בס״ד, ש״פ האזינו, י״ג תשרי, תשכ״ט
(הנחה)

כנשר יעיר קנו גו׳ ישאהו על אברתו¹, וידוע הפירוש של בעל ההילולא², שנשר הוא בחי׳ רחמים, וכנשר יעיר גו׳ הוא בחי׳ רחמים רבים. ומ״ש ישאהו על אברתו, אף שאין לו גוף ואין לו דמות הגוף, הוא כי זאת התורה אדם, והו״ע רמ״ח אברים דמלכא הנעשים ע״י רמ״ח פקודין, שע״י קיום המצות מעלה אני עליכם כאילו עשאוני³. וזהו״ע ישאהו על אברתו, שמצד הרחמים רבים דבחי׳ נשר הנה ע״י התשובה נעשה העילוי למעלה מבחי׳ רמ״ח אברים דמלכא שע״י המצות (ישאהו על אברתו). וזה מתאים עם המבואר בקבלה⁴ דחיות המרכבה בהם מאיר מי״ג תיקוני דיקנא, ולמעלה יותר נשר הוא בחי׳ עתיק שנעתק ונבדל מכל סדר ההשתלשלות, שלכן מצד בחי׳ זו אין שום מדידות והגבלות, גם לא המדידות שבמדריגות הכי עליונות שבסדר השתל׳, עד גם להמדידות דתומ״צ. ולכן מצד בחי׳ זו ישאהו על אברתו. וי״ל בדא״פ שזהו ג״כ הטעם מה שקוראין פרשת האזינו בעשי״ת או תיכף אחרי יו״כ, כי אז הוא זמן התשובה, אשר גם מי שחטא, בין חטא כפשוטו ובין חטא מלשון חסרון כמ״ש⁵ אני ובני שלמה חטאים, והיינו שחסר לו בשלימות עבודתו, הנה מצד הגילוי דבחי׳ נשר, נעשה ע״י התשובה העלי׳ למעלה מבחי׳ אברתו.

וצריך להבין מ״ש כנשר דוקא, והרי כל ד׳ חיות המרכבה, פני ארי׳ פני שור פני נשר וכו׳ ביגת״ד, ולמה אומר כנשר דוקא. ואף שבחי׳ נשר כאן קאי על בחי׳ עתיק כנ״ל, שבחינת עתיק הוא נעתק ונבדל מכל סדר ההשתל׳ ומכ״ש שהוא נעתק ונבדל מעולם הבריאה ששם (בעולם הבריאה) הוא ד׳ חיות המרכבה, מ״מ, ממ״ש כנשר גו׳, שמדמה את בחי׳ עתיק ובחי׳ רחמים רבים שלמעלה לנשר, הרי מובן שמדמה אותו לבחי׳ נשר שבהשתל׳, בחי׳ נשר שבמרכבה, ועד לנשר הגשמי שלמטה. וכידוע שנשר הגשמי שלמטה הוא רחמני, היפך העורב, ולנשר זה שלמטה שהוא רחמני הוא מדמה את בחי׳ הרחמים רבים שלמעלה. והענין הוא, דהנה בד׳ חיות המרכבה פני ארי׳ אל הימין ופני שור מהשמאל ופני נשר הוא באמצע. שמזה מובן שפני נשר בענין האבות הן הן המרכבה הוא מדתו של יעקב, קו האמצעי. וכידוע שאברהם הוא בקו הימין, יצחק בקו השמאל ויעקב בקו האמצעי. וזהו ג״כ המשך הכתובים כי חלק הוי׳ עמו יעקב חבל נחלתו גו׳ כנשר יעיר קנו גו׳, דענין כנשר יעיר קנו בא בהמשך ליעקב גו׳. ולכן אומר כנשר דוקא, שהוא מדתו של יעקב, כי יעקב הוא שלימו דאבהן⁶.

