בס״ד. ש״פ שלח, כ״ו סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשמ״ח

הנחה בלתי מוגה

שלח לך אנשים גו׳ וישלח אותם משה גו׳ כולם אנשים גו׳¹, ופרש״י² ואותה שעה כשרים היו. וצריך להבין, דלפי זה (שכשרים היו) מה טעם לא רצו להיכנס לארץ ישראל. ומבואר בלקו״ת ריש פרשתנו³ (החסידישע פרשה), שהמרגלים היו במדריגה גבוהה מאד ולכן לא רצו להיכנס לארץ, שלא רצו להשפיל את עצמם למצוות מעשיות, שזהו עיקר העבודה בארץ. ובביאור מעלת המרגלים מבואר בלקו״ת שם ב׳ אופנים⁴. אופן אחד⁵ (לדעה אחת) שהמרגלים היו מבחי׳ עולם הדיבור, ולכן נקראו בשם דור המדבר, מדבר מלשון דיבור, משא״כ ארץ (ישראל) ענינה הוא מעשה, וכפשטות הענין, שבארץ ישראל עיקר העבודה היא במעשה בפועל, שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך וגו׳⁶, ולכן לא רצו המרגלים להיכנס לארץ, כי ירידה זו מבחי׳ הדיבור לבחי׳ המעשה היא השפלה וירידה גדולה ביותר, עד שאינה בערך כלל. וכמובן גם מהמבואר במ״א⁷ שג׳ הקוין שבצורת אות ה׳ (שבה נברא העולם⁸) הם כנגד ג׳ הלבושים מחשבה דיבור ומעשה, דהקו העליון הוא כנגד המחשבה והקו הימני הוא כנגד הדיבור והקו השמאלי הוא כנגד המעשה. דמזה שהקו השמאלי אינו מחובר עם האות ה׳ (מחשבה ודיבור) מוכח שענין המעשה הוא דבר נפרד ואינו בערך כלל לענין הדיבור. ואופן השני (דיעה שני׳⁹) שמדריגת המרגלים היתה בעולם המחשבה שלמעלה גם מעולם הדיבור, וארץ ישראל הוא עולם הדיבור, ולא רצו להשפיל עצמם בעולם הדיבור. ויש להוסיף בזה, שמזה מובן עוד יותר גודל הירידה וההשפלה כשצריכים להיכנס לארץ כפשוטו, עולם המעשה. ולכן המרגלים מצד עצמם לא רצו להיכנס לארץ.

ומכל זה מובן, שזה שהמרגלים לא רצו להיכנס לארץ ישראל הוא מצד שלא רצו להשפיל את עצמם בדברים גשמיים. ויש לומר בזה בעומק יותר, ובהקדים ענין פלא הדורש ביאור לכאורה בדרושים הנ״ל, מאי טעמא מאריך בלקו״ת לבאר מדריגת המרגלים, ועד שמבאר בזה שני אופנים כנ״ל (מחשבה ודיבור), דלכאורה בשביל ביאור הנ״ל מספיק לומר שזה שלא רצו ליכנס לארץ ישראל הרי זה מצד שלא רצו להשפיל את עצמם בדברים גשמיים. ויש לומר הכוונה בזה, שבזה מדגיש דמה שהמרגלים לא רצו ליכנס לארץ ישראל אין זה משום שסברו שענין הכניסה לארץ אין צורך בו, אלא שסברו שענין זה אינו שייך להם, כי בגלל מעלת מדריגתם, שהם בבחי׳ מחשבה ודיבור, א״א להם להשפיל את עצמם לעולם המעשה.

