בס״ד. ש״פ וירא, כ׳ מרחשון ה׳תשמ״ז

הנחה בלתי מוגה

ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם הוי׳ א-ל עולם¹, ומביא בעל יום ההולדת במאמרו על פסוק זה (דשנת תר״ן²) שזכה דורנו ונדפס ויצא לאור לפני שבת זו [כמו עוד כמה ספרי חסידות שזכה דורנו ויצאו לאור בו, דיש לומר הביאור בזה, כי מכיון שבזמן זה צ״ל הפצת המעיינות חוצה לחוצה שאין חוצה מחוץ הימנו, לפיכך צ״ל ע״ז נתינת כח מלמעלה ע״י גילוי אור חדש, וכמבואר בדרושי ההילולא³ שהמלך מבזבז האוצרות שאצר ולא השתמש בהם וכו׳, ונותנם ע״י פקידי החיל לאנשי החיל כו׳], דאיתא בזהר (בהשמטות לחלק א׳⁴) תא חזי עשר נטיעות (כדאיתא במשנה⁵ עשר נטיעות כו׳ מותר לחרוש כו׳ בשבילן בערב שביעית עד ערב ראש השנה) כו׳ אינון עשר נטיעות דנציב קוב״ה, דהא אחיד להון בההוא אתרא דאיקרי ערב שביעית. ופירוש עשר נטיעות היינו עשר ספירות דאצילות. וענין דאחיד להון בההוא אתרא דאיקרי ערב שביעית היינו המשכת וחיבור העשר ספירות עם ספירת המלכות שהוא ענין שנת השביעית (וערב שביעית). וכמבואר בהמאמר שם בארוכה, דשנת השביעית (שמיטה) היא כמו שבת [וכדאיתא במדרש⁶ (הובא בהמשך ההילולא⁷) כל השביעין חביבין כו׳ בשנים שביעי חביב כו׳ בימים שביעי חביב כו׳], ולכן כשם ששבת ענינה הוא ספירת המלכות, עד״ז הוא בשנה השביעית. ומ״מ יש הפרש ביניהם, דבשבת היא עליית כל העולמות, ולכן אז השביתה היא מכל המלאכות, משא״כ בשביעית השביתה היא רק מעבודת האדמה, משום שאז העלי׳ היא רק עד ספירת המלכות, דהאדמה היא בחי׳ עצם המלכות. וזהו ענין עשר נטיעות הקשורות עם שנת השביעית, היינו המשכת היו״ד ספירות במלכות.

וזהו גם מ״ש ויטע אשל בבאר שבע, ויטע אשל הו״ע עשר נטיעות הנ״ל, כי אשל בפשטות הוא אילן (כפירוש האבן עזרא ועוד פשטני המקרא), דקאי על ז״א דאצילות שהוא בחי׳ צומח דאצילות⁸ והוא כולל כל העשר ספירות דאצילות, עשר נטיעות [ומ״ש ויטע אשל לשון יחיד הוא משום שאצילות הוא עולם האחדות, כמבואר בהמאמר⁹], ובאר שבע היא ספירת המלכות, והיינו המשכת העשר ספירות בספירת המלכות.

והנה נוסף על פירוש הפשוט הנ״ל איתא¹⁰ (והובא בפרש״י) עוד ב׳ פירושים בפסוק זה. חד אמר פרדס שיש בו ריבוי פירות (כמפורט בהמאמר), וחד אמר פונדק לאכסני׳ ובו כל מיני פירות. דלהפירוש שאשל הוא פרדס מבואר ג״כ בהדרושים שזהו ענין עשר נטיעות הנ״ל. אמנם בפירוש השני שהוא פונדק מבואר בד״ה זה דשנת תר״ל¹¹ (שהמאמר של בעל יום ההולדת דשנת תרמ״ח (שנדפס ג״כ בספר הנ״ל¹²) מיוסד עליו) בביאור הר״ת¹³ אשל אכילה שתי׳ לוי׳, דיש בזה ב׳ סוגים, סוג אחד הוא אכילה ושתי׳ שהם ענינים פנימיים והסוג השני הוא לוי׳ שזהו ענין מקיף, דגם כשיוצא לחוץ מ״מ הרי הוא מלוה אותו באופן של מקיף, וע״ד מ״ש¹⁴ הוי׳ צלך גו׳, שמלוה אותו ושומר עליו. ובעבודת האדם הנה אכילה ושתי׳ היא עבודת התורה ומצוות, דהיינו עבודה פנימית, ולוי׳ היא העבודה דמקיפים כו׳. ויש להוסיף עוד בזה, שבזה גופא יש ב׳ אופנים, דלפי אופן אחד הל׳ דתיבת אשל הוא ר״ת לינה¹⁵, שגם זה שייך לפונדק ובית שהוא מקיף, אבל מ״מ הרי זה מקיף דבית. משא״כ לפי האופן דל׳ הוא ר״ת לוי׳, הרי זה מקיף דמקיף, בחי׳ הוי׳ צלך, שזהו מקיף מיוחד שצריכים בשביל העבודה בחוץ.

