בס״ד. אור ליום ועש״ק פ׳ במדבר, ד׳ סיון ה׳תשמ״ה
הנחה בלתי מוגה
בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל וקשרו להן ב׳ כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע1. וידוע הדיוק בזה בדרושי רבותינו נשיאינו2 (החל מרבינו הזקן, ועד לד״ה זה לכ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו דשנת תש״ט3), דמתחילת המאמר משמע דקשירת הכתרים היתה בשביל הקדמת נעשה לנשמע ומסיום המאמר משמע דמה שקשרו להם ב׳ כתרים הוא כנגד ב׳ הענינים דנעשה ונשמע עצמם ולאו דוקא בשביל ההקדמה שהקדימו נעשה לנשמע, דאילו בשביל ההקדמה הי׳ צ״ל רק כתר אחד. גם ידוע הדיוק בזה (אף שאינו מובא בפירוש בהדרושים), דאפילו לפי סיום המאמר שקשרו להם ב׳ כתרים כנגד ב׳ הענינים דנעשה ונשמע עצמם, עדיין אינו מובן מדוע לא קשרו להם כתר שלישי בשביל הקדמת נעשה לנשמע שהיא ענין בפני עצמו וענין גדול ביותר, כמובן מלשון הגמרא בשעה שהקדימו דייקא ולא בשעה שאמרו נעשה ונשמע. ועוד דיוקים בענין זה.
והנה ענין הקדמת נעשה לנשמע כללותו הוא ענין הקבלת עול. דמטעם זה היתה אמירה זו (דנעשה ונשמע) בתור הקדמה למתן תורה, כי כשם שבהקדמה ללימוד התורה צ״ל ענין הקבלת עול כנודע4, עד״ז הי׳ במתן תורה, שלפני נתינת התורה הי׳ צ״ל ענין הקבלת עול. ולא עוד, אלא שקבלת עול זו נקבעה ביום וזמן מיוחד בפני עצמו, שהרי מתן תורה הי׳ בו׳ סיון5 (או בז׳ סיון6) והקדמת נעשה לנשמע היתה בה׳ סיון7. וזהו מה שמביא בהמשך המאמר שם3 (ובכמה מקומות8), דדוגמת הקדמת נעשה לנשמע שבמתן תורה מצינו גם בענין הקבלת עול בכלל, כמו שאמרו רז״ל במשנה (ברכות פ״ב9) למה קדמה פרשת שמע לוהי׳ אם שמוע, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח״כ יקבל עליו עול מצוות. ומבאר בזה ע״פ מה דאיתא במכילתא10 בענין מתן תורה אמר הקב״ה קבלו מלכותי ואח״כ אגזור עליכם גזירות. דענין פרשה ראשונה של קריאת שמע, פרשת שמע, הוא ענין קבלת מלכות שמים, וענין פרשה שני׳, והי׳ אם שמוע, הוא קבלת עול מצוות, אגזור עליכם גזירות, גזירות פרטיות. [ונכלל בזה גם ענין פרשה שלישית, פרשת ציצית, דציצית שקולה כנגד כל המצוות11, וכדאיתא בפרש״י על התורה12 שמנין גימטריא של ציצית ת״ר ושמונה חוטים וחמשה קשרים הרי תרי״ג, שזהו ענין אגזור עליכם גזירות בפרטיות יותר]. וגם בענין זה מצינו ג׳ ענינים (ע״ד הנ״ל בענין הקדמת נעשה לנשמע), א׳ ענין קבלת עול מלכות שמים, ב׳ קבלת עול מצוות, ג׳ הקדמת קבלת עול מלכות שמים לקבלת עול מצוות. דזהו גם מה שפרשת שמע נקראת בש״ס בשם פרשה ראשונה ופרשת והי׳ אם שמוע נקראת בשם פרשה שני׳ [ונכלל בה גם ענין פרשה שלישית כנ״ל], היינו שצ״ל הקדמת עול מלכות שמים לעול מצוות, ע״ד הקדמת נעשה לנשמע.
