בס״ד. אור ליום ה׳, ערב חג השבועות ה׳תשל״ט
הנחה בלתי מוגה
צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו1, ואמרו רז״ל במשנה2 ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש. ובמדרש רבה3 עה״פ4 [בשיעור חומש דיום זה] ויהי ביום כלות משה איתא ביום חתונתו זה סיני כו׳ ביום שמחת לבו זה מתן תורה [דממדרש רבה זה מובן ביותר דפסוק זה קשור לזמן מתן תורה, דהא דתנן במשנה ביום חתונתו זה מתן תורה, הכוונה היא לנתינת לוחות האחרונות5, אלא מובן שגם זה קשור לזמן מתן תורה, דהרי שורש ועיקר לוחות האחרונות הוא לוחות ראשונות]. וידוע דיוקי רבותינו נשיאינו בזה6, דצריך להבין מה שמחלקים סיני ממתן תורה שאומר ביום חתונתו וביום כו׳, והלא העיקר הו״ע מתן תורה שהי׳ בהר סיני, דזהו ענין סיני שבו ניתנה תורה, כדתנן7 משה קיבל תורה מסיני, ומהו ענין סיני מצד עצמו שע״ז אומר ביום חתונתו זה סיני. מה גם שאומר על כ״א מב׳ הענינים תיבת יום, ביום חתונתו וביום כו׳, דיום ענינו גילוי ההמשכה וההשפעה כמ״ש8 ויקרא אלקים לאור יום, ומהו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. והנה מובן מפשטות הכתוב (ועאכו״כ ממדרשי חז״ל) דמ״ש בעטרה שעטרה לו אמו קשור ליום חתונתו ויום שמחת לבו, וצריך להבין מהו הקשר בין עטרה שעטרה לו אמו להענינים המבוארים ביום חתונתו ויום שמחת לבו, מתן תורה סיני ובנין בית המקדש. גם צריך להבין, מהו ענין עטרה שעטרה לו אמו דוקא.
וידוע הביאור בזה [ע״פ המבואר בספרי קבלה (פרי עץ חיים9 ובכמה מקומות)] דהנה זמן מתן תורה הוא בחג השבועות, ובשבועות נמשך כתר לז״א ע״י ספירת הבינה, וכתר זה נמשך אח״כ למלכות ג״כ. וזהו מה שאמרו רז״ל10 הכתירו להם ב׳ כתרים. בעטרה שעטרה לו אמו, כדאיתא בזהר11 ומבואר בספרי קבלה וחסידות דזהו בדוגמת האם (מטרוניתא) המכינה את החתן והכלה ביום חתונתם ומקשטת אותם בהקישוטים, וכל הפרטים שבזה. אמנם העטרה בעצם היא למעלה מבינה, וכמובן גם מענין ההכתרה והעיטור בפשטות הענינים, דהעטרה נלקחת מאוצר המלך, דשם נמצאים כל האוצרות, כל הון יקר (כמבואר בהדרושים דההילולא12), והעטרה היא מעולה מכל סוגי האוצרות, ועד שהעטרה היא המעולה גם בהאבנים טובות עצמם. ועד״ז הנה בחי׳ העטרה היא למעלה מספירת הבינה, רק שנמשכת ע״י הבינה. וזהו מה דאיתא בזהר13 דנמשך כתר לז״א מבחי׳ א״א ועד לפנימיות א״א, ובמקדש מלך בשם ערוגת הבושם פירש דהעטרה היא גם מבחי׳ תפארת דעתיק, וידוע דבתפארת דעתיק מאיר בחי׳ דעת דעתיק (כמבואר בארוכה בהדרושים על כתוב זה14). וזהו במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו, דנמשכת העטרה ע״י אמו לבחי׳ מלך שלמה, מלך שהשלום שלו15, דזהו ענין ז״א דעיקרו הוא ספירת התפארת, קו האמצעי, ענין השלום והשלימות, ומכתר זה נמשך אח״כ למלכות ג״כ, דזהו ענין כתר הב׳.
