בס״ד. ש״פ אמור, כ׳ אייר ה׳תשמ״ח
הנחה בלתי מוגה
ונקדשתי בתוך בני ישראל גו׳1, וידוע הדרוש על זה בלקו״ת ריש פרשתנו2 (החסידישע פרשה), שמדייק שם כמה דיוקים בפסוק זה, מהו לשון תוך, וגם מ״ש בנזיר ג״כ לשון קדוש כמ״ש3 קדוש יהי׳ גדל פרע גו׳, ועוד דיוקים.
ונקודת הביאור בזה, דממ״ש ונקדשתי בתוך בני ישראל מובן שהמשכת הקדושה בתוך בני ישראל היא ע״י בני ישראל4, שלכן נמשכת בתוכם. וזהו ע״י אמירת קדושה דישראל שאומרים5 קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו6, ונוסף לזה ישנו ענין רביעי, כמו שממשיכים לומר5 והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים לעומת השרפים לעומתם משבחים ואומרים ברוך7 כבוד ה׳ ממקומו, שזהו ענין רביעי. וענין זה הוא בכללות עבודת האדם, ובפרטיות הוא בקו העבודה שבעבודת האדם, איזוהי עבודה שבלב זו תפילה8, ולכן אומרים בתפילת כל יום ג״פ קדוש ואח״כ ברוך כבוד ה׳ ממקומו.
והענין הוא, דהנה למעלה מבחי׳ קדוש יש בחי׳ קודש4, קדש מלה בגרמי׳9, שהוא מובדל ומופרש לגמרי מבחי׳ המשכה. ותוכן עבודת האדם הוא להמשיך בחי׳ קודש העליון שלמעלה מכל הענינים, שיומשך בבחי׳ ג׳ קדושות הנ״ל, ועד שיומשך למטה יותר בבחינה הד׳, ברוך כבוד ה׳ ממקומו. וכמו שהוא בענין המועדים (שבפרשתנו10), שישנו ענין השבת שהוא בחי׳ קדש מלה בגרמי׳9, שבת קודש, ועבודת האדם היא להמשיך קודש זה למטה, שלכן הציווי על שבת נאמר לפני כל הרגלים, והרגלים נקראים מקראי קודש11, שענינם הוא להמשיך בחי׳ קודש זה למטה12 בבחי׳ ג׳, עד בפרטיות יותר בבחי׳ ד׳, וכמבואר בכמה מקומות במעלת הרגל הד׳ של המרכבה לגבי מספר ג׳13.
והנה כשם שהוא בעבודת האדם בפרטיות, עד״ז הוא בכללות המשכת האלקות למטה, שההמשכה היא באופן כזה שנמשך מבחי׳ קודש העליון למטה. וכתורת הרב המגיד14 הידועה דע מה למעלה ממך15, שכל ענינים שלמעלה נעשים ע״י עבודת האדם. וכתיב16 גם את העולם נתן בלבם, שכל סדר ההשתלשלות של העולמות העליונים תלוי בליבו של אדם, ונמצא מזה, שכן הוא אופן ההמשכה בכל העולמות שלמעלה. והיינו שבעצם הרי האורות שלמעלה הם מובדלים ומופרשים מכל הענינים, וצ״ל הפסק וצמצום כדי שיומשכו למטה. והפסק זה נמשל לשערות17. דשערות האדם הרי הם ממותרי המוחין, היינו שהמוחין הם באופן נעלה כל כך שאין הכלי יכול להכילם, אבל מ״מ כדי שיצמחו מזה שערות הרי זה ע״י הפסק של גולגולת. וכן הוא למעלה, שהמשכת האור מלמעלה היא ע״י צמצום שעל ידו נעשה אח״כ הקו שהוא קו קצר ומצומצם18.
ובזה יובן מ״ש בנזיר קדוש יהי׳ גדל פרע שער ראשו19, דענין הקדושה שייך לענין השערות, כי המשכת הקדושה העליונה שלמעלה, שהיא למעלה מכל הענינים, הרי היא ע״י צמצום בבחי׳ שערות. והרי הקדושה דנזיר היא קדושה כזו שלמעלה מכל הענינים, דנזיר הוא מלשון נזר אלקיו על ראשו20, היינו שהוא בחי׳ נזר ומקיף שלמעלה מהשתלשלות, ואעפ״כ נמשך על ראשו, שזהו ע״י בחי׳ שערות.
