בס״ד. ש״פ ראה, כ״ז מנחם-אב, מבה״ח אלול ה׳תש״מ

הנחה בלתי מוגה

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וגו׳¹, ומביא רבינו הזקן בלקו״ת² מה שאמרו רז״ל כל מקום שנאמר היום הוא נצחי ולעולם, דמזה מובן, דמ״ש כאן ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה, היינו ברכה נצחית. ולכאורה צריך להבין, הרי נותן לפניכם כתיב, היינו שהקב״ה נותן את הברכה לישראל, ואיך אפשר לבשר ודם שהוא נברא ומוגבל להכיל בתוכו ברכה נצחית. גם צריך להבין⁴ מ״ש לפניכם, דהוה לי׳ לומר לכם, כלשון הרגיל בכמה מקומות.

אך הענין הוא, דהנה כתיב⁵ פנים בפנים דיבר הוי׳ עמכם, כי בשעת קבלת התורה נמשך לכאו״א מישראל בחי׳ הוי׳ בבחי׳ הפנים שלהם, היינו שהפנימיות שלמעלה נהי׳ הפנימיות דכל אחד ואחד מישראל. וזהו ענין הדיבור הראשון של עשרת הדברות⁶ [לאחר שנאמר לפני זה וידבר אלקים גו׳, בחי׳ הגבורה⁷, וכלשון חז״ל⁸ מפי הגבורה שמענום (ע״ד לשון חז״ל גבי שנת הקהל⁹)] אנכי ה׳ אלקיך גו׳ [דבדיבור זה נכללת כל התורה כולה, שהרי כל התורה כלולה בעשרת הדברות, וכל עשרת הדברות כלולות בדיבור הראשון¹⁰]. פירוש, שבחי׳ אנכי שלמעלה מכל השמות (גם משם הוי׳), אנכי מי שאנכי דלא אתפס בשם ולא אתרמיז בשום אות וקוצא כלל¹¹ מאיר ומתגלה בך (בישראל) כל כך עד שיהי׳ נקרא אלקיך, כחך וחיותך¹² של כאו״א מישראל. וזהו אנכי הוי׳ אלקיך, כי המשכת בחי׳ אנכי בכאו״א מישראל היא ע״י שם הוי׳, שהוא¹³ שם העצם ושם המפורש ושם המיוחד, בחי׳ הפנימיות שבשמות. ועי״ז בחי׳ הפנימיות שלמעלה (אנכי) נהי׳ הפנימיות של כאו״א מישראל.

והנה מהמבואר שבשעת מתן תורה נמשכה בחי׳ הוי׳ בישראל, מובן, שיש בחי׳ הוי׳ בכאו״א מישראל. וע״פ המבואר בשער היחוד והאמונה¹⁴ שצורת האותיות מורה על אופן ההמשכה, מובן שגם פרטי האותיות דשם הוי׳ ישנם בכאו״א מישראל. והענין הוא, דהנה עבודת האדם בכלל היא בהקדמת ההתבוננות, כמ״ש¹⁵ דע את אלקי אביך (ועי״ז) ועבדהו בלב שלם. ובפרט בעבודת התפילה שעלי׳ אמרו רז״ל¹⁶ איזוהי עבודה שבלב זו תפילה, וגם הרי בשעת התפילה עומד כעבדא קמי מרי׳¹⁷, הרי נפסק להלכה¹⁸ שלפני התפילה צ״ל ההתבוננות בגדולת הא-ל. והנה בהתבוננות זו יש ב׳ אופנים (ב׳ דרגות). הא׳, ההתבוננות בבחי׳ נקודה הנרמזת באות יו״ד, דאף שאות יו״ד יש בה אורך ורוחב ושטח, מ״מ, לגבי שאר האותיות הרי היא נקודה. ועוד, דהתחלת כתיבתה היא מקוצו של יו״ד שהוא בחי׳ נקודה. והיינו, כאשר מתבונן בעצם המציאות דאלקות (אַז ער גיט זיך אַ כאַפּ וועגן דעם אויבערשטן), דהתבוננות זו מביאה אותו לידי יראה עילאה וביטול, בחי׳ נקודה. דמכיון שמתבונן בענין הכללי שבאלקות (בחי׳ נקודה), וההתבוננות היא בנקודת השכל, לכן בא לידי יראה וביטול, ביטול כל מציאותו. ועל זה נאמר¹⁹ משכיל לאיתן האזרחי, משכיל פירוש מקור השכל, היינו שאין זה עדיין בחי׳ השכל שיש בו שטח וכו׳, אלא הוא רק בחי׳ מקור לשכל, בחי׳ נקודה. וע״י הביטול שבא מהתבוננות זו הרי הוא בבחי׳ איתן, איתן מלשון חיזוק, היינו בבחי׳ קשה עורף ותוקף בכל עניני תורה ומצוות, הן בעשיית הדברים הרצויים והן בשלילת הדברים הבלתי רצויים. ואופן הב׳ היא ההתבוננות בפרטיות באורך ורוחב וכו׳, הנרמזת באות ה׳, שיש בה ג׳ קוין. והיינו דאחרי ההתבוננות בבחי׳ נקודה (הנ״ל), צ״ל התבוננות פרטית באורך ורוחב והתפשטות וכו׳. וזהו ענין נקודה בהיכלא²⁰. וזוהי בחי׳ י״ה שבנפש האדם. וביאור בחי׳ ו״ה שבנפש האדם, הנה אות ו׳ מורה על ענין ההמשכה מלמעלה למטה (וכנ״ל דצורת האות מורה על אופן ההמשכה), ובעבודה היינו עסק התורה לדעת את המעשה אשר יעשון, דגדול לימוד שמביא לידי מעשה²¹, שזהו ענין ההמשכה למטה. ועוד, דו׳ מספרו שש, ומבואר באגה״ק²² דע״י התורה מתבררים הפרטים דטהור מותר כשר והפכם, דיחד מספרם שש. ובנפש האדם הו״ע המדות שבלב, שגם הן ענינן המשכה למטה, כמאמר²³ ליבא פליג לכולא שייפין, ומספרן ג״כ שש. ובחי׳ ה׳ אחרונה ענינה מעשה בפועל, דאחרי הלימוד בא המעשה, וכנ״ל דגדול לימוד שמביא לידי מעשה, ועד״ז מהמדות שבלב נמשך המעשה בפועל וכנ״ל דליבא פליג לכל שייפין, לכל האברים, היינו בכל הציור דרמ״ח אברים שהם גוף שלם, עיר קטנה זה הגוף²⁴.

