בס״ד. ש״פ חיי שרה, כ״ז מרחשון, מבה״ח כסלו ה׳תשל״ג

הנחה בלתי מוגה

ואברהם זקן בא בימים והוי׳ ברך את אברהם בכל¹, ומפרש בתיב״ע בכל מיני ברכתא, וכן הוא ג״כ בזהר², וידוע הדיוקים בזה שבהמשך תרס״ו³ (עה״פ), דלכאורה אינו מובן מה שאומר בכל, ואינו מפרש במה ברכו, וכמו בהברכות הקודמות שמפרש ומפרט את הברכות, וכמ״ש⁴ ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והי׳ ברכה, ואף שוהי׳ ברכה הרי היא ברכה כללית, מ״מ מפרט שם גם ברכות פרטיות, ונוסף לזה הנה באמת גם והי׳ ברכה הרי היא ברכה פרטית, דלכן אומרה בהכתוב בהמשך לאברכך ואגדלה שמך גו׳, שגם הם ברכות פרטיות. וכן לאחר העקידה כשאמר לו⁵ עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה וגו׳, הרי ברכו בברכות פרטיות, וכמ״ש⁶ וירש זרעך גו׳ והתברכו בזרעך גו׳, ומדוע אומר כאן סתם שברכו בכל, ואינו מפרט במה ברכו. גם צריך להבין מה שאומר ענין זה דוהוי׳ ברך את אברהם בכל, בכל מיני ברכתא, דוקא כאן לאחר שאומר ואברהם זקן בא בימים, דאע״פ שמצינו שברכו הקב״ה גם קודם לזה, דלכל זה הגיע ע״י עבודתו, וכמ״ש⁷ ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, ומבואר בתו״א⁸ ענין עבודתו בשבעים שנה וחמש שנים, הרי לאחר כל זה הגיע רק להברכות פרטיות המבוארות שם בהכתוב, ודוקא בסוף ימיו, לאחר שגמר עבודתו בענין ואברהם זקן ובענין בא בימים, זכה לוהוי׳ ברך את אברהם בכל, שהיא ברכה כללית, כל ברכאן, ולכאורה מהו השייכות ביניהם.

והנה ע״פ הקדמת ביאור עבודת אברהם אבינו, בענין זקן ובא בימים, יובן יותר ענין ברך את אברהם בכל, והשייכות שבינו למה שנאמר לפני זה ואברהם זקן בא בימים. דהנה בזהר² מפרש שבא בימים פירושו שפעל שלימות בהימים, דהיינו שמילא את הימים בעניני תורה ומצוות, דכל יומא ויומא עביד עבידתי׳⁹, ואברהם ע״י עבודתו פעל השלימות בהימים שנעשו ימים שלימים, שזהו ענין בא בימים. אמנם עבודה זו אינה מספקת עדיין להגיע על ידה לוהוי׳ ברך את אברהם בכל, כי אם צ״ל קודם גם העבודה דואברהם זקן, שהוא למעלה מענין בא בימים, וכמבואר¹⁰ במדרש¹¹ שאברהם פעל ועשה עבודתו של הקב״ה שהו״ע החסד, וע״ז אמר לו הקב״ה אני אומנתי גומל חסדים, תפסת אומנתי, בוא לבוש לבושי, ואברהם זקן בא בימים, ופירשו המפרשים¹² שלבושי הו״ע ועתיק יומין יתיב¹³, שזהו ענין ואברהם זקן שלמעלה מבא בימים, שעבודת בא בימים הרי זה שייך עדיין לענין הימים, שהו״ע סדר ההשתלשלות, משא״כ כאן הוא עתיק יומין, שנעתק מסדר ההשתלשלות, וזהו ענין ואברהם זקן. ולאחרי זה נותנים לו מלמעלה – שלא ע״י עבודתו – והוי׳ ברך את אברהם בכל, דאף שגם זה בא לאחר האתערותא דלתתא, הרי אין הכוונה בזה שבא ע״י האתערותא דלתתא, כי אם שלאחר שגמר עבודתו בענין בא בימים, ולמעלה מזה בענין ואברהם זקן, נותנים לו מלמעלה, והוי׳ ברך את אברהם בכל, שזהו בחי׳ עתיק שלמעלה מדרגת [ועתיק יומין יתיב ד]ואברהם זקן. והגם שעתיק הרי הוא למעלה מהתחלקות, הרי מבואר בספרי הקבלה¹⁴ שבעתיק ישנם ג׳ ראשונות וז׳ תחתונות, דז׳ תחתונות הרי הם מתלבשים באריך אנפין, ועל ידו הרי הוא מאיר בכל סדר ההשתלשלות, ובכללות הוא נכלל בשרש הנאצלים, משא״כ הג׳ ראשונות דעתיק אינם באים בגילוי בהעולם, ובהם אינו שייך ענין ההתחלקות, ובלשון החסידות נקראים שתי בחינות אלו חיצוניות עתיק ופנימיות עתיק. דמכל זה מובן שענין בא בימים, וגם ענין ואברהם זקן, הם באים ע״י העבודה שלמטה, כיון שע״י עבודתו יכול אברהם להגיע עד שרשו, אמנם ענין והוי׳ ברך את אברהם בכל, שהו״ע הג׳ ראשונות שלמעלה משרש הנאצלים, קיבל מלמעלה לאחר גמר עבודתו.