ובזה יש לבאר ג״כ מ״ש הרמב״ם בהלכות נזירות21 [בשיעור דיום זה] ששמשון לא הי׳ נזיר גמור, וכיצד הי׳ דינו, הי׳ אסור ביין ואסור בתגלחת ומותר להטמא למתים, ומשמעות הענין הוא, דאפשר שתהי׳ מציאות של נזירות בלי איסור טומאה למתים. וע״פ הנ״ל מובן, כי עיקר ענין הנזירות הוא איסור תגלחת הקשור עם שערות, וגם ענין איסור יין שייך לזה, שהרי צ״ל זהירות מיוחדת מזה שלא יהי׳ אצלו הענין שהי׳ בנדב ואביהו, ולכן הזהירות מיין היא באופן מיוחד כמ״ש הרמב״ם22 אמרו חכמים23 סביב לכרם לא יקרב, משא״כ ענין הזהירות מטומאה אין זה שייך לעצם ענין הנזירות, אלא זהו דבר נוסף ודרגא נוספת. ועוד זאת, שגם האיסור דיין הרי הוא שייך לאיזה שיעור של יין, משא״כ בענין איסור תגלחת הרי אסור לגלח אפילו שערה אחת. וטעם הדבר מובן ע״פ הנ״ל, כי כל ענין הנזירות שייך לגידול השערות שזה מרמז על המשכה נעלית ביותר הנמשכת ע״י צמצום כו׳.
אמנם מכיון שעבודת האדם צ״ל בבחירה חפשית כמ״ש24 ובחרת בחיים, לכן הרי כשם שישנו ענין השערות דנזיר שהוא המשכת קדושה נעלית ביותר, עד״ז ישנו הענין דשער באשה ערוה25, שלכן אסור שיהי׳ גילוי השערות, כי אפשר שיומשך מזה יניקה לחיצונים26. ואדרבה, מכיון שההמשכה היא ממקום עליון ביותר, הרי כשנמשך למטה אפשר שתהי׳ מזה יניקה גדולה יותר, וכמבואר כל זה בספר המצוות להצ״צ27.
והנה ענין הנ״ל הוא ההמשכה בבחי׳ קדוש, כמ״ש קדוש יהי׳ גו׳. אמנם תכלית הכוונה היא כנ״ל, שיומשך בכל ג׳ בחינות קדוש, ועד לבחי׳ ברוך כבוד הוי׳ ממקומו, בבחי׳ מקום, ולא רק מקום מלשון מעלה ומדריגה28, אלא במקום כפשוטו, וגם בזמן כפשוטו, לא רק בחי׳ סדר זמנים או שינויים וכיו״ב אלא בבחי׳ זמן ממש.
והענין בעבודת האדם, הנה פירוש הפשוט דהפסוק ונקדשתי בתוך בני ישראל הוא הציווי על קידוש השם29, דהיינו ענין המסירות נפש. והרי מבואר בתניא30 שעסק התורה והמצוות בכלל הוא ענין מסירות נפש ממש. ונמצא שכללות ענין המשכת הקדושה בתוך בנ״י הוא ע״י כללות עסק התורה ומצוות. וזהו גם מה שאומרים במשנה31 לאחרי לימוד פרקי אבות רצה הקב״ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שע״י ריבוי התורה ומצוות נעשה לזכות את ישראל, הזיכוך והבירור באופן נעלה ביותר. וענין זה שייך לכל ישראל, כמבואר בתניא32 שגם קל שבקלים ומי שמלא מצוות כרימון33 הרי הוא מוסר נפשו על קידוש השם. ויש לומר שעי״ז שזה שמלא מצוות כרימון הרי תוכו (של הרימון) אכל קליפתו זרק34, היינו שמבטל את הלבושים המכסים על תוכו ופנימיותו, שזהו במסירות נפש שלו, הרי זה מביא להמשכת הקדושה מלמעלה ג״כ באופן כזה שהוא בבחי׳ קליפתו זרק, בלי שום לבושים, ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך35, כי כולם ידעו אותי36, ועד שהיש האמיתי והיש הנברא הם כולא חד, כמבואר בביאורי הזהר37.