והנה כל זה הי׳ בשלימות בזמן שבית המקדש הי׳ קיים, דאז הי׳ בגילוי ענין השראת השכינה בבית המקדש, וגם ושכנתי בתוכם²⁵ בתוך כאו״א מישראל²⁶, היינו שהי׳ בגילוי הענין דפנים בפנים גו׳, וזה פעל גם בגוף ונפש הבהמית ואח״כ בכל העולם ע״י החלונות שקופים אטומים²⁷, וכמאמר משם אורה יוצאה לעולם²⁸. אמנם בזמן הגלות אמרו רז״ל²⁹ שאז אין השם שלם כו׳. והענין, דהנה ענין הגלות, גלינו מארצנו³⁰, היינו שגלו מבחי׳ ארץ שרצתה לעשות רצון קונה³¹ (מן הרצון לעשות רצון הקב״ה), שזה הביא לידי חטאים, ומפני חטאינו גלינו מארצנו³⁰ כפשוטו. וזהו מה שאז אין השם שלם, והיינו שהאותיות ו״ה מופרדים מהאותיות י״ה. והענין בעבודת ה׳, שאע״פ שמתבונן ומעמיק בגדלות ה׳, בבחי׳ נקודה (וביטול), כנרמז באות יו״ד, וגם מתבונן באורך ורוחב וכו׳, כנרמז באות ה׳, ומבין ומשיג הדבר היטב על בוריו, עם כל זה אין זה פועל להיות נמשך בעסק התורה ובמדות שבלב, הנרמזים באות ו׳, ובמעשה בפועל, הנרמז באות ה׳. וטעם הדבר, לפי שבגלות ישנו העור המכסה על פנימיות הלב, היינו, שעניני הגוף (לפני בירורם) שנקרא³² משכא דחויא מסתירים על פנימיות הלב. ועי״ז האותיות ו״ה מופרדים מהאותיות י״ה.

