בס״ד. יום ב׳ דחג השבועות ה׳תשל״ט

הנחה בלתי מוגה

ועשית חג שבועות לה׳ אלקיך מסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך ה׳ אלקיך¹. וידוע בזה דיוק רבותינו נשיאינו² דצריך להבין איזה עשי׳ שייך בחג השבועות, דהלא חג השבועות אינו דומה לא לחג הפסח ולא לחג הסוכות, דבשניהם שייך ענין עשי׳, וכמו במצות אכילת מצה ומרור שנופל בהם ענין העשי׳, וכן בעשיית סוכה ונטילת ד׳ מינים שנופל בהם ענין העבודה והעשי׳, אבל בחג השבועות אין בו עשי׳ כלל, ומהו ועשית חג שבועות. וביותר אינו מובן, דהנה חג השבועות נקרא עצרת בלשון חכמים³, ומבואר הטעם ע״ז במפרשים⁴, שהוא לפי שבחג השבועות אין בו מצוות מיוחדות, ועיקר ענינו הוא לעצור את עצמו מלעשות מלאכה האסורה לעשות ביו״ט, היינו, לשלול עניני מלאכה הנעשים בימי החול. ומכיון שעיקר ענינו הוא בשלילה, א״כ מהו ענין העשי׳ הנאמר כאן. גם צריך להבין מה שנאמר ועשית חג שבועות, שבועות סתם, ולא נאמר השבועות בה׳ הידיעה, דהלא שבועות אלו ידועות הן, דהם השבעה שבועות תספר לך⁵, וא״כ הוה לי׳ לומר ועשית חג השבועות. גם צריך להבין⁶ מ״ש ועשית חג גו׳ לה׳ אלקיך, שדוקא בחג השבועות נאמר שהוא לה׳ אלקיך שלא מצינו כן בשאר המועדים. גם צריך להבין מ״ש מסת נדבת ידך, דהרי הכוונה במ״ש מסת נדבת ידך היא⁷ דכפי מסת נדבת ידך הבא קרבנות, והרי דבר זה שייך גם בכל המועדים⁸, ומ״מ בשאר המועדים לא נאמר כן, ולמה נאמר זה גבי חג השבועות דוקא. גם צריך להבין⁹ מהו ענין נדבת ידך, הלא נדיבות שייך לרגש הלב, וכן בתורה שבכתב מייחס נדיבות אל הלב וכמ״ש¹⁰ כל נדיב לבו יביאה, וגם כשישנה הנדיבות ביד, הרי התחלתה (ועיקר ענינה) הוא נדיבות הלב, אלא שאח״כ נמשך בפועל ע״י היד, וא״כ מהו אומרו רק נדבת ידך. גם צריך להבין מה שנאמר כאן דוקא כאשר יברכך ה׳ אלקיך, דפירושו הוא¹¹ שלפי ריבוי נכסיך תרבה קרבנות, ולפי זה כן צ״ל גם בכל יו״ט ולאו דוקא בחג השבועות, וא״כ דורש ביאור מדוע נאמר זה בחג השבועות דוקא, ולא בהחג שלפניו, חג הפסח שהוא הראשון לרגלים¹², וגם לא בהחג שלאחרי זה, חג הסוכות, שהוא סיום וחותם הרגלים.

והנה מבואר בכמה מקומות¹³ דענינו של חג השבועות בפנימיות הענינים הוא, דבו נמשך בחי׳ הכתר שהוא למעלה ממדידה והגבלה, דאז ניתן כתר תורה, שעל בחינה זו שבתורה נאמר¹⁴ בי מלכים ימלוכו. וכידוע דבמתן תורה הי׳ ביטול הגזירה¹⁵, דגזירה ענינה כריתה ופירוד בין דבר אחד להשני (כמו שפירשו המפרשים¹⁶), ולכן לפני מתן תורה היתה הגזירה כו׳, כי אז היתה ההמשכה במדידה והגבלה, ובמתן תורה הי׳ ביטול הגזירה, כי אז נמשך מבחינה שלמעלה ממדידה והגבלה, בחי׳ הכתר. וזהו גם מ״ש¹⁷ וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר אנכי ה׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כמו שנת״ל בארוכה¹⁸ דבחי׳ אנכי הוא בחי׳ הכתר שלמעלה מכל מדידה והגבלה, וע״י וידבר אלקים כו׳ נעשה כן בפועל [כי דיבורו של הקב״ה חשיב מעשה¹⁹], שכחך וחיותך²⁰ נהי׳ מבחי׳ אנכי, בחי׳ הכתר. ומאחר שבחג השבועות נמשך בחי׳ הכתר שלמעלה ממדידה והגבלה, לכן בשבועות דוקא נאמר מסת נדבת ידך, דבחי׳ הכתר הוא ויתור²¹. אך לפי זה צריך ביאור השייכות דשאר הענינים שבפסוק לענין זה.