וע״י העסק בכל ענינים אלו כמבואר בדרושי רבותינו נשיאינו, כמבואר בלקו״ת שם בדרוש ארוך עם כמה סעיפים ועם ביאורים וכו׳, ואח״כ יש עוד ביאורים מרבותינו נשיאינו38 שכולם מיוסדים על דרוש זה, ולמעלה יותר, שכולם מיוסדים על הפסוק בתורה שבכתב ונקדשתי בתוך בני ישראל, זוכים בקרוב ממש לקיום ענין ולא יכנף עוד מוריך, ובפרט שכבר עומדים לאחרי הבטחת נשיא דורנו לאלתר לגאולה39, ושכבר נגמר צחצוח כפתורי הלבושים40 שלובשים לקבל פני משיח צדקנו, ויהי׳ כל זה במהרה בימינו ממש.
__________
1) פרשתנו (אמור) כב, לב.
2) לא, א ואילך.
3) נשא ו, ה.
4) ראה לקו״ת שם לב, ג.
5) בברכת יוצר.
6) ישעי׳ ו, ג.
7) יחזקאל ג, יב.
8) תענית ב, א.
9) זח״ג צד, א.
10) כג, ב ואילך.
11) שם, ב. לז.
12) ראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך יום טוב. וש״נ.
13) ראה גם בהשיחות שלפני המאמר (התוועדויות תשמ״ח ח״ג ע׳ 334).
14) לקו״א (הוצאת קה״ת) סקצ״ח (נ, סע״ג). או״ת קיב, ב (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן תפ). וראה גם צוואת הריב״ש (הוצאת קה״ת) סימן קמב (כח, א). סה״ש תש״ג ע׳ 12. תש״ד ע׳ 23. ״היום יום״ יג אייר.
15) אבות פ״ב מ״א.
16) קהלת ג, יא.
17) לקו״ת שם לא, ד.
18) ע״ח שער א (דרוש עגולים ויושר) ענף ב.
19) בהבא לקמן – ראה לקו״ת שם ואילך.
20) נשא ו, ז.
21) פ״ג הי״ג.
22) שם פ״ה ה״י.
23) שבת יג, א. וש״נ.
24) נצבים ל, יט.
25) ברכות כד, א.
26) לקו״ת שם לב, א.
27) מצות תגלחת מצורע (קד, ב ואילך).
28) ראה מו״נ ח״א פ״ח.
29) סנהדרין עד, ב. רמב״ם הל׳ יסוה״ת רפ״ה.
30) פמ״א (נח, א).
31) מכות ספ״ג.
32) פי״ח.
33) חגיגה בסופה.
34) שם טו, ב.
35) ישעי׳ ל, כ. וראה תניא פל״ו.
36) ירמי׳ לא, לג.
37) לאדהאמ״צ – בשלח מג, ג.
38) ראה מאמרי אדהאמ״צ פרשתנו (ויקרא ח״ב) ע׳ תרכא ואילך. אוה״ת פרשתנו (כרך ג) ע׳ תתכט ואילך. סהמ״צ להצ״צ קנג, ב ואילך. ועוד.
39) ״קול קורא״ ב״הקריאה והקדושה״ דשנת תש״א-ג (אגרות-קודש שלו ח״ה ע׳ שסא ואילך. שעז ואילך. תח ואילך. ח״ו ע׳ תל ואילך). ועוד.
40) ראה שיחת שמח״ת תרפ״ט. וראה סד״ה זה יתנו שנה זו (סה״מ ד׳ פרשיות ח״א ס״ע קצג), ובהנסמן שם הערה 129.
[סה"מ ויקרא ע' רמ ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ח ע׳ קלו ואילך. התוועדויות תשמ״ח ח״ג ע׳ 321 ואילך.