וביאור ענין מעלת קו האמצעי, הנה ידוע שקו האמצעי הוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה. ויש בזה ב׳ ענינים. ענין א׳ הוא שמבריח מן קצה היותר עליון עד קצה היותר תחתון. וכמו בריח התיכון שבמשכן שהי׳ מבריח מן קצה האחד של המשכן ועד לקצהו השני, שלכן הי׳ ארכו ע״ב אמה, דכמו״כ הוא בקו האמצעי שהוא מבריח מן קצה היותר עליון עד קצה היותר תחתון. ושני ענינים אלו (מה שמבריח מן קצה היותר עליון ונמשך עד לקצה היותר תחתון) תלויים זב״ז, דלהיות אַז ער נעמט פון למעלה מעלה, לכן הוא נמשך עד למטה מטה, וכידוע שעומק רום ועומק תחת שייכים זל״ז. דכמו״כ הוא גם בעבודה, כידוע בענין ממעמקים קראתיך הוי׳, אשר העבודה שמבחי׳ עומק לפנים מעומק [שזהו״ע מעמקים לשון רבים כדאיתא בזהר⁷] שלמטה, הנה עבודה זו מגעת לבחי׳ עומק שלמעלה, עד לשלימות המחילה סליחה וכפרה דיו״כ שהיא לפני הוי׳ ועד לבחי׳ והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, שבלקו״ת פ׳ זו. וענין הב׳ בקו האמצעי אשר מראשו ועד סופו הוא בשוה בלי שינויים. והסיבה להעדר השינויים שבו הוא להיותו מבריח מן קצה היותר עליון, שמטעם זה הוא נמשך עד למטה מטה כנ״ל, ובכל מקום הוא בשוה. דקו הימין וקו השמאל, להיות שהם רק הארות כו׳, הנה הסדר בהארת אור הוא שכל מה שנמשך למטה יותר הוא מתמעט (ומשתנה), משא״כ קו האמצעי וואָס ער נעמט פון למעלה מעלה כנ״ל, וכידוע אשר הגם שכל הקוין מגיעים בהכתר הוא רק בבחי׳ חיצוניות הכתר משא״כ קו דאמצעי מגיע לבחי׳ פנימיות הכתר, לכן הוא בסופו כמו בראשו, בלי שום שינוי. והנה כמו״כ הוא גם בציור גוף האדם שנעשה בצלם שלמעלה כמ״ש⁸ נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, וכתיב נעשה אדם נעשה לשון רבים כמשנ״ת במאמרים הקודמים, גם בו ישנם ג׳ קוין, יד ימין ורגל ימין שהוא בדוגמת קו הימין שלמעלה, יד שמאל ורגל שמאל שהוא דוגמת קו השמאל שלמעלה, ראש גוף ויסוד שהוא דוגמת קו האמצעי שלמעלה. הנה בקו הימין וקו השמאל ישנם שינויים, שאינו דומה ידים לרגלים ובפרט לצפרנים שהם רק טפלים להאדם, משא״כ בקו האמצעי הרי ידוע בענין אין קישוי אלא לדעת⁹ אשר מיד שמתעורר בדעתו שבמוחו הנה באותו הרגע מתעורר היסוד כו׳ כמבואר בהוספות לתו״א¹⁰. דכמו״כ הוא גם בג׳ הקוין שלמעלה, אשר ב׳ הקוין ימין ושמאל, חד אריך וחד קציר, הם מתמעטים ומשתנים כו׳, משא״כ קו האמצעי, חד בינוני, שהוא מראשו ועד סופו בשוה. וזהו מעלת יעקב קו האמצעי שלימו שבאבהן⁴, שהיתה מטתו שלימה¹¹. דאברהם יצא ממנו ישמעאל ויצחק יצא ממנו עשו¹², ואף שהוא רק בדרך יצא מ״מ הרי יצא ממנו. והוא דלהיות שאברהם ויצחק הם בקו הימין והשמאל, אשר ב׳ קוין אלו כל מה שהם נמשכים למטה הם מתמעטים כו׳ כנ״ל, הנה מצד המיעוט אחרי מיעוט שנעשה בסיום ההמשכה, הי׳ אפשר להיות יצא ממנו כו׳. משא״כ יעקב להיותו בקו האמצעי שאין בו שינויים היתה מטתו שלימה, אשר גם כמו שהוא נמשך למטה בבחי׳ מטתו הוא בתכלית השלימות.

ובזה יובן מ״ש בכהאריז״ל¹³ עה״פ¹⁴ שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים דרך הנשר בשמים, שהי׳ שלמה מתמה איך הנשר שהוא עוף טמא נמצא בשמים בבחי׳ המרכבה שלמעלה. וידוע¹⁵ הקושיא בזה למה הי׳ שלמה מתמה על ג׳ – רק הנשר והרי גם ארי׳ הוא חי׳ טמאה ומ״מ פני ארי׳ הוא אחד מד׳ חיות שבמרכבה. אך הענין הוא, דנשר מלשון נשר ונפל. וזהו החידוש שבנשר על ארי׳ אשר גם מה שנשר ונפל הנה גם זה הוא בשמים. ולכן הי׳ מתמה על נשר דוקא ולא על ארי׳, דמה שארי׳ הוא בשמים הוא רק השרש דארי׳ ולא כמו שנפל למטה בבחי׳ חי׳ טמאה. ואף שזה גופא מה שנפל למטה כ״כ מורה על מעלת שרשו, כידוע מ״ש באוה״ח¹⁶ שמצד תוקף האור דקדושה שבבחי׳ פני ארי׳ שבמרכבה לכן נפל למטה כ״כ בחי׳ טמאה דוקא, מ״מ הרי לאחרי הנפילה כו׳ אינו בשמים, שע״י המסכים והפרסאות וההפסקים שמבדילים הוא נפל ונעשה נפרד משרשו. משא״כ דרך הנשר בשמים הוא שגם מה שנשר ונפל הוא ג״כ בשמים. דזהו מעלת קו האמצעי על קו הימין וקו השמאל, ימין מקרבת ושמאל דוחה, דמה שימין מקרבת הוא מה שהוא מברר מזכך ומעלה את דברים המותרים, משא״כ דברים האסורים וקשורים בידי החיצונים הנה בהם שמאל דוחה. משא״כ מצד קו האמצעי, בחי׳ רחמים דנשר, הנה גם מה שנשר ונפל, גם זה הוא בשמים דזהו מעלת התשובה, אשר התשובה מהפכת גם את הזדונות לקדושה. שבתחילת עבודת התשובה, נעשים הזדונות רק לשגגות, אבל תכלית התשובה הוא שהזדונות נהפכים לזכיות¹⁷. וזוהי מעלת התשובה, בחי׳ בקש שלום, על העבודה דסור מרע ועשה טוב.

