בס״ד. ש״פ ראה, כ״ז מנחם-אב, מבה״ח אלול ה׳תש״ל
הנחה בלתי מוגה
ושמתי כדכד שמשותיך וגו׳1, ומבואר בזה בלקו״ת פרשתנו2 דשמשותיך היינו ב׳ בחינות שמש, הא׳ כמ״ש3 כי שמש ומגן הוי׳ אלקים, ששם הוי׳ נקרא שמש, והב׳ כמ״ש4 שמש צדקה ומרפא בכנפי׳, הרי גם בחי׳ צדקה נקראת שמש. דבחי׳ שמש צדקה היינו השמש שמלמטה למעלה, דצדקה קאי על כללות כל המצוות5 שענין המצוות הוא העלאה מלמטה למעלה, העלאת הניצוצין, דזהו מה שהמצוות ניתנו בדברים גשמיים דוקא, ציצית בצמר גשמי תפילין בקלף גשמי וכו׳, כי ענינם הוא להעלות את הניצוצין שבדברים הגשמיים מלמטה למעלה, וע״י האתערותא דלתתא מלמטה בא האתערותא דלעילא, בחי׳ שמש הוי׳, שהוא מלמעלה למטה, דהיינו הארת שם הוי׳ שלמעלה גם משם אלקים, שלכן נקרא הוי׳ לשון מהוה6, שהוא המהוה את כל הענינים. וזהו ושמתי כדכד שמשותיך, שאמרו רז״ל7 דכדכד היינו להוי כדין וכדין, שצ״ל יחוד ב׳ העבודות דמלמטה למעלה ומלמעלה למטה, עד שנעשים תיבה אחת, כדכד שמשותיך. ובספירות ענין שמש צדקה קאי על המלכות וענין שמש הוי׳ קאי על ז״א, וכדכד היינו יחוד ז״א ומלכות, המשכת ז״א במלכות.
והנה לאחרי שלימות זו באים לדרגא נעלית יותר, כמ״ש בהמשך הכתוב1 ושעריך לאבני אקדח, וכמבואר בלקו״ת שם8 דשעריך הן נו״ן שערי בינה9. ואח״כ וכל גבולך לאבני חפץ, דגבולך הן ל״ב נתיבות חכמה10, דנתיבות שייכות לענין הגבולים, וע״י הל״ב נתיבות חכמה באים לאבני חפץ, דחפץ הו״ע האהבה והחשק ששרשו בתענוג שבנפש שלמעלה גם מהרצון, ולזה מגיעים ע״י החכמה, כמאמר11 פנימיות אבא פנימיות עתיק, היינו שהוא למעלה גם מחיצוניות עתיק.
והנה המורם מכל האמור הוא דכתוב זה עוסק בשבחן של ישראל, שלעתיד לבוא יהיו בהם מעלות אלה, ושמתי כדכד גו׳ ושעריך גו׳ וכל גבולך גו׳, שבכללות הן ג׳ מעלות. ויש לקשר זה גם עם פרשת השבוע (פ׳ ראה) שיש בה פסוק המדבר בשבחן של ישראל, וגם בו נתפרשו ג׳ מעלות. והוא מ״ש12 כי עם קדוש אתה להוי׳ אלקיך ובך בחר הוי׳ גו׳, ופרש״י כי עם קדוש אתה קדושת עצמך מאבותיך ועוד ובך בחר הוי׳. ויש לומר שיש כאן ג׳ מעלות, א׳ קדושת עצמך, מה שישראל הם גוי קדוש, ב׳ מאבותיך, מה שהוא קדוש מצד קדושת האבות, והג׳ מה שבך בחר הוי׳, ענין הבחירה בישראל. דהבחירה בישראל היא למעלה מכל הטעמים וההסברים13, ובמילא אין לה כל שייכות עם מ״ש כי עם קדוש אתה גו׳, וכידוע14 שענין הבחירה מושרש בעצמותו ית׳ שלמעלה מכל ציור ומעלה. ויש לומר שזהו מ״ש רש״י ועוד ובך בחר הוי׳, דיש מפרשים שמ״ש ובך בחר הוי׳ שייך לענין הקדושה דישראל, וע״ז מפרש רש״י שאינו כן אלא הו״ע חדש לגמרי, כי ענין הבחירה מושרש בעצמות ומהות שלא קדמה לו כל עילה וסיבה ח״ו והוא למעלה מכל גדרי טעמים והסברות וכו׳. וכן מובן גם מדברי המדרש שמביא כ״ק אדמו״ר הצ״צ15 שישראל נרדפים מפני העכו״ם ובחר הקב״ה בישראל שנאמר ובך בחר הוי׳ גו׳ וכמ״ש16 והאלקים יבקש את נרדף, הרי מוכח מזה שענין ובך בחר הוי׳ אינו שייך לזה שעם קדוש אתה, אלא הו״ע בפני עצמו. ובפרטיות יותר יש לבאר, דענין קדושת עצמך הו״ע העבודה דכדכד, יחוד ז״א ומלכות, דישראל הם בחי׳ מלכות (דכנסת ישראל היא ספירת המלכות), וקדושת עצמך היינו המשכת ז״א (קודשא בריך הוא) במלכות. וענין הקדושה מאבותיך קאי על המוחין חכמה ובינה. וענין הבחירה שרשו בבחי׳ חפץ ותענוג העליון, שלמעלה שלא בערך מכל הענינים. ונרמז במ״ש וכל גבולך לאבני חפץ, גבולך דייקא, דהיינו בגבול העצמי המבדיל בין ישראל לעמים, דהיינו הבחירה בישראל מכל העמים.
