בס״ד. ש״פ שלח, כ״ח סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשל״ה
הנחה בלתי מוגה
ועתה יגדל נא כח אדנ-י כאשר דברת לאמר1, וידוע הדיוקים בזה בהמאמרים של כ״ק אדמו״ר הזקן (בלקו״ת2) ושל הנשיאים ממלאי מקומו3, מהו אומרו ועתה, דלכאורה גם כשלא הי׳ אומר ועתה הי׳ מובן מהמשך הענינים של בקשת משה רבינו אשר בקשתו יגדל נא גו׳ היא על זמן זה, ומה כוונתו במה שמדגיש ועתה. וגם אינו מובן3 מה שאומר יגדל נא כח אדנ-י, דלכאורה, מכיון שהוא מבקש לעורר רחמים כו׳, הי׳ לו להזכיר שם הוי׳ שהוא שם הרחמים, וכמו שממשיך לאח״ז הוי׳ ארך אפים ורב חסד (שמזכיר שם הוי׳ וכמה מדות שבי״ג מדות הרחמים), ולמה אומר יגדל נא כח אדנ-י (אדנ-י דוקא). וגם אינו מובן3 מה שאומר כח אדנ-י, איך שייך שבשם (אדנ-י) ישנו הכח של השם. וגם מה שאומר יגדל כח אדנ-י, מהו ענין הגדלת הכח של השם. וגם אינו מובן מ״ש כאשר דברת לאמר, דלכאורה, הרי הפירוש דלאמר הוא לאמר לדורות4 או לאמר לאחרים5, ואיך שייך כאן הענין דלאמר, והרי הענין דכאשר דברת היינו הוי׳ ארך אפים וגו׳, הוא שהקב״ה יסלח כו׳ וכמו שנאמר אח״כ (לאחרי שמשה פעל בקשתו) ויאמר ה׳ סלחתי כדבריך6, ואיך מתאים על זה הלשון לאמר.
ונקודת הביאור בזה7, שדיבורו (והבטחתו) של הקב״ה, כאשר דברת, היתה בנוגע להענין דשם הוי׳, הוי׳ ארך אפים וגו׳, ובקשת משה (ועתה יגדל נא כח אדנ-י כאשר דברת גו׳ הוי׳ ארך אפים) היתה, אשר ענין זה מה שדיבר הקב״ה בנוגע לשם הוי׳, הוי׳ ארך אפים גו׳, יהי׳ דוגמתו גם בנוגע לשם אדנ-י. דזהו ועתה יגדל נא כח אדנ-י כאשר דברת גו׳ הוי׳ ארך אפים וגו׳, שכמו שדברת בנוגע להוי׳ (שהוא ארך אפים וגו׳), הנה עד״ז יהי׳ גם בנוגע לשם אדנ-י, שיהי׳ הגדלה בכח אדנ-י. וזהו מה שאמר משה יגדל נא, דאין נא אלא לשון בקשה8, דלכאורה אינו מובן, מכיון שמיד לאחרי זה אומר כאשר דברת, שהקב״ה הבטיחו על זה, א״כ למה הוצרך לבקשה, והרי הי׳ יכול לתבוע (מאָנען) שהקב״ה ימלא את הבטחתו, ובפרט שזה הי׳ נוגע לא למשה עצמו כי אם לכלל ישראל. אך הביאור בזה, שדיבורו והבטחתו של הקב״ה היתה בנוגע לשם הוי׳, ובקשת משה היתה בנוגע לשם אדנ-י, ולכן הוצרך על זה לבקשה, כי הענין דיגדל כח אדנ-י הוא ענין נעלה יותר מזה שהבטיח הקב״ה הוי׳ ארך אפים (ומה שאמר כאשר דברת הוא רק לפי שהענין דיגדל כח אדנ-י הוא דוגמת הענין מה שדברת בנוגע לשם הוי׳), ולכן הוצרך על זה לבקשה. והענין הוא, דהנה הוי׳ הוא הי׳ הוה ויהי׳ כאחד9, שהו״ע שלמעלה מעולמות, ולכן בנוגע להוי׳ אין חידוש כ״כ שהוי׳ הוא ארך אפים וגו׳. משא״כ שם אדנ-י מלשון אדנות ה״ה שייך לעולמות, שהרי אין מלך בלא עם10, עם מלשון עוממות, כמבואר בשער היחוד והאמונה11, הנה על זה ביקש משה שגם באדנ-י יהי׳ כח אדנ-י, ושכח אדנ-י יהי׳ בהגדלה (יגדל כח אדנ-י), ויתירה מזו, שההגדלה תהי׳ באופן נעלה ביותר, דזהו מה שהיו״ד דיגדל היא יו״ד רבתי, ומכיון שהיו״ד היא ראשית התיבה הכוללת את כל התיבה, הרי מובן, שזה מה שהיו״ד דיגדל היא יו״ד רבתי, הוא ע״ד כמו שכל תיבת יגדל היא באתוון רברבן.