ועפ״ז יש לומר, דמה ששלחם משה הרי זה משום שהכח לברר את המעשה הוא מבחינה נעלית יותר מבחי׳ המחשבה, שבכחה דוקא לפעול ויתורו את הארץ, היינו לפעול יתרון בהארץ (כמו שהוא בפשטות הענין, שזה הי׳ הכנה להכניסה לארץ בפועל, ובפרט ע״פ המבואר במדרש¹⁰ ובדרושי חסידות¹¹ שויתורו הוא מלשון יתרון), להעלות ולברר את עניני הארץ הלזו התחתונה, עולם המעשה. ועוד זאת, דלחמנו הם¹² (כדברי יהושע וכלב), שהניצוצות שבדברים התחתונים הם הלחם שממנו יחי׳ האדם, שהוא דוקא פועל חיבור הנשמה והגוף¹³, דהיינו שהעבודה בעניני מעשה בחלקו בעולם פועלת יתרון ועילוי באדם העובד, שנעשה בבחי׳ מהלך, ובאופן דילכו מחיל אל חיל¹⁴. ויש לומר שזה נרמז גם במ״ש אח״כ¹⁵ שמשה שלח מרגלים לרגל את יעזר והמרגלים לכדוה כי אמרו¹⁶ לא נעשה כראשונים, בטוחים אנו בכח תפילתו של משה להילחם, שבזה ישנם ג״כ ע״ד שני ענינים הנ״ל, הא׳ שמרגלים אלו כבשו חלק בחוץ לארץ בכחו של משה, ועוד זאת, שחלק זה נקרא בשם יעזר מלשון עוזר, שהחלק בעולם עצמו עוזר ומסייע לעבודה זו, שיהי׳ באופן דיתרון באדם העובד. היינו לא רק שהעולם זקוק להאדם שמברר העולם, אלא גם האדם זקוק להעולם שעל ידו נעשה יתרון בהאדם.

אמנם עדיין צריך להבין, שהרי בסיפור המרגלים, המרגלים לא קיימו את עבודתם כדבעי. אבל הרי בהכרח לומר ששליחותו של משה נתקיימה. וכמובן גם מזה¹⁷ שבגמרא¹⁸ נלמד הא דקידוש השם הוא בעשרה מישראל דוקא ממ״ש במרגלים¹⁹ עד מתי לעדה הרעה הזאת, שזה כולל רק את עשרת המרגלים (חוץ מיהושע וכלב). ויש לומר הביאור בזה, דבנוגע לחלקם של המרגלים בארץ ישראל הרי כבר פירש רש״י²⁰ שיהושע וכלב נטלו חלקם של מרגלים בארץ וקמו תחתיהם לחיים, ונמצא שבטח נפעל יתרון בחלק המרגלים בארץ. אמנם זהו רק בנוגע לחפצא של חלקם בארץ, אבל בנוגע להגברא (המרגלים) לכאורה הי׳ חסר בזה. אך בזה יש לומר שאין לך דבר העומד בפני התשובה²¹, ואדרבה, הבעל תשובה חביב יותר ממה שהי׳ לפני החטא²², וא״כ נמצא שלאחרי התשובה דהמרגלים נפעל העילוי גם בהם.

והנה התורה היא נצחית, ומבואר בכמה מקומות (בתניא²³ ולקו״ת²⁴ וכו׳), דכיון שהתורה היא נצחית, מובן שכל ענין שבתורה יש בו הוראה נצחית לכל הזמנים ולכל המקומות. ומכיון שהמרגלים היו כשרים באותה שעה, ולא עוד אלא שהיו במדריגה גבוהה מאד, מובן מזה, שגם מענין המרגלים ישנה הוראה נצחית בעבודת כאו״א, דהוראה זו היא נצחית, ובהדגשה יתירה הרי היא כשלומדים פרשת שלח, ובפרט כשלומדים החסידישע פרשה דפ׳ שלח. והענין הוא, דהנה בנוגע לב׳ דיעות אלו יש לומר שאינם רק אלו ואלו דברי אלקים חיים²⁵, אלא גם שתוכן ב׳ הענינים (הפירושים) הנ״ל (מחשבה ודיבור) אמת הוא בעבודת האדם בפועל, היינו שצריך להיות הירידה לעולם המעשה הן מבחי׳ עולם המחשבה שבאדם והן מבחי׳ עולם הדיבור שבאדם. דכל אחד ואחד יש בו בחי׳ המחשבה שבו, בחי׳ עולם הבריאה, כמו שאומרים בברכות השחר אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה בי, דבחי׳ אתה בראתה היינו בחי׳ הבריאה שבנשמתו, עולם המחשבה, ובחי׳ אתה יצרתה קאי על בחי׳ היצירה שבנשמתו, עולם הדיבור, ותכלית הכוונה היא שהמחשבה והדיבור לא ישארו במקומם, אלא שירדו לעולם המעשה, אתה נפחתה בי, עד שיהי׳ ואתה משמרה בקרבי וכו׳. דזהו תוכן עבודת האדם בכל יום ויום, יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב²⁶, ירידת הנשמה בגוף, ובכח זה דוקא (שהנשמה היא בחינה נעלית) ביכולת הנשמה לברר את העולם, ועד שהעולם פועל גם יתרון בהנשמה עצמה.