ונקודת הביאור בזה הוא, דהנה²² מהקדמת הכתוב שבעה שבועות תספור לך וגו׳ תחל לספור שבעה שבועות ועשית וגו׳ מובן דענין העשי׳ דחג השבועות הוא הספירה בדיבור היום יום בכל המ״ט יום, ומזה מובן דהדיבור בתורה הוא העשי׳ דחג השבועות. כי לבד זאת דעצם הדיבור בדברי תורה הוא בחי׳ מעשה זוטא עכ״פ, דעקימת שפתיו הוי מעשה²³, הנה עוד זאת בדיבור בתורה, דבדיבורו בתורה ישנו גם מעשה רב, כי לימודו בתורה פועל גם במעשה בהעולם, דהתורה היא הבעל הבית על העולם. וכמבואר בירושלמי²⁴ עה״פ²⁵ לא-ל גומר עלי, דכשהבית דין פוסקים דין, הנה כח התורה משנה מציאות העולם. ובפרט כשלימוד התורה הוא כדבעי, דאז הנה גם בהאדם הלומד עצמו יש בחי׳ מעשה רב, כי לימוד התורה כדבעי אינו רק בעקימת שפתיו בלבד, אלא כמארז״ל²⁶ ערוכה ברמ״ח אברים, כל עצמותי תאמרנה²⁷, כמבואר בתניא²⁸. וזהו ועשית חג שבועות גו׳, דע״י העשי׳ במצות ספירת העומר בכל המ״ט יום, שהו״ע הדיבור בדברי תורה כנ״ל, הנה עי״ז נעשה ועשית חג שבועות, שענינו (גם כפשוטו) הוא זמן מתן תורתנו.

ומ״ש חג שבועות סתם ולא נאמר חג השבועות, הענין הוא, דהנה חג השבועות הוא שלא בערך שבעה השבועות שלפני זה. ואף שהוא בא ע״י ההכנה דכל ימי משך ספירת שבעה השבועות, וכדאיתא בזהר²⁹ דכשיצאו בנ״י ממצרים ואמר להם משה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה³⁰ (הר סיני) ספרו בנ״י ספירת העומר, הנה אף שזוהי ההכנה אלי׳, בכל זאת חג השבועות שהוא ביום החמשים הוא שלא בערך למ״ט הימים שלפני זה. דהנה בחי׳ יום החמשים הוא נחלק לשנים³¹. הא׳ הוא בחי׳ חמשים כמו שהמ״ט ימים נכללים בו, והב׳ כמו שהוא למעלה מהם לגמרי, שהוא למעלה ממדידה והגבלה. וכמו שהי׳ כפשוטו בזמן מתן תורה שהיו ב׳ חלקי היום, החלק שלפני מתן תורה והחלק שלאחרי מתן תורה, דאז היתה ביטול הגזירה, ונמשך בחינה שלמעלה ממדידה והגבלה עד לתחתונים. והנה לא מיבעי בחי׳ הב׳ שבחג השבועות הרי בודאי היא למעלה (ובבחי׳ אין ערוך) מהשבעה שבועות תספר לך, והוא בחי׳ שבועות אחרת לגמרי, אלא אפילו בחינה הא׳ שכלולים בה כל המ״ט יום, הנה גם בחינה זו היא למעלה מהם לגמרי באופן שאי אפשר לומר עליהם שבועות ידועות, ולא יחול עליהם ה׳ הידיעה לומר חג השבועות, כי אם שבועות סתם, כי הוא בחי׳ הכתר סתימא דכל סתימין, סתימות האמיתי.

