בס״ד. ש״פ האזינו, י״ג תשרי ה׳תשי״ט
הנחה בלתי מוגה
כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף גו׳ ישאהו על אברתו, הוי׳ בדד ינחנו ואין עמו א-ל נכר1, דהנה מקודם אומר2 יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, אשר עי״ז מגיעים אח״כ לבחי׳ כנשר יעיר קנו גו׳ ישאהו על אברתו, אשר עי״ז באים לבחי׳ הוי׳ בדד ינחנו. והנה איתא במדרש על פסוק זה3 אשר דרך הנשר אינו כדרך שאר העופות אשר נושאים את אפרוחיהם מתחת לרגליהם, אלא ישא על אברתו, אשר נושא את אפרוחיו למעלה מאברי גופו. דכמו״כ הוא גם למעלה ישא על אברתו. והגם4 אשר אין לו דמות, אין לו גוף ואין לו דמות הגוף5, מ״מ אמרו6 רמ״ח פיקודין רמ״ח אברין דמלכא, אשר רמ״ח אברין דמלכא נעשים ע״י קיום רמ״ח מצוות עשה7, וזהו ישא על אברתו שהיא בחינה שלמעלה מהמצוות. וצריך להבין איך אפשר לומר שישנו ענין שלמעלה מהמצוות, והיינו דגם המצוות כמו שהם בבחי׳ אברין דמלכא אינו מובן שיהי׳ שייך ענין שלמעלה מאברין דמלכא, ובפרט המצוות כמו שהם בשרשם והם בבחי׳ רצון העליון, יוקשה ביותר איך שייך שיהי׳ ענין למעלה מרצונו ית׳.
והענין הוא, דהנה נשר מדתו היא מדת הרחמנות4, והו״ע התעוררות רחמים רבים על כל אחד מישראל. והנה ענין הרחמנות כפשוטו שייך רק על מי שהוא חסר דוקא, דלהיותו חסר מרחמים עליו8, וגם כאשר אינו מרגיש שהוא חסר הרי באמת אדרבה מזה גופא שאינו מרגיש כלל שהוא חסר הרי הרחמנות גדולה עליו ביותר, אבל זה שאינו חסר הרי לכאורה אינו שייך ענין הרחמים עליו. וכמו״כ הוא לכאורה גם ברוחניות, אשר הרחמים שייך על מי שהוא חסר דוקא, והיינו על מי שחטא ופגם ועבר את הדרך שעליו שייך ענין הרחמים, או גם זה שחסר בחסרון בדקות, כמ״ש9 אני ושלמה בני חטאים ופרש״י חסרים, שגם עליו שייך רחמים, אבל צדיק גמור שאינו חסר מאומה הרי לכאורה אין שייך עליו ענין הרחמים. אבל באמת הנה כנשר יעיר קנו, אשר ישנה התעוררות רחמים מלמעלה על כאו״א מישראל, גם על צדיק גמור שלא חטא כלל וגם אין לו שום חסרון בדקות, מ״מ הרי גם עליו שייך ענין הרחמים.
