בס״ד. ש״פ בהר-בחוקותי, כ״ד אייר, מבה״ח סיון ה׳תשמ״ג
הנחה בלתי מוגה
אם בחוקותי תלכו גו׳ ונתתי גשמיכם בעתם גו׳1, וידוע הדיוק בזה, מהו ענין אם בחוקותי תלכו2, דלכאורה הרי ענין חוקותי, חוקים, הוא כמארז״ל3 חוקה חקקתי גזירה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחרי׳, דהיינו שהו״ע החוקה במעשה בפועל שאינו שייך להרהור והבנה כו׳, וא״כ איך אמר בזה תלכו, המורה על ענין ההליכה והעלי׳ ממדריגה למדריגה, והרי בענין המעשה, קיום החוקים עצמם, אין שייך לכאורה ענין העלי׳ כלל. וכידוע הדוגמא לזה, דכל ישראל, ממשה רבינו ועד הפשוט שבפשוטים שבסוף כל הדורות, כולם מניחים אותם התפילין בד׳ בתים ופרשיות כו׳. ומה שבמצוות ישנם חילוקי מדריגות, הרי זה רק בכוונות המצוות, שבזה שייך חילוקי מדריגות, ובמילא גם עלי׳ ממדריגה למדריגה. אבל בעצם מעשה המצוה לכאורה המעשה הוא תמיד בשוה. וא״כ צריך להבין מהו ענין ההליכה בחוקים. גם צריך להבין, דהנה ידוע4 שיש כמה סוגים במצוות, עדות חוקים ומשפטים, וכמו שממשיך בפסוק זה עצמו ואת מצוותי תשמרו, וא״כ מהו שתלה כאן כללות התורה והשכר בענין החוקים דוקא, ועד שמ״ש אח״כ ואת מצוותי תשמרו הוא רק תוצאה מענין החוקים (בחוקותי תלכו), וכמובן מפירוש רש״י (מתורת כהנים) עה״פ דמ״ש בחוקותי תלכו היינו שתהיו עמלים בתורה ומ״ש ואת מצוותי תשמרו היינו שהעמל בתורה צריך להיות על מנת לשמור ולקיים, דמזה מובן, שהעיקר כאן הוא ענין בחוקותי תלכו, וענין את מצוותי תשמרו הוא רק תוצאה כו׳. וצריך להבין הענין בזה. גם צריך להבין בכללות המשך הפרשה, אם בחוקותי תלכו גו׳ ונתתי גשמיכם בעתם גו׳, שפרשה זו מדברת בענין השכר על המצוות, ובפרטיות יותר, שכר גשמי על המצוות. ולכאורה דבר זה דורש ביאור, למה תולה קיום המצוות בנתינת שכר. והנה, לכאורה הי׳ אפשר לומר שהשכר הוא בדרך סיבה ומסובב, שבא כתוצאה טבעית מן המצוות, ולא בדרך סגולה, דכאשר בחוקותי תלכו אז יהי׳ בדרך ממילא ונתתי גשמיכם בעתם גו׳. אבל אי אפשר לומר כן, שהרי נאמר ונתתי גשמיכם גו׳, שמזה משמע שתהי׳ פעולה מיוחדת לנתינת שכר, בדרך סגולה. וביותר אינו מובן, מה שהיעודים על קיום המצוות הם יעודים גשמיים דוקא5.
ונקודת הביאור בכל זה הוא, דמ״ש כאן לשון בחוקותי, אינו (רק) מענין חוקה, אלא (גם) מלשון חקיקה6. דהנה מצינו בתורה ונתינתה לישראל כמה וכמה דרגות, תורה שבכתב ותורה שבע״פ ועשרת הדברות החקוקים בלוחות. דאף שכל התורה כולה ניתנה מסיני, גם התורה שבכתב וגם התורה שבע״פ הכוללת כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש7, מ״מ אין זה דומה לענין התורה החקוק בלוחות, ועיקר ענין החקיקה הוא (כמבואר במ״א8) בלוחות הראשונות דוקא. וההפרש ביניהם הוא, דבתורה שבע״פ הנה האדם המדבר והתורה שהאדם מדבר, הם ב׳ דברים נפרדים. ואפילו בספר תורה שבכתב, הנכתב ע״י סופר בדיו על קלף גשמי, דאז האותיות והספר תורה נעשים דבר אחד, מ״מ, הרי הי׳ זמן לפני זה שהאותיות והספר היו נפרדים זה מזה, ונתחברו רק במעשה ידי אדם. ולכן אפשר שגם אח״כ תהי׳ מציאות של הפרדת האותיות מן הספר. אמנם באותיות החקוקים בלוחות, הנה הגם שלפני זה היו האותיות והלוחות ב׳ דברים נפרדים, מ״מ ע״י החקיקה נעשים לדבר אחד ממש שאי אפשר להפריד ביניהם.
