בס״ד. ש״פ שלח, כ״ג סיון, מבה״ח תמוז ה׳תש״מ
הנחה בלתי מוגה
שלח לך אנשים גו׳1, וידוע דיוק רבותינו נשיאינו בזה (בלקו״ת2 ובהדרושים שלאח״ז3) להבין ענין המרגלים, שהיו נשיאי העדה אנשי שם וכתיב1 כל נשיא בהם, ובפרט ע״פ מה שארז״ל4 שלח לך לדעתך, שנשלחו לדעתו של משה רבינו, ומהו הטעם שלא רצו ליכנס לארץ ישראל.
וממשיך בלקו״ת, הנה כתיב5 כי לא על הלחם לבדו יחי׳ האדם כי על כל מוצא פי ה׳ יחי׳ האדם, וצריך להבין היתרון שבלחם, והלא האדם ג״כ במאמר נברא (היינו ע״י מוצא פי הוי׳ שבאדם), ולמה צריך האדם לקבל חיותו ממוצא פי ה׳ שבלחם. ע״כ. ויש לבאר קישור הענינים, דהנה ענין המרגלים הי׳ בתור הכנה לכיבוש ארץ ישראל וכניסה לארץ, וענין הלחם הוא מן הארץ, כמ״ש6 להוציא לחם מן הארץ, וזהו מה שמבאר ענין הלחם שמן הארץ בתור הקדמה לביאור ענין המרגלים. ומבאר דהמוצא פי ה׳ שבלחם שרשו למעלה יותר מהמוצא פי ה׳ שבאדם.
והענין הוא, דהנה בעוה״ז יש ד׳ סוגים, דומם צומח חי ומדבר, דסדר זה הוא מלמטה למעלה, ויש מעלה בדומם לגבי הסוגים שלמעלה הימנו, ועד״ז בצומח ועד״ז בחי לגבי סוג המדבר, כולל הסוג הכי נעלה שבמין המדבר גופא שהם ישראל, אתם קרויים אדם7. וזהו מה שהאדם מקבל חיותו מן הלחם דוקא, דלחם הוא צומח, והלחם בא מן הארץ, מן הדומם, כי דוקא ע״י הירידה למטה מטה ביותר נפעל עילוי גדול ביותר, וזהו ענין הכניסה לארץ, ובפרט לארץ כנען שהיא (וארץ מצרים) מהמקולקלות שבארצות (כמובא בפרש״י עה״פ כמעשה ארץ מצרים גו׳8), כי דוקא ע״י הירידה למטה מטה ביותר נפעל עילוי בבני ישראל.
ובזה יובן ענין המרגלים, דהנה המרגלים היו נשיאי העדה (וכמ״ש כל נשיא בהם), ולכן היתה טענתם למה צריכים לצאת מן המדבר אל ארץ כנען. דבמדבר היו ניזונים מן המן שהוא לחם מן השמים9, ואין בו פסולת10, ולא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן11, והי׳ להם מים מבארה של מרים12, והעננים היו מקיפים אותם, ומגהצים לבושיהם וכו׳13. ומשם היתה צריכה להיות הירידה למקום תחתון יותר, לארץ כנען שהיא המקולקלת שבארצות, וכתיב14 כנען בידו מאזני מרמה, על מנת לעשות ממנה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה15, ארץ אשר גו׳ עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה16, ארץ ישראל, וישראל ע״ש כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל17. ולזאת היתה טענתם אפס כי עז העם היושב גו׳18, שהארציות והחומריות היא בתוקף, וארץ אוכלת יושבי׳19, היינו, דע״י עבודת הבירורים בהתיישבות אפשר שהארץ תאכל אותם ותוריד אותם ממדריגתם. משא״כ במדבר הי׳ להם כל הנצרך, מן ומי הבאר ולבושים שהיו ענני הכבוד מגהצין, וכל קטן שנולד נולד לבושו עמו20, היינו שהיו כל ההמשכות מלמעלה למטה בשלימות. וזו היתה טענתם, למה צריכים לרדת למקום תחתון, הרי אפשר לעסוק בעבודה במדבר בהליכה מחיל אל חיל במקום הקדושה גופא, ובפרט לאחרי מ״ת. וזהו מה שמבואר בקבלה21 שהמרגלים היו מבחי׳ עולם הדיבור ולא רצו לרדת לעולם המעשה, דמדבר הוא לשון דיבור, והם רצו לישאר במדבר, ולא ליכנס לארץ כנען.