והנה התעוררות הרחמים באה מצד ההתבוננות בענין מלכותך מלכות כל עולמים10, אשר כל העולמות התהוותם היא רק ממדת המלכות שהיא שם והארה בעלמא. והדיוק בזה הוא כל עולמים, והיינו דלא רק העולמות שכבר ישנם בפועל אלא גם העולמות שיתהוו אח״כ, דזהו ענין כל עולמים, כל בגימטריא חמישים, והו״ע נו״ן אלפים יובלות שיהיו אח״כ11. והגם אשר הנו״ן אלפים הרי הם בעלי׳ אחר עלי׳, ובפרט לפי המבואר במ״א12 אשר כל השית אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב13 שבוע אחד, וע״פ חשבון זה יש שנה שמיטה יובל עד נו״ן אלפים יובלות, אשר כל משך זמן זה הוא תמיד בעילוי אחר עילוי, מ״מ הנה כל זה הוא מספירת המלכות שהיא שם והארה בלבד. וזה מובן מהלשון עצמו, דמאחר שנקרא בשם עולם, הרי לשון עולם מורה על ההעלם והסתר14, דזהו מה שהתהוותם היא בדרך יש מאין, דזה שנקרא בשם אין הוא לפי שהוא אין שאינו מושג, והטעם שאינו מושג בהיש הוא לפי שאם יתגלה בהיש אזי יתבטל היש ממציאותו, באותו המציאות אשר הוא, דמזה מובן אשר כללות ענין העולמות, גם עולם האצילות, ולא רק אצילות הפרטית כי אם גם אצילות הכללית, הנה מאחר שנקרא בשם עולם הרי הו״ע העלם והסתר. וגם העשר ספירות דאצילות, הנה הגם שספירות הוא מלשון ספירות ובהירות15 ואיתמר עלייהו16 שהוא אינון ואינון הוא, מ״מ הנה זהו רק לגבי למטה מהם, אבל לגבי למעלה מהם הו״ע של העלם והסתר. וזהו מלכותך מלכות כל עולמים, אשר כל העולמות, וגם הנו״ן אלפים יובלות שיהיו אח״כ, התהוותם הוא מספירת המלכות שהיא שם והארה בלבד. דהנה כל ענין ישנו בדרך כלל ופרט17. הנה כמו שהוא בפרטיות בכל שנה הרי ידוע18 אשר בראש השנה הוא בנין המלכות שבו הוא התחדשות החיות על כל השנה, הרי חיות השנה הבאה כמו שהיא בראש השנה היא רק בכח בלבד, והחיות הוא מספירת המלכות, דזהו ענין בנין המלכות שבראש השנה, הנה כמו״כ הוא גם בדרך כלל, בכללות ענין השתלשלות העולמות, אשר גם הנו״ן אלפים יובלות שיתהוו אח״כ ועכשיו הם רק בכח, הנה חיותם הוא רק מספירת המלכות, שם והארה בלבד. אשר על כן הרי גם על העולמות היותר עליונים הרי רחמנות גדולה עליהם. וכמו״כ הוא גם באדם, שגם כשיהי׳ צדיק גמור שלא שייך בו שום חסרון גם בדקות, מ״מ הרי מצד עצם ענין המציאות שייך עליו רחמנות גדולה ביותר.
וזהו ג״כ מה שהכתוב כנשר יעיר קנו הוא אחרי מ״ש קודם יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, דהנה איתא במדרש19 עה״פ יערוף כמטר לקחי שברו בריות את ערפן, שצריך לשבור את בחי׳ עורף. דענין עורף הוא כמ״ש20 פנו אלי עורף ולא פנים, והיינו דגם כאשר פנו אלי, מ״מ הוא רק עורף ולא פנים21, והוא כמשנ״ת בהמאמרים הקודמים22 דגם כאשר הוא מקיים מצוות, ולא רק בדרך מצות אנשים מלומדה23 כי אם בדחילו ורחימו, אבל חסר בו תכלית שלימות העבודה, אשר תכלית שלימות העבודה היא דוקא כאשר קיום המצוות היא בשמחה ובטוב לבב שהוא ריבוי השמחה, וכאשר חסר ריבוי השמחה הרי עז״נ24 לא עבדת את הוי׳ אלקיך בשמחה ובטוב לבב גו׳, והו״ע עורף. הנה על זה הו״ע שוברים את ערפם, שצריך להיות שבור מזה (אַז מען דאַרף זיין צובראָכן פון דעם). וכמבואר עה״פ25 ואד יעלה מן הארץ, דהגם אשר מהאדמה נברא אדם הראשון שהיו בו כל ג׳ הענינים דראשית ראשון וראש, מ״מ צ״ל