וע״י העבודה הנ״ל להמשיך את המחשבה והדיבור גם בארץ, שיהי׳ העבודה דכיבוש הארץ גם בחו״ל, וכפתגם הצ״צ²⁷ מאַך דאָ (עשה כאן) ארץ ישראל, עי״ז מביאים ומקרבים את הגאולה העתידה, שיהי׳ כיבוש ארץ ישראל בפשטות והכניסה לארץ ישראל בפשטות, ועוד זאת, שיהי׳ באופן דחיו מן האנשים, נטלו חלקם בארץ²⁸, שדורנו זה פועל עלי׳ גם בחלק הארץ של כל הדורות שלא היתה הגאולה בזמנם, ועי״ז נעשה שלימות בכל העולם, ועאכו״כ שלימות בישראל, עד לגילוי דבחי׳ יחידה שבכל ישראל, וגילוי זה יהי׳ למטה נשמה בגוף, ויהי׳ כל זה בקרוב ממש, נשמות בגופים של כל ישראל שבכל הדורות, ועאכו״כ נשמות בגופים של בני ישראל בדור זה, שעל ידם נעשה עלי׳ בכל הדורות כנ״ל, ומתוך שמחה וטוב לבב, עד לגילוי השמחה דרני עקרה לא ילדה²⁹, הלידה והגילוי דלע״ל, ולא עכבן אפילו כהרף עין³⁰, ותיכף ומיד ממש.

__________

1) פרשתנו (שלח) יג, ב-ג.
2) עה״פ שם, ג.
3) לו, ג ואילך.
4) ראה גם לקו״ש ח״ד ע׳ 1046 ואילך.
5) לקו״ת פרשתנו שם לח, ג. וראה שם לז, א.
6) בהר כה, ג.
7) לקו״ת ר״פ בלק. וראה גם ד״ה אם בחוקותי שנה זו (סה״מ ויקרא ע׳ שדמ). וש״נ.
8) מנחות כט, ב.
9) לקו״ת פרשתנו שם לח, ב.
10) ראה שהש״ר פ״א, ז. קה״ר פ״א, ג. ועוד – הובא בדרושים שבהערה הבאה.
11) אוה״ת פרשתנו ס״ע תמה ואילך. ד״ה זה תער״ב (המשך תער״ב ח״א ס״ע לב). העת״ר (שם ח״ב ס״ע א׳לה). ועוד.
12) פרשתנו שם, ט.
13) ראה לקו״ת ריש פרשתנו.
14) תהלים פד, ח.
15) חוקת כא, לב.
16) פרש״י שם.
17) ראה גם לקו״ש חל״ג ע׳ 85 ואילך.
18) מגילה כג, ב.
19) פרשתנו שם, כז.
20) שם, לח.
21) ראה ירושלמי פאה פ״א סה״א. ועוד.
22) ראה רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ד. ובכ״מ.
23) רפי״ז. קו״א סד״ה להבין מ״ש בפע״ח (קס, א).
24) ויקרא א, ד. נשא כג, ד. וראה גם לקו״ת נצבים מו, ריש ע״ב.
25) עירובין יג, ב. וש״נ.
26) תהלים קד, כג.
27) ראה אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ תפה ואילך. לקו״ש ח״ב ס״ע 621. ח״י ע׳ 3. סה״ש תנש״א ח״ב ע׳ 695 ואילך.
28) פרשתנו יד, לח ובפרש״י.
29) ישעי׳ נד, א.
30) מכילתא ופרש״י בא יב, מא.

[סה"מ במדבר ח"א ע' שמה ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ח ע׳ קעב ואילך. התוועדויות תשמ״ח ח״ג ע׳ 504 ואילך.