בס״ד. ש״פ מטות-מסעי, כ״ו תמוז, מבה״ח מנחם-אב ה׳תשל״ב

הנחה בלתי מוגה

אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים גו׳¹, וידועים הדיוקים בזה בדרושי רבותינו נשיאינו², להבין לשון מסעי שהוא לשון רבים ואח״כ כתיב אשר יצאו מארץ מצרים, דהיציאה מארץ מצרים היא המסע הראשון בלבד. ומובן מזה, דכל המסעות ענינם הוא היציאה מארץ מצרים, וצריך להבין הענין בזה. גם צריך להבין מ״ש אח״כ¹ ביד משה ואהרן, והרי כתיב³ והוי׳ הולך לפניהם בעמוד ענן גו׳ ועמוד האש לילה, וכן הארון הי׳ הולך לפניהם וכו׳⁴, וא״כ למה נקט כאן דוקא משה ואהרן. גם צריך להבין מ״ש⁵ ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, והרי כל התורה כתבה משה רבינו, וא״כ מהו שאומר דוקא כאן ויכתוב משה. גם מהו תוכן ב׳ הענינים שבכתוב, ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ואלה מסעיהם למוצאיהם.

אך הענין הוא, דהנה תכלית כוונת המסעות היתה כדי שיכנסו לארץ ישראל, ואמרו רז״ל⁶ שאילו זכו היתה הגאולה והכניסה לארץ ישראל אז הגאולה הנצחית שאין אחרי׳ גלות. וכיון שלא זכו, ולא היתה אז גאולה נצחית בתכלית השלימות, וגאולה זו תבוא רק בביאת משיח צדקנו, וכמ״ש⁷ ואם ירחיב הוי׳ אלקיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך ונתן לך את כל הארץ גו׳ ויספת לך עוד שלש ערים, היינו שכל זמן שיש רק שש ערי מקלט מוכח שעדיין לא באה הגאולה הנצחית, הרי מובן מזה, שבאמת ענין המסעות לא נגמר עדיין, עד שבאים לתכלית המסעות שהיא הגאולה הנצחית. ומכל זה מובן, שענין המסעות שייך לעבודת האדם גם בזמן הזה. ובפרט ע״פ תורת הבעש״ט⁸ שכאו״א מישראל במשך ימי חייו יש אצלו מ״ב מסעות משעת לידתו, שזהו ע״ד היציאה מארץ מצרים (המסע הראשון) ועד שבא לארץ העליונה וכו׳. ובפרטיות יותר ישנם המ״ב מסעות בעבודת האדם בכל יום ויום⁹, שהרי בכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים¹⁰, וכמבואר בתניא¹¹ שבכל יום ישנו ענין יציאת מצרים בעבודת האדם, וכיון שעל היציאה ממצרים כתיב אלה מסעי גו׳ אשר יצאו מארץ מצרים גו׳, מובן, שגם המסעות ישנם בעבודת האדם בכל יום. וטעם הדבר הוא, כי בכל יום נעשה ברי׳ חדשה¹², וכידוע הטעם לנטילת ידים שחרית (הובא בשולחן ערוך רבינו הזקן¹³) שזהו משום שאז נעשה האדם ברי׳ חדשה, ולכן כשם שבכללות ימי חייו יש מ״ב מסעות, כך הוא בפרטיות בכל יום ויום.

וביאור הענין הוא, דהנה כללות עסק התורה ומצוותי׳ הו״ע של יציאה ממצרים וגאולה. דבנוגע ללימוד התורה אמרו רז״ל¹⁴ אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, ועד״ז מובן בנוגע לקיום המצוות, כמבואר בתניא שם. ויש לומר שזהו גם פירוש פתגם בעל הגאולה די״ב תמוז¹⁵ שהנשמה לא הלכה לגלות כי אם הגוף, כי ע״י העבודה דתורה ומצוות הרי הנשמה היא בתנועה של גאולה. ובזה גופא יש מ״ב מסעות בכל יום. דבפרטיות היא העבודה דקריאת שמע, כמבואר בתניא שם¹¹, שענין יציאת מצרים שבכל יום (יציאת הנפש האלקית ממאסר הגוף) היא בקבלת עול מלכות שמים בקריאת שמע. דבכללות הוא בכל קריאת שמע, אבל בפרטיות יותר הרי בפרשה שני׳ יש גם ענינים השייכים לגלות (וחרה אף ה׳ בכם גו׳¹⁶) והיפך התורה ומצוות (יפתה לבבכם וסרתם גו׳¹⁷), משא״כ בפרשה ראשונה מדובר אודות לימוד התורה וקיום המצוות, ובאופן דבכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך¹⁸, וכדאיתא בגמרא¹⁹ שבפרשה ראשונה קאי כשישראל עושין רצונו של מקום, וכידוע פירוש הרב המגיד²⁰ בזה שע״י שהעבודה היא בבחי׳ בכל מאדך, עי״ז עושין רצונו של מקום, היינו שעושין רצון חדש למעלה. וזהו²¹ מה שבפרשה ראשונה דק״ש (מואהבת עד בשעריך) יש מ״ב תיבות, כנגד מ״ב המסעות.