ויש לומר עוד, דתכלית השלימות היא להמשיך עילוי זה דבחירה ששרשו בעצמותו ומהותו ית׳, שיומשך גם בעבודה בכחות הגלויים, עד לענין המלכות. והענין הוא, דהנה בהמשך הענין מביא שם17 מ״ש במדרש18 אמר ר׳ לוי אתה מוצא הרבה דברים ברא הקב״ה ובירר לו א׳ מהן. ברא ז׳ ימים ובחר הקב״ה בשבת שנאמר19 ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו, ברא ארצות ובירר לו א׳ מהן ארץ ישראל שנאמר20 תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה, ברא אומות ובירר לו אחת מהן ישראל שנאמר ובך בחר הוי׳ גו׳. וכיון ששבת וארץ ישראל הם זמן ומקום הנבחרים, לכן ניתנו לישראל שהם העם הנבחר. אמנם הרי ידוע ששבת היינו ספירת המלכות וכן ארץ ישראל היא הארץ העליונה דהיינו ספירת המלכות, ולפי זה מובן, שתכלית הכוונה היא להמשיך ענין הבחירה בענינים הכי תחתונים.
וביאור הענין הוא, דהנה על הפסוק תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מביא אדמו״ר הצ״צ21 מה שאמרו רז״ל במסכת ברכות22 שלשה צריכים רחמים מלך טוב שנה טובה וחלום טוב, מלך טוב דכתיב23 פלגי מים לב מלך ביד הוי׳, שנה טובה דכתיב תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה, חלום טוב דכתיב24 ותחלימני והחייני, ומביא שם מ״ש ע״ז בחדא״ג מהרש״א25 דלכאורה קשה דודאי הכל בידו ית׳ וצריכים לבקש רחמים עליהם, ובכמה דוכתין אמרינן דבעי לאפושי רחמי, ואפשר דג׳ צריכים רחמים דקאמר רצה לומר מתחילת השנה, והיינו דקחשיב שנה טובה, וקאמר נמי מלך טוב לפי שיום זה מיוחד להודות הקב״ה מלך מלכי המלכים שעל כן אנו אומרים בו המלך הקדוש כו׳, וחלום טוב דההוא חלום דראש השנה הוא היותר אמיתי כו׳.
וביאור הענין ע״ד החסידות יש לומר, דהנה ידוע26 שבראש השנה הוא זמן בנין המלכות, ולכן שייכים שלשה דברים אלו לראש השנה, מלך טוב, שזהו ענין ספירת המלכות, ועד״ז שנה טובה הו״ע המלכות, כמבואר בכ״מ27 ששנה הוא מלכות, ועד״ז חלום טוב שייך לספירת המלכות, כמובן מביאור הצ״צ שם דחלום טוב זה הגלות כמ״ש28 בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחולמים גו׳ (וכמבואר במ״א29 שגלות הוא כמו חלום), דענין הגלות שייך לספירת המלכות דוקא שרגלי׳ יורדות מות30. ולפי זה יש לומר, דזה ששלשה צריכים רחמים היינו שבשביל שיהי׳ בנין המלכות כדבעי (בשלש הדרגות הנ״ל שבה, מלך שנה וחלום) צ״ל המשכת רחמים עליונים, ששרשם בעצמותו ומהותו ית׳, שורש הבחירה.
וזהו ענין עבודת חודש אלול שהיא הקדמה לראש השנה וחודש תשרי, דבחודש אלול מאירים י״ג מדות הרחמים31, רחמים דייקא, ולכן גם העבודה למטה צ״ל באופן של רחמים, וכמובא באוה״ת שם32 שלכן נהגו לומר סליחות בחודש אלול31, וכן שיש להרבות בצדקה בחודש אלול31, שזהו ענין הרחמים. דיש לומר שהשייכות דענין הרחמים והצדקה לבנין המלכות הוא, שהרי המלכות לית לה מגרמא כלום33, ואעפ״כ רוצים שיומשך בה אור עליון להיות בנין המלכות, ולכן נעשה זה ע״י מעשה הצדקה האמיתי, שהוא כאשר הנותן אינו מבין מדוע מגיע למקבל, שהמקבל אין בו שום מעלה כלל (לית לי׳ מגרמי׳ כלום), ואעפ״כ נותן לו בלב שלם, שזהו ענין הרחמים, שהוא ע״ד ענין הבחירה שאינו כלל מחמת איזו מעלה שיש בהנבחר, וזה ממשיך גם מלמעלה שיהי׳ בנין המלכות כדבעי, ושברכה זו תהי׳ נמשכת גם בבחי׳ שנה שבמלכות, היינו בגדרי הזמן, ולמטה יותר, בבחי׳ חלום, דהיינו בגלות, עד שיהי׳ ביטול הגלות כשיקום מלך מבית דוד כו׳ ויבנה בית המקדש במקומו וילחום מלחמת ה׳ וינצח ויבנה ביהמ״ק במקומו ויקבץ נדחי ישראל34, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.
