בס״ד. ש״פ מטות-מסעי, כ״ח תמוז, מבה״ח מנחם-אב ה׳תשמ״ז
הנחה בלתי מוגה
החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה׳ במדין אלף למטה אלף למטה גו׳1, וידוע הדרוש ע״ז בלקו״ת פרשתנו2 (די חסידישע פרשה) ובדרושים שלאחרי זה עד לדרוש הידוע בקונטרס החלצו לכ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע3, ששייך לזמן הזה בכלל (נוסף לזה שזהו פסוק בפרשת השבוע). ומדייק בזה שם4, דצריך להבין דהוה לי׳ למימר יחלצו מאתכם, דהחלצו משמע כולכם, וכיון שנאמר מאתכם דהיינו מקצתם, וכמ״ש בהמשך הכתוב אלף למטה אלף למטה [לפי ב׳ הפירושים שבזה5, אלף לכל מטה או אלפיים לכל מטה], א״כ הוה לי׳ למימר יחלצו. גם צריך להבין מה שמלחמת מדין היתה ע״י משה דוקא, עד שמסר נפשו ע״ז, כדאיתא במדרש6 (הובא בהדרושים7) שאע״פ שידע משה שאחרי מלחמת מדין יאסף משה אל עמו, מ״מ לא התעכב אלא נזדרז להיכנס למלחמה זו.
ומבואר בזה בהדרושים8, דתוכן ענין מלחמת מדין הוא הכנעת קליפת מדין. דמדין ענינו הוא מדון ומריבה9, ומלחמת מדין ענינה הוא התיקון על ענין המדון והמריבה, דהיינו שלום ואחדות. ועד שההכנעה היא באופן דאתהפכא חשוכא לנהורא10, כמפורש בהמשך הכתובים11 על דבר השבי והמלקוח והשלל שניתן לישראל, ועד שניתן חלק מזה ללויים ולכהנים, היינו שתמורת זה שזה הי׳ רכוש מדין, היינו שהי׳ שייך לקליפת מדין, נהפך להיות רכוש ישראל, ועד לרכוש הלויים והכהנים. וכמבואר פרטי עניני חלוקת השלל בהכתובים, שמתוכן פרטים אלו בגשמיות מובן ענינם ברוחניות, ועד״ז להיפך, מתוכן ענינם ברוחניות נמשכו ונשתלשלו הפרטים בגשמיות12.
וכללות ענין זה דביטול והפיכת קליפת מדין נעשה ע״י התורה שענינה הוא ענין השלום13, ועד שאפילו במלחמתה של תורה הרי אמרו רז״ל14 סופם שנעשו אוהבים זה לזה כמ״ש15 את והב בסופה. דזהו כאשר לימוד התורה אינו באופן של נצחנות, שכל כוונתו היא שהוא ינצח ודעתו תתקבל, אלא לומד תורה לשמה, אזי גם כאשר יש מצב של מלחמתה של תורה, הנה סופם שנעשים אוהבים זה לזה. דזהו ענין לימוד תורה לשמה, כמבואר בכ״מ בדרושי כ״ק מו״ח אדמו״ר16, דכאשר לומד תורה לא לשם נצחנות שהעיקר הוא שהוא ינצח (אויספירן), אלא לומד תורה לשמה, לשם התורה, הנה אז הלימוד הוא באופן דאהבה. וכפשטות הענין, דגם החילוקי דיעות שבתורה (הללו אוסרין והללו מתירין17 וכו׳) הרי אלו ואלו דברי אלקים חיים18, ולכן הרי החילוקי דיעות הם באופן של שלום. ועד״ז (ויתירה מזו) ההלכה שבתורה שהיא מתוך ביטול דוקא, שלכן איתא19 גבי דוד והוי׳ עמו שהלכה כמותו, דלא כשאול, דשאול הלך אחר הטעם משא״כ דוד הי׳ באופן של ענוה וביטול20, ולכן הלכה כמותו. ונמצא, שגם ההלכה שבתורה היא באופן של שלום. ובזה יובן היטב הקשר דמלחמת מדין עם משה דוקא, כי ענינו של משה הוא ענין התורה, כמ״ש21 זכרו תורת משה עבדי, שהתורה נקראת על שמו22, דע״י ענין התורה נעשה ביטול קליפת מדין.