וביאור הענין בעבודת האדם, הנה יש פעמים שהתאחדות האדם עם התורה שלומד ועם המצוות שמקיים היא בדרך שהם שני דברים המתחברים. ולכן, הנה מצד ענין הבחירה (נתתי לפניך היום את החיים גו׳9 והפכו) אפשר שתהי׳ מציאות של הפרדה ביניהם. ויש עבודה נעלית יותר, שהאדם עובד עבודתו כמו באותיות החקיקה, שהתאחדותו עם התורה והמצוות היא באופן שנעשים לדבר אחד ממש ואי אפשר להפריד ביניהם כלל.
ובזה יובן ג״כ מה שאמרו רז״ל3 (בענין החוקים), חוקה חקקתי גזירה גזרתי אין לך רשות להרהר אחרי׳, דיש לומר הכוונה בזה, דמכיון שחוקה היא ההתאחדות בעצם הנפש באופן של חקיקה, הרי אין זה שייך כלל להרהור ומחשבה, אין לך רשות להרהר אחרי׳, וכל שכן שההתקשרות ע״י החוקים היא למעלה יותר מכח הדיבור או כח המעשה, כי זוהי התקשרות פנימית ועצמית שבעצם הנפש שלמעלה מכל גילויי הנפש.
וזהו אם בחוקותי גו׳, דקאי על כל התורה ומצוותי׳, ולא רק בלוחות החקוקים. כי האדם צריך לעבוד עבודתו גם בכל התורה והמצוות שתהי׳ באופן של חוקה מלשון חקיקה, היינו שיהי׳ בהתאחדות גמורה עם התורה והמצוות, עד שאי אפשר להפריד ביניהם.
וזהו אם בחוקותי תלכו גו׳, דמכיון שהאדם בעבודתו מתאחד עם התורה ומצוותי׳ ועם נותן התורה ומצַוה המצוות, לפיכך דוקא אז אפשר שעבודתו תהי׳ באופן של עלי׳ והליכה, כי הקב״ה הוא א״ס, ולכן תמיד אפשר לעלות מעלה מעלה ביותר. דאף שכבר בעמדו במדריגתו הראשונה הרי הוא בתכלית ההתאחדות עם הקב״ה לפי ערך דרגתו זו, מ״מ, מכיון שהקב״ה הוא א״ס, יכול לעלות מעלה מעלה. ויש לומר שהוא ע״ד המבואר במ״א10, דכאשר האדם עובד את הקב״ה בכל מאדך, שהוא מאוד שלך, מאוד לפי ערכו ומדריגתו, הרי אז הוא קשור עם המאוד האמיתי דלמעלה. דבזה יש ב׳ ענינים, א׳ שגם המאוד שלו יש בו מן המאוד האמיתי, ב׳, דכיון שהמאוד שלו קשור עם המאוד האמיתי, מובן מזה, שסוף סוף ביכולתו להגיע אל המאוד האמיתי, ולכן אין הוא צריך לעמוד במדריגתו, אלא לעלות מעלה מעלה אל המאוד האמיתי.
והנה כיצד יבוא האדם למדריגה זו להיות מתאחד בתכלית ההתאחדות עם הקב״ה, הנה זה בא כאשר הוא נמצא במקום ודרגא כזו שבה הקב״ה נמצא. דענין זה הוא בעולם הזה התחתון דוקא, שנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים11, ומכיון שנתאוה שהדירה תהי׳ בתחתונים דוקא, הרי במקום שרצונו של אדם העליון שם הוא נמצא12, דעצמותו ומהותו ית׳ נמצא למטה דוקא, דהשמים ושמי השמים לא יכלכלוך13, ודירתו ית׳ הוא בתחתונים דוקא, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם14.
ובזה יובן מה שנאמר ונתתי גשמיכם גו׳, ונתתי דוקא15, להורות שהנתינת שכר היא מעצמותו ית׳, והיעודים הם יעודים גשמיים דוקא, דכיון שאופן מציאותו ית׳ בעולם הזה הוא כמו בדירה, הרי כשם שבדירת האדם נמצא בה האדם עם כל עניניו, כך גם הקב״ה נמצא בעולם הזה בכל עניניו, גם בענין שכר המצוות. והשכר גופא אינו שכר רוחני, אלא שנמשך בדברים גשמיים, כמו ברשב״י שע״י אמירת התורה שלו ירדו גשמים גשמיים16.