והנה מלבד זאת שענין המסעות הוא ההעלאה מלמטה למעלה, יש עוד ענין במסעות שענינם הוא בירור העולם. דזהו מה שרוב מסעות בנ״י בצאתם ממצרים היו במדבר דוקא. דהגם שבתחילת המסעות כתיב²² ויסעו מרעמסס סוכותה וכו׳, מ״מ עיקר המסעות היו במדבר. וע״ז כתיב²³ זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, דמזה מובן שעיקר המסעות היו במדבר, והמסעות שלפני זה אינם אלא הכנה למסעות אלו²⁴. וטעם הדבר הוא, כי תכלית המסעות הוא ללכת במדבר אשר לא ישב אדם שם²⁵ ולעשות ממנו ענין של בית, כתפארת אדם לשבת בית²⁶. ולכן דוקא במסעות שלאחרי מתן תורה כתיב²⁷ ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה הוי׳ גו׳, כי המסעות שלאחרי מ״ת היו במדבר הרחוק מן הישוב, וכדי להכניע הקליפות שם צריך לנתינת כח מיוחדת מהארון. וזהו הטעם על זה שדור שלא נכנסו לארץ לא היו במקום ישוב אלא דוקא במדבר, ולכאורה כשם שישבו בקדש ברנע י״ט שנה²⁸, כך היו יכולים לשבת במקום אחר שאר הזמן ולא ללכת במדבר, כי תכלית הכוונה היא להפך את המדבר ולעשות ממנו דירה לו ית׳. וכן הוא גם בעבודת האדם, דעיר פרא אדם יולד²⁹, וע״י עסק התורה ומצוות הרי הוא עושה מעצמו מקום מושב לאדם העליון, שהיד המחלקת צדקה נעשית מרכבה לספירת החסד וכו׳³⁰, ועוד זאת, שפועל בכל העולם כולו להיות דירה לו ית׳, היינו שע״י שאוכל ושותה ולומד תורה ומקיים מצוות בכח האכילה ההיא, וכן ע״י נתינת הצדקה שלו, ובכללות ע״י עסק הפרנסה באופן דנשאת ונתת באמונה כו׳³¹, הרי הוא מברר את העולם כולו. ועוד זאת, שע״י התורה נעשה בבחי׳ מקום מושב לאדם, שהרי התורה נקראת אדם כמ״ש³² זאת התורה אדם. וזהו גם ענין עבודת האדם באופן דבכל לבבך בשני יצריך³³, היינו להפך את טבעו עד לטבע נפשו הבהמית, דזהו כללות ענין העבודה, וכמבואר בתורה אור פ׳ משפטים³⁴ שלשון עבודה הוא מלשון עורות עבודים, שזהו ענין של עבודה קשה הבאה ע״י יגיעה וביטול טבעו.

והנה כשם שבמסעות בני ישראל בפעם הראשונה הוצרכו לנתינת כח מיוחדת על זה ע״י הארון וכו׳, כן הוא גם במסעות שבעבודת האדם. וזהו גם מ״ש אשר יצאו גו׳ ביד משה ואהרן. דמשה ענינו הוא שושבינא דמלכא³⁵, המשכה מלמעלה למטה, שלכן ענין משה הוא מה שהוא מקבל התורה, וכמ״ש³⁶ זכרו תורת משה עבדי, לפי שמסר נפשו עלי׳ נקראת על שמו³⁷, ולכן כתיב ויכתוב משה גו׳, שזהו נתינת כח מיוחד ממשה לעבודת המסעות. ועד״ז ישנו ענין אהרן שהוא העלאה מלמטה למעלה, שושבינא דמטרוניתא³⁸, ולכן הי׳ על ידו ענין הקרבנות ונרות המנורה, ובאופן שתהא שלהבת עולה מאלי׳³⁹. ובעבודה הרי משה ענינו לימוד התורה ואהרן ענינו עבודת התפילה, דע״י עסק התורה ועבודת התפילה יש כח לעסוק במסעות לברר את העולם כולו. ועד שהנתינת כח על זה היא בתכלית התוקף כמ״ש ויכתוב משה, דוכתב פירושו⁴⁰ וחתם⁴¹, ענין של חתימה שאי אפשר לשנותו וכו׳. וכפשטות הענין, שתורה שבכתב היא באופן שאי אפשר לשנות בה אפילו אות וכו׳. וזהו⁴² ענין ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, שהמשיך מבחי׳ מוצא ומקור הנשמה שיומשך במסעיהם, כפי שהנשמה היא למטה, שזה נותן כח שהעבודה דמסעות תהי׳ בשלימות.

