם. ואהרן ענינו שושבינא דמטרוניתא36, העלאה מלמטה למעלה, שלכן הי׳ אצלו העבודה דבהעלותך את הנרות37, כל שבעת קני המנורה, היינו שמעלה את כאו״א מישראל לפי אופן עבודתו38, ובאופן שתהא שלהבת עולה מאלי׳39. והעלי׳ היא אל מול פני המנורה40, שזהו למעלה ממוצאיהם (כנ״ל), היינו למעלה מענין התורה שעל ידה היא ההמשכה מלמעלה למטה. וזהו דוד הי׳ מחבר אורייתא בקוב״ה41, דמכיון שעולה למעלה מהתורה הרי הוא מחבר את התורה עם הקב״ה. וכן הוא גם בעבודת כאו״א מישראל, דעוד בתחילת היום צריך להיות ברכו בתורה תחילה42, היינו שיש לו הכח לברך את התורה ולהמשיך בה מנותן התורה42, עאכו״כ במשך כל היום כולו, ועאכו״כ בהיותו בעבר הירדן, שאז אומר בידך אפקיד רוחי, ונשמתו עולה למעלה לשאוב לה חיים כדאיתא בפרקי דר׳ אליעזר43, כדי שיוכל לחדש עבודתו למחרת באופן של מעלין בקודש44, ולילך מחיל אל חיל45.
וזהו אלה מסעי בני ישראל גו׳, שזהו חלק מתורה לשון הוראה46, דע״י שכן הי׳ מעשה אבות, הנה זה נעשה סימן ונתינת כח לבנים47, וגם הוראה בכל פרטי המסעות. דכאשר יוצאים ממיצרים וגבולים, הרי לאחרי המסע הראשון (מרעמסס סוכותה) מתחלת העלי׳ מחיל אל חיל ומדרגא לדרגא, שזהו מסעי לשון רבים, ועד שבאים לעבר הירדן. ואח״כ עוברים את הירדן, דענין הירדן הוא שנוטל מזה ונותן לזה48 (כמבואר בלקו״ת49), ואח״כ באים לארץ טובה ורחבה. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו50, דעי״ז שהיום אם בקולו תשמעו51, ובחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם52, הרי עי״ז באים אל הגאולה האמיתית והשלימה, וכמ״ש הרמב״ם53 הבטיחה תורה שישראל עושין תשובה ומיד הן נגאלין, ע״י משיח צדקנו שיגאל54 אותנו בקרוב ויקבץ נדחנו מארבע כנפות הארץ ונאמר אמן.
__________
1) ר״פ מסעי (לג, א). – לכמה ענינים המבוארים בהמאמר, ראה מאמר שלאח״ז (ד״ה אלה מסעי דש״פ מטו״מ) – לקמן ע׳ תמב ואילך.
2) שם, מח.
3) ״היום יום״ כג תמוז. ספר המנהגים – חב״ד ע׳ 44.
4) לקו״ת מסעי פח, ג. אוה״ת מסעי ס״ע א׳שנז.
5) לקו״ת שם צא, סע״א. אוה״ת שם ע׳ א׳שנב.
6) מסעי שם, ב.
7) ראה ב״ב טו, א.
8) ראה תו״כ ופרש״י ר״פ בהר.
9) ראה לקו״ת שם צא, ב ואילך. אוה״ת שם ס״ע א׳שנז ואילך.
10) פ׳ ראה יב, כ.
11) עה״פ שם.
12) ד״ה נתת ליראיך שנה זו (סה״מ י״ב-י״ג תמוז ס״ע רד).
13) פסחים קטז, ב (במשנה).
14) וארא ו, ח.
15) שם, ו.
16) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סכ״ג (עה, ב). וש״נ.
17) ל׳ הכתוב – תהלים קלט, טז.
18) אוה״ת שם ס״ע א׳שנב.
19) פמ״ז (סו, ב).
20) ראה לקו״ת שם צא, ב. צב, א. אוה״ת שם ע׳ א׳שנט.