וביאור הענין הוא, הנה עצם אמירת נעשה ונשמע היא ענין של קבלת עול (שמקבל העול לעשות ולשמוע כו׳), וב׳ הענינים דנעשה ונשמע הם ב׳ דרגות בקבלת עול, דענין נשמע הוא קבלת עול מצוות, אגזור עליכם גזירות, וענין נעשה הוא קבלת עול מלכות שמים. ולמעלה מזה הו״ע הקדמת נעשה לנשמע, שהיא קבלת עול נעלית יותר. והענין בפרטיות, הנה ידוע13 דענין הקבלת עול הוא ענין עיקרי בקיום המצוות, ולפיכך, אף שכל מצוה יש בה ענינה המיוחד וסודותי׳ המיוחדים וכוונותי׳ המיוחדות, מ״מ, ברכת המצוות יש בה חלק השוה בכל המצוות, אשר קדשנו במצוותיו וציונו, ענין ציווי הקב״ה המביא לידי קדושה. דזהו ענין הקבלת עול מעשה, קבלת עול מלכות שמים. ומזה נמשך גם בקבלת עול דמצוות, היינו הקבלת עול הפרטית שבכל מצוה ומצוה, דזהו מה שסיום ברכת המצוות משתנה ממצוה למצוה. ויש דרגא נעלית יותר, הקדמת נעשה לנשמע, כנ״ל. דהנה ענין הקבלת עול פירושו ענין הביטול, שמבטל הבנתו והשגתו ועומד בביטול כעבדא קמי מרי׳14. ובזה גופא יש ג׳ הדרגות האלו, דקבלת עול מצוות פירושו ביטול לרצונות הפרטיים דכל מצוה ומצוה, וקבלת עול מלכות שמים פירושה ביטול לרצון הכללי דכל המצוות, וענין הקדמת נעשה לנשמע הוא הביטול לבעל הרצון (כדלקמן).
והענין הוא15, דהנה קבלת עול מלכות שמים שזהו ענין אשר קדשנו במצוותיו וציונו הרי הביטול הוא לציווי המלך, ולכן מובן שיש לו איזה קשר ושייכות ואיזה ציור בהביטול לפי הציווי והרצון שבטל אליו. והגם שביטול זה אינו הביטול לרצון פרטי, אלא הוא בטל לכל הציוויים ולכל המצוות, מ״מ, מכיון שקבלת עול זו היא בשביל מצוה מסויימת, הרי זה משפיע ומשנה באופן הביטול והקבלת עול אל הרצון. ואף דלכאורה בכח הרצון אין חילוקי דרגות, וכנודע16 שתחילת התחלקות הכחות באדם היא מכח החכמה ולמטה, משא״כ הרצון הוא ענין של מקיף ולמעלה מהתחלקות, מ״מ ידוע17 גם דרצון הוא בחי׳ מקיף הקרוב (מקיף הסמוך), וכנראה בפשטות שאינו דומה רצון שיש לו טעם שכלי לרצון שהוא דבר חוקי שלמעלה מהשכל. היינו דהגם ששניהם הם בבחי׳ רצון, מ״מ יש בזה חילוקי דרגות בגילוי הרצון, שהרצון הוא בגלוי יותר ובכל התוקף בעניני חוקים, כמאמר18 חוקה חקקתי גזירה גזרתי אין לך רשות להרהר אחרי׳, משא״כ בעניני משפטים המתלבשים בשכל הרי השכל מעלים ומסתיר על הרצון וגילויו. ומכל זה מובן, שהביטול אל הרצון יש בו איזה ציור לפי הרצון שבטל אליו, אם הרצון והמצוה היא חוקה או עדות או משפט.
אמנם למעלה מזה הוא ביטול גדול ועצום יותר, שאינו ניכר כלל בהביטול שום שינוי אם המצוה היא מחוקים עדות או משפטים, והיינו מחמת שהוא בטל לבעל הרצון שלמעלה מענין הרצון, ובזה אין חילוקי מדריגות דעדות חוקים ומשפטים וכיו״ב. וביטול זה הוא נעלה יותר מהביטול לרצון, ועד שאין שייך לומר עליו שהוא נעלה יותר, כי הוא למעלה מענין הדרגות וההתחלקות בכלל, ביטול מוחלט לגמרי שאין ניכר בו שום ציור וכו׳.