העבודה דואד יעלה גו׳, דענין אד הוא כמארז״ל26 מלשון אדיהן והו״ע שברון לב27 (די צובראָכענקייט), שהו״ע החרישה שצריך לחרוש את הארץ לרככה ולרפפה שלא תהי׳ ארץ קשה, ואז דוקא אפשר להיות אח״כ הצמיחה. וזהו ענין יערוף כמטר לקחי, שאחרי העבודה דיערוף שהו״ע החרישה, עי״ז נמשך המטר, והוא האתערותא דלעילא שבא אחרי האתערותא דלתתא, שאז והולידה והצמיחה28, עד אשר עי״ז נעשה לקחי, אותי אתם לוקחים29. והנה אח״כ כתיב תזל כטל אמרתי, שהטל הוא למעלה ממטר, דמטר הוא אתערותא דלעילא ששייך לאתערותא דלתתא, ובחי׳ טל לא מיעצר30 הוא האתערותא דלעילא שלמעלה מאתערותא דלעילא שבא אחרי האתערותא דלתתא, ובפרטיות הנה בחי׳ טל הוא למעלה גם משיורא דטלא דבדולחא31. והבנת ענינם יובן קצת מפעולותיהם, דפעולת שיורא דטלא דבדולחא הוא שמטהר טומאת אבי אבות, טומאת מת, הרי ענין הטהרה הוא שהוא דוחה את הטומאה, אמנם על טל תורה אמרו32 טל שעתיד להחיות בו את המתים, שאינו ענין הדחי׳ כי אם אשר המת עצמו יהי׳ חי, אשר מזה יובן גם קצת בענינם מעלת בחי׳ טל על בחי׳ שיורא דטלא דבדולחא.
אמנם אחרי כל זה, והיינו אחרי העבודה דיערוף כמטר לקחי, והוא האתערותא דלעילא שבערך האתערותא דלתתא, וגם אחרי בחי׳ טל שמגיע אח״כ לבחי׳ אתערותא דלעילא עצמה, מ״מ הוא מסיים כנשר יעיר קנו, שהרחמנות עליו גדולה ביותר. והטעם לזה הוא שהרי הארץ נשארת ארץ, אלא שאינה ארץ קשה כי אם רכה, וכמו״כ גם אחרי הטל הרי הוא נשאר בחי׳ ארץ, שהו״ע המציאות והישות דעולמות מלשון העלם והסתר כנ״ל. וכמו״כ הוא גם באדם, שגם כאשר הוא צדיק גמור, מ״מ הנה מצד עצם מציאות הגוף הרי הוא מעלים ומסתיר, דגם כאשר הוא צדיק גמור עובד את הוי׳ ביראה ואהבה רבה בתענוגים, מ״מ הוא יש מי שאוהב33. וכמו שמצינו גם גבי משה שהי׳ מקבל הראשון כו׳, מ״מ כשעלה למעלה הניח את גופו בעולם היצירה34, דהגם שעל משה אמרו שעמד על עמדו בשעת הנבואה, דגדלה מעלת נבואת משה על שאר הנביאים שאצל כל הנביאים הי׳ צריך להיות התפשטות הגשמיות ומשה עמד על עמדו35, ועוד יותר אשר שכינה היתה מדברת מתוך גרונו36, והיינו דלא זו בלבד אשר הגוף לא הי׳ מונע ומבלבל לגילוי הנבואה אלא עוד יותר אשר גופו הגשמי הי׳ כלי להגילוי, דשכינה מדברת מתוך גרונו של גופו הגשמי, בכל זה הנה כשעלה למעלה הניח את גופו בעולם היצירה. והוא ע״ד שנת״ל בענין עולמות היותר עליונים דלגבי למעלה מהם הם העלם והסתר, כך גם גופו של משה הנה כאשר נשמתו עלתה למעלה יותר הוצרך להניח גופו כו׳, לבד מאליהו שהי׳ בעיבור י״ב חודש ועלה בגופו השמימה37. אשר מכל זה מובן שהתעוררות הרחמים שייך גם במדריגות היותר נעלות. והנה כמו שענין התעוררות הרחמים שייך גם במדריגות היותר נעלות, כך גם לאידך גיסא אשר התעוררות הרחמים היא גם במדריגות היותר פחותות, שעל כל אחד מישראל ישנו התעוררות הרחמים שעי״ז הנה ישאהו על אברתו, למעלה מבחי׳ המצוות. דזהו שאמרו רז״ל38 אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, דאשה היא כנסת ישראל, וכל אחד מישראל יש בו הכריתת ברית עם הקב״ה, וכמ״ש39 אתם נצבים גו׳ עד חוטב עציך ושואב מימיך לעברך בברית, שגם בחי׳ חוטב עציך ושואב מימיך יש בהם הכריתת ברית עם הקב״ה שהם מיוחדים עם העצמות, שזה נעשה ע״י התעוררות הרחמים.