וזהו ושמתי כדכד שמשותיך גו׳, שהם ב׳ בחינות שמש, בתחילה בחי׳ שמש צדקה, ספירת המלכות, שההמשכה בה היא בבחי׳ צדקה כנ״ל (וזהו גם מ״ש ומרפא בכנפי׳, שהמלכות היא באופן כזה שצ״ל בה בחי׳ מרפא להיות רגלי׳ יורדות כו׳), ואח״כ בחי׳ שמש הוי׳, בחי׳ ז״א, ואח״כ נעשה יחוד שניהם כנ״ל, כדכד, כדין וכדין. ושעריך לאבני אקדח היינו בחי׳ המוחין כנ״ל, וכל גבולך לאבני חפץ היינו בחי׳ חכמה ובחי׳ פנימיות הרצון והתענוג כנ״ל. וכל זה הוא מעלת ישראל, כי ישראל דוקא יכולים להגיע למעלה מעלה מצד בחירת הקב״ה בהם, ובך בחר הוי׳, ולכן גם אצלם ישנה הבחירה בהקב״ה הבאה מעצם הנפש, וכתורת הבעש״ט35 בענין תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה׳ ישפוך שיחו36, כמשל העם ההולכים לארמון המלך, וכולם מחפשים את האוצרות והדברים היקרים, משא״כ ישראל בוחרים בהקב״ה עצמו, ולפני הוי׳ ישפוך שיחו, עד שנעשים עצם אחד עם המלך עצמו (שזהו ענין התפילה מלשון37 התופל כלי חרס38), ועי״ז נעשה וכל גבולך לאבני חפץ, שזהו הגבול המבדיל בין ישראל לעמים, ובך בחר הוי׳ גו׳.
ועל ידי זה זוכים שיהי׳ לעתיד לבוא והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך39, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, בקרוב ממש.
__________
1) ישעי׳ נד, יב (הפטרה דפ׳ ראה).
2) פרשתנו (ראה) כד, ד.
3) תהלים פד, יב. וראה שעהיוה״א פ״ד ואילך. ובכ״מ.
4) מלאכי ג, כ.
5) ראה תניא פל״ז (מח, ב).
6) ראה זח״ג רנז, ב, ובהנסמן בסה״מ תרנ״ט ע׳ סט.
7) ב״ב עה, א. יל״ש ישעי׳ עה״פ (רמז תעח).
8) כו, א. וראה גם ד״ה זה במאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ב ע׳ תמו.
9) ר״ה כא, ב.
10) לקו״ת שם כו, ב. וראה גם מאמרי אדהאמ״צ שם ע׳ תמח ואילך.
11) ראה לקו״ת נצבים מט, ד. הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בקונטרס לימוד החסידות פ״ג (ע׳ 6. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ע׳ שלה-ו. ובשינויים קלים – סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 49-50). וש״נ.
12) יד, ב.
13) בכ״ז – ראה לקו״ש חי״א ע׳ 5, ובהערה 44 שם. חי״ח ע׳ 407 ובהערה 63. ועוד.
14) ראה לקו״ש חי״ט ע׳ 282. וש״נ.
15) אוה״ת פרשתנו ע׳ תשטו.
16) קהלת ג, טו.
17) אוה״ת שם.
18) במדב״ר פ״ג, ח.
19) בראשית ב, ג.
20) עקב יא, יב.
21) אוה״ת עקב ע׳ תר.
22) נה, א.
23) משלי כא, א.
24) ישעי׳ לח, טז.
25) לברכות שם.
26) פע״ח שער (כד) ר״ה. שער הכוונות שם. ובכ״מ.
27) לקו״ת ר״ה נו, סע״ג.
28) תהלים קכו, א.
29) תו״א וישב כח, ג. מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א ע׳ קפד.
30) משלי ה, ה. וראה לקו״ת פינחס עה, ד. אוה״ת עה״פ (נ״ך ע׳ תקסד ואילך). וש״נ.
31) לקו״ת פרשתנו שם כה, ב.
32) פרשתנו ע׳ תרא.
33) ראה זח״א קפא, סע״א. רמט, ב. ח״ב ריח, ב. ע״ח שער (ו) העקודים פ״ה.
34) רמב״ם הל׳ מלכים פי״א ה״ד.
35) כש״ט (הוצאת קה״ת) סימן צז (יג, ג).
36) תהלים קב, א.
37) כלים פ״ג מ״ה.
38) תו״א תרומה עט, סע״ד. סה״מ תש״ט ע׳ 79 ובהערה שם.
39) ישעי׳ מט, כג.
[סה"מ דברים ח"א ע' רפז ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תש״ל ע׳ 277 ואילך.