וביאור הענין בעבודת האדם, הנה כללות עבודת האדם נחלקת לב׳ חלוקות, העבודה מלמטה למעלה והעבודה מלמעלה למטה. דהנה תחילת כל עבודה היא בהתבוננות שלפני העבודה19, ובהתבוננות זו יש בה ב׳ מדריגות כלליות, ובלשון השולחן ערוך20 שיש לחשוב מרוממות הא-ל יתברך ושפלות האדם, והתבוננות זו מביאה לידי ביטול שיש בו ב׳ תנועות, התנועה דסור מרע והתנועה דעשה טוב21. דבכללות הנה ההתבוננות ברוממות הא-ל מביאה לענין ועשה טוב וההתבוננות בשפלות האדם מביאה לענין סור מרע. דע״י שמתבונן בשפלות האדם, הרי זה מביא אותו לידי זהירות בתכלית מכל הענינים שיכול להכשל בהם מחמת שפלותו, ועד שתכלית ההתבוננות בשפלות האדם מביאה את האדם למצב שאין לו רצון כלל בענין של רע, היינו סור מרע בתכלית השלימות. משא״כ בשביל התנועה דעשה טוב, הנה אף שגם בשביל זה צריך להתבונן בשפלות האדם ולסור מרע, כנודע המשל בזה22 שצריך שהדירה והכלים יהיו טהורים ונקיים, מ״מ עיקר ההתבוננות בשביל התנועה דעשה טוב היא ברוממות הא-ל. ויש כמה דרגות בהתבוננות זו ברוממות הא-ל, ומזה נמשכות כמה דרגות גם באופן הביטול דעשה טוב. וב׳ אופנים ומדריגות אלו קשורות גם עם ב׳ האופנים בעבודת הבירורים שבעולם, הבירור מלמטה למעלה, בירור האוכל מתוך הפסולת, ועד שנשאר רק דקות הרע שמבטלו ג״כ, דזהו ענין סור מרע הבא מהתבוננות בשפלות האדם, והבירור מלמעלה למטה, בבחי׳ עשה טוב, וכמבואר בהמשך המאמר שם פרטי הענינים.
ויש לומר, שחילוק זה הוא גם ההפרש בין עבודת הצדיקים לעבודת בעלי תשובה ועבודת הבינונים בכלל. דהנה בעל תשובה שסורו רע23 צ״ל עבודתו באופן דסור מרע, ועאכו״כ בנוגע לעבודת הבינונים, וכלשון אדמו״ר הזקן בספר התניא24 שאצל הבינוני הרע הוא בתקפו ובגבורתו ואדרבה נתחזק יותר בהמשך הזמן שנשתמש בו הרבה באכילה ושתי׳ ושאר עניני עולם הזה, ולכן עבודתו צ״ל באופן דסור מרע ובירור מלמטה למעלה. משא״כ עבודת הצדיקים שאין בהם רע כלל25, ועד שהפכו הרע לטוב (בחי׳ אתהפכא), הרי עבודתם היא בבחי׳ ועשה טוב. וכמבואר גם בנוגע להעבודה דלעתיד לבוא, כאשר את רוח הטומאה אעביר מן הארץ26, דאז עבודת הצדיקים באופן דהליכה מחיל אל חיל תהי׳ בתוך הטוב עצמו, בורר אוכל מתוך אוכל27. וכמאמר28 צדיקים אין להם מנוחה כו׳ שנאמר29 ילכו מחיל אל חיל, דאמיתית ההליכה היא כאשר הולך לחיל שאינו בערך כלל לחיל שלפניו עד שהחיל שלפניו אין לו חשיבות לגבי החיל והמעלה שלאחריו, ועד שמגיעים לסיום הפסוק, יראה אל אלקים בציון.
והנה כשם שהוא בפרטיות העבודה, כן הוא גם בכללות בעבודת כל אחד ואחד מישראל, שיש אצלו ב׳ אופני עבודה, העבודה מלמטה למעלה והעבודה מלמעלה למטה. וכמ״ש30 והתהלכתי בתוככם31, שתי הליכות, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. דב׳ עניני הליכה אלה הם עבודת התפילה ולימוד התורה. התפילה היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה32 מלמטה למעלה, והתורה ענינה הוא מלמעלה למטה כמ״ש33 מן השמים השמיעך את קולו גו׳, וכמ״ש34 וירד הוי׳ על הר סיני, ירידה מלמעלה למטה.