והנה בכדי שיהי׳ הכריתת ברית, אמרו רז״ל אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, דהכלי לגילוי אלקות הוא כלי ריקן המחזיק ברכתו של הקב״ה40. ונת״ל41 דענין הכלי ריקן הוא ביטול היש, לא ביטול במציאות כי אם ביטול היש. דהנה בשביל ענין הביטול במציאות לא הוצרך להיות ירידת ההשתלשלות למטה, שהרי ביטול במציאות ישנו למעלה, אלא הכוונה הוא ביטול היש דוקא, ולכן הי׳ ירידת ההשתלשלות שנעשה מציאות יש, עד בחי׳ היש דעולם הזה, בכדי שיהי׳ העבודה דביטול היש, שגם שמרגיש את עצמו ליש, מ״מ הוא מבין שצריך להיות בטל, דזהו תכלית הכוונה. אמנם בכדי שיהי׳ העבודה דכלי ריקן באמת, צריך על זה עזר וסיוע מלמעלה, כמ״ש42 מקדש אדנ-י כוננו ידיך, דבכדי שיהי׳ מקדש שהו״ע ביטול היש, הוא ע״י כוננו ידיך דוקא שהוא הסיוע מלמעלה. לפי שמצד פחיתותנו אי אפשר שיהי׳ בנו העבודה דכלי ריקן באמת, דהרי העבודה באה ע״י ההתבוננות שהו״ע ההשגה, ובהשגה יש בה הגבלה ויש בה שינויים דלא כל העתים שוות, אשר על כן הרי גם בשעה זו שהוא בביטול, מ״מ אין זה ביטול באמת לפי שאין לזה קיום שהרי יש בזה שינויים, ובכדי שיהי׳ העבודה דכלי ריקן באמת הוא עי״ז שכוננו ידיך, העזר והסיוע מלמעלה, שעי״ז ביכולת כאו״א מישראל להיות מקדש לו ית׳, כמ״ש43 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוך כאו״א מישראל44.
אמנם עדיין צריך להבין, מפני מה ענין המקדש הוא בנשמות ישראל דוקא ולא במלאכים, דמאחר אשר המקדש הו״ע הביטול כנ״ל, והרי במלאכים יש ביטול יותר מאשר לנשמות בגופים, וכמבואר במ״א45 עה״פ46 יראת הוי׳ לחיים, אשר החיות הוא מצד היראה, ולכן במלאכים יש יותר חיות לפי שיש בהם יותר הביטול שמצד היראה, ולפי זה יוקשה שהרי במלאכים הוצרך להיות ענין המקדש יותר מאשר בנשמות בגופים, או לכל הפחות שיהי׳ בשוה, ולפועל מצינו47 דכאשר טענו תנה הודך על השמים48, השיבו להם אשר זה שייך לנשמות למטה דוקא. אך הענין הוא כמאמר49 ישראל עלו במחשבה, דזהו מעלת הנשמות על מלאכים, שכל הנבראים ובכללם המלאכים נתהוו מדיבור העליון כמ״ש50 בדבר הוי׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, משא״כ ישראל עלו במחשבה. וההפרש בין מחשבה לדיבור הוא אשר דיבור הוא לזולתו, וא״כ הרי הוא נפרד מעצם האדם, משא״כ המחשבה היא לעצמו ומיוחדת עם האדם. וזהו מעלת הנשמות על המלאכים, דהמלאכים שנתהוו מהדיבור שייך בהם ענין הפירוד, וכמו שמצינו51 שאפקוהו כו׳ ומחיוהו שיתין פולסין דנורא, משא״כ הנשמות שהם מהמחשבה, ובמחשבה גופא הם עלו במחשבה, היינו בחינה היותר עליונה במחשבה גופא, לכן הם בביטול, וכמ״ש52 חי הוי׳ אשר עמדתי לפניו, דאין עמידה אלא תפילה וביטול53, ולכן הנשמות דוקא הם מקדש לו ית׳.