וממשיך בהכתוב לה׳ אלקיך. והענין הוא, דהנה ידוע מארז״ל (בהסוגיא דמתן תורה³²) בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו מלאכי השרת וקשרו להם שני כתרים כו׳, וכתיב³³ צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו, ואמרו רז״ל³⁴ משל לבני מדינה שעשו ג׳ עטרות למלך מה עשה המלך נתן בראשו אחת ושתים בראשם של בניו, דהם ב׳ הכתרים דלעיל. והענין הוא, דהמשכת הכתר שנמשך בחג השבועות הוא למעלה מכל מדידה והגבלה, אבל אח״כ הוא נחלק, שנמשך כתר לז״א ולמלכות, והיינו ג׳ העטרות (הכתרים), המשכת הכתר בכללותו, וכפי שנמשך לז״א ולמלכות³⁵. וכשם שנמשך הכתר לז״א ולמלכות [נוקבא, דזהו בחי׳ כתר מלכות], הנה עד״ז נמשך אח״כ בישראל, שגם בהם ב׳ הבחינות. כי השם ישראל הוא כנגד ז״א³⁶, וגם יש בהם בחי׳ המלכות כמארז״ל³⁷ כל ישראל בני מלכים הם, וכלשון הב׳³⁸ מלכים. וזהו מה שאמרו רז״ל ירדו מלאכי השרת וקשרו להם, לכל אחד מישראל, ב׳ כתרים. [ויש לקשר זה עם המבואר בהמאמר³⁹ בפירוש ועשית חג שבועות להוי׳ אלקיך. דבחי׳ הוי׳ שהוא הי׳ הוה ויהי׳ כאחד⁴⁰ שלמעלה ממדידה והגבלה נמשך להיות כחך וחיותך, כי גם לפי פירוש הנ״ל נמשך הכתר לישראל]. וזהו ועשית חג שבועות לה׳ אלקיך, דהמשכת הכתר נמשך להוי׳ אלקיך, ז״א ומלכות, הן למעלה והן בישראל.

וממשיך בכתוב מסת נדבת ידך. והענין הוא, דמכיון שנמשך בחי׳ הכתר שהוא למעלה ממדידה והגבלה, הנה בהיותו כח מקיף הוא פועל בכל הענינים שלא ע״י ממוצע, ונמשך בידך שלא ע״י אמצעות רגש הלב, היינו שנמשך מה שלמעלה ממדידה והגבלה בהיד, עד שהיד עצמו הוא בידיבות, ולכן נאמר מסת נדבת ידך. וזהו גם מ״ש מסת נדבת ידך, דהנה מסת הוא מלשון מס⁴¹, והמס הוא ענין שאינו תלוי ברצון ושכל האדם, ע״ד מ״ש⁴² וישם המלך אחשוורוש מס על הארץ ואיי הים. ועד״ז הוא בהמלך אחשוורוש מי שאחרית וראשית שלו⁴³, וכמ״ש⁴⁴ ויהי למס עובד, דהיינו העבודה דעמלים בתורה⁴⁵, שהיא למעלה ממדידה והגבלה כנ״ל, ומבחי׳ מסת נמשך גם בהיד, נדבת ידך.

וממשיך בכתוב כאשר יברכך ה׳ אלקיך. דהנה להעבודה שבבחי׳ מסת נדבת ידך צ״ל העזר שלמעלה, הקב״ה עוזרו⁴⁶, דזהו פירוש כאשר יברכך ה׳ אלקיך כפשוטו, דע״י ברכת ה׳ אלקיך אפשר להיות מסת נדבת ידך, היינו בחי׳ אתערותא דלעילא שמעורר את בחי׳ אתערותא דלתתא. ואח״כ ע״י עבודתו בבחי׳ אתערותא דלתתא דמסת נדבת ידך שלמעלה ממדידה והגבלה, הנה באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, שנמשך מלמעלה כאשר יברכך ה׳ אלקיך בבחי׳ עד בלי די⁴⁷, וגם למעלה מזה, למעלה מכל מדידה והגבלה.