וזהו מה שמבאר בהמשך תרס״ו¹⁵ (על פסוק זה) איך שהוא בכחות הנפש. דכח המשכיל אף שהוא למעלה מהתחלקות עכ״ז הרי יש לו שייכות להתחלקות, לפי שכבר נמשך מעצם הנפש, ולכן שייך בו הגבלה והגדרה איך ומה תהי׳ השפעת השכל, משום זה יש בו גם ענין הפרטים, משא״כ בכח ההיולי העצמי אין שייך בו פרטים. אמנם בזה גופא ישנם שני אופנים, א) כח ההיולי העצמי כמו שנמשך לכח המשכיל להשכיל, שגם זה כבר שייך לענין הפרטים, ב) כח ההיולי העצמי איך שאינו בא בהמשכה, כי אם כמו שהוא מצד עצמו, ואז הרי הוא לגמרי למעלה מענין ההתחלקות ואין שייך בו ענין הפרטים. וזהו ואברהם זקן, שמגיע ע״י עבודתו רק עד חיצוניות עתיק, אשר הוא כבר נמשך בהנאצלים, ובכחות הנפש היינו שממשיך המשכה מכח ההיולי העצמי, אמנם לאחרי זה נותנים לו מלמעלה בחי׳ פנימיות עתיק, שנעתק לגמרי מסדר ההשתלשלות. וכדי להגיע לזה הוא ע״י דדחקין למלה דחוכמתא¹⁶, דעי״ז יעשה למחכה לו¹⁷, דהיינו ע״י היגיעה בתורה, ומזה מובן שכן הוא גם במצוות, שמתגבר על הנסיונות שיש לו, שהוא יגיעה גדולה ועצומה, ועי״ז הרי הוא מגיע לפנימיות עתיק שלמעלה מהתחלקות, ובכחות הנפש הוא כח ההיולי העצמי כמו שהוא למעלה מהמשכה, וזהו והוי׳ ברך את אברהם בכל.

ויובן הענין בתוספת ביאור בהקדים מ״ש באוה״ת להצ״צ על פסוק זה¹⁸ בביאור ג׳ הדיעות שבפירוש בכל¹⁹, רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת, שהי׳ בבחי׳ לא זז מחבבה עד שקראה אמי²⁰, שזה למעלה מבחי׳ בת, רבי יהודה אומר שהיתה לו בת, שלעתיד לבוא תתעלה בחינה זו ביותר, שהו״ע בתי שלמעלה מאמי, אשת חיל עטרת בעלה²¹, נקבה תסובב גבר²², אחרים אומרים בת היתה לו לאברהם ובכל שמה, וכמבואר באור תורה להמגיד²³, וזאת הנוקבא נקראת בכל, רוצה לומר בית של כל, דהנה כל קאי על כל סדר ההשתלשלות, וכמבואר בלקו״ת²⁴ בענין אמרו אליו כל תשא עון²⁵, לפי שאתה כל וכללות הכל, דהיינו בחי׳ אוא״ס ב״ה הסובב כל עלמין, ולכן כל תשא עון כי אין פגם מעון מגיע עד שם, וענין בית של כל פירושו מקיף דכל סדר ההשתלשלות, שזהו הג׳ דרגות דבא בימים, ואברהם זקן, והוי׳ ברך את אברהם בכל. וזהו בא ע״י הקדמת העבודה דמעשינו ועבודתינו כל משך זמן הגלות²⁶, בענין ואברהם זקן ובא בימים, דהיינו שמתגבר על הנסיונות בתורה והנסיונות במצוות באופן של נצחיות, שזהו ענין הזקנה (ואברהם זקן) המורה על הנצחיות, ועי״ז זוכה לכל הברכות, ובאופן של יברכך הוי׳ וישמרך²⁷, דהיינו שלא רק שנותן הקב״ה את הברכה, כי אם גם לאחר שנמשך הברכה הרי הוא שומר עלי׳²⁸, עד לברכה הפנימית והעיקרית דלםרבה המשרה ולשלום אין קץ²⁹, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

__________

1) פרשתנו (חיי שרה) כד, א.
2) פרשתנו (ח״א) קכט, א.
3) ע׳ עח.
4) לך לך יב, ב.
5) וירא כב, יב.
6) שם, יז.
7) לך לך יב, ד.
8) יא, ד.
9) זח״ג צד, ב.
10) בהבא לקמן – וראה גם ד״ה זה באוה״ת פרשתנו (כרך ד) תשפג, ב ואילך. תרכ״ז (סה״מ תרכ״ז ע׳ מג ואילך).
11) ב״ר פנ״ח, ט. וראה גם יל״ש תהלים רמז תתד. ספר הבהיר סימן קצא – הובא בפרדס שער (כב) הכנויים פ״ד. זח״א (בהשמטות) רסד, ריש ע״ב.
12) פרש״י ומתנות כהונה לב״ר שם.
13) דניאל ז, ט.
14) ראה ע״ח שער (יג) אריך אנפין פ״ח.
15) ע׳ פ ואילך.
16) זהר פרשתנו (ח״א) קל, ב. הובא ונתבאר בהמשך תרס״ו שם (ע׳ עח ואילך).
17) ישעי׳ סד, ג.
18) אוה״ת פרשתנו (כרך ד) תשעט, א.
19) ב״ב טז, א.
20) שהש״ר פ״ג, יא (ב).
21) משלי יב, ד.
22) ירמי׳ לא, כא.
23) י, סע״א-ב (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן כט).
24) דרושים לשבת שובה סז, ד.
25) הושע יד, ג.
26) ראה תניא רפל״ז.
27) נשא ו, כד.
28) פרש״י עה״פ.
29) ישעי׳ ט, ו.

[סה"מ בראשית ח"א ע' שיב ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ג ע׳ 287 ואילך.