וזהו ג״כ מה שמסיים בפרשה זו17 ואולך אתכם קוממיות, שהיא קומה אחת הכוללת ב׳ קומות, ובתיבה אחת, קוממיות, שזה קאי על עצמותו ומהותו ית׳, כמבואר במ״א18. והו״ע מ״ש19 יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחי׳ לפניו, דענין יום השלישי הבא אחרי יומיים, ענין המחבר בחי׳ יומיים, הוא עצמותו ומהותו ית׳, ונחי׳ לפניו ממש.
וענין זה קשור גם עם חודש סיון20, בחודש השלישי גו׳ ביום הזה באו מדבר סיני גו׳ ויחן שם ישראל נגד ההר21, כאיש אחד בלב אחד22, דכשם שע״י ענין כאיש אחד בלב אחד לפני מתן תורה הגיעו להגילוי דחודש השלישי, בחי׳ שלישי, שזה הי׳ גילוי מתן תורה דנגלה דתורה, עד״ז יהי׳ לעתיד לבוא, שנזכה לגילוי בחי׳ ביום השלישי יקימנו ונחי׳ לפניו, גילוי פנימיות התורה מפיו של משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.
__________
1) ר״פ בחוקותי (כו, ג-ד).
2) ראה לקו״ת פרשתנו (בחוקותי) מה, א. אוה״ת פרשתנו (כרך ב) ע׳ תרלד. ועוד.
3) פרש״י חוקת יט, א. וראה במדב״ר שם.
4) ראה רמב״ן עה״פ ואתחנן ו, כ. וראה בארוכה
סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 51 ואילך. ד״ה זה ה׳ש״ת פ״ד (שם ס״ע 90 ואילך). סה״מ תש״ב ע׳ 115 ואילך. סה״מ אידיש ס״ע 45 ואילך. לקו״ש ח״ג ע׳ 1012. וש״נ. לקו״ש חי״ז ע׳ 318. ובכ״מ.
5) ראה אוה״ת שם ע׳ קצז. (כרך ג) ע׳ תתקכח. לקו״ש חי״ז ע׳ 330. וש״נ.
6) ראה לקו״ת ואוה״ת שם. מאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ קז. תקס״ו ע׳ קסו. ובכ״מ. ובהבא לקמן ראה גם לקו״ת חוקת נו, א. שה״ש ה, א.
7) ראה מגילה יט, ב. ירושלמי פאה פ״ב ה״ד. מקומות שנסמנו בלקו״ש חי״ט ע׳ 252.
8) ראה גם תניא פנ״ג. סה״ש תש״ג ע׳ 123. לקו״ש חי״ד ע׳ 31.
9) נצבים ל, טו.
10) תו״א מקץ לט, ריש ע״ד. סהמ״צ להצ״צ קכג, ב. שם קס, ב. ובכ״מ. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך אהבת ה׳ בכל לבבך, נפשך ומאדך ס״ד סק״ה (ע׳ תמ ואילך). וש״נ.
11) ראה תנחומא נשא טז. פרשתנו (בחוקותי) ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
12) ראה כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סל״ח (עט, ב). וש״נ. לקו״ש ח״ח ע׳ 348. חי״ג ע׳ 151.
13) מלכים-א ח, כז.
14) תרומה כה, ח.
15) ראה גם מאמרי אדה״ז תקס״ו שם ע׳ קסח. אוה״ת שם ע׳ קצד.
16) זח״ג נט, ב. וראה מאמרי אדה״ז אתהלך – לאזניא ע׳ רי ואילך. אוה״ת ויקרא (הוספות) ע׳ רנד ואילך. סה״מ תרכ״ז ע׳ רסז ואילך. ועוד.
17) כו, יג.
18) ראה לקו״ש ח״ז ע׳ 198 ואילך. חי״ז ע׳ 331 וע׳ 339.
19) הושע ו, ב.
20) ראה גם לקו״ש ח״ח ע׳ 232 ואילך. ובכ״מ.
21) יתרו יט, א-ב.
22) מכילתא ופרש״י עה״פ.
[סה"מ ויקרא ע' שכז ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ג ע׳ קלט ואילך. התוועדויות תשמ״ג ח״ג ע׳ 1445 ואילך.