אמנם עדיין צריך להבין, שהרי בענין הנשמות גופא הנה מ״ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם הוא בנשמות למטה דוקא, דלכאורה הרי ענין הביטול הוא בנשמות למעלה יותר וכמ״ש אשר עמדתי לפניו כנ״ל. אך הענין הוא, דהגם שישראל עלו במחשבה, מ״מ הרי המחשבה היא רק לבוש בלבד, וגם בחי׳ עלו במחשבה שהיא בחינה היותר עליונה במחשבה, עד בחי׳ כח המחשבה, מ״מ היא לבוש בלבד ולא עצם, ובירידת הנשמה למטה בגוף, הרי הנברא מגיע (רירט אָן) ביש האמיתי שהוא עצמותו ומהותו ית׳54, ולכן הנה גם העזר והסיוע מלמעלה על העבודה דכלי ריקן, הנה בירידת הנשמה בגוף יש לה העזר והסיוע מהעצמות ממש, לפי שהגוף הגשמי מגיע ביש האמיתי. וזהו כוננו ידיך, בחי׳ רדל״א, עצמות ומהות. וכמו שנת״ל41 אשר אמיתית הסיוע הוא מהעצמות, שהוא (וואָס ער איז) דוחק בגשמיות כו׳, ולכן גם הידיעה בעצמה שיודע אשר מצד העצמות זה נוגע (רירט עס אָן) בעניניו הגשמיים, הרי ידיעה זו עצמה מספקת שיעבוד עבודתו בהעבודה דכלי ריקן. ומובן מזה אשר סיוע זה ישנו בכל אחד מישראל גם בהפחות ביותר, מאחר אשר הסיוע מהעצמות הוא מצד הגוף הגשמי שמגיע בהיש האמיתי כנ״ל, והרי מצד הגוף הרי כולם בשוה. וזהו שנת״ל אשר בחי׳ הרחמים דנשר ישנו גם במדריגות הנמוכות, כי בכל אחד מישראל הרי מצד גופו יש בו הסיוע מהעצמות כו׳. וכמו״כ לאידך גיסא גם בצדיקים יש בהם התעוררות הרחמים כנ״ל, כי גם צדיק גמור הוא יש מי שאוהב כו׳ ואינו מגיע בהעצמות, וע״ז הוא התעוררות הרחמים שיצא (אַז ער זאָל אַרויסגיין) ממציאותו ויהי׳ בביטול לגמרי, שאז הוא מגיע בהעצמות, והכח על זה הוא כמ״ש כוננו ידיך, שהוא הסיוע מהעצמות כנ״ל. וזהו ענין תשובה עילאה, שאין זה על חטאים כפשוטו, וגם לא על חטאים בדקות כמ״ש חטאים חסרים, כי אם כמ״ש55 והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, ובחי׳ מתנה הוא כמ״ש56 ונתתי רוחי בכם, שאומר רוחי ואינו אומר רוחו של מי, כי הוא מהעצמות ממש שלמעלה מבחי׳ השמות.