ולהבין כל זה בעומק יותר, יובן זה ע״פ מה שמובא בהמשך הדרושים23 מה שאמרו רז״ל24 כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא שלמעלה ובפמליא שלמטה. דהפירוש בפשטות בזה הוא, פמליא שלמעלה קאי על עולמות העליונים, ופמליא שלמטה קאי על עולם הזה התחתון, שבשניהם עושה שלום. ומבואר בהדרושים25, דעד״ז הוא בפרטיות בכל סדר ההשתלשלות, שיש בכל דרגא פמליא שלמעלה ופמליא שלמטה, ובשניהם עושה שלום ע״י תורה לשמה. ובפרטיות יותר ישנו ענין זה בכאו״א בעבודת האדם, שעושה שלום בפמליא שלמעלה שלו ובפמליא שלמטה שלו, ומבואר בהדרושים שם דפמליא שלמעלה ופמליא שלמטה הם המוחין והמדות שלו. והשלום שעושה ביניהם הוא שהמדות יתנהגו ע״פ המוחין, הגברת המוח על הלב [דאפשר שיהיו המוח והלב בפני עצמם, וצ״ל הגברת המוח על הלב]. ויש לומר דוגמא לדבר מהסיפור הידוע שסיפר כ״ק מו״ח אדמו״ר26 ע״ד הפתגם ״דער תל״ק איז אָן אַ טאָלק״ (התל״ק הוא ללא סדר), שבשנת תק״ל היתה הנהגת כמה בריקודים וכו׳ והתהפכויות (קוליען זיך) וכו׳ ואמר ע״ז אדמו״ר הזקן27 שאין זה הסדר הראוי אלא צ״ל הגברת המוח על הלב. ויש להוסיף בזה, דעד״ז הוא גם בכללות ישראל, שיש בהם בחי׳ פמליא שלמעלה שהם תלמידי חכמים ויושבי אוהל, יששכר, ויש ביניהם פמליא שלמטה דהיינו זבולון, בעלי עסקים, וצ״ל עשיית השלום ביניהם, עד שעושים שותפות ביניהם כמבואר בשו״ע28 שיכולים להתנות מלכתחילה שלימוד התורה דיששכר הוא בשביל זבולון תמורת תמיכתו ביששכר, וכידוע מעלת תמכין דאורייתא29 דכתיב בהו30 ותומכי׳ מאושר וכו׳.
ובזה יובן יותר מה שמלחמת מדין תלוי׳ במשה רבינו דוקא, כי כדי שיהי׳ חיבור המוחין והמדות, ועד״ז בכללות ישראל השלום והאחדות בין יששכר וזבולון, אינו מספיק ע״ז לימוד התורה סתם, ואפילו לא לשאול את הכהן אשר יהי׳ בימים ההם31, השופט שבימיך32 (ואף שכהן זה יש לו גם כתר תורה, פסקי הלכות שבתורה33), צריכים לשאול את עיני העדה34, ראשי אלפי ישראל, וכמבואר בתניא פרק ב׳ שראשי ישראל שבכל דור הם בחי׳ המוחין.
והנה מכל זה מובן תוכן ההוראה ממאמר זה, שצ״ל ענין המלחמה במדין, וצ״ל ענין השלום והאהבה וכו׳. ובפרט ע״פ המסופר בסיפור כ״ק מו״ח אדמו״ר ע״ד מאמר זה35, שנאמר פעם אחת בשמחת תורה, ואח״כ עוד פעם בהתוועדות המשפחה בש״פ נח, שגם פרטים אלו הם הוראה. וכל זה הוא הוראה לכל אחד ואחת, שהרי גם הנשים מחוייבות בזה, כי זהו ממצוות עשה שאין הזמן גרמא36. ויהי רצון שיהי׳ שלום בפמליא שלמטה ובפמליא שלמעלה, שזה כולל גם שלום בין הנשמה כמו שהיא למעלה, נשמה שנתת בי טהורה היא37, והנשמה כמו שירדה למטה, בראת יצרת נפחת בי37, ועד לשלימות השלום שזה יהי׳ לע״ל שאז נעשה לפניך כמצות רצונך38, בקרוב ממש ובשמחה ובטוב לבב.