והנה בהמאמר דתר״ן שם מסיים שיש עוד דעה במדרש רבה¹⁶ בענין אשל ע״פ מ״ש בשמואל-א קרוב לסופו¹⁷ ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה, דבחי׳ ברמה קאי על עתיק יומין, כמ״ש¹⁸ רמה קרני (כמבואר באוה״ת¹⁹). ועפ״ז יש לקשר זה גם עם סיום הכתוב ויקרא שם בשם הוי׳ א-ל עולם. דהנה איתא בגמרא²⁰ דמ״ש רמה קרני קאי על מלכות דוד שהיא מלכות נצחית משום שנמשח בקרן. וזהו גם ענין ויקרא שם בשם הוי׳ א-ל עולם, כמבואר בד״ה הנ״ל דתר״ל שם²¹, דנוסף לענין א-ל עולם כפשוטו, ונוסף להפירוש א-ל עולם ולא א-ל העולם שאלקות ועולם כולא חד²², ובאופן דאין עוד²³ ואין עוד מלבדו²⁴, הרי יש עוד פירוש בזה, דיש לומר דמ״ש א-ל עולם הוא לשון נצחיות, דזהו ענין מלכות נצחית דדוד.

וזהו ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם הוי׳ א-ל עולם, דע״י העבודה בכל הענינים הנ״ל דתורה ומצוות ומקיפים וכו׳, באים בקרוב ממש לשלימות קיום המצוות שיהי׳ כמצות רצונך²⁵, והקיצו ורננו שוכני עפר²⁶ ובעל יום ההולדת בתוכם ונשיא דורנו בתוכם וכל הצדיקים בתוכם ובפרט האבות, ואין קורין אבות אלא לשלשה²⁷, בגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו ממש ע״י דוד מלכא משיחא.

__________

1) פרשתנו (וירא) כא, לג.
2) סה״מ תרמ״ו-תר״ן ע׳ אשל ואילך. וראה גם אוה״ת פרשתנו (כרך ד) תשנט, ב ואילך. שם תשסב, ב. תשסג, א ואילך. ועוד.
3) סה״מ תש״י ע׳ 132.
4) רסא, ב.
5) שביעית פ״א מ״ו.
6) ויק״ר פכ״ט, יא.
7) סה״מ שם ע׳ 111.
8) תו״א בראשית ד, סע״א ואילך. ובכ״מ.
9) שם. וראה תו״א שם ג, א. וארא נז, א. ובכ״מ.
10) סוטה י, סע״א. ב״ר ספנ״ד.
11) סה״מ תר״ל ע׳ טז ואילך.
12) ע׳ קצה.
13) מדרש תהלים מזמור קי. פרש״י כתובות ח, ב.
14) תהלים קכא, ה.
15) ראה לקו״ש חט״ו ס״ע 501. וש״נ.
16) ב״ר שם.
17) כב, ו.
18) שמואל-א ב, א.
19) שם תשסד, ב.
20) כריתות ו, א. הובא באוה״ת שם.
21) בסופו – ע׳ יט.
22) ראה לקו״ת תבוא מג, ג. אוה״ת תבוא ע׳ תתשט ואילך. המשך תער״ב ח״א ע׳ רנז. ד״ה זה תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ סו ואילך). תש״ב (סה״מ תש״ב ס״ע 58-9). ועוד.
23) ואתחנן ד, לט.
24) שם, לה. וראה הנסמן לקמן ע׳ רמה הערה 21.
25) נוסח תפילת מוסף. ראה תו״ח ר״פ ויחי (צה [רלו], א. צו [רלז], ג-ד). אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכח, ב ואילך. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פי״ז (ע׳ טו) ואילך. ועוד.
26) ישעי׳ כו, יט.
27) ברכות טז, ב.

[סה"מ בראשית ח"א ע' רמא ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ז ע׳ כט ואילך. התוועדויות תשמ״ז ח״א ע׳ 492 ואילך.