והנה ע״פ כל הנ״ל יובן גם ענין נעשה ונשמע והקדמת נעשה לנשמע. וכמבואר בהמאמר שם35, דב׳ הענינים דנעשה ונשמע הם כנגד תפילה ותורה. דהנה ענין נעשה הוא כמו התפילה שמלמטה למעלה, שהרי הסולם דתפילה הוא מוצב ארצה דייקא, בעולם העשי׳, ארץ, וזהו גם ענין נעשה, ומזה עולים מלמטה למעלה ע״י הביטול לרצון כו׳. וענין נשמע הוא ענין ההבנה והסברה, דענין ההבנה והסברה הוא המשכה מלמעלה למטה, שממשיך ומוריד שכלו שיתבונן בדברים הנמצאים למטה, ושם תהי׳ ההבנה והשגה שע״י אסיפה וקיבוץ (שמיעה לשון אסיפה וקיבוץ)36, היינו שמקבץ ומברר את הניצוצות הנמצאים למטה ע״י שיורד אליהם מלמעלה. ולמעלה מזה הוא ענין הקדמת נעשה לנשמע, הקבלת עול מלכות שמים כללי שהוא הביטול לבעל הרצון, וכמבואר בתניא37 באריכות שיסוד העבודה ועיקרה ושרשה הוא ענין הקבלת עול.
ובכל זה יובן גם ענין הכתרים שנתנו להם המלאכים ע״י שהקדימו נעשה לנשמע, וזה שנתנו רק ב׳ כתרים על נעשה ונשמע ולא כתר שלישי על הקדמת נעשה לנשמע. דהנה משכרה נדע מהותה38, שהשכר שהוא הכתר מורה על מהות העבודה שעלי׳ ניתן השכר הלזה. דכתר ענינו הוא שהוא מקיף את הראש ולמעלה ממנו. ולכן, דוקא ע״י ענין הקבלת עול באופן של מקיף ניתנו להם ב׳ הכתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. אבל זהו דוקא ע״י הקדמת נעשה לנשמע, שזה ממשיך את הביטול לבעל הרצון בביטולים הפרטיים דנעשה ודנשמע, ולכן דוקא ע״י הקדמת נעשה לנשמע קיבלו כתר אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. אמנם אף שהכתר הוא מקיף, מ״מ נראה בחוש שיש לו איזו שייכות וערך ומדידה (עכ״פ מדידה דכתר) בערך הראש שעליו ניתן הכתר. וראי׳ לדבר מזה שאמרו רז״ל39 עדות הוא לבית דוד שכל הראוי למלכות [עטרת דוד] הולמתו, שמזה מוכח שהכתר (העטרה) צ״ל מתאים לפי מדתו והגבלתו של הראש, כפירש״י הולמתו יושבת בראשו יפה ומכוונת למדת ראשו. משא״כ הביטול לבעל הרצון הוא למעלה מהגבלה זו, דבעל הרצון הוא למעלה מכל הרצונות, וגם בבעל הרצון עצמו הביטול הוא לדרגות הכי עליונות שבו. ולכן אין שייך לקשר ביטול זה לבעל הרצון עם ענין הכתר, שהוא לבוש על הגוף, דהגם שהוא לבוש נעלה על הראש, מ״מ הרי ניכרת בו הגבלת ומדת הראש כנ״ל, ולכן לא קשרו להם כתר שלישי על הקדמת נעשה לנשמע.
