בס״ד. ש״פ ויקהל, כ״ד אד״ר, מבה״ח אדר-שני ה׳תשמ״א

הנחה בלתי מוגה

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים גו׳ ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי גו׳¹, ואח״כ אמר להם משה את הענין דמלאכת המשכן וכלי המשכן. וידוע הדיוק בזה בדרושי רבותינו נשיאינו [בתורה אור² (ובשינויים בספר המאמרים תקס״ה³ שיצא לאור זה עתה) ובתורת חיים⁴ ובאור התורה⁵], מפני מה בציווי הקב״ה למשה נאמר תחילה ענין מלאכת כלי המשכן, ואח״כ מלאכת המשכן דהיינו היריעות, ואח״כ לבסוף הכל נאמר ענין שמירת שבת, ובציווי משה לישראל (כאן) הפך הסדר, שאמר להם תחילה שמירת שבת, ואח״כ מלאכת המשכן, ואח״כ הכלים. גם צריך להבין⁶ מה שנאמר כאן ויקהל משה, למה היתה הקהילה הזאת כאן יותר מבשאר מצוות ה׳ אשר דיבר משה אל בני ישראל, והיינו, דישנם כו״כ ציוויים כוללים, וגם ציוויים על דבר שמירת שבת ועל דבר מלאכת המשכן, ומ״מ לא הי׳ בהם ענין ההקהלה, ומדוע דוקא כאן כתיב ויקהל. גם צריך להבין מ״ש ויקהל משה, מדוע היתה ההקהלה ע״י משה דוקא, והרי אפשר שתהי׳ בכו״כ אופנים, ע״י חצוצרות וכיו״ב, או כמ״ש ויקהלו⁷ מעצמם, ומאי טעמא כתיב ויקהל משה. גם יש להבין מ״ש כאן את כל עדת בני ישראל.

והנה נקודת הביאור בכל זה⁸, דיש ב׳ אופנים באמירת משה לבנ״י. אופן א׳ הוא ע״י דיבור ה׳ אל משה על מנת לאמר לבני ישראל, ואופן הב׳ הוא שמשה צריך לפעול בעדת בנ״י את ענין ההקהלה, שיקהלו לקבל דבר ה׳. והם ב׳ הענינים דהמשכה מלמעלה למטה והעלאה מלמטה למעלה.

וביאור הענין בפרטיות, דהנה בכל השפעה ממשפיע למקבל יש שינוי בין השפעה זו כפי שהיא אצל המשפיע, דשם כל הענינים הם לאמיתתם, לבין קבלתה ע״י המקבל והמושפע שצריך להתבונן בהשפעה זו. דכל השפעה יש בה ג׳ דרגות בהיותה עוד אצל הרב והמשפיע. בתחילה הוא עצם ההמשכה להתקרב להשפיע, ואח״כ היא ההמשכה באופן מקיף, ואח״כ היא ההמשכה אל התלמיד בפנימיות. אמנם סדר זה הוא בהמשכתה מהרב, אבל בקבלת התלמיד הסדר הוא להיפך. דבתחילה צריך להתבטל ממציאותו ולהיות כלי לקבלה, ואח״כ מקבל ההמשכה באופן מקיף, ואח״כ מקבל את עצם ההמשכה⁹.

ובזה יובן מה שאמר כאן משה בתחילה את הענין דשמירת שבת ואח״כ מלאכת המשכן ואח״כ הכלים, לפי שבפרשה זו מדבר בענין ההעלאה מלמטה למעלה, הקהלה. ולכן נאמר בתחילה ענין שמירת שבת, היינו ענין ביטול המקבל, דזהו פשטות ענין השבת מה שהאדם שובת ונח מכל עניני החול שלו ונעשה כלי לקבל ההמשכה מלמעלה. ובעבודת האדם הו״ע התפילה שענינה ביטול. וזהו מה שבשבת צריך להיות ענין התפילה דוקא, וכמאמר¹⁰ בקושי התירו לדבר דברי תורה בשבת. וגם בימות החול גופא הרי ידוע שהתפילה היא השבת שבימות החול¹¹. וזהו מה שבכל יום התחלת העבודה היא בתפילה. ואחרי ההכנה בתפילה, הולך מבית הכנסת לבית המדרש¹², היינו לימוד התורה, שזהו ענין ההמשכה בבחי׳ מקיף, ואח״כ הנהג בהם מנהג דרך ארץ¹³, שהולך להתעסק עם הארץ הלזו הגשמית, עולם הזה התחתון, כדי לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים¹⁴.