ונקודת הביאור בזה, הנה כאשר דברת לאמר קאי על כללות ענין התורה12, וכמ״ש13 וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר. והנה תורה היא למעלה מכל מדידה והגבלה, שהרי תורה היא חכמתו ורצונו של הקב״ה, ולמעלה יותר – שעשועים לפניו14. וגם כמו שירדה התורה למטה היא כמו שהיא למעלה, דכאשר ישראל לומד תורה, בכל זמן ובכל מקום, הוא פועל הענין דנתינת התורה מלמעלה, דזהו פירוש לאמר15, שהוא פועל אמירה (אַז ער מאַכט זאָגען) אצל הקב״ה, שהקב״ה יאמר עוד פעם כו׳, וכמארז״ל16 כל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו, וזה מה שהקב״ה קורא ושונה כנגדו הוא באותו האופן ממש כמו שהי׳ וידבר אלקים את כל הדברים האלה בשעת מ״ת, שלכן מה להלן באימה ביראה ברתת ובזיעה אף כאן באימה ביראה ברתת ובזיעה17. ומכיון שבהתורה אין שום הגבלות, שבכל זמן ובכל מקום כשלומדים תורה ניתן אז התורה מלמעלה כמו שהיא בבחי׳ שעשועים לפניו, לכן היא דוגמת הענין דשם הוי׳ שהוא למעלה מהגבלה, שהרי הוי׳ הוא הי׳ הוה ויהי׳ כאחד למעלה מהזמן, ומזה מובן שהוא גם למעלה מהמקום. אמנם שם אלקים הוא בגימטריא הטבע18, היינו שהוא בחי׳ האלקות כמו שמוסתר בטבע, היפך הגילוי דתורה אור. ועד״ז הוא גם שם אדנ-י, וכמשנת״ל שאדנ-י הוא מלשון אדנות ואין מלך בלא עם, עם מלשון עוממות, והרי פירוש עוממות הוא היפך ענין האור והגילוי, ועד שמצד ההעלם דעוממות יכול להיות ענין הפכי, עד לחטא המרגלים שהי׳ היפך הענין דאך בהוי׳ אל תמרודו19 שאמרו יהושע וכלב. וזהו שביקש משה ועתה יגדל נא כח אדנ-י, שגם באדנ-י יהי׳ הגילוי דוגמת הגילוי דהוי׳ שבתורה, שגילוי זה הוא עי״ז שנעשה הגדלה בכח אדנ-י.