וזהו בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו כו׳ מלאכי השרת כו׳ וקשרו להם ב׳ כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. דהנה בשעת מתן תורה היתה המשכת העצמות כמאמר40 אנא נפשי כתבית יהבית, דזהו גם מ״ש41 אותי אתם לוקחים, שעצמות ומהות בעל הרצון נמשך ע״י התורה, הנה לפני זה הי׳ מוכרח להיות הקדמת נעשה לנשמע, ביטול לבעל הרצון. דביטול זה הוא למעלה מההגבלה דלבוש וכתר כנ״ל. ואח״כ נמשך ענין זה למטה יותר, דזהו דיוק הלשון בשעה שהקדימו, בשעה דייקא, היינו שנמשך בגדרי ומדידות הזמן והמקום (עכ״פ לפי ערך הדרגא דהקדמת נעשה לנשמע). ואח״כ ירד למטה עוד יותר, לדרגתם של מלאכי השרת, שהם דוקא קשרו את הכתרים לישראל, דזה מורה על ירידה, שהרי בכלל מלאכי השרת הם למטה מנשמות ישראל, וכמ״ש42 לגבי הגילוי דלעתיד לבוא (שאז יהיו כל הענינים בגלוי) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל ופרש״י שאז תתגלה חיבתן לעין כל כו׳ ומחיצתן לפנים ממלאכי השרת והם [המלאכים] ישאלו להם מה פעל א-ל, וכאן נמשך הענין למטה כל כך עד שמלאכי השרת הם למטה מזה. ובדרגא זו מכתירים המלאכים לישראל ב׳ כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע כנ״ל.
והנה מבואר בתניא43 שהגילוי דלעתיד לבוא כבר הי׳ לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה. ומזה מובן שכל ענינים אלו יהיו בתכלית השלימות לעתיד לבוא כמ״ש44 ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך, ותהי׳ אז התורה בשלימותה והמצוות בשלימותן, כמאמר45 ושם נעשה לפניך כמצות רצונך, ועד שיהי׳ אז גילוי פנימיות עתיק46, עד לפנימיות שבפנימיות שבתענוג שזהו למעלה מכל מדידה והגבלה. וענין זה יומשך למטה מטה ביותר, ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו47, בראי׳ חושיית48.
והנה בכל שנה ושנה הימים האלו נזכרים ונעשים49, נוסף לזה שבכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים50, הנה בימים אלו ממש הימים האלו נזכרים ונעשים, בראש חודש דחודש השלישי, שביום הזה באו מדבר סיני51 דקאי על ראש חודש כדיליף בגמרא52 הזה הזה לגזירה שוה, ובאופן דמראה באצבעו ואומר זה53, וגם הענין דויחן שם ישראל נגד ההר54 כאיש אחד בלב אחד55. ואח״כ נמשך זה בימי ההגבלה ואח״כ בערב זמן מתן תורתנו, ובזמן מתן תורתנו עצמו. ועי״ז שנזכרים ע״י ישראל כדבעי, אז נפעל הענין דנעשים, וזה ממהר ומזרז עוד יותר שיומשך ענין הגאולה באופן דלא עכבן אפילו כהרף עין56, מיד הן נגאלין57, דהיינו הגאולה מכל המדידות וההגבלות, ולא יכנף עוד מוריך, משום שיתבטלו כל הלבושים ומדידות והגבלות, גם דקדושה ושלמעלה, והיו עיניך רואות את מוריך, במהרה בימינו ממש, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, למטה מעשרה טפחים, ובשמחה ובפנימיות58, ושמחת עולם על ראשם59.
__________
1) שבת פח, א.
2) המשך תרס״ו ע׳ תמז. תער״ב בתחלתו. ועוד.
3) סה״מ תש״ט ע׳ 147 ואילך.
4) ראה ברכות יז, א (תפלת ״אלקי נצור״). וראה לקו״ש חט״ו ע׳ 325 ואילך. ובכ״מ.
5) שבת פו, ב ואילך.
6) שבת שם (דעת ר׳ יוסי).
7) ראה פרש״י משפטים כד, ד.
8) לקו״ת בהעלותך לד, ג. אוה״ת שבועות ע׳ קלח. תרומה ע׳ א׳שסז ואילך. ר״ה ע׳ א׳שע. המשך תער״ב ח״א ע׳ קיד. ד״ה צאינה וראינה תר״ס (סה״מ תר״ס ע׳ קו ואילך). ד״ה זה תשמ״ג (לעיל ע׳ תלח ואילך). ועוד.
9) יג, א.
10) יתרו ב, ב.
11) נדרים כה, א.
12) שלח טו, לט.
13) תניא פמ״א.
14) ראה שבת י, א. זח״ג רכג, א.
15) ראה בכ״ז סה״מ שם ע׳ 148 ואילך. מקומות שבהערה 8. לקו״ת שה״ש כב, א. ועוד.
16) ראה לקו״ת ויקרא ד, ב. ובכ״מ.