והנה הכח להקהלה זו הוא ע״י משה רבינו. ואף כי מי הוא זה ואיזהו אשר ערב לבו לגשת לבחי׳ משה רבינו ע״ה¹⁵, מ״מ הרי מבואר בתניא¹⁶ שמשה רבינו נקרא רעיא מהימנא¹⁷, ולכן כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחי׳ משה רבינו ע״ה. ופירוש רעיא מהימנא הוא, דהגם שישראל הם מאמינים בני מאמינים¹⁸, מ״מ פועל בהם משה את המשכת האמונה (ורעה אמונה¹⁹) בכל רמ״ח אברים ושס״ה גידים, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך²⁰, וע״י נקודת האמונה פועל בהם את ההקהלה וההעלאה, שיהיו בבחי׳ ביטול ושביתה. וכדאיתא בגמרא²¹ דמכיון שלגבי משה יראה מילתא זוטרתי היא, הרי היא מילתא זוטרתי לגבי כאו״א מישראל, לפי שמשה משפיע בו בחי׳ יראה וביטול. וע״י ביטול זה ששובת מכל מציאותו, לפי שנרגש בו שאני לא נבראתי אלא לשמש את קוני²², הרי הוא מקהיל ומעלה את כל ישראל, וכמ״ש²³ אם יהי׳ נדחך בקצה השמים משם יקבצך גו׳, ועד״ז בעבודת האדם, שמקבץ ומקהיל את כל כחות נפשו, ואת כל מחשבותיו ודיבוריו ומעשיו, שיהיו כולם כלים לקבלת ההשפעה מלמעלה.

וע״י עבודה זו פועלים את ההשפעה מלמעלה, בתחילה ביריעות המשכן דאקרי מקדש²⁴, שהם בבחי׳ מקיף, ואח״כ בכלי המשכן בהמשכה פנימית ועצמית. והמשכה זו היא בהי״ג²⁵ דברים או הט״ו²⁶ דברים שבתרומת המשכן (כמבואר ענין מספרים אלה בהדרושים²⁷). ובעבודה היינו שעושים לו ית׳ דירה בתחתונים, דענין הדירה הוא כמו במשל, שהדר בה נמצא עם כל עניניו, כולל ובעיקר עצמותו של הדר²⁸, ועד״ז בנמשל, שעושים דירה לעצמותו ומהותו ית׳. וזהו את כל עדת בני ישראל, ומבואר בהדרושים²⁹ דעדת הוא מלשון עדות, וכמ״ש³⁰ אתם עדי נאום ה׳, שישראל הם העדים על אלקות. וכידוע³¹ דענין העדות (דאתם עדי) הוא על העצמות ומהות, היינו דישראל הם העדים על עצמותו ומהותו ית׳.

והנה מבואר בכתבי האריז״ל³² עה״פ ויקהל משה, שמשה הוצרך להקהיל ולאסוף את אנשי דורו דור דעה³³ לשרשם, וזהו שכתוב את כל עדת, שהיו מסוד הדעת [וגם משה הי׳ מבחי׳ הדעת³⁴]. ואח״כ מוסיף שם דבר נפלא, דגם ערב רב בגימטריא דעת, והוצרך משה לתקנם. ויש לומר, דמכיון שנקראו עמך, עמו של משה, כמ״ש³⁵ עמך אשר העלית גו׳ ופרש״י ערב רב שקבלת מעצמך, לפיכך הוצרך משה לתקנם. ומזה מובן, שמשה רבינו מעלה לא רק בחי׳ דור דעה, אלא אפילו את הערב רב שבגימטריא עדת, ופועל בהם שיהיו בבחי׳ עדת בני ישראל, ועד לתכלית השלימות בהעלאה, ויקהל משה. ועי״ז פועל את ההמשכה ביריעות המשכן ובכלי המשכן, ועד שאחרי פ׳ ויקהל שבה מסופר על הציווי, באים לפ׳ אלה פקודי המשכן, שבה מסופר על קיום הציווי, שהקימו את המשכן וכליו וכו׳.