__________
1) פרשתנו (מטות) לא, ג-ד.
2) פה, ד ואילך.
3) סה״מ תרנ״ט ס״ע נג ואילך.
4) לקו״ת שם. סה״מ תרנ״ט שם ע׳ נה.
5) במדב״ר פכ״ב, ב.
6) במדב״ר שם.
7) סה״מ תרנ״ט שם ע׳ נד.
8) לקו״ת שם. סה״מ תרנ״ט שם ע׳ נה ואילך.
9) ראה זח״ב סח, א. ל״ת וספר הליקוטים להאריז״ל ר״פ יתרו (הובא במק״מ לזהר שם).
10) ראה זח״א ד, א.
11) פרשתנו (מטות) לא, כה ואילך.
12) ראה ל״ת להאריז״ל פרשתנו (מטות). מאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים ח״ב ע׳ תרצב ואילך.
13) ראה רמב״ם סוף הל׳ חנוכה. ובכ״מ.
14) קידושין ל, ב.
15) חוקת כא, יד.
16) ראה סה״מ תרפ״ה ע׳ עז. תש״א ע׳ 53. ובכ״מ.
17) ל׳ חז״ל – חגיגה ג, ב.
18) עירובין יג, ב. ירושלמי ברכות פ״א סה״ד.
19) סנהדרין צג, ב. וראה מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שכז ואילך. אוה״ת יתרו ע׳ תתצג ואילך. נ״ך (כרך ב) ע׳ תתקפא ואילך. סה״מ תרכ״ז ע׳ רעו ואילך. קונטרס עץ החיים פי״ב (ע׳ 40). ובכ״מ.
20) ראה סנהדרין שם. עירובין נג, א. וראה דרך חיים נז, א. ובכ״מ.
21) מלאכי ג, ו.
22) שמו״ר פ״ל, ד.
23) לקו״ת שם.
24) סנהדרין צט, ב.
25) ראה לקו״ת שם פו, ג-ד.
26) ״התמים״ חוברת ב ע׳ סב-ג. אגרות קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ב ע׳ שעב ואילך. ח״ג ע׳ קסא ואילך. ח״ד ע׳ רצג.
27) ראה אגרות-קודש אדה״ז (קה״ת, תש״מ. תשמ״ז) ע׳ קכו.
28) יו״ד סרמ״ו ס״א בהגהה.
29) ראה אגה״ק סוף סימן ה. ובכ״מ.
30) משלי ג, יח.
31) ע״פ פ׳ שופטים יז, ט.
32) ראה פרש״י שופטים שם.
33) ראה אגה״ק סכ״ט.
34) ל׳ הכתוב – שלח טו, כד. ראה שהש״ר פ״א, טו (ב). אגה״ק סי״ד (קכ, ב). ובכ״מ.
35) נדפסה בסה״מ תרנ״ט ע׳ רכג-ד. וראה גם סה״ש תרצ״ז ע׳ 234. תרצ״ט ע׳ 297-8.
36) ראה קידושין כט, א (במשנה).
37) נוסח ברכות השחר (ברכות ס, ב).
38) נוסח תפילת מוסף דשבת ויו״ט. וראה ראה תו״ח ר״פ ויחי (צה [רלו], א. צו [רלז], ג-ד). אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכח, ב ואילך. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פי״ז (ע׳ טו) ואילך. ועוד.
[סה"מ במדבר ח"ב ע' שעז ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ז ע׳ קפג ואילך, ובהוספות לקונטרס החלצו הנ״ל ע׳ 52 ואילך.