17) ראה גם המשך תער״ב ח״א ע׳ שצג. ובכ״מ.
18) פרש״י ר״פ חוקת (מיומא סז, ב). וראה תנחומא חוקת ג. שם, ח. במדב״ר פי״ט, א. שם, ח. יל״ש חוקת יט, ב (רמז תשנט).
19) ראה שער היחוד (לאדהאמ״צ) בתחלתו. ובכ״מ. מקומות שבהערה 15.
20) או״ח סצ״ח ס״א (בהגהה).
21) ל׳ הכתוב – תהלים לד, טו. לז, כז. – ראה בכ״ז גם סה״מ שם ע׳ 155 ואילך. ס״ע 160 ואילך.
22) לקו״ת בלק ע, ג. וראה לקו״ת בחוקותי מה, ג. שלח לו, ד. ובכ״מ.
23) ראה לקו״ת ואתחנן ט, ד. ובכ״מ.
24) פי״ג (יח, ב).
25) תניא פי״א.
26) זכרי׳ יג, ב.
27) ראה אגה״ק סכ״ו (קמה, א).
28) ברכות ומו״ק בסופן. ובכ״מ.
29) תהלים פד, ח. – ולהעיר שע״פ המנהג לומר בכל יום הקאַפּיטל תהלים המתאים לשנות חייו (אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ לא. ח״י ע׳ נג. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שמא) – התחילו בי״א ניסן שנה זו (תשמ״ה) אמירת מזמור זה. המו״ל.
30) בחוקותי כו, יב.
31) ראה בכ״ז לקו״ת פ׳ ראה כו, א. אמרי בינה שער הק״ש פפ״ז. שם ספפ״ח ואילך. אוה״ת בחוקותי (כרך ב) ע׳ תרמ ואילך. ד״ה והתהלכתי בתוככם תשי״א (סה״מ ויקרא ע׳ רנז ואילך). וש״נ.
32) ויצא כח, יב. וראה זהר ח״א רסו, ב. ח״ג שו, ב. תקו״ז תיקון מה. ועוד.
33) ואתחנן ד, לו.
34) יתרו יט, כ.
35) סה״מ שם ע׳ 151 ואילך. אוה״ת שבועות שם. תרומה שם. ועוד.
36) ראה גם לקו״ת האזינו עב, ב. ובכ״מ.
37) שבהערה 13.
38) תניא פל״ט (נג, א).
39) ע״ז מד, א.
40) שבת קד, א (ע״פ גירסת הע״י).
41) תנחומא אמור יז. ויק״ר פ״ל, יג. ובכ״מ.
42) בלק כג, כג.
43) פל״ו (מו, א).
44) ישעי׳ ל, כ.
45) נוסח תפלת מוסף. ראה תו״ח ס״פ ויחי (צה [רלו], א. צו [רלז], ג-ד). אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכח, ב ואילך. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פי״ז (ע׳ טו) ואילך. ועוד.
46) ראה לקו״ת שה״ש בסופו. ובכ״מ.
47) ישעי׳ מ, ה.
48) ראה שער האמונה (לאדהאמ״צ) פכ״ה. ובכ״מ.
49) ל׳ הכתוב – אסתר ט, כח. וראה רמ״ז בספר תיקון שובבים, הובא ונת׳ בספר לב דוד (להחיד״א) פכ״ט.
50) ספרי ופרש״י ואתחנן ו, ו. וראה שו״ע (ודאדה״ז) או״ח סס״א ס״ב.
51) יתרו יט, א.
52) פסחים ו, ב.
53) ראה תענית בסופה (ובפרש״י ד״ה מראה באצבעו). שמו״ר פכ״ג, יד. פרש״י בשלח טו, ב.
54) יתרו שם, ב.
55) פרש״י יתרו שם.
56) ראה פרש״י בא יב, מא.
57) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.
58) ראה לקו״ש ח״ד ע׳ 1307. ח״ח ע׳ 272. חי״ג ע׳ 158. ועוד.
59) ישעי׳ לה, י. נא, יא.
[סה"מ שבועות ע' תנה ואילך]
נדפס בסה״מ תשמ״ה ע׳ קעה ואילך. התוועדויות תשמ״ה ח״ד ע׳ 2107 ואילך.