וזהו ועשית חג שבועות גו׳, ועשית לשון ציווי, שהתורה מצוה לעשות חג שבועות, וגם לשון הבטחה, שבודאי כן יהי׳. כי ע״י ועשית היינו הדיבור בדברי תורה באופן שהוא ערוכה ברמ״ח אברים, עמלים בתורה, בחי׳ כל עצמותי תאמרנה. הנה ע״י העמל שלו, קב שלו, הרי הוא בודאי ממשיך מלמעלה בחי׳ תשעה קבים ועד לעשרה קבים [וכתורת הרב המגיד⁴⁸ ואדמו״ר הזקן⁴⁹ במאמר המשנה⁵⁰ דע מה למעלה ממך, דכל מה שלמעלה הכל הוא ממך], שנמשך בחי׳ חג השבועות, ונקראת על שמו ועשית. ומובן מזה במכל שכן וקל וחומר, דהרי אפילו לפני העבודה ידועה תורת הבעש״ט⁵¹ עה״פ⁵² כי תהיו אתם ארץ חפץ, דכמו שבארץ נמצא כל הון יקר, הנה עד״ז הוא בישראל שהם בבחי׳ ארץ חפץ, שנמצא בהם כל הון עצום ויקר. ויש שאפשר למצוא בהם בחי׳ החפץ בקלות, ואף באלו שצריכים לחפור בעומר למוצאו, הנה בודאי יש בו בחי׳ החפץ [ואדרבה, שם ימצא באר מים חיים, והמטה מטה יתעלה עד למעלה מעלה, דמאחר שהוא נמצא למטה, הרי הוא עובד עבודתו שיהי׳ במעמד ומצב דמעלה מעלה ועד שמגיע למעלה מכל מדידה והגבלה כולל המדידה והגבלה דמעלה ומטה]. ועאכו״כ כאשר גילה כבר את בחי׳ ארץ חפץ שלו ע״י העבודה דועשית כו׳ כנ״ל, הנה בודאי שע״י עבודתו נמשך בחי׳ חג השבועות. וע״י עבודה זו ממשיך כל ג׳ הכתרים, היינו, שממשיך מבחי׳ כתר הג׳ בב׳ הכתרים, ז״א ומלכות, דזהו להוי׳ אלקיך. וממשיך גם למטה מטה במעשה בפועל כמסת נדבת ידך. וע״י עבודה זו דועשית כנ״ל, בחי׳ קבלת עול, ובפרט כאשר העבודה דועשית היא ועשית לשון כפי׳⁵³, עבודה שמתוך עוני, הנה עי״ז ממשיך כאשר יברכך ה׳ אלקיך. דונתתי גשמיכם בעתם⁵⁴, שממשיך לא רק די מחסורו⁵⁵, אלא עשירות מופלגה, היינו בעשירות גופא עשירות הכי גדולה [ועי״ז יכול להיות מסת נדבת ידך הכי גדול]. כי באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, ויתירה מזו, דכאשר יברכך ה׳ אלקיך גו׳ הוא בחי׳ אתערותא דלעילא שלמעלה גם מבחי׳ אתערותא דלעילא הבאה ע״י אתערותא דלתתא⁵⁶. ומשם נמשך עד למטה מטה עד לעולם העשי׳, ועד לעולם הגשמי ועולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו, וגם בזמן הגלות, ובזה גופא בעקבתא דמשיחא, ובזה בימים האחרונים שבו, דהקב״ה נותן עשירות מופלגה ברוחניות, והצלחה בהעבודה דכל מעשיך יהיו לשם שמים⁵⁷ ובכל דרכיך דעהו⁵⁸, דעבודה זו היא הוספה על תורה ומצוות כפשוטו, ונמשך בגשמיות כפשוטו, דאין מקרא יוצא מידי פשוטו⁵⁹, היינו בעשירות מופלגה בגשמיות, בבני חיי ומזוני רויחי, ובכולם רויחי, ונמשך למטה מטה, עד לגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, שתהי׳ תיכף ומיד בעגלא דידן, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, והוא ילמד תורה את כל העם כולו⁶⁰, תורתו של משיח, דהתחלת גילוי זה היא ע״י הפצת המעיינות חוצה, הנעשה ע״י הבעש״ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו הרב המגיד, כ״ק אדמו״ר הזקן, כ״ק אדמו״ר האמצעי, כ״ק אדמו״ר הצ״צ, כ״ק אדמו״ר מהר״ש, כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע וכ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו, שע״י כל זה נזכה ללמוד תורתו של משיח, כן תהי׳ לנו בקרוב ממש ובשמחה ובטוב לבב.