וזהו כנשר יעיר קנו גו׳, שקאי אדלעיל מיני׳ כי חלק הוי׳ עמו יעקב חבל נחלתו ימצאהו בארץ מדבר גו׳ יצרנהו כאישון עינו. יעקב הוא בחי׳ קו האמצעי כנ״ל, שלכן הוא בשוה מראשיתו ועד סופו. דזהו יעקב חבל נחלתו שהוא דוגמת החבל שראשו אחד למעלה וראשו השני למטה, הנה כשמנענעים בקצהו התחתון מתנענע גם קצהו העליון כמבואר באגה״ת¹⁸, דלהיות שיעקב הוא קו האמצעי לכן הוא חבל נחלתו כו׳. ימצאהו בארץ מדבר, מדבר הוא אשר לא ישב אדם שם¹⁹, שבחי׳ אדם העליון שנמשך ע״י התומ״צ לא ישב שם²⁰. ואעפ״כ הנה מצד התשובה (קו האמצעי) ימצאהו בארץ מדבר ובתהו יליל ישימון, שגם בזה ימצאהו, כמבואר בלקו״ת²¹ בענין ובקשתם משם. יצרנהו כאישון עינו הוא השחור שבעין שהמאור יוצא הימנו כדפירש״י, והו״ע אתהפכא חשוכא לנהורא, דכאשר מהפכים את החשוכא לנהורא הנה אז הוא יתרון האור, כידוע בענין יתרון האור מן החשך. וע״ז ממשיך אח״כ כנשר יעיר קנו גו׳ ישאהו על אברתו שמצד בחי׳ כנשר הוא בחי׳ עתיק כנ״ל (שלשם מגיע קו האמצעי?) ישאהו על אברתו, למע׳ מתומ״צ, שגם מי שהחסיר בעבודתו ועד למי שחטא ופגם ועבר את הדרך, נמשך לו מחילה סליחה וכפרה, ועד שנמשך לו מבחי׳ שלמעלה מתומ״צ, על אברתו, ומסיים הוי׳ בדד ינחנו ואין עמו א-ל נכר, שאין לזרים אתך ויהיו לך לבדך²², ישראל ומלכא בלחודוהי²³.

__________

1) האזינו לב, יא.
2) תרמ״א (תורת שמואל שער שמיני ע׳ מד).
3) זח״ג קיג, א. וראה ויק״ר פל״ה, ז.
4) ראה אוה״ת האזינו ע׳ א׳תרפה.
5) מ״א א, כא.
6) זח״א קמז, ב (בס״ת). שם קמט, רע״ב. ועוד.
7) ראה זח״ב סג, ב. זח״ג ע, רע״א.
8) בראשית א, כו.
9) יבמות נג, סע״ב.
10) קה, סע״ג ואילך.
11) תו״כ בחוקותי כו, מב. ויק״ר פל״ו, ה.
12) ויק״ר שם. פסחים נו, א. ספרי ואתחנן ו, ד. ועוד.
13) לקו״ת עה״פ.
14) משלי ל, יח.
15) אוה״ת האזינו ע׳ א׳תרפט.
16) אחרי יז, יד.
17) יומא פו, ב.
18) פ״ה-ו.
19) ירמי׳ ב, ו.
20) לקו״ת נשא כ, ג.
21) ראה לב, ב.
22) משלי ה, יז.
23) ראה זח״ג לב, א.

[סה"מ דברים ח"ב ע' רנט ואילך]

מאמר ראשון מהמשך. הוגה ע״י כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א, ונדפס בקונטרס בפ״ע ואח״כ בסה״מ מלוקט ח״א ע׳ פג ואילך.