וזהו גם מ״ש אלה מסעי, שהעבודה דמסעי היא ע״י בחי׳ אלה, כמ״ש⁴³ שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, היינו ענין אלה תולדות השמים והארץ, דהעולם מצד עצמו הוא בתכלית ההעלם והסתר, ולכן האלקות שבו הוא בלשון נסתר, מי, וע״י ההתבוננות דשאו מרום עיניכם רואים מי ברא אלה⁴⁴. ונוסף לזה ישנו עוד ענין באלה, בלעו״ז, כמ״ש⁴⁵ על אלה אני בוכי׳, דקאי על הענינים הבלתי רצויים שבימי בין המצרים. אבל ענין המסעות הוא להכניע גם ענינים אלו. דענין הגלות ובין המצרים בא ע״י החטאים, מפני חטאינו גלינו מארצנו⁴⁶, היינו חטא מלשון חסרון⁴⁷, ע״ד מה שחולה הוא בגימטריא מ״ט⁴⁸ משום שחסר לו שער הנו״ן, היינו חסרון בדקות, אבל מזה נמשך אח״כ ענין של חסרון בפשטות ועד לחולה בפשטות, ועד לחולה שאין בו סכנה ועד לחולה שיש בו סכנה⁴⁹. ותכלית הכוונה היא להכניע ולבטל ולהפך גם ענינים אלו, וע״ז כתיב על אלה אני בוכי׳, שהתיקון לזה הוא ע״י הבכי׳ דתשובה. ועד שהבכי׳ היא בכי׳ של גאולה, בכי׳ של שמחה, ע״ד מ״ש בזהר⁵⁰ אודות ר׳ עקיבא שזלגו עיניו דמעות מסודות התורה שבשיר השירים, וכן יהי׳ לעתיד לבוא ענין של בכי׳ מהגילויים של הגאולה⁵¹.

ובזה יובן גם מ״ש הבעש״ט שמ״ב המסעות הם בהמשך ימי חיי האדם, ולכאורה צריך להבין, איך אפשר להיות שבמשך ימי חיי האדם ישנם מ״ב המסעות, והרי כמה מהמסעות הם בענינים בלתי רצויים, וכמ״ש רש״י בריש פרשתנו כאן חששת את ראשך וכו׳. אלא הענין בזה הוא, דתכלית הכוונה בענינים הבלתי רצויים הוא בשביל ענין הבחירה, שתהי׳ הבחירה חפשית בהטוב, והרי הבחירה היא באופן שאומרים לו ובחרת בחיים⁵² שהיא גם לשון הבטחה⁵³, ולכן כל הענינים הבלתי רצויים שבמסעות מתהפכים לטוב, וכמבואר בכ״מ⁵⁴ שענין קברות התאוה היינו גילוי נעלה ביותר (למעלה מבחי׳ החכמה), אלא שיכול לבוא מזה ענין בלתי רצוי. ועוד זאת, שגם כשישנו ענין בלתי רצוי, הרי דוקא בארץ צי׳ ועיף⁵⁵ ישנו הצמאון ותשוקה וכו׳.

וע״י עבודה זו דאלה מסעי בני ישראל, באים למסע האחרון על ירדן יריחו, שזהו ענין הריח דלעתיד לבוא, משיח צדקנו דכתיב בי׳⁵⁶ והריחו ביראת הוי׳, דמורח ודאין⁵⁷, ועד שמתקיים ענין כי ירחיב הוי׳ אלקיך את גבולך, ארץ קיני קניזי וקדמוני⁵⁸, ויהפכו ימים אלו⁵⁹ לששון ולשמחה ולמועדים טובים⁶⁰, ושמחת עולם על ראשם⁶¹.

