בס״ד. ש״פ שלח, כ״ח סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשמ״ב

הנחה בלתי מוגה

וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר לכו ראו את הארץ ואת יריחו¹, וידוע הדיוק בזה (בלקו״ת ד״ה זה²), מדוע נשתנו המרגלים דיהושע מהמרגלים דמשה, דהמרגלים דמשה הלכו לתור את כל הארץ כמ״ש³ עלו זה בנגב ועליתם את ההר גו׳, וכל הארץ הוא ת׳ פרסא על ת׳ פרסא [וכפירוש רש״י עה״פ⁴ וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום, והלא ארבע מאות פרסא על ארבע מאות פרסא היא ומהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום הרי מהלך ארבעים יום מן המזרח למערב וכו׳], משא״כ המרגלים דיהושע הלכו לתור רק את יריחו. ואף שיריחו היא מנעולה של ארץ ישראל⁵ והיו בה מכל ז׳ האומות, כמ״ש⁶ החתי והאמורי גו׳ כל בעלי יריחו גו׳, מ״מ עדיין אינו מובן מדוע נשתנו מהמרגלים דמשה. גם צריך להבין⁷, דהנה בודאי לא עשה יהושע מדעתו את שילוח המרגלים רק שהשי״ת ציוהו על כך, ובמרגלים ששלח משה כתיב⁸ שלח לך ואמרו רז״ל⁹ לדעתך אני איני מצוה אותך, וצריך להבין ההפרש ביניהם, דהמרגלים דיהושע היו ע״פ ציווי ה׳ והמרגלים של משה היו מדעתו דוקא.

והנה התורה היא נצחית¹⁰, ומזה מובן, דב׳ הענינים, שילוח המרגלים דמשה ושילוח המרגלים דיהושע, שניהם ישנם בעבודת האדם בכל עת¹¹. והענין הוא¹², דהנה יריחו הוא מלשון ריח¹³, דענין הריח הוא שאין הדבר עצמו נמצא בו אלא רק הריח בלבד. משא״כ ארץ נושבת¹⁴, שכל האדם מתיישב בהארץ. והנה אנו אומרים¹⁵ נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה, היינו דגם בהמקום שבו אתה נפחתה, בבירא עמיקתא¹⁶ שהוא עוה״ז התחתון, הנה גם בו הנשמה היא בבחי׳ טהורה היא. ומה שירדה למטה הוא רק לתקן או את חלקו בעולם או את הגוף או את הנפש הבהמית¹⁷, דזהו ע״י עבודת הנשמה במעשה דיבור ומחשבה. דהתלבשות זו בעניני מחשבה דיבור ומעשה היא בבחי׳ ריח בלבד. כי גם מחשבה נחשבת כמעשה לגבי הנשמה כמו שהיא למעלה, וע״ד מה שלמעלה כתיב¹⁸ כולם בחכמה עשית, דגם בחי׳ החכמה נחשבת כעשי׳ גשמית אצלו ית׳¹⁹. ומזה מובן גם בהנשמה, דמאן דנפח מתוכי׳ נפח²⁰. ומטעם זה הרי כל עבודת האדם במחדו״מ נקרא בשם יריחו לשון ריח, כי אין זה מהות הנשמה אלא רק לבוש בלבד, בחי׳ ריחא דלבושייכו²¹. וזהו ענין המרגלים ששלח יהושע לתור את יריחו, היינו הריגול (וההכנה) בהעבודה דקיום התומ״צ במחדו״מ. ומטעם זה הי׳ זה בציווי ה׳, כי עבודה זו היא מצות ה׳ לכאו״א מישראל. וענין כיבוש הארץ כולה בעבודת ה׳ היא העבודה באהבה ויראה, כי ארץ היינו שרצתה לעשות רצון קונה²², היינו הרצון דעצם מהות הנשמה, ומטעם זה נקראת ארץ נושבת, היינו שהעצם נמצא בו כולו בהתיישבות. ומבאר בלקו״ת²³, דענין זה אי אפשר אלא בבחי׳ משה ואינו שוה לכל נפש (ויש לומר שזהו ע״ד המבואר בתניא²⁴ שעל אהבה ויראה נאמר²⁵ הנסתרות לה׳ אלקינו, לכל חד לפום מה דמשער בלבי׳²⁶, משא״כ כל התומ״צ הן הנגלות לנו ולבנינו לעשות כו׳²⁵), וזהו שנאמר לדעתך אני איני מצוה אותך.