והנה הענין דשם אדנ-י בעבודת האדם הוא העבודה דקבלת עול, והיינו שהאדם נמצא במצב נמוך ביותר עד שצריך להענין דקבלת עול באופן של בעל כרחו, שום תשים עליך מלך20, שתהא אימתו עליך21. היינו, שאין לו בזה שום הרגש וכו׳, וכל עשיית המצוות שלו הוא באופן דבעל כרחו, רק מצד האימה בלבד. ומכיון שהעבודה דקבלת עול שמצד שם אדנ-י היא באופן דבעל כרחו, ואין בזה שום גילוי כלל, לכן הי׳ אפשר להיות בזה ירידה עד לענין שהוא היפך הענין דבהוי׳ אל תמרודו. והנה כל הענינים שלמטה בנפש האדם יש דוגמתם גם למעלה, ועד שהענינים שלמעלה נעשים הם ע״י הענינים שבאדם, וכידוע תורת הרב המגיד22, וכן איתא גם מכ״ק אדמו״ר הזקן23, בפירוש מרז״ל24 דע מה למעלה ממך, שכל הענינים שלמעלה הם ממך, ממך ובך הדבר תלוי. [והוא ע״ד מה שאיתא בתניא25 שנשתלשלו מהן (שהבחינות שבנפש האדם נשתלשלו מהספירות שלמעלה). דזהו הטעם למ״ש26 ומבשרי אחזה אלקה, שכאו״א יהי׳ מי שיהי׳ הנה מבשרו אפשר להיות אחזה אלקה, לפי שהענינים שבאדם (יהי׳ מי שיהי׳) הם דוגמת הענינים שלמעלה]. ומזה מובן גם בנוגע להעבודה דקבלת עול שמצד שם אדנ-י, שע״י הירידה בזה (חטא המרגלים), הנה דע מה למעלה ממך, שעי״ז נעשה ירידה כביכול גם בשם אדנ-י שלמעלה, ולכן תיקון החטא הוא ע״י הגדלה והוספה בשם אדנ-י שלמעלה, דזהו מה שביקש משה ועתה יגדל נא כח אדנ-י.
והענין הוא, הנה איתא בפרקי דרבי אליעזר27 עד שלא נברא העולם [ועוד גירסא28, עד שלא נאצל כו׳] הי׳ הוא ושמו בלבד. וידוע ששמו הוא בחי׳ האור השייך לעולמות29, שהרי כל ענין השם הוא בשביל הזולת. והנה גם הוא קאי לא על העצמות כי אם על האור בלבד30, ומ״מ הבחינה דשמו היא למטה גם מבחי׳ הוא, ועד שהבחינה דהוא היא בהעלם והסתר מבחי׳ שמו, שלכן נקרא הוא, שהוא לשון נסתר31. והנה מכיון שהבחינה דשמו (גם כמו שהיא קודם שנברא העולם, וגם קודם שנאצל כו׳) היא בשביל הזולת, הנה מזה נמשך אח״כ (לאחרי שנאצל ולאחרי שנברא) הענין דשם אדנ-י, אשר אין מלך בלא עם. והבחינה דשמו כמו שהיא קודם שנברא העולם, וגם קודם שנאצל [דנאצל כולל גם את ענין האצילות כמו שהוא בדרגא הכי נעלית, ועד שלא נאצל הוא למעלה גם מאצילות כמו שהוא בדרגא הכי נעלית, הנה הבחינה דשמו שהיתה קודם שנאצל, ו]הוא בחי׳ המלכות כמו שהיא לפני הצמצום (שהיא השרש לספירת המלכות ושם אדנ-י), ונקראת כח אדנ-י. וכאשר נעשה (ע״י חטא המרגלים) הירידה בשם אדנ-י, הוצרך להיות ההמשכה מכח אדנ-י, ובכדי שהבחינה דכח אדנ-י תומשך באדנ-י כמו שהוא במצב של ירידה, הנה זהו דוקא ע״י תוספות הגדלה בכח אדנ-י32.