__________

1) פרשתנו (מסעי) לג, א.
2) לקו״ת פרשתנו (מסעי) רד״ה אלה מסעי הב׳ (פח, ג). אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳שנב. שם ס״ע א׳שנז. וראה גם ד״ה להבין ענין כתיבת ס״ת תש״ל (סה״מ נ״ך-מאחז״ל ע׳ רא).
3) בשלח יג, כא.
4) בהעלותך י, לג.
5) פרשתנו שם, ב.
6) ראה נדרים כב, ב. שמו״ר רפל״ב. ועוד.
7) פ׳ שופטים יט, ח-ט.
8) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סכ״ג (עה, ב). וש״נ.
9) ראה אוה״ת פרשתנו ס״ע א׳שנב.
10) פסחים קטז, ב (במשנה).
11) פמ״ז (סו, ב).
12) יל״ש תהלים רמז תשב. שו״ע שבהערה הבאה.
13) או״ח מהדו״ק ס״ד ס״א. ס״ו ס״א.
14) אבות פ״ו מ״ב.
15) סה״מ תרפ״ז ע׳ קצו. סה״ש תרפ״ז ריש ע׳ 170.
16) עקב יא, יז.
17) שם, טז.
18) ואתחנן ו, ה.
19) ברכות לה, ב ובחדא״ג מהרש״א שם.
20) או״ת פ׳ עקב נג, ד (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קסו). וראה גם לקו״ת שלח מב, ג. מאמרי אדה״ז תקס״ג ח״ב ע׳ תרעט. תקס״ט ע׳ קלה. אוה״ת עקב ע׳ תפא. ועוד.
21) ראה לקו״ת פרשתנו (מסעי) פט, ב. אוה״ת שם ע׳ א׳שנו ואילך. ס״ע א׳שסג.
22) פרשתנו (מסעי) לג, ג.
23) ירמי׳ ב, ב.
24) ראה לקו״ת שם צב, ב.
25) ע״פ ירמי׳ ב, ו.
26) ישעי׳ מד, יג.
27) בהעלותך י, לה. ראה לקו״ת שם פח, ג ואילך.
28) דברים א, מו ובפרש״י.
29) איוב יא, יב.
30) ראה תניא פכ״ג (כח, ב).
31) שבת לא, א. וראה טושו״ע או״ח סקנ״ו. שו״ע אדה״ז שם ס״ב.
32) חוקת יט, יד. זהר ח״ב קיז, ריש ע״ב. ח״ג כט, ב. ובכ״מ.
33) ברכות נד, א (במשנה). ספרי ופרש״י עה״פ. וראה ירושלמי ברכות ספ״ט.
34) עו, א.
35) זח״ג כ, א (ברע״מ). נג, ב. ערה, ב. לקו״ת שם פח, א. פט, ד. צא, ד. ועוד.
36) מלאכי ג, כב.
37) שמו״ר פ״ל, ד.
38) זהר ולקו״ת שבהערה 35. זהר ח״א רסו, ב. ח״ב מט, ב. ח״ג קעז, ריש ע״ב. קפ, ב. ועוד.
39) פרש״י בהעלותך ח, ב.
40) ראה גיטין פז, ב (במשנה). פח, א. וראה שם כא, ב. כג, ב (ובפרש״י שם ד״ה מילתא היא דאמרי). וראה פרש״י שם ג, ריש ע״ב ד״ה חתימה.
41) לקו״ת שם צב, ד.
42) ראה לקו״ת שם צב, א. שם, ד. צג, ד. צו, א. אוה״ת שם ע׳ א׳שעג.
43) ישעי׳ מ, כו. בכל הבא לקמן – ראה אוה״ת שם ע׳ א׳שנד ואילך. שם ע׳ א׳שנח.
44) ראה ד״ה שאו מרום עיניכם בהוספות לספר החקירה להצ״צ (קא, א ואילך). ובכ״מ.
45) איכה א, טז.
46) נוסח תפלת מוסף דיו״ט.
47) לקו״ת פרשתנו (מטות) פב, א. ובכ״מ.
48) מאו״א מערכת ח אות לה. סה״מ תרנ״ג ע׳ רסא ואילך. שם ע׳ ער ואילך. ובכ״מ.
49) ע״פ ל׳ חז״ל – שבת סא, סע״א. סוכה כו, א.
50) ראה זח״א צח, ב (במדרש הנעלם). ט״ז לשו״ע או״ח סרפ״ח סק״ב (בשם זהר חדש). וראה גם זהר חדש בראשית ז, א. תו״א וישלח כו, א. לקו״ת תצא לז, ד. ועוד.
51) ראה אוה״ת נ״ך ע׳ שעא.
52) נצבים ל, יט.
53) ראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א חט״ו ע׳ רמב. ח״כ ע׳ שלה. וראה לקו״ש ח״ז ע׳ 35-6.
54) דגל מחנה אפרים ריש פ׳ מסעי (הובא ונת׳ בלקו״ש ח״ד ע׳ 1083). וראה גם אוה״ת חיי שרה קיד, ב. התוועדויות תשמ״ח ח״ב ס״ע 586-7.
55) תהלים סג, ב.
56) ישעי׳ יא, ג.
57) סנהדרין צג, ב. לקו״ת פרשתנו (מסעי) פט, ב. צ, סע״ד.
58) פרש״י עה״פ.
59) ע״פ ירמי׳ לא, יב.
60) זכרי׳ ח, יט. הובא ברמב״ם סוף הל׳ תעניות. וראה בארוכה לקו״ש חט״ו ע׳ 413 ואילך.
61) ישעי׳ לה, י. שם נא, יא.

[סה"מ במדבר ח"ב ע' תיח ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ב ע׳ 220 ואילך.