והנה ביטול טענת המרגלים הי׳ ע״י כלב, כמ״ש22 ויהס כלב גו׳. והענין הוא, הנה ויהס היינו שהשתיק אותם23, דענין השתיקה הו״ע הביטול. דמצד בחי׳ הדיבור (דרגת המרגלים) אי אפשר להגיע למעלת העבודה במעשה דוקא, וע״י השתיקה וביטול עי״ז באים למעלת המעשה. וזהו מה שמקשרים24 ענין זה עם הקדמת נעשה לנשמע, דהקדמת נעשה לנשמע הנה נוסף על זה שזהו ענין הביטול לבעל הרצון שלמעלה מהביטול לרצון (כמשנת״ל בדרושי שבועות25), הרי הפירוש הפשוט דהקדמת נעשה לנשמע הוא, שמקדים (גם קדימה במעלה) נעשה, עשי׳ בפועל, דכל המצוות מעשיות רובם ככולם תלויים דוקא בארץ ישראל, ובפרט עניני זרעים וקדשים (כמובא בלקו״ת בתחילת הדרוש26), לנשמע, היינו להבנה והשגה.
וזהו מה שאמר כלב עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה, וארז״ל (הובא בפרש״י)23 עלה נעלה אפילו בשמים והוא אומר עשו סולמות ועלו שם כו׳. שמים הו״ע המקיפים, וע״י הביטול מגיעים לבחי׳ המקיפים שלמעלה מבחי׳ הדיבור, בחי׳ הכתר (הקדמת נעשה לנשמע). ובנפש האדם היא בחי׳ רעותא דליבא, שעלי׳ אמרו27 לית מחשבה תפיסא בי׳ אבל נתפס איהו ברעותא דליבא.
וזהו מה שממשיך וירשנו אותה, דע״י העבודה למטה יורשים את הניצוצות דתוהו28, כמ״ש29 הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי גו׳, דהניצוצות דתוהו ירדו למטה מטה יותר, דמזה מובן ששרשם הוא למעלה מעלה ביותר. וע״ד שהוא בעולם התיקון גופא (וכנ״ל) דמוצא פי ה׳ שבלחם שרשו למעלה ממוצא פי ה׳ שבאדם, הנה עד״ז הוא בהניצוצות שנפלו למטה ביותר עד לארץ כנען שהיא מהמקולקלות שבארצות, ששרשם למעלה מעלה ביותר. וכמאמר30 כל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר.
וזהו מה שעושים מארץ כנען ארץ אשר ה׳ אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה16, היינו, שממשיכים גילוי כזה שאין שום הפרש בין ראשית לאחרית ואמצע, אלא הוא תמיד, בחי׳ לא שניתי31, שזה נמשך ע״י היחידה שבנפש שהיא מקבלת מבחי׳ יחיד (כמ״ש בעץ חיים32).
והענין בעבודת האדם, הנה כל יום בתחילת היום אומרים מודה אני כו׳, ואח״כ מתפללים כל התפילה עד לתפילת העמידה שהיא כעבדא קמי מרי׳33. וע״י העבודה בבחי׳ ההודאה וביטול במודה אני והודו לה׳ ובתפילת העמידה, ממשיכים בחי׳ הביטול לכל היום, מבית הכנסת לבית המדרש34, ועד להנהג בהם מנהג דרך ארץ35, דכל מעשיך לשם שמים ובכל דרכיך דעהו36, שבכל הענינים הארציים הוא ממשיך מבחי׳ הביטול וההודאה.
ועי״ז נבוא לקיום היעוד כי תבואו אל ארץ גו׳37, בישר להם שיכנסו לארץ38, כי ע״י מעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות, דלשון זה (מעשינו ועבודתינו) שכתב רבינו הזקן בתניא קדישא39 הוא בדיוק, מעשינו, לשון מעשין על הצדקה40, ענין הכפי׳ וביטול, וכל שכן מעשה כפשוטו, ועבודתינו, בחי׳ עבודת עבד, ותכלית השלימות דעבד, עבד נאמן (כמבואר בהמשך תרס״ו41)*, נבוא בקרוב ממש אל הגאולה ע״י גואל ראשון הוא גואל אחרון42, משה עבדי43, ודוד עבדי נשיא להם לעולם44, בביאת משיח צדקנו.
