בס״ד. ש״פ שלח, כ״ו סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשכ״ה

הנחה בלתי מוגה

להבין ענין טענת המרגלים שלא רצו ליכנס לארץ ישראל (כמדובר לעיל¹), מפני שטענו שארץ ישראל אוכלת יושבי׳², וזהו דארעא אתבטלת³, דיש בזה ב׳ פירושים, א׳ שע״י ארץ ישראל יתבטלו ממציאותם, ע״י קיום המצוות כדבעי, דזהו ענין אתבטלת, תכלית העלי׳ בהביטול (ביטול במציאות)⁴, ב׳ היות ובארץ ישראל יהי׳ ענין הבירורים, שצריכים לברר הניצוצות מענינים גשמיים, בתבואות הארץ וכו׳, הנה ארעא אתבטלת, שחששו שלא זו בלבד שהם לא יבררו את הניצוצות שבארץ, אלא עוד זאת, שהם⁵ גם ירדו איתה⁶.

והנה ידוע הענין שכתוב בכתבי האריז״ל⁷, ונאמר ע״י הבעש״ט⁸ ואדמו״ר הזקן⁹ והרביים שלאחריו¹⁰ עד נשיא דורנו כ״ק מו״ח אדמו״ר¹¹, דהנה כתיב¹² כי לא על הלחם לבדו יחי׳ האדם גו׳, וידוע הקושיא למה האדם צריך ללחם, הלא האדם הוא בחי׳ מדבר והלחם בחי׳ דומם וגדל מהקרקע שזהו בחי׳ דומם, שכל זה הוא למטה מהאדם, בחי׳ מדבר, וידוע התירוץ בזה, כי לא על הלחם לבדו גו׳ כי על כל מוצא פי הוי׳ יחי׳ האדם¹², שהוא מאמר ה׳ שבלחם. וצריך להבין, הלא גם באדם יש המאמר המחי׳, וא״כ בשביל מה צריכים למאמר שבלחם. והתירוץ על זה, שהאדם מאמרו מעולם התיקון, והלחם מעולם התהו, דכל הגבוה יותר נופל למטה יותר¹³, כידוע המשל בזה¹⁴ מהאבן שבראש החומה שנופלת למטה ביותר, ולכן האדם זקוק לזה.

וזו היתה טענת המרגלים דחזק הוא ממנו¹⁵, אל תקרי ממנו אלא ממנו, שהבעל הבית כביכול אינו יכול להוציא כליו¹⁶, שהבעל הבית שהוא מעולם התיקון אינו יכול להוציא את כליו, שבירת הכלים דתהו, שאינו יכול לבררם¹⁷. והטעם בזה, כי אורות דתיקון הם מועטים, ולכן הם חלשים, ואורות דתהו מרובים וחזקים, ולכן לא יכול לבררם¹⁸ (וזהו כפירוש הב׳ בארעא אתבטלת).

דהנה, מדות דתהו הם ברגש ובהתרגשות והתלהבות, ובהם הי׳ ענין השבירה, שהשבירה היתה במדות דתהו, ועל זה בא כלב ויהס כלב¹⁹, לבררם ע״י המשכת הביטול בהם, דזהו מ״ש¹⁹ ויהס כלב את העם אל משה, דלכאורה מהו אל משה²⁰, אלא הענין הוא כנ״ל דהשבירה היתה במדות דתהו ולא במוחין שהם ענין הביטול, וזהו אל משה שהו״ע הביטול דחכמה²¹, דשקיט ושכיך²², ענין הביטול, ואת זה רצה כלב להמשיך כדי לפעול הביטול בהמדות. וזהו שהי׳ כלב דוקא, היות וצריך להיות מיני׳ ובי׳ אבא לשדי׳ בי׳ נרגא²³, לכן דוקא כלב, שהוא אחד מהמרגלים, הי׳ ממוצע בין משה, ביטול בתכלית, להעם, להמשיך בהם הביטול ממשה.