וע״י הלימוד בענינים אלה באים לקיום היעוד³⁶ ואתם תלוקטו לאחד אחד גו׳, ששום ניצוץ קדושה לא ישאר בגלות, ע״י ויקהל משה, כמאמר³⁷ משה ואהרן עמהם. וקהל גדול ישובו הנה³⁸, לארץ הקודש, ולירושלים עיר הקודש, ולבית המקדש השלישי (מקדש דאקרי משכן), בקרוב בימינו ממש, בגאולה האמיתית והשלימה ממש.

__________

1) ריש פרשתנו (ויקהל לה, א-ב).
2) פרשתנו פו, ג.
3) ח״א ע׳ שלט.
4) פרשתנו תקעג, ב.
5) פרשתנו (כרך ז) ע׳ ב׳תשצא. שם ע׳ ב׳תשצט.
6) אוה״ת פרשתנו ע׳ ב׳קטז.
7) חוקת כ, ב. יהושע יח, א. שמואל-ב כ, יד. מלכים-א ח, ב. אסתר ט, טו. דברי הימים-ב ה, ג.
8) תו״א שם פח, ג ואילך (ובשאר מקומות הנ״ל).
9) קטע זה אינו ברור. המו״ל.
10) ראה ירושלמי שבת פט״ו ה״ג. ספר היראה לרבינו יונה אות שיט. וראה תו״א תשא (הוספות) קיג, א-ב. סידור (עם דא״ח) רצז, ד. ובכ״מ.
11) לקו״ת בהר מא, א. ברכה צז, א. ובכ״מ.
12) ברכות בסופה.
13) שם לה, ב. וראה שו״ע אדה״ז סימן קנה-ו.
14) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
15) ע״פ ל׳ התניא פמ״ד (סג, א).
16) רפמ״ב.
17) ראה שמו״ר פ״ב, ד. זח״ב כא, א. ובכ״מ.
18) שבת צז, א.
19) תהלים לז, ג.
20) ואתחנן ו, ה.
21) ברכות לג, ב. ועוד. וראה תניא שם.
22) משנה וברייתא סוף קידושין (ע״פ גירסת הש״ס כת״י (אוסף כתבי-היד של תלמוד הבבלי, ירושלים תשכ״ד). וכן הובא במלאכת שלמה למשנה שם. וראה גם יל״ש ירמי׳ רמז רעו).
23) נצבים ל, ד.
24) עירובין ב, א. ועוד.
25) תנחומא תרומה, ה. שהש״ר פ״ד, יג. פרש״י ודעת זקנים מבעה״ת ר״פ תרומה. זח״ב קמח, א.
26) בחיי תרומה כה, ז. כלי יקר שם, ג. וראה זח״ב קלב, ב.
27) ראה אוה״ת תרומה ע׳ א׳שפג. תבוא ע׳ תתרנו. ועוד.
28) אוה״ת בלק ע׳ תתקצז. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שנג. וש״נ. המשך תרס״ו ס״ע ג. סה״מ תרע״ח ע׳ קצג. ובכ״מ.
29) מאמרי אדה״ז תקס״ז ע׳ עח. אוה״ת פרשתנו ע׳ ב׳קא. שם ע׳ ב׳קטו-ז. ובכ״מ.
30) ישעי׳ מג, י.
31) ראה לקו״ש חי״ט ע׳ 190-1. וש״נ.
32) לקו״ת וס׳ הליקוטים עה״פ. וראה אוה״ת פרשתנו שם (ע׳ ב׳קטז).
33) זח״ב סב, ב. במדב״ר פי״ט, ג. תנחומא חוקת ו.
34) זהר שם רכא, א. ועוד.
35) תשא לב, ז.
36) ישעי׳ כז, יב.
37) תוד״ה אחד – פסחים קיד, ב. וראה יומא ה, ב.
38) ירמי׳ לא, ח.

[סה"מ שמות ח"ב ע' רצב ואילך]

י״ל בסה״מ תשמ״א (קופּיר) ע׳ 163 ואילך.