והנה על ענין זה (העבודה דאהבה ויראה שעלי׳ אמרו אני איני מצוה אותך), כותב כ״ק אדמו״ר הצ״צ בהגהה בלקו״ת: ועיין בסש״ב פרק י״ד. עכ״ל. ויש לומר שבציון זה מיישב כ״ק אדמו״ר הצ״צ קושיא גדולה בענין זה. דלכאורה אינו מובן, איך אפשר לומר שהעבודה דאהבה ויראה אינה אלא בבחי׳ משה ולא הי׳ ציווי ע״ז לכל אדם, והרי על כל עבודת האדם אמרו²⁷ לית פולחנא כפולחנא דרחימותא. ואף שיש לומר שבכל אדם האהבה אינה בשלימות, מ״מ הרי מבואר בתניא²⁸ שהאהבה היא שרש כל רמ״ח מצוות עשה והיראה היא שרש כל שס״ה לא תעשה, וא״כ אי אפשר שעבודת האדם בקיום רמ״ח מ״ע ושס״ה מל״ת במחשבה דיבור ומעשה תהי׳ בשלימות בלי הקדמת האהבה ויראה, וא״כ איך אפשר לומר שלא הי׳ ציווי ע״ז. ויש לומר, שתירוץ קושיא זו מובן מציון הצ״צ לתניא פרק י״ד, דשם מבואר שמדת הבינוני שהיא מדת כל אדם ואחרי׳ כל אדם ימשוך היא העבודה במחשבה דיבור ומעשה, אבל שלימות העבודה שהיא בבחי׳ צדיק הרי אין לאדם משפט הבחירה ע״ז, רק שמשביעין אותו תהי צדיק²⁹, שהוא יעשה את שלו וכולי האי ואולי יערה עליו כו׳. והיינו, שהעבודה דאהבה ויראה המבוארת בלקו״ת כאן היא עבודת הצדיק שהוא מואס ברע ממש, וע״ז אפשר לומר שזהו רק בבחי׳ משה רבינו כו׳.

ובזה יובן ההפרש בין המרגלים דמשה והמרגלים דיהושע, דמשה שלח מרגלים בשביל העבודה בבחי׳ צדיקים, היינו שזהו מצד בחי׳ משה, לדעתך, ועוד שהרי דורו של משה הי׳ דור דעה כידוע³⁰. ועוד יש לומר, ע״ד המבואר במ״א³¹ שמשה רבינו רצה לפעול בישראל שתהי׳ בהם העבודה בבחי׳ ראי׳ (ועל זה התפלל בחומש דברים), ואח״כ כשראה שלא יוכל לפעול זה בכל ישראל, אז אמר³² ועתה ישראל שמע גו׳, שתהי׳ העבודה בבחי׳ שמיעה. אבל אעפ״כ פעל זה ביחידי סגולה כו׳. ועד״ז יש לומר בעניננו, שפעל זה במרגלים שהם היו נשיאי המטות, יחידי סגולה, ועד״ז בעבודת הצדיקים בכלל. אמנם אמרו רז״ל³³ פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, שיהושע הי׳ בבחי׳ לבנה בלבד לגבי משה, ולפיכך היו המרגלים דיהושע בעיקר בשביל יריחו שהיא בבחי׳ ריח, היינו העבודה דקיום התורה ומצוותי׳ במחשבה דיבור ומעשה, שזה כולל גם האהבה ויראה המביאים לידי מעשה (כנ״ל מתניא²⁸). וע״ז מבואר בתניא בשער הספר, שקרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו³⁴, היינו שהעבודה בבחי׳ מחשבה דיבור ומעשה היא בבחי׳ קרוב מאד, והוא ע״י ציווי ונתינת כח מלמעלה (כנ״ל ששילוח המרגלים דיהושע הי׳ ע״פ הציווי), כסיום לשון השער לבאר איך הוא קרוב כו׳ בעזרת השם יתברך.