והנה המשכת הכתר הנ״ל היא בשביל התורה, כמ״ש ביום חתונתו זה מתן תורה כו׳. והענין הוא, דהנה התורה ניתנה לעשות שלום בעולם16, בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו, דדוקא שם ניתנה התורה. ושם צ״ל תכלית השלימות ועד לבחי׳ אין שלם אלא אחד17, והאפשריות לזה היא רק ע״י עצמות ומהות שהוא למעלה מכל מדידה והגבלה, ועד שהוא באופן דשם אינו שייך כלל כל הגדר דמדידה והגבלה, דרק על ידו אפשר להפוך הבירא עמיקתא ולעשות ממנו איגרא רמה18, וגם למעלה מזה, ועד לענין שהוא למעלה מכל הגדר דאיגרא רמה כמו שהוא למעלה מכל הגדר דבירא עמיקתא ממש, היינו עצמות ומהות, השוה ומשוה קטן וגדול19. ובזה הנה בכל הענינים שייך בהם התחלקות נעשה יחיד, ובלשון הידוע אחדות הפשוטה.
וזהו אנכי הוי׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים20, דבחי׳ אנכי היינו ההמשכה מבחינה דלא אתרמיז לא בשום אות ולא בשום קוץ21, דבכל זאת מתבטא (שטעלט ער זיך אויס) בתיבת אנכי, ונמשך ע״י הוי׳ באלקיך, כחך וחיותך22, ועי״ז אשר הוצאתיך מארץ מצרים, היינו מכל הענין דמיצרים וגבולים, כמ״ש הוצאתיך מבית עבדים, היינו שגילוי בחי׳ אנכי פועל שלא יהי׳ מישהו או איזה ענין שימשול וישלוט עליו, בחי׳ עבד, דבגילוי בחי׳ אנכי אין כל המציאות דעבדות, דאדרבה גם הבירא עמיקתא מתהפך כנ״ל, דזהו הוצאתיך מבית עבדים. וכידוע הדיוק בזה הוצאתיך מבית עבדים, היינו לא רק יציאה מבחי׳ עבד, אלא גם מבית עבדים, היינו שלילת כל ענין העבדות, דכשיש בית עבדים הנה אף שהוא בן חורין, יכול להיות שיכנס שם באקראי בעלמא, דזהו בדוגמת פתגם הידוע23 שהנשמה מלכתחילה לא הלכה לגלות (אַז די נשמה איז מלכתחילה ניט געגאַנגען אין גלות) (אף שהיא נמצאת בגוף בעולם הזה הגשמי), וזהו הוצאתיך גו׳ (גם) מבית עבדים, וכמ״ש24 חרות על הלוחות, ואמרו רז״ל25 אל תקרי חרות אלא חירות, דמכיון דחרות על הלוחות, מעלת אותיות החקיקה (כמבואר בארוכה בדרושי פרה זאת חוקת התורה, ובדרושי אם בחוקותי תלכו שתהיו26 עמלים בתורה27), שם הוא חירות האמיתי.
וזהו ביום חתונתו זה סיני, דהנה28 חיתון הוא לשון עירוב, וכמו שתרגם יונתן על ולא תתחתן29 לא תתערב, וכמו שהוא באירוסין כפשוטו דהחתן וכלה מתערבים, ועד״ז הנה מתחילה לפני מתן תורה היתה הגזירה דעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים, ובמתן תורה הי׳ ביטול הגזירה30, וזהו העירוב, דתחילה היו מובדלים זה מזה ובמתן תורה נעשה העירוב.