ויובן זה עד״מ מהשפעת השכל מרב לתלמיד, שכאשר הרב והתלמיד הם בערך זה לזה, הנה אזי אין צריך הרב להשתדלות מיוחדת בכדי להשפיע להתלמיד, אבל כאשר הרב הוא גדול ביותר והתלמיד הוא קטן ביותר, הנה מצד האין ערוך שבין הרב להתלמיד, צריך הרב להשתדלות מיוחדת שיוכל להשפיע להתלמיד. והיינו שצ״ל יתרון והגדלה בשכל הרב, שעי״ז דוקא ביכלתו להשפיע להתלמיד שבאין ערוך עליו. וכמו שידוע בענין המשל33, דזה מה שצריך לומר משל הוא מפני שהתלמיד מצד קוטן שכלו אינו יכול להשיג את השכל כמו שהוא מצד עצמו, ולכן צריך לומר לו משל מענין כזה שהוא בעולמו של התלמיד, שעי״ז דוקא יוכל להשיג אח״כ את הנמשל, הנה בכדי לומר משל (להמשיך את השכל בענין כזה שהוא בעולמו של התלמיד שבאין ערוך להנמשל), צריך על זה כח מיוחד. דזהו מה שגבי שלמה המלך כתיב34 וידבר שלשת אלפים משל, דהשגת שלמה היתה השגה נעלית ביותר שלא לפי ערך החכמים שבדורו, שלכן על כל ענין וענין שהשיג הוצרך (בכדי להסביר זה להחכמים שבדורו) לג׳ אלפים משלים, היינו שהוצרך להוריד את חכמתו בג׳ אלפים מדריגות זה אחרי זה, עד שע״י משל האחרון הי׳ אפשר לבני אדם שבדורו להשיג. והטעם מה ששלמה הי׳ יכול להוריד את חכמתו בג׳ אלפים משלים הוא מצד היתרון שהי׳ בחכמתו, כמ״ש35 ותרב חכמת שלמה וגו׳, ולכן הי׳ ביכלתו להוריד כל ענין שהשיג בג׳ אלפים משלים.
וזהו ועתה יגדל נא כח אדנ-י, דכל זמן שלא הי׳ הירידה באדנ-י, הי׳ אפשר שהבחינה דכח אדנ-י (מלכות שלפני הצמצום) תהי׳ במקום אחד והבחינה דאדנ-י במקום שני, וההמשכה מכח אדנ-י לאדנ-י תהי׳ באופן של סדר השתלשלות וכו׳ כסדר הרגיל, אבל לאחרי שע״י חטא המרגלים נעשה הירידה באדנ-י, הנה עכשיו צריך שהבחינה דכח אדנ-י גופא תומשך באדנ-י, ובכדי שהבחינה דכח אדנ-י עצמה תומשך באדנ-י, ובפרט כאשר שם אדנ-י הוא במצב של ירידה, הנה לזה צריך שיהי׳ יגדל כח אדנ-י, ועד ליגדל ביו״ד רבתי, היינו שאינו מספיק הבחינה דשמו כמו שהיא מצד עצמה, כי אם צריך להבחינה דשמו כמו שקשורה עם בחי׳ הוא, בחי׳ הי׳ הוא ושמו בלבד, שמצד בחינה זו דוקא יכול להיות ההמשכה והגילוי למטה.
והנה כל הענינים שבעולם נמשכים הם מהתורה, וכמארז״ל36 שהתורה היא הדיפתראות ופינקסאות שעל ידם נברא העולם, ולכן על כל ענין שרוצים להמשיך צריך להביא ראי׳ מהתורה. וזהו ועתה יגדל נא כח אדנ-י כאשר דברת לאמר, שמביא ראי׳ מן התורה (וכנ״ל, שכאשר דברת לאמר קאי על התורה), דכמו שבתורה הנה אופן ההמשכה הוא שכמו שהיא למעלה כן היא נמשכת גם למטה, דזהו ענין כאשר דברת לאמר, שכשישראל לומד תורה הוא פועל שהקב״ה יאמר אחריו (מאַכט ער נאָכזאָגן דעם אויבערשטן) (שנמשך לו אז התורה כמו שהיא למעלה), הנה מזה מביא ראי׳ ומבקש שכמו״כ יהי׳ גם בנוגע לשם אדנ-י, שיומשך בו הבחינה דכח אדנ-י כמו שהיא באופן של הגדלה, בחי׳ הי׳ הוא ושמו בלבד, שמצד המשכה זו נעשה שיהי׳ סלחתי כדבריך.
ויש לקשר זה עם זה מה שבתחילת יום הקדוש לאחרי שאומרים ונסלח לכל עדת בני ישראל גו׳ כי לכל העם בשגגה37 אומרים ויאמר הוי׳ סלחתי כדבריך, וכמו״כ הוא גם בכל ימי השנה, שכשישראל עושין תשובה מיד הן נגאלים38 בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, בקרוב ממש.