__________
*) ואף שבהמשך תרס״ו (ע׳ שיט ואילך. ע׳ שסא ואילך) מבואר ש״מכמה טעמים״ ״יש יתרון מעלה רבה״ בעבודת עבד פשוט על עבודת עבד נאמן, ובהמשך הביאור שם מדגיש לכאורה מעלת עבד פשוט דוקא על עבד נאמן –
א) הרי יש כו״כ עבד פשוט, משא״כ עבד נאמן.
ב) וא״כ למה נאמר במרע״ה מעלת עבד נאמן?!
ג) הרי לזה (עבד פשוט) א״צ לחכות (רוב בנ״י) לעת״ל.
עדיפא הול״ל מהו העילוי דעולם האצילות ולעת״ל – הרי מפורש דיפה שעה א׳ בתומ״צ ובפרט בגלות וכו׳!
__________
1) פרשתנו (שלח) יג, ב.
2) פרשתנו לו, ג ואילך. וראה מאמרי אדה״ז תקס״ז ע׳ רכג ואילך.
3) אוה״ת פרשתנו ס״ע תלט. ע׳ תמג. תנה. (כרך ה) ע׳ א׳תרא. ועוד. וראה גם אוה״ת שם (כרך ד) ע׳ א׳תקה ואילך.
4) סוטה לד, ב. במדב״ר פס״ז, ח. תנחומא פרשתנו ד-ה. הובא בפרש״י עה״פ.
5) עקב ח, ג.
6) תהלים קד, יד.
7) יבמות סא, ב.
8) אחרי יח, ג. תו״כ שם. וראה לקו״ש חי״ב ע׳ 162.
9) בשלח טז, ד. לה.
10) ראה יומא עה, ב.
11) מכילתא ויל״ש בשלח שם.
12) בשלח יז, ו. פרש״י חוקת כ, ב.
13) פרש״י בהעלותך י, לד. עקב ח, ד.
14) הושע יב, ח.
15) ב״ר פ״ה, ח.
16) עקב יא, יב.
17) וישלח לב, כח.
18) פרשתנו יג, כח.
19) שם, לב.
20) ראה פרש״י עקב ח, ד ובס׳ באר בשדה על פרש״י שם. וראה ד״ה זה תשמ״ו (לקמן ע׳ שלה).
21) ראה לקו״ת פרשתנו לז, א-ב. לח, סע״ג.
22) פרשתנו יג, ל.
23) סוטה לה, א. פרש״י עה״פ. וראה אוה״ת פרשתנו (כרך ד) ע׳ א׳תקא ואילך. המשך תער״ב ח״א ע׳ תקכד.
24) לקו״ת פרשתנו לז, ב.
25) ד״ה בשעה שהקדימו דליל ערב חה״ש שנה זו (סה״מ שבועות ע׳ תב).
26) ראה גם אוה״ת פרשתנו ע׳ תמד.
27) ראה תקו״ז בהקדמה (״פתח אליהו״). זח״ג רפט, ב. סה״מ תרפ״ט ע׳ 111 (קונטרסים ח״א לב, א). וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך אהבת ה׳ – רעותא דלבא (ע׳ תריב).
28) ראה סה״מ קונטרסים ח״ב שסב, סע״א ואילך.
29) מלאכי א, ב.
30) ראה הנסמן בס׳ המפתחות לספרי אדה״ז ערך כל הגבוה כו׳. שערי אורה שער הפורים נח, א ואילך. סה, א ואילך. ועוד.
31) ל׳ הכתוב – מלאכי ג, ו.
32) ראה שער (ו) העקודים ספ״ה. שער (מב) דרושי אבי״ע פ״א.
33) שבת י, א.
34) ברכות סד, א.
35) שם לה, ב.
36) אבות פ״ב מי״ב. משלי ג, ו. טושו״ע או״ח סרל״א. וראה לקו״ש ח״ג ע׳ 907. ע׳ 932. ח״ו ע׳ 186.
37) פרשתנו טו, ב.
38) פרש״י עה״פ.
39) ריש פל״ז.
40) ב״י לטור יו״ד סרמ״ח. וראה לקו״ש חי״ב ע׳ 238.
41) ע׳ שח ואילך.
42) ראה שמו״ר פ״ב, ד. זח״א רנג, א. שער הפסוקים פ׳ ויחי. תו״א משפטים עה, ב.
43) יהושע א, ב. מלאכי ג, כב.
44) יחזקאל לז, כה.
[סה"מ במדבר ח"א ע' שיב ואילך]
נדפס בסה״מ תש״מ ע׳ קסו ואילך.