וזהו שכלב אמר עלה נעלה¹⁹, שבעבודה ענינו עבודה בכללות, ואע״פ שזהו התחלת העבודה, מכל מקום תכליתה עבודה פרטית, וזהו וירשנו אותה¹⁹, שהו״ע העבודה בכל פרט ופרט. וזהו ג״כ משכני²⁴ בכללות, ואח״כ אחריך נרוצה²⁴, ספירת העומר מ״ט ימים, מ״ט מדות. ובהתחלה ויהס כלב, דהו״ע הפעולה הכללית, שהו״ע הביטושים ע״י התבוננות רוחנית (כמבואר בתניא²⁵).

וזהו מה שאמר להם כלב²⁶ אם חפץ בנו ה׳ גו׳ ונתנה לנו, אך בה׳ אל תמרודו²⁷, שקודם כל צריך להיות הנחה כללית, אך בה׳ אל תמרודו, שצריך להיות עבדא קמי׳ מרא²⁸, ואח״כ העבודה כנ״ל, וכן העבודה במקיפים ובפנימיות. וזה בא ע״י התבוננות פרטית, שבכל פרט בהשכל מברר פרט בהמדה, וצריך להיות הבירור בכל המדות ובכל פרט מכל מדה.

__________

1) בשיחה שלפני המאמר (שיחות קודש תשכ״ה ח״ב ע׳ 194 ואילך).

2) פרשתנו (שלח) יג, לב.

3) זח״ב קעו, ב (בספרא דצניעותא).

4) ראה גם המשך תער״ב ח״א ע׳ תרז. ובכ״מ.

5) ראה גם לקו״ת פרשתנו לו, ג ואילך.

6) אולי אמר: שהם יורידו אותה.

7) ל״ת להאריז״ל עקב ח, ג.

8) כש״ט (הוצאת קה״ת) סימן קצד (כה, א ואילך).

9) לקו״ת ריש פרשתנו. וראה גם תו״א נח ט, ד. בשלח סה, ד. לקו״ת צו יג, ב. אמור לח, ג. מטות פא, ב. עקב יד, א.

10) ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) עקב קיט, ג. אוה״ת עקב (כרך ה) ע׳ ב׳כח. ועוד.

11) סה״מ תרפ״ד ע׳ עט. שם ע׳ ריב. ע׳ רכד. ובכ״מ.

12) עקב שם.

13) ראה הנסמן בס׳ המפתחות לספרי אדה״ז ערך כל הגבוה כו׳. שערי אורה שער הפורים נח, א ואילך. סה, א ואילך. ועוד.

14) לקו״ת מטות פא, סע״ב. פ׳ ראה יט, ג. ובכ״מ.

15) פרשתנו שם, לא.

16) סוטה לה, א.

17) בכ״ז – ראה גם ד״ה ויהס כלב תשכ״ו (לעיל ע׳ רנו ואילך), ובהנסמן שם.

18) בהנחה נרשם כאן: אולי אמר זה מקודם.

19) פרשתנו שם, ל.

20) ראה גם רד״ה ויהס כלב: אעת״ר (סה״מ אעת״ר ע׳ קיז). עדר״ת (המשך תער״ב ח״א ע׳ תקיד). תשכ״ו (נסמן בהערה 17).

21) ראה לקו״ש ח״ו ע׳ 244. וש״נ.

22) ראה זח״ג (אד״ר) קכח, ב. וראה ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) נשא פח, ד ואילך.

23) סנהדרין לט, ב. וראה תניא רפל״א.

24) שה״ש א, ד. ראה לקו״ת ויקרא ב, סע״ג. שם, סע״ד. אוה״ת שה״ש כרך א ע׳ סד ואילך.

25) פכ״ט (לז, סע״ב ואילך).

26) פרשתנו יד, ח-ט.

27) כאן הקשה שאלה (חסר), והבא לקמן הוא התירוץ. המו״ל.

28) שבת י, א. זח״ג רכג, א.  

[סה"מ במדבר ח"א (ברוקלין, תשפ"א ואילך) ע' שפט-שצ]

״הי׳ מאמר כעין שיחה בענין ויהס כלב״ (מיומן א׳ התמימים).
נדפס כאן לראשונה מהנחה פרטית, ובתוספת מ״מ וכו׳.