אמנם כשם שהוא כפשוטו, דאף שבאירוסין מתערבים החתן והכלה, ועד שלכמה ענינים יש לזה כל התוקף, הנה מ״מ זהו רק בחיצוניות ובמקיף, ורק ע״י הנישואין יהי׳ בבחי׳ פנימי עד שיוכל להיות הולדה עד א״ס31, עד״ז הוא גם בענין ביטול הגזירה, דיש בזה עירוב בבחי׳ אירוסין [שאירוסין הוא מפירושי חיתון32] ועירוב בבחי׳ נישואין. וזהו ביום חתונתו זה סיני וביום שמחת לבו זה מתן תורה. והענין הוא, דהנה בבחי׳ הכתר גופא ישנם (כנ״ל) ב׳ בחינות, פנימיות הכתר וחיצוניות הכתר, ובלשון הקבלה אריך אנפין ועתיק יומין. דהנה א״א נקרא בשם אנפין, דהיינו בחי׳ פנים וסדר השתלשלות אלא שהוא באופן דאריך, אך עתיק יומין הוא כשמו שנעתק לגמרי מענין היומין. ובפרטיות הנה בא״א גופא ישנם ב׳ הבחינות, כמו שהוא נעתק, דזהו מה שזו״נ דעתיק מתלבשים בא״א, ולמטה מזה הוא כמו שא״א הוא שורש הנאצלים, ובכללות היינו ב׳ הבחינות דחיצוניות הכתר ופנימיות הכתר. והענין בעבודת האדם הוא, דהנה ישנה עבודה דאף שעל ידה יכול להגיע לתכלית השלימות בעבודתו, הנה מ״מ הרי זה קשור לנאצלים, או גם עד למעלה מזה לשורש הנאצלים [דמשם (נמשך) גם שורש הנבראים נוצרים ונעשים], ולמעלה מזה היא העבודה באופן דעתיק, ועד שבעתיק גופא מגיע לתפארת דעתיק, דשם מאיר בחי׳ דעת דעתיק, דזהו עצמות ומהות, חביון עוז העצמות (כמו שמבאר בארוכה בלקו״ת33).
וזהו ביום חתונתו זה סיני וביום שמחת לבו זה מתן תורה, דסיני הוא בחי׳ אירוסין, היינו עירובין בחיצוניות ובמקיף, ומתן תורה הוא בחי׳ נישואין, היינו עירוב באופן פנימי. ואף דאיתא בשמות רבה פ׳ בא34 דכל הענינים והדרגות דיציאת מצרים (כולל כללות המצב דקודם ביאת המשיח) הוא רק בבחי׳ אירוסין, ורק לעתיד לבוא תהי׳ ההמשכה באופן פנימי, בחי׳ נישואין, הנה איתא בתניא35 דמעין זה כבר הי׳ על הר סיני, ולאחרי זה היתה אמירת עשרת הדברות, וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר אנכי הוי׳ אלקיך, שזהו ענין מתן תורה בפנימיות, שנקלט בפנימיות כ״א מישראל, עד לבחי׳ אלקיך, כחך וחיותך, ועד שעי״ז הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, שמהפכים גם את העולם. וזהו מ״ש36 פנים בפנים דיבר הוי׳ עמכם, כמבואר דהפנים שלמעלה נעשה הפנים שלמטה, ועד שאין זה רק ענין העירוב, כי אם אחדות ממש, (ע״י) אורייתא וקוב״ה כולא חד37. והיינו דבמעמד הר סיני מצד עצמו לא הי׳ המטה כלי ראוי לקבל זה בפנימיות, אך ע״י מתן תורה הנה דיבורו של הקב״ה חשיב מעשה38, והדיבור דמתן תורה וידבר אלקים את כל הדברים האלה פעל המעשה, ועד למ״ש וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, כמדובר לעיל שכשיהודי לומד תורה עכשיו, זהו ממש בדוגמת מה שהי׳ בשעת מתן תורה בפעם הראשונה, היינו שבמתן תורה ניתן הכח לקליטת התורה בפנימיות, ועד שנהי׳ כחך וחיותך, החל מאנכי, ועי״ז נפעל גם בעבודתו הוצאתיך מארץ מצרים.