וע״י העבודה בקיום התומ״צ במחשבה דיבור ומעשה בתכלית השלימות, ובפרט ע״י הציווי והעזר והסיוע והנתינת כח של רבותינו נשיאינו, נבוא בקרוב ממש לקיום היעוד דכיבוש ארץ ישראל ברוחניות (מאַך דאָ (עשה כאן) ארץ ישראל³⁵) ובגשמיות. ויתירה מזו, דאז יהי׳ כי ירחיב ה׳ אלקיך את גבולך³⁶, גם ארץ קני קניזי וקדמוני³⁷. ועל פי המבואר בד״ה אל תצר את מואב לאדמו״ר האמצעי³⁸, יש לומר שהעבודה דכיבוש ז׳ אומות היא ע״ד העבודה במחשבה דיבור ומעשה, ולע״ל יהי׳ גם כיבוש שאר ג׳ הארצות, שזהו ענין עבודת הצדיקים (אהבה ויראה הנ״ל). ובפרט ע״י שהעבודה היא מתוך זריזות (זריזין מקדימין³⁹) באופן דאחישנה⁴⁰, ובלשון הרמב״ם⁴¹ מיד הן נגאלין, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.

__________

1) יהושע ב, א (הפטרה דש״פ שלח).
2) פרשתנו (שלח) נא, ג. וראה אוה״ת שם ע׳ תלט ואילך. ד״ה זה תשל״ו (לעיל ע׳ רצב ואילך).
3) פרשתנו יג, יז.
4) שם, כה.
5) ראה במדב״ר פט״ו, טו. תנחומא בהעלותך י.
6) יהושע כד, יא.
7) לקו״ת שם.
8) פרשתנו שם, ב.
9) סוטה לד, ב. במדב״ר פט״ז, ח. תנחומא פרשתנו ד-ה. הובא בפרש״י שם.
10) תניא רפי״ז.
11) ראה אוה״ת שם ע׳ תמ.
12) בהבא לקמן – ראה לקו״ת שם ואילך. אוה״ת שם ואילך. וראה אוה״ת שופטים ע׳ תתסד. ד״ה זה שבהערה 2.
13) ראה גם פרש״י עה״פ מלכים-ב כ, יג. הובא באוה״ת שם ע׳ תמב.
14) ל׳ הכתוב – בשלח טז, לה.
15) תפלת ״אלקי נשמה״ (ברכות ס, ב).
16) ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
17) ראה תניא פל״ז (מח, ב). ובכ״מ.
18) תהלים קד, כד.
19) תניא פ״ב בהגהה. שעהיוה״א פ״ט (פו, ב). סהמ״צ להצ״צ נב, א. ובכ״מ.
20) הובא (בשם הזהר) בתניא רפ״ב. אגה״ק סט״ו (קכא, א). לקו״ת אחרי כה, ג. מאמרי אדה״ז אתהלך – לאזניא ע׳ קה (בשם חז״ל). ועוד.
21) ראה זח״ג קפו, א. הובא בלקו״ת פרשתנו שם, ד ובאוה״ת שם.
22) ב״ר פ״ה, ז. וראה תו״א בראשית א, ג ואילך. ובכ״מ.
23) שם נב, א. וראה אוה״ת שם ע׳ תלט. תמג.
24) רפמ״ד.
25) נצבים כט, כח.
26) זח״א קג, ב.
27) ראה זהר ח״ב נה, ב. ח״ג רסז, א. לקו״ת פרשתנו מב, ג. ובכ״מ.
28) פ״ד (ח, א).
29) נדה ל, ב.
30) זח״ב סב, ב. ויק״ר פ״ט, א. במדב״ר פי״ט, ג. תנחומא חוקת ו. וראה ע״ח שער הכללים פי״א. שער (לב) הארת המוחין פ״א. לקו״ת פרשתנו לז, ב. ועוד.
31) לקו״ת ואתחנן ב, ד ואילך. אוה״ת שם ע׳ נח ואילך.
32) ואתחנן ד, א.
33) ב״ב עה, א. זח״א כח, א. ובכ״מ.
34) נצבים ל, יד.
35) ראה אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ תפה ואילך. לקו״ש ח״ב ס״ע 621. ח״י ע׳ 3. סה״ש תנש״א ח״ב ע׳ 695 ואילך.
36) פ׳ ראה יב, כ.
37) ראה ב״ר פמ״ד, כג. ירושלמי קידושין פ״א ה״ח. ב״ב נו, א.
38) מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ ג ואילך.
39) פסחים ד, א. ובכ״מ.
40) ישעי׳ ס, כב. סנהדרין צח, א.
41) הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.

[סה"מ במדבר ח"א ע' שכ ואילך]

י״ל בסה״מ תשמ״ב (קופּיר) ע׳ 202 ואילך.