וזהו ג״כ מה שמסיים ישאהו על אברתו, שע״י הרחמים שמרגיש אשר כל המדריגות הם רק הארה בלבד, ולכן יוצא ממציאותו (גייט ער אַרויס פון זיין מציאות) שהו״ע התשובה, אשר ענין זה ישנו בכל ישראל, בין בצדיקים ובין במדריגות נמוכות, וכמו שנת״ל אשר ע״י ההעתקה שבנפשו הוא מגיע בבחי׳ עתיק יומין57, הנה עי״ז ישאהו על אברתו, שהוא בחינה שלמעלה מענין המצוות, דמעלת התשובה היא למעלה מהמצוות. וכמו שמבואר באחד המאמרים58 דלכאורה אינו מובן מהי מעלת התשובה, שהרי זה שתשובה מועלת גם אם עבר על המצוות, הרי מזה אינו מוכח אשר התשובה היא בסוג שלמעלה מהמצוות, שהרי אפשר לומר שהיא בסוג של כל המצוות ומה שמועלת גם כשעבר על המצוות לפי שזהו ענין התשובה, וע״ד המצוות שישנם בראש ומצוות שברגל, הנה עם היות אשר הראש הוא מקור החיות של הרגל וכאשר חסר חיות בהרגל צריך להמשיך מהראש59, מ״מ אין זה סוג אחר כי אם באותו הסוג גופא הוא בחי׳ ראש, וע״ד שיש במצוות קלות שבקלות וחמורות שבחמורות60, דכמו״כ הוא לכאורה גם במצות התשובה אשר היא בסוג כל המצוות, אלא שזהו ענינה להמשיך אור גם כשעבר על המצוות. אמנם באמת התשובה היא בסוג אחר לגמרי, והענין הוא דכל המצוות הם לעושי רצונו והתשובה היא לעוברי רצונו, ופירוש לעוברי רצונו הוא שהיא למעלה מבחי׳ רצון כי אם שמגעת בבעל הרצון עצמו. והטעם על זה הוא לפי שבהעבודה דקיום המצוות הרי הוא בבחי׳ מציאות עדיין, וכמו שנת״ל אשר גם אחרי העבודה דמטר וטל מ״מ נשאר בבחי׳ ארץ, אבל התשובה שענינה הוא מצד התעוררות רחמים, אשר כל ענין המציאות, גם המציאות היותר נעלית, היא מעלמת ומסתרת, ולכן הוא מעתיק את עצמו ממציאותו57, לכן היא מגעת בבעל הרצון, וזהו שמסיים הוי׳ בדד ינחנו, אשר ע״י התשובה דראש השנה עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים ובפרט בנעילה, הנה אז הוי׳ בדד ינחנו, אשר יהי׳ לך לבדך ואין לזרים אתך.
__________
1) פרשתנו (האזינו) לב, יא-יב.
2) שם, ב.
3) תנחומא עקב ב (בסופו). הובא בפרש״י עה״פ.
4) ראה ד״ה זה תרמ״א (המשך יונתי תר״ם ע׳ מד).
5) ע״פ פיוט יגדל. וראה פיה״מ להרמב״ם סנהדרין פרק חלק היסוד הג׳.
6) ראה זח״א קע, ב. תקו״ז ת״ל (עד, סע״א). תניא רפכ״ג. ועוד.
7) תניא שם.
8) ראה לקו״ת דברים א, סע״ד. שה״ש טו, רע״א. ועוד.
9) מלכים-א א, כא.
10) תהלים קמה, יג.
11) ראה בכ״ז מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ רסח. וש״נ.
12) ראה סהמ״צ להצ״צ טו, סע״א-ב.
13) ר״ה לא, א.
14) ראה לקו״ת במדבר ה, ג. שלח לז, ד. שבת שובה סד, ב. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ שנה (בשם מרז״ל). סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 160 ואילך. ועוד.
15) לקו״ת אמור לה, ב.
16) עבוה״ק ח״א פ״ד.
17) ראה מאמרי אדהאמ״צ שם ע׳ רסז ואילך. וש״נ.
18) ראה פע״ח שער (כד) ר״ה. שער הכוונות שם. ועוד. לקו״ת נצבים נא, ב ואילך. ובכ״מ.
19) ב״ר פי״ג, יד.
20) ירמי׳ ב, כז.
21) ראה לקו״ת אחרי כו, ד. ובכ״מ.
22) ד״ה שיר המעלות ממעמקים גו׳ דיום ב׳ דר״ה (סה״מ עשי״ת-יוהכ״פ ע׳ יז ואילך).
23) ל׳ הכתוב – ישעי׳ כט, יג.