וזהו מה דבמדרש רבה אמרו ביום חתונתו זה מתן תורה, עה״פ ויהי ביום כלות משה, כי רק במתן תורה (שאז הי׳ בחי׳ נישואין, המשכת פנימיות הכתר) אפשר להיות בחי׳ כלות, היינו כליון וביטול בתכלית, למעלה מהביטול שמצד העירוב ואירוסין, כמבואר בארוכה פרטי הדברים בהמאמרים.
והנה המשכת העטרה היא (כנ״ל) ע״י ספירת הבינה, והיינו ע״י שער הנו״ן דבינה. והענין הוא, דהנה כמו שנת״ל (ומבואר בלקו״ת בדרושי ספירת העומר39) שבכתר יש ב׳ מדריגות, בחי׳ חיצוניות הכתר מקור לנאצלים ובחי׳ פנימיות הכתר שנעתק מגדר מקור, כמו״כ הוא בשער הנו״ן שיש בו ב׳ מדריגות, הא׳ מה שכולל כל המ״ט שערים, ובחי׳ התכללות המ״ט שערים שבשער הנו״ן הוא למעלה ממ״ט שערים עצמם, אך הוא מקורם, ובחינה העליונה שבשער הנו״ן שהיא למעלה ממ״ט שערים, ואינו בגדר מקור להם כלל.
וזהו גם שבינה היא בחי׳ קדש הקדשים [שהיא תחילת סדר ההשתלשלות], דבדוגמת קדש הקדשים שהוא בחי׳ שמיני ומדתו עשר, הנה עד״ז בספירת הבינה יש בו גם בחי׳ הכתר, ובכתר גופא, בחי׳ חיצוניות הכתר ופנימיות הכתר, שבו בחי׳ עצמות ומהות. ומכיון שהמשכת העטרה היא ע״י ספירת הבינה, הרי זה בשמחה כמ״ש40 אם הבנים שמחה.
וזהו ענין הקדמת העבודה דספירת העומר מ״ט יום ומתן תורה הי׳ ביום החמישים [כמובא בדרוש כ״ק אדמו״ר הזקן ד״ה בחודש השלישי גו׳ ביום הזה באו מדבר סיני41], דבצאתם ממצרים התחילו לספור ספירת העומר, דבספירת העומר הולכים מן הקל אל הכבד, ומאספים הכל כמו שאומרים היום יום אחד לעומר, היום שני ימים ושלשה ימים [ולא מספר סידורי]42, היינו שביום השני נמצאים שני ימים כולל יום הראשון. ועד שסופרים תשעה וארבעים יום, שבע שבתות תמימות תהיינה43 [היינו שמוסיפים גם תמימות בשבע השבתות, כמבואר במ״א כל הביאורים שבדבר], ועד שתספרו חמישים יום שזהו בחג השבועות [וגם ע״ז נאמר תספרו, בדוגמת המבואר לעיל בשער הנו״ן דבינה, דבבחינה התחתונה שבו כלולים המ״ט שערים, ועד״ז בהמ״ט שערים ישנו בחי׳ שער הנו״ן]. וכל זה נמשך ע״י הברכה דספירת העומר, דברכה ענינה המשכה כמבואר בביאורי הזהר44 בדרושי הברכות, ועד שממשיך מלעילא ומלעילא, כמבואר בד״ה להבין ענין הברכות45. ונמשך עד לדרגא הכי תחתונה, היינו שמקשרים מלכות שבמלכות עם חסד שבחסד (והמשכת הפנימיות). וכללות ענין ספירת העומר הו״ע המשכת המ״ט שערי בינה, ואחר הכנה זו מגיעים לתספרו חמישים יום, עד לבחי׳ שער הנו״ן שלמעלה לגמרי מענין מ״ט ימים, דאז הוא זמן מתן תורה, כי נמשך שער הנו״ן, ועל ידו נמשך בחי׳ העטרה הנ״ל.