__________
1) פרשתנו (שלח) יד, יז.
2) פרשתנו לט, ג. וראה מאמרי אדהאמ״צ פרשתנו (במדבר ח״ג) ע׳ א׳עו.
3) רד״ה ועתה יגדל נא תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ שדמ). רד״ה הנ״ל תרצ״ד (סה״מ קונטרסים ח״ב שח, א).
4) ירושלמי סוטה פ״ה ה״ד.
5) ראה לקו״ש ח״ו ע׳ 119, ובהנסמן שם הערה *1.
6) פרשתנו שם, כ.
7) ראה מאמרי אדהאמ״צ שם ע׳ א׳נד ואילך. אוה״ת פרשתנו ע׳ תצב ואילך. סה״מ תרע״ח שם ע׳ שנ ואילך. סה״מ קונטרסים שם שטז, ב ואילך. ד״ה זה תשי״ט (לעיל ע׳ רלא ואילך). תש״כ (לעיל ע׳ רלז ואילך).
8) ברכות ט, סע״א. סוטה י, ב. סנהדרין מג, ב. פט, ב. ועוד.
9) שעהיוה״א פ״ז (פב, א), מרע״מ פ׳ פינחס (רנז, סע״ב). פרדס שער (א) עשר ולא תשע פ״ט. וראה שו״ע אדה״ז או״ח ס״ה ס״ב.
10) בחיי וישב לח, ל. שם ר״פ בלק. שעהיוה״א שם (פא, ב).
11) שם.
12) ראה לקו״ת שם מ, א. מאמרי אדהאמ״צ שם ע׳ א׳סב ואילך. אוה״ת שם ע׳ תצא. סד״ה הנ״ל תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ שנא), תרצ״ד (סה״מ קונטרסים שם שיז, א) ותשי״ט (לעיל ע׳ רלו).
13) יתרו כ, א.
14) ע״פ משלי ח, ל.
15) ראה תו״א יתרו סז, ב. לקו״ת שה״ש מב, א. מאמרי אדהאמ״צ שם ע׳ א׳סט. אוה״ת, סה״מ תרע״ח, סה״מ קונטרסים ולעיל שם.
16) ראה תדבא״ר רפי״ח.
17) ברכות כב, א.
18) פרדס שער (יב) הנתיבות פ״ב. ראשית חכמה שער האהבה פ״ו ד״ה והמרגיל (קכא, ב). של״ה פט, א. קפט, א. שח, ב. שו״ת חכם צבי סי״ח. שעהיוה״א רפ״ו.
19) פרשתנו יד, ט.
20) פ׳ שופטים יז, טו.
21) כתובות יז, א.
22) לקו״א שלו סימן קצח (נ, סע״ג). או״ת שלו קיב, ב (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן תפ).
23) סה״ש תש״ד ע׳ 23. ״היום יום״ יג אייר.
24) אבות פ״ב מ״א.
25) פ״ג (ז, א).
26) איוב יט, כו.
27) פרק ג.
28) עבודת הקודש חלק היחוד פרק ב.
29) ראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ד) ערך אוא״ס (ד) ע׳ תלח ואילך. שם ע׳ תסג. וש״נ.
30) ראה המשך תער״ב ח״ב ס״ע א׳קע ואילך. ד״ה בראשית ברא תשט״ז (סה״מ בראשית ח״א ס״ע כד-כה).
31) ראה ספר הערכים שם ע׳ תסג. וש״נ.
32) בכ״ז – ראה סה״מ תרע״ח וקונטרסים שם. לעיל ע׳ רלב. וש״נ.
33) ראה לקו״ת ויקרא (הוספות) נד, סע״ב ואילך. ובכ״מ.
34) מלכים-א ה, יב. וראה תו״א מקץ מב, ב. ובכ״מ.
35) מלכים-א שם, י.
36) ב״ר רפ״א.
37) פרשתנו טו, כו.
38) ראה רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.
[סה"מ במדבר ח"א ע' רפז ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ה ע׳ 411 ואילך.