24) תבוא כח, מז. וראה ד״ה תקעו דש״פ נצבים תשח״י (סה״מ ראש השנה ע׳ סה ואילך). ד״ה שיר המעלות הנ״ל.
25) בראשית ב, ו.
26) ראה ב״ר פי״ג, יב. שם, יד.
27) ראה ב״ר שם, יד. ירושלמי תענית פ״ב ה״א. המשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳ע. סה״מ קונטרסים ח״א קלג, א.
28) ישעי׳ נה, י.
29) ל׳ חז״ל – ויק״ר פ״ל, יג. ועוד.
30) תענית ג, א. וראה בכ״ז לקו״ת פרשתנו עג, ב ואילך.
31) לקו״ת שם עג, ג.
32) שבת פח, ב.
33) תו״א ויקהל (הוספות) קיד, ד. וראה בכ״ז תניא פל״ה. פל״ז.
34) ד״ה זה שבהערה 4. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פפ״ח (ע׳ קו). סה״מ תרח״ץ ע׳ ריד (קונטרסים ח״ב תיב, א). ועוד.
35) רמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״ז ה״ו.
36) ראה זח״ג רלב, א. שם ז, א. רסה, סע״א. שמו״ר פ״ג, טו. ויק״ר פ״ב, ג. מכילתא יתרו יח, יט.
37) מאמרי אדה״ז תקס״ז ע׳ י. שם ע׳ קלה. וראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך משה ע׳ א׳תריט ואילך. וש״נ.
38) סנהדרין כב, ב (נת׳ גם בד״ה וישלח תשח״י – סה״מ בראשית ח״ב ע׳ צב ואילך).
39) ר״פ נצבים (כט, ט ואילך).
40) ברכות מ, א. וראה ד״ה תקעו שבהערה 24.
41) ד״ה אמר ר׳ שמואל בר נחמני דש״פ וילך (סה״מ עשי״ת-יוהכ״פ ע׳ כט ואילך).
42) בשלח טו, יז.
43) תרומה כה, ח.
44) ראה אלשיך עה״פ. של״ה סט, א. ובכ״מ. ר״ח שער האהבה פ״ו קרוב לתחלתו.
45) שערי אורה שער החנוכה כה, סע״ב. אוה״ת חנוכה (כרך ה) תתקמו, א. סה״מ תרנ״ז ע׳ קפב. עת״ר ע׳ יח. תרפ״ז ע׳ קיט. ועוד.
46) משלי יט, כג.
47) שבת פח, ב ואילך.
48) תהלים ח, ב.
49) ב״ר פ״א, ד.
50) תהלים לג, ו.
51) חגיגה טו, א. וראה גם לקו״ת מטות פז, א. מאמרי אדה״ז הנחות הר״פ ע׳ קפו. ענינים ע׳ סט. שם ע׳ עא. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ב ע׳ שלה. רד״ה כבוד מלכותך דיום ב׳ דר״ה תשי״ב (סה״מ ראש השנה בתחלתו).
52) מלכים-ב ה, טז (וראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 147 הערה 53).
53) ברכות ו, ב.
54) ראה ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) בשלח מג, ג.
55) קהלת ז, יב. וראה לקו״ת ריש פרשתנו.
56) יחזקאל לז, יד.
57) ראה סד״ה אמר רשב״נ תרס״א (סה״מ תרס״א ע׳ רכא-ב). סד״ה שיר המעלות שנה זו (סה״מ עשי״ת-יוהכ״פ ע׳ כד).
58) ראה סה״מ תער״ב-תרע״ו בתחלתו. תרפ״ט ס״ע 4 ואילך. קונטרסים ח״א קכה, א ואילך. תש״ו ע׳ 3 ואילך.
59) ראה סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ רצז. וש״נ.
60) ראה ירושלמי פאה פ״א ה״א. קידושין פ״א ה״ז. תנחומא עקב ב. דב״ר פ״ו, ב. ועוד.
[סה"מ דברים ח"ב ע' רנ ואילך]
נדפס בסה״מ תשי״ט ע׳ 538 ואילך.