והנה הימים האלה נזכרים ונעשים46, דביום ערב שבועות וביום הקדמת נעשה לנשמע [דזוהי ההקדמה והכנה קרובה שלאחרי ההכנה דויחן שם ישראל נגד ההר שהי׳ לפני זה בר״ח סיון], הנה ע״י הזכירה נעשה בתכלית השלימות, דזהו בחי׳ סיני, ולאחרי זה הוא בחי׳ מתן תורה, ונמשך באותיות, והאותיות נמשכות בתרי״ג וגם בשבעה האותיות אשר לרעך, שכנגד תרי״ג מצוות התורה וז׳ מצוות דרבנן47, והיינו בחי׳ כתר שהוא תר״ך עמודי אור, כמבואר באגה״ק48 שזהו אותיות כתר. והיינו בחי׳ כתר שהוא תר״ך עמודי אור, בדוגמת העמוד המחבר הגג והרצפה התחתונה, ועד לאופן שהגג והרצפה הם למעלה מגדר חילוק, ונעשה מציאות אחת, היינו שנעשה דירה לו ית׳49, היינו לעצמות ומהות, בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו. ולאחרי העבודה ע״פ התורה ומצוותי׳, ולאחרי שהי׳ מתן תורה שמתן תורה הי׳ רק פעם אחת50, ובה כלול תורתו של משיח, זוכים בקרוב ממש ובעגלא דידן ללמוד תורה מפיו של משיח צדקנו, לאחרי קבלת התורה בשמחה ובפנימיות51 בפעם הראשונה, וגם לאחרי זה אמרו חז״ל52 מה להלן כו׳ אף כאן כשקורא ושונה, ועי״ז מקבלים פני משיח צדקנו, דענינו בחי׳ יחידה כמו שהיא כאן למטה53, וזה מתקשר (און דאָס פאַרבינדט זיך) עם בחי׳ יחידה שבכל אחד ואחת, שזה מתקשר (וואָס דאָס פאַרבינדט זיך) עם יחידו של עולם, עד שהוא בבחי׳ יחיד שלמעלה מבחי׳ אחד, דזה נעשה בזמן מתן תורה, שהוא יום אחד (משא״כ שאר הימים טובים) כמבואר בהוספות לתו״א54 דהטעם לזה הוא דמתן תורה ענינו המשכת הכתר, ובכתר גופא למעלה מכל התחלקות, ונמשך כמו שהוא בעולם הזה התחתון, עד כנוסח רבינו נשיא דורנו51, קבלת התורה בשמחה ובפנימיות.
__________
1) שה״ש ג, יא.
2) תענית כו, ב.
3) במדב״ר פי״ב, ח.
4) נשא ז, א.
5) פרש״י תענית שם.
6) ד״ה זה תרנ״ט (סה״מ תרנ״ט ע׳ קפא. שם ע׳ קצה).
7) אבות פ״א מ״א.
8) בראשית א, ה.
9) שער (כג) חג השבועות פ״א.
10) שבת פח, א.
11) ח״ג עז, ב.
12) ד״ה באתי לגני ה׳שי״ת פי״א (סה״מ תש״י ע׳ 132) ואילך. וראה גם תו״ח בשלח שכו, ב.
13) ראה זח״ג סו, ב.
14) סה״מ תרנ״ט שם.
15) במדב״ר שם, ז ואילך. שהש״ר עה״פ.
16) רמב״ם סוף הל׳ חנוכה. וראה לקו״ש ח״ח ע׳ 349 ואילך. וש״נ.
17) ראה גם אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ט ע׳ רצז. חי״ט ע׳ שפא. חכ״א ע׳ שלד. ובכ״מ.
18) ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
19) ל׳ הפיוט ״האוחז ביד״.
20) יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.