__________

1) פ׳ ראה טז, י.
2) ד״ה זה תש״ה (סה״מ תש״ה ע׳ 182). וראה גם ד״ה זה תשל״ג (לעיל ע׳ שכד).
3) שו״ע אדה״ז או״ח ר״ס תצד. וראה רמב״ן אמור כג, לו.
4) ראה ראב״ע אמור שם. ועוד.
5) פ׳ ראה שם, ט.
6) ראה גם סה״מ תש״ה שם.
7) ראה פרש״י עה״פ.
8) ראה גם רד״ה זה תער״ג (המשך תער״ב ח״א ריש ע׳ רמה). וראה אוה״ת פ׳ ראה ע׳ תשנד.
9) המשך תער״ב שם.
10) ויקהל לה, ה.
11) ראה פרש״י פ׳ ראה שם, יז.
12) ר״ה ד, א.
13) ראה גם אוה״ת שם ע׳ תשסד.
14) משלי ח, טו. וראה גיטין סב, סע״א.
15) ראה תנחומא וארא טו. שמו״ר פי״ב, ג.
16) ראה (בנדו״ד) לקו״ש ח״ח ע׳ 49. שם ע׳ 105. ועוד.
17) יתרו כ, א-ב.
18) ד״ה ויאמר לו יהונתן דמוצש״ק פ׳ במדבר (סה״מ ראש חודש ע׳ קמו ואילך). ד״ה צאינה וראינה (לעיל ע׳ שצ ואילך).
19) ראה ב״ר פמ״ד, כב.
20) ראה תו״א יתרו סז, ב.
21) אוה״ת שם.
22) סה״מ תש״ח שם.
23) ראה סנהדרין סה, א. תניא פל״ז (מז, א). ועוד.
24) כתובות פ״א סה״ב.
25) תהלים נז, ג.
26) עירובין נד, רע״א.
27) תהלים לה, י. וראה ירושלמי ברכות פ״ד ריש ה״ג.
28) שם.
29) ח״ג צז, סע״א ואילך. וראה תו״א שם, ג.
30) שמות ג, יב. וראה ר״ן סוף מס׳ פסחים.
31) ראה אוה״ת שבועות ע׳ ריא.
32) שבת פח, א.
33) שה״ש ג, יא.
34) ויק״ר פכ״ד, ח. וראה המשך תער״ב בתחלתו.
35) ראה בארוכה ד״ה צאינה וראינה תרנ״ט (סה״מ תרנ״ט ע׳ קפא ואילך).
36) תו״א שמות נ, ד. ועוד.
37) שבת סז, א. וש״נ.
38) תקו״ז בהקדמה (א, ב).
39) סה״מ תש״ה שם.
40) פרדס שער (א) עשר ולא תשע פ״ט. ע״ח (שער א) דרוש עיגולים ויושר בתחילתו. טושו״ע ר״ס ה. שעהיוה״א פ״ז (פב, א). וראה זח״ג רנז, סע״ב (ברע״מ).
41) חגיגה ח, א. הובא באוה״ת פ׳ ראה ע׳ תשנד. שם ע׳ תשסד.
42) אסתר י, א. חגיגה שם.
43) מאו״א מערכת א׳ סקפ״ב. נת׳ באוה״ת מג״א (קה״ת, תש״נ) ע׳ ג.
44) ויחי מט, טו. וראה פרש״י עה״פ.
45) תו״כ ופרש״י ר״פ בחוקותי.
46) ראה קידושין ל, ב. סוכה נב, ריש ע״ב.
47) ל׳ הכתוב – מלאכי ג, י. וראה שבת לב, סע״ב. המשך תער״ב ח״א ע׳ רנח ואילך.
48) לקו״א להה״מ (הוצאת קה״ת) סקצ״ח (נ, סע״ג). או״ת להה״מ קיב, ב (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן תפ). וראה גם צוואת הריב״ש (הוצאת קה״ת) סימן קמב (כח, א).
49) סה״ש תש״ג ע׳ 12. תש״ד ע׳ 23. ״היום יום״ יג אייר.
50) אבות פ״ב מ״א.
51) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סימן מד (פא, א). וש״נ.
52) מלאכי ג, יב.
53) ראה לקו״ת בחוקותי מח, א. סה״מ תרל״ו ח״ב ע׳ רפט. תרצ״ט ע׳ 191. לקו״ש חי״ב ע׳ 238. ובכ״מ.
54) בחוקותי כו, ד.
55) פ׳ ראה טו, ח. וראה כתובות טז, ריש ע״ב. הובא בפרש״י עה״פ.
56) ראה לקו״ת שה״ש כד, א-ב.
57) אבות פ״ב מי״ב. רמב״ם הל׳ דעות ספ״ג. טושו״ע או״ח סרל״א. וראה לקו״ש חכ״ד ע׳ 646 בהערה ד״ה כל מעשיך לשם שמים.
58) משלי ג, ו. רמב״ם וטושו״ע שם. שו״ע אדה״ז או״ח סקנ״ו ס״ב.
59) שבת סג, א. וש״נ.
60) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ט ה״ב. לקו״ת צו יז, א-ב. שער האמונה (לאדהאמ״צ) פנ״ו (פט, א) ואילך. סה״מ תרח״ץ ס״ע ר ואילך. וש״נ.

[סה"מ שבועות ע' שצה ואילך]

נדפס בסה״מ תשל״ט ע׳ קפב ואילך.