21) ל׳ הכתוב – עקב ח, טו.
22) שם צב, א ואילך.
23) ראה לקו״ת שם צא, ד ואילך. צג, ד. צו, א. אוה״ת שם ע׳ א׳שעג. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שצט.
24) ב״ר פ״א, ד.
25) לקו״ת שם צה, א.
26) בהעלותך י, לג.
27) ראה רמב״ן ר״פ תרומה.
28) תרומה כה, ח.
29) מלאכי ג, כב.
30) ראה שבת פט, א. מכילתא בשלח טו, א. שמו״ר פ״ל, ד.
31) ל׳ הכתוב – יחזקאל כ, לה.
32) ראה דב״ר פ״ט, ט. מדרש תהלים צ, א. הקדמת הרמב״ם לספר היד.
33) בהעלותך ט, יח.
34) תהלים לא, ו.
35) זח״ג כ, א (ברע״מ). נג, ב. ערה, ב. לקו״ת שם פח, א. פט, ד. צא, ד. אוה״ת שם ע׳ א׳שעב ואילך. סה״מ תרל״ה שם. ועוד.
36) זהר, לקו״ת וסה״מ תרל״ה שם. זהר ח״א רסו, ב. ח״ב מט, ב. ח״ג קעז, ריש ע״ב. קפ, ב. ועוד.
37) בהעלותך ח, ב.
38) לקו״ת ר״פ בהעלותך. ד״ה בהעלותך תקס״ו (מאמרי אדה״ז תקס״ו ע׳ רמב ואילך). תרל״ה (סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ של ואילך), ובהנסמן שם הערה 1. וראה גם ד״ה בהעלותך תשכ״ח (לעיל ח״א ע׳ קנד ואילך). תשמ״ח (שם ע׳ קפא ואילך).
39) פרש״י עה״פ.
40) בהעלותך שם. וראה לקו״ת מסעי שם צא, סע״ד.
41) ס׳ הבהיר סנ״ח (קצו). ועוד – נסמן בסה״מ ימי הספירה ע׳ קנה הערה 51.
42) ראה נדרים פא, א. ב״מ פה, ריש ע״ב. ר״ן נדרים שם. ב״ח לטואו״ח סמ״ז. וראה ד״ה ויקרא שנה זו (סה״מ ויקרא ע׳ יט) ובהמצויין שם הערה 51.
43) פי״ב. ב״ר ספי״ד. וראה המשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳קלה. ד״ה תקעו תרצ״ד פ״ד (סה״מ תשי״א ע׳ 11). סה״מ תש״ב ע׳ 137. ובכ״מ.
44) ברכות כח, א. וש״נ. זח״ג קסב, ריש ע״ב. וראה לקו״ש חי״ג ע׳ 250 הערה ד״ה להעלות בקודש.
45) ע״פ תהלים פד, ח.
46) ראה רד״ק לתהלים יט, ח. ס׳ השרשים שלו ערך ירה. גו״א ר״פ בראשית (בשם הרד״ק). וראה זח״ג נג, ב.
47) ראה תנחומא לך לך ט. ב״ר פ״מ, ו. רמב״ן לך לך יב, ו. שם, י. יד, א. תולדות כו, א. וישלח לב, ד. ס״פ ויחי.
48) ראה ב״מ כב, רע״א. לקוטי הש״ס להאריז״ל חגיגה י, א. ל״ת (טעהמ״צ) להאריז״ל שופטים ד״ה מצות ערי מקלט.
49) מסעי צד, א.
50) שבת סג, א. וש״נ.
51) תהלים צה, ז. סנהדרין צח, א.
52) ר״פ בחוקותי (כו, ג).
53) הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.
54) ע״פ נוסח ברכת החודש.
[סה"מ במדבר ח"ב ע' תלח ואילך]
מאמר ראשון מהמשך. נדפס בסה״מ תשל״ו ע׳ 269 ואילך.