21) ראה זהר ח״א קסז, ב. ח״ג יא, א. רנז, ב. לקו״ת פינחס פ, ב. ובכ״מ.
22) ראה לקו״ת שלח מ, ג. בלק עג, רע״ג. ובכ״מ.
23) סה״מ תרפ״ז ע׳ קצו. קונטרסים ח״א קעה, ב. סה״ש תרפ״ז ריש ע׳ 170. לקו״ד ח״ד תרצב, א.
24) תשא לב, טז.
25) אבות פ״ו מ״ב. שהש״ר פ״ח, ו.
26) תו״כ ופרש״י ר״פ בחוקותי.
27) לקו״ת ר״פ חוקת ור״פ בחוקותי.
28) ראה סה״מ תרנ״ט שם ע׳ רג. וראה אוה״ת שמות (כרך ז) ע׳ ב׳תקיז. שה״ש כרך ב ע׳ שפז.
29) ואתחנן ז, ג.
30) תנחומא וארא טו. שמו״ר פי״ב, ג.
31) ראה לקו״ת שה״ש מ, א. סה״מ תרנ״ב ע׳ קל. תרנ״ז ע׳ קעט. ובכ״מ.
32) ראה סה״מ תרנ״ט ואוה״ת שם. וראה מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ תנד. תו״ח בשלח ש, א.
33) ראה לקו״ת סוף דרושי יוה״כ (עא, ג-ד).
34) פט״ו, לא. וראה לקו״ת שה״ש מח, א.
35) פל״ו (מו, א).
36) ואתחנן ה, ד.
37) תניא רפכ״ג בשם הזהר. וראה זהר ח״א כד, א. ח״ב ס, א. תקו״ז תיקון ו ותיקון כב.
38) ראה ב״ר פמ״ד, כב. פרש״י לך לך טו, יח. לקו״ש חי״א ע׳ 81. וש״נ.
39) במדבר יב, א.
40) תהלים קיג, ט.
41) תו״א ר״פ יתרו. וראה גם ד״ה בחודש השלישי שנה זו (סה״מ ימי הספירה ע׳ רמ ואילך).
42) ראה לקו״ת שם י, א.
43) אמור כג, טו.
44) לאדהאמ״צ – עקב קיח, א.
45) תו״א בראשית ו, א ואילך.
46) ל׳ הכתוב – אסתר ט, כח. וראה רמ״ז בספר תיקון שובבים, הובא ונת׳ בספר לב דוד (להחיד״א) פכ״ט.
47) ראה תו״ש מילואים לחלק טז אות א (רי, ב). וש״נ.
48) סכ״ט (קמט, סע״ב ואילך). וראה ספר כתר תורה (להר״ד ויטאל) – הובא בתורת העולה להרמ״א ח״ג פל״ח. של״ה פ׳ יתרו שטז, סע״א. לקו״ת נשא כג, ג. סה״מ תרח״ץ ע׳ יח. תש״ח ע׳ 165 בהערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א.
49) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
50) ראה סה״מ תרמ״ז ע׳ פז. תרנ״ו ע׳ שנו. המשך תרס״ו ע׳ כג. שם ע׳ תקמו. תער״ב ח״א ע׳ שסו. סה״מ עטר״ת ע׳ רצא. תרפ״ה ע׳ קצט. תש״ט ע׳ 57 (השני). ועוד.
51) ראה לקו״ש ח״ד ע׳ 1307. ח״ח ע׳ 272. חי״ג ע׳ 158. ועוד.
52) ברכות כב, א.
53) ראה רמ״ז לזהר ח״ב מ, ב. ח״ג רס, ב. וראה שער וספר הגלגולים בתחלתו. ובכ״מ. וראה קונטרס ענינה של תורת החסידות ס״ה. וש״נ.
54) יתרו קט, ד.
[סה"מ שבועות ע' שפט ואילך]
נדפס בסה״מ תשל״ט ע׳ קעו ואילך.