ועל זה נאמר³³ ומלתם את ערלת לבבכם גו׳. דגם בזמן הגלות הרי פנימיות הלב הוא בשלימות, וכמ״ש³⁴ אני ישנה בגלותא ולבי ער להקב״ה, ובאופן דפנים בפנים גו׳, וכנ״ל. אך מ״מ ישנה ערלת הלב המכסה ומעלמת על זה. ולכן ומלתם את ערלת לבבכם, הסרת הערלה. וזה מביא שיהי׳ ומל ה׳ אלקיך את לבבך גו׳³⁵. והענין הוא (כמבואר באגה״ק³⁶), דיש ב׳ עורות, עור הגס ועור הדק (וכמו במילה כפשוטה, שצ״ל גם פריעת העור הדק, וכמאמר³⁷ מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל), ומילת העור הדק יכולה להיות רק מלמעלה, אלא שהיא באה ע״י הקדמת מילת העור הגס ע״י העבודה למטה. וזהו ענין עבודת התשובה, שיש בה ב׳ בחינות, שובו אלי, התשובה מלמטה, ואח״כ ואשובה אליכם³⁸, מלמעלה. וזהו מ״ש (ומל ה׳ אלקיך) את לבבך ואת לבב, ר״ת אלול³⁹, שענינו עבודת התשובה, ובב׳ האופנים הנ״ל, וכידוע⁴⁰ דאלול ר״ת אני לדודי ודודי לי⁴¹, דגם בפסוק זה בתחילה היא העבודה למטה (אני לדודי, שובו אלי), ואח״כ ההמשכה מלמעלה (ודודי לי, ואשובה אליכם). וע״י עבודת התשובה באים לתכלית ותוקף ההתקשרות דישראל וקוב״ה, ולכן נאמר הלשון דודי, המורה על תוקף האהבה, כמבואר בב״ח⁴². ועד שהעבודה למטה וההמשכה מלמעלה נכללות בתיבה אחת, אלול.

וזהו מה שע״י עבודת התשובה נעשה לא רק הסרת ההעלם, אלא יתירה מזו, שבאים ליתרון האור הבא מתוך החושך דוקא ויתרון החכמה הבא מתוך הסכלות דוקא, וכמארז״ל⁴³ במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד בו. וכידוע שזוהי מעלת חודש תשרי הבא אחרי עבודת חודש אלול, אפילו לגבי חודש ניסן, כי ע״י התשובה נעשה יתרון האור כנ״ל, למעלה מעבודת הצדיקים דחודש ניסן.

וזהו ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו גו׳. אשר תשמעו בודאי, כי עמך כולם צדיקים⁴⁴. אלא שמצד נורא עלילה על בני אדם⁴⁵ יכול להיות לא תשמעו, אבל הכוונה בזה היא כדי לבוא להעילוי שבעבודת התשובה, וכמ״ש⁴⁶ כל פעל ה׳ למענהו וגם רשע ליום רעה, פירוש שישוב מרשעו ויעשה הרע שלו יום ואור⁴⁷, וזהו ענין אם לא תשמעו, מצד מעלת התשובה. אבל כיון שאין זה סדר העבודה להיות אחטא ואשוב כו׳⁴⁸, לכן נאמר ואם לא תשמעו, כי סדר העבודה הוא אשר תשמעו גו׳. ומ״מ אף אם חטא ופגם ועבר את הדרך, הרי סופו לעשות תשובה, כמ״ש⁴⁹ לבלתי ידח ממנו נידח, ומובא לפסק דין בהלכות תלמוד תורה לרבינו הזקן⁵⁰ בנוגע לכאו״א מישראל. ואז הנה הקללה נהפכת ומתקיימת בשונאים ואויבים, אבל לבנ״י כתיב⁵¹ ויהפוך הוי׳ אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך הוי׳ אלקיך, היינו שנמשך מבחי׳ כי אהבך הוי׳, שלמעלה משם הוי׳ סתם. דשם הוי׳ סתם היינו עשר ספירות, ובחי׳ אהבך הוי׳ היינו עשר ספירות שבמאציל עצמו⁵² (עשר ספירות הגנוזות⁵³). דע״י עבודת הצדיקים ממשיכים מבחי׳ ברכה סתם, דברכה היא מלשון המשכה⁵⁴ (כמו המבריך את הגפן⁵⁵), היינו המשכה מן העולם ועד העולם, מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא⁵⁶, שהיא ההמשכה מבחי׳ עשר ספירות. אבל ע״י עבודת התשובה ממשיכים מבחי׳ ויהפוך הוי׳ אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך הוי׳ אלקיך, בחי׳ עשר ספירות שבמאציל. וכמ״ש הרמב״ם⁵⁷ שהבעל תשובה אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ואדרבה, צועק ונענה מיד שנאמר⁵⁸ והי׳ טרם יקראו ואני אענה גו׳. ובשביל זה היתה הירידה לגלות, לבוא אל העילוי שבעבודת התשובה, דישראל עושין תשובה ומיד הן נגאלין⁵⁹, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, דמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא⁶⁰, דאז יהיו ב׳ המעלות דצדיקים ובעלי תשובה, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו.

__________

1) ריש פרשתנו (ראה יא, כו).
2) ריש פרשתנו (יח, א).
3) ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ תרלה. תרסו. לקו״ש חי״ט ע׳ 147. וש״נ.
4) לקו״ת שם.
5) ואתחנן ה, ד.
6) יתרו כ, ב. ואתחנן שם, ו.
7) ראה ב״ר פל״ג, ג. ובכ״מ.
8) מכות כד, א.
9) רמב״ם הל׳ חגיגה פ״ג ה״ו.
10) ראה לקו״ש ח״ג ע׳ 892. וש״נ.
11) ראה זח״ג יא, א. לקו״ת פינחס פ, ב. פרשתנו לא, ד. תניא מהדו״ק ספמ״ט (ע׳ תו). ובכ״מ. וראה זח״ג רנז, ב.
12) ראה לקו״ת שלח מ, ג. בלק עג, רע״ג. ובכ״מ. וראה טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח ס״ה.
13) ראה לקו״ש חי״ב ע׳ 15 (וש״נ). ח״כ ע׳ 270 (וש״נ). סה״מ במדבר ח״א ע׳ קכה (וש״נ).
14) פי״א ואילך.
15) דברי הימים-א כט, ח.
16) תענית ב, א.
17) שבת י, א. זח״ג רכג, א.
18) שו״ע (ודאדה״ז) או״ח סצ״ח ס״א.
19) תהלים פט, א. בכ״ז – ראה סה״מ במדבר ח״ב ע׳ ריט-כ. וש״נ.
20) ראה זח״א ו, רע״א. תקו״ז ת״ה (יט, א). תכ״ח (עב, ב). ועוד. אגה״ק ס״ה (קז, א). לקו״ת פרשתנו יח, א-ב. ועוד.
21) קידושין מ, א.
22) סכ״ו.
23) ראה זח״ג קסא, ב. רכא, ב (ברע״מ). אגה״ק סל״א. תו״א בראשית ז, ד. לקו״ת שה״ש כט, ב ואילך. לא, א ואילך.
24) נדרים לב, ב.
25) תרומה כה, ח.
26) אלשיך עה״פ. של״ה סט, א. רא, א. שכה, ב. שכו, ב. ובכ״מ.
27) מלכים-א ו, ד.
28) ראה מנחות פו, ב ובפרש״י שם.
29) ראה תנחומא ס״פ תצא. פרש״י בשלח יז, טז.
30) נוסח תפלת מוסף דיו״ט.
31) ב״ר פ״ה, ח.
32) תקו״ז בהקדמה (י, ב). ועוד.
33) עקב י, טז.
34) שה״ש ה, ב. זח״ג צה, א.
35) נצבים ל, ו.
36) ס״ד. וראה גם ד״ה זה תשי״ג (לעיל ע׳ רמב). תשמ״ג (לקמן ע׳ שח).
37) שבת קלז, ב.
38) מלאכי ג, ז.
39) בעה״ט עה״פ נצבים שם. אבודרהם סדר תפילת ר״ה. ב״ח או״ח סתקפ״א ד״ה והעבירו. לקו״ת פרשתנו שם יט, א.
40) אבודרהם שם. פע״ח שער (כד) ר״ה פ״א. שער הפסוקים להאריז״ל עה״פ. ב״ח שם. ועוד – נסמן בסה״מ דרושי חתונה ע׳ ריח הערה 67.
41) שה״ש ו, ג.
42) שם.
43) ברכות לד, ב. רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ד.
44) ישעי׳ ס, כא.
45) תהלים סו, ה. תנחומא וישב ד.
46) משלי טז, ד.
47) תניא פכ״ז (לד, ב).
48) יומא פה, ב.
49) ראה שמואל-ב יד, יד.
50) פ״ד ה״ג. וראה בארוכה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״א ע׳ קמא ואילך.
51) תצא כג, ו.
52) ראה לקו״ת תצא לט, סע״ג.
53) ראה אוה״ת שה״ש כרך א ע׳ קצג.
54) ראה זח״ג ער, סע״ב. תו״א מקץ לז, ג. ובכ״מ.
55) כלאים רפ״ז.
56) ראה תו״א בראשית ו, א. ועוד – הובא ב״קובץ י״א ניסן – שנת הק״ו״ (קה״ת, תשס״ז) ע׳ 78 ואילך.
57) הל׳ תשובה פ״ז ה״ג וה״ז.
58) ישעי׳ סה, כד.
59) רמב״ם שם ה״ה.
60) הובא בלקו״ת דרושים לר״ה נח, ד. שמע״צ צב, ב. שה״ש מה, א. נ, סע״ב. ובכ״מ. וראה זח״ג קנג, ב.

[סה"מ דברים ח"א ע' ש ